חשיפה בי-ם: קבר בנו של הכהן הגדול

בחפירות המבוצעות בצפון ירושלים התגלה שבר מארון קברו של בן הכהן הגדול. רשות העתיקות והמנהל האזרחי: לא ניתן לזהות בבנו של איזה כהן מדובר.

שמעון כהן , ז' בתשרי תשס"ט

צילום: אסף פרץ ושלומי עממי
צילום: אסף פרץ ושלומי עממי
קמ"ט ארכיאולוגיה, המנהל האזרחי ביו"ש

המנהל האזרחי ורשות העתיקות מדווחים הבוקר על תגלית ייחודית בחפירות מצפון לירושלים: שבר מכסה של סרקופג (ארון קבורה), ועליו כתובת בכתב מרובע, המאפיין את ימי הבית השני. שבר המכסה - 0.60 מ' אורכו ו- 0.48 מ' רוחבו, עשוי מאבן גיר קשה, מעוצב היטב, ועליו חרותה כתובת וזו לשונה: "....בן הכהן הגדול...".

ברשות מציינים כי לא ניתן לזהות מיהו בן הכהן הגדול הקבור במקום. "בשלהי הבית השני שרתו במקדש כוהנים גדולים רבים, ואין לדעת במי מהכוהנים הגדולים מדובר. נראה, כי יש לזהותו עם אחד הכוהנים שמשמשים בפרק הזמן שבין 70-30 לספירה. בין הכוהנים הגדולים הידועים בשלהי הבית השני, היו הכהן כייפא, תיאופילוס (ידידיה) בן חנן, שמעון בן ביתוס, חנן בן חנן, ואחרים".

החפירות במקום נערכו בידי יחידת קצין מטה ארכיאולוגיה של המנהל האזרחי ביהודה ושומרון, בניהולם של נפתלי איזיק ובנימין הראבן, במסגרת חפירות ההצלה של קו התפר, שנערכות במימון משרד הבטחון.

במהלך החפירה, נתגלו מבני ציבור ומגורים, מתקנים חקלאיים, ברכות ובורות מים, המתוארכים משלהי ימי הבית השני ועד התקופה המוסלמית הקדומה.

ברשות העתיקות ובמנהל האזרחים מציינים כי "אזור 'ארץ בנימין' מוכר בספרות המקצועית כמקום מושבם של הכוהנים, עוד מימי הבית השני. ניתן להקביל את אזור זה ליישובי הפריפריה של ירושלים היום, שם גרה אוכלוסיה אמידה, שהתפרנסה ופעלה בעיר המרכזית ירושלים. האתר שנחשף הוא בית אחוזה של אחד הכוהנים הגדולים של המקדש בירושלים, אשר שירת בקודש. סביר להניח, שבנו של הכהן הגדול נפטר מסיבות כלשהן בעת שאביו שירת עדיין ככהן הגדול בירושלים. עוד מניחים, כהן גדול זה, וכן שאר בני משפחתו, נקברו באותה אחוזה שמצפון לירושלים, ואולם טרם נמצאו ממצאים נוספים המאששים את ההשערה. יש לציין, כי שבר המכסה לא התגלה באחוזה עצמה, אלא בשפכים של השרידים המאוחרים. נראה שהשבר נשדד ממקומו המקורי כבר לפני כ-1,000 שנים, ושימש לצרכי בניה במבנה המוסלמי המאוחר, שקם על חורבות הבתים מתק' הבית השני".

לשאלתנו בדבר סגנון הכתב הנראה קרוב לכתב ימינו, אומר בנימין הר אבן ממנהלי החפירות כי מדובר בכתב לפידארי מרובע האופייני לתקופת בית שני, ומדובר בכתב שנעשה בו שימוש בעיקר בכתבי הקודש ובית המקדש. "זה כתב תואם מאוד מאוד את התקופה הזו שבה התגבש הכתב העברי עד לכתב המוכר לנו כיום", אומר הר אבן.