אייל היה אגדה עוד בחייו

5 שנים מלאו היום לנפילתו של סא"ל אייל וייס ז"ל, שנהרג כאשר דחפור של צה"ל הרס את ביתו של מבוקש. מפקדו מספר לערוץ 7 על האיש.

קובי פינקלר , כ"ט בשבט תשס"ז

במלאת 5 שנים לנפילתו של סא"ל אייל וייס ז"ל, שנהרג כאשר דחפור של צה"ל הרס את ביתו של מבוקש.

סא"ל אבי דהן מספר היום לערוץ 7 על האיש: " לפני שבע שנים שירתתי כשנה תחת פיקודו של אייל, בשעה שהיה מפקד גדוד 931 בחטיבת הנח"ל, הגעתי אליו כמ"פ צעיר ומוניתי למפקד בפלוגת החוד. הייתה זו אחת השנים המשמעותיות ביותר בשירותי הצבאי בזכותו.במהלך התפקיד נחשפתי לאחד מאותם מתי מעט אשר היו לאגדה עוד בחייהם. אייל היה מפקד שלא קל לשרת תחת פיקודו, שכן היה קפדן בצורה בלתי רגילה עם רף דרישות כ"כ גבוה, שהשאיר אותך תמיד עם תחושה שלא עשית מספיק, ומה שעשית לא היה מספיק טוב, אולם לאחר שנפרדו דרכינו, עלה בידי להבין איזה מטען עצום לקחתי ממנו להמשך הדרך.

מספיקה הייתה אמרתו המפורסמת של אייל: דוגמה אישית היא ההרצאה הטובה ביותר, על מנת להבין מהו המסר החד אותו ניסה להנחיל לפקודיו. לא היה עוד מג"ד אשר הטביע את חותמו בצורה כ"כ משמעותית כשם שעשה זאת אייל.

חיים לסקוב הרמטכ"ל החמישי טען, כי מנהיגות היא בראש ובראשונה השראת המפקד על המוטיבציה של פקודיו לפעול, וכזה היה מפקדנו אייל, הברק בעיניים, האנרגיות העצומות, האמונה בצדקת הדרך, הירידה לפרטים ורמת הדרישות האולטימטיבית, לעיתים בצורה קיצונית, לא יכלו שלא לגרום לכל אחד מאיתנו להרים מבט ולנסות, כמעט תמיד ללא הצלחה, להגשים את רצונותיו ואת שאיפותיו.לאייל היה הקסם לגרום לפקודיו ללכת אחריו ולעבוד בשבילו ברצון ובשמחה.

לאייל הייתה היכולת להגיע ולהיות במקומות הנכונים בדיוק כשהכל נראה קורס ולהפוך את הכמעט מפלה הזאת להצלחה. אייל עבורנו היה הפיכת המושג שאיפה למצוינות לדרך חיים, ותמיד, אבל תמיד, לחפש היכן אתה עדיין לא מספיק טוב ומה עליך לשפר.
אייל חינך אותנו בדבקות: היו מצוינים בכל דבר אותו תבצעו והיו אמיצים בכל ביצוע .

הדוגמה האישית של אייל התבטאה באומץ ליבו ונועזותו, הדוגמה האישית של אייל יצרה זהות והזדהות עימו.
אייל לא היה מפקד של סיסמאות אלא של מעש, אייל הקפיד על דרישותיו אולם תמיד ביצע אותם ראשון. הוא יצא איתנו לתרגילים, שכב איתנו במארבים בלבנון, יצא הביתה אחרינו וחזר לפנינו, והוביל אותנו במסעות ובריצות תוך הפגנת כושר גופני נדיר למפקדים בדרגתו.
יגאל אלון אמר בשעתו כי מפקד צריך לדעת את אשר עליו לעשות, ולאהוב את אשר הוא יודע.

הדוגמא האישית אצל אייל התבטאה בפנימיותו באהבתו למקצוע באהבתו ללוחמיו ובאמונה בדרך. מי ייתן ונדע להגשים את שאיפותיו ולצעוד על פי דרכו" אומר המג"ד.

האירוע ארע בבוקר יום שישי , ה - 17 בפברורא 2002, במהלך פשיטה שביצע צה"ל על הכפר סיידא, כ-20 ק"מ צפונית-מזרחית לטול-כרם.

כוח גדול מיחידת דובדבן הגיע לכפר סיידא סמוך בלילה במטרה לעצור מבוקשים, חלקם אנשי ג'יהאד איסלאמי, ואחד מהם - ראש התנזים בכפר. בשעות הבוקר המוקדמות התמקמו צוותים מן היחידה, בפיקודו של אייל ז"ל, מול אחד מהבתים - מבנה בן שלוש קומות - בתוכו הסתתר, על פי החשד, איש הג'יהאד ג'אסר רדד.

הכוח הפעיל נוהל "סיר לחץ", שהיה מקובל אז, אשר במהלכו מקיפים הכוחות את הבית ומתחילים בהריסה שיטתית שלו, על מנת לאלץ את המבוקש לצאת מן הבית ולהסגיר עצמו. כך היה גם במקרה זה: דחפור החל להרוס את המבנה, והמבוקש יצא והסגיר את עצמו. בינתיים המשיך הדחפור בהריסת הבית.

במהלך הריסת הבית ניתקה חתיכה גדולה מחלקו העליון של הבניין שנהרס, נפלה לצדו השני של הרחוב, ופגעה בחומה, שמאחוריה עמדו מפקד דובדבן והמבוקש. החומה התמוטטה, ואייל נפגע ונהרג. למרות האסון, השלימה היחידה את משימתה. סגן מפקד היחידה, תפס את מקומו של אייל.

אלוף פיקוד המרכז דאז, יצחק איתן, אמר בעקבות האירוע כי מדובר בתאונה מצערת, שלא ניתן היה לחזות אותה. לדבריו, לא הייתה כל חריגה מהוראות הבטיחות. "זה היה ביש מזל מן המדרגה העליונה", אמר איתן, "הכוח התנהג בזהירות ובאחריות - הן המפקד והן מפקדי המשנה".
אייל ז"ל החליף את מיקי אדלשטיין אחרי אירוע אצירה שמלייה, ואת אייל החליף נדב פדן. וייס החל את דרכו הצבאית בחטיבת הנח"ל. הוא מילא שורה של תפקידים בחטיבה, עד שמונה למפקד גדוד "שחם" של הנח"ל. כמו כן שימש מפקד פלוגה בבית-הספר לקצינים, מפקד פלוגה בסיירת מטכ"ל, וסגן מפקד החטיבה המזרחית בגבול הצפון. אייל היה בן 34 במותו והשאיר אישה ובת.

כיום נחשבת יחידת "דובדבן" ליחידת עילית מהטובות שיש לצה"ל ולפיקוד המרכז, המבצעת מאות מבצעים ברחבי יהודה ושומרון לאורך כל השנה. "עשרות אנשים חייבים ללוחמי היחידה הפועלים ימים כלילות לבטחון המדינה את חייהם" אמר קצין בפיקוד המרכז.