כשיהודים רכשו אדמות בעבר הירדן

מחקר שייחשף השבוע מגולל כיצד נרכשו בראשית המאה הקודמת אדמות בעבר הירדן ע"י יהודים אך הולאמו והופקעו בידי ממשלת ירדן.

שמעון כהן , ל' בסיון תשס"ט

גם אותה רכשה הכשרת הישוב? עקבה
גם אותה רכשה הכשרת הישוב? עקבה
פלאש 90

הכנס השביעי של הקתדרה ללימודי תולדות קרן קימת לישראל ומפעליה באוניברסיטת בר-אילן ייוחד לציון מלאת מאה שנים להקמתה של חברת הכשרת הישוב בארץ-ישראל. בכנס יוצגו מחקרים חדשים בתולדות היישוב, ההתיישבות הציונית ובניין הארץ. בין המחקרים יוצג גם מחקרו של דותן גורן, דוקטורנט במחלקה לגיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטה. מחקרו של גורן מגולל ימים קדומים בהם האחיזה היהודית בעבר הירדן הייתה חלק בלתי נפרד מהחזון הציוני, חזון שאף הנחל להתממש ברכישת קרקעות בחבל זה.

על עיקרי מחקרו מספר גורן:

בועידת קהיר (מרץ 1921) הוחלט להפריד את עבר-הירדן המזרחי מתחומי המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ולכונן בה אמירות בשליטת השושלת ההאשמית.

ביום 3.6.1922 פרסמה ממשלת בריטניה גילוי דעת רשמי הידוע כ’ספר הלבן של צ’רצ’יל’, שבו הבטיחה לתמוך בכינון ’בית לאומי’ ליהודים בארץ-ישראל, אך קבעה כי השטח הנמצא ממזרח לנהר הירדן לא ייכלל באזור שעליו חלה ’הצהרת בלפור’ (2.11.1917) והוא יהיה נתון מעתה לשליטה ערבית על-פי ההבטחות שניתנו לשריף חוסיין.

על-אף רוע הגזרה שניתקה את עבר הירדן המזרחי מארץ-ישראל המשיכו המוסדות הלאומיים הציוניים במהלך שנות העשרים של המאה הקודמת לטפח תקוות לביטולה באמצעות אמצעים: מדיניים, כלכליים ועל-ידי התיישבות יהודית.

בראשית שנות השלושים נקרתה בדרכם ההזדמנות לכך בשל המצב הכלכלי הקשה ששרר בעבה"י, שבעקבותיו החלו לזרום אליהם הצעות למכירת קרקעות מאישים שונים מהאזור. שתי פרשיות מרכזיות מתקופה זו נידונו במחקר: א) האופציה שניתנה לסוכנות היהודית בינואר 1933 לחכירת אדמות האמיר עבדאללה בע’ור-אל-כבד ב) המשא ומתן לרכישת קרקעות בעבר הירדן שנערך בין ההנהלה הציונית לשייח’ מיתקאל פחה אל-פאיז. במקביל התרחשה בעבר הירדן פרשה נוספת שעד כה לא זכתה במחקר לתהודה כשם חברותיה.

מתברר כי מקיץ 1933 ניהלה ’חברת הכשרת הישוב בארץ-ישראל’ (חהכש"י) מגעים עם נתין בריטי ממוצא וולשי בשם ריצ’רד יוז (Hughes) לרכישת 17,000 דונם מאדמותיו באל-חמרה (מחוז סאלט) שבעבר הירדן. חוזה לרכישת השטח נחתם בין הצדדים ב-18.1.1934, אך בספרי האחוזה לא נרשמה העברת הבעלות עליו. גורן מציין כי את העובדה הזו יש לזקוף להגבלות שהטיל הממשל הירדני על רכישת קרקעות בידי זרים והתנגדות הממשל הבריטי לצעד זה.

למעשה רכישת אדמות יוז, שגבלו מצדן הדרומי באדמות ע’ור-אל-כבד נעשתה בחסות המוסדות הלאומיים בכדי להבטיח אלטרנטיבה לדריסת רגל יהודית בעבר הירדן למקרה שבו לא יחדש האמיר עבדאללה את האופציה לחכירת אדמותיו שניתנה להם.

ביום ה-1.7.1935 מישכן יוז את אדמתו לחברת הכשרת הישוב לחמש שנים תמורת הלוואה בסך 2500 לא"י וזאת מבלי לפגוע בתנאי החוזה שנחתם ביניהם. בשנים אלו לא נעשה שום ניסיון ממשי מצד המוסדות הלאומיים להקים התיישבות יהודית בעבר הירדן, אך הם הציעו לפעול לרכישת שטחים במרחב בכדי ליישב בהם משפחות ואריסים ערבים מארץ-ישראל, שאת אדמתם רכשו קרן קימת לישראל (קק"ל) וחברת הכשרת הישוב. תקדים להעברת אוכלוסין זו התבצע רק במקרים בודדים ונעשה בהסכמת המפונים.

במחצית השנייה של שנות השלושים נקלעה הכשרת הישוב למשבר כלכלי וחובה המצטבר לקק"ל הלך ותפח. בשלהי 1942 העבירה החברה לידי הקק"ל את זכויותיה באדמות יוז כחלק מהסדר פריסת החובות בין השתיים.

בדומה לחברת הכשרת הישוב לפניה, גם הקק"ל לא העבירה לבעלותה את אדמות יוז באופן רשמי, אלא שמרה על זכויותיה בקרקע בשתי דרכים: א) שילמה ליוז את יתרת הכספים המגיעים לו בכפוף לחוזה עם הכשרת הישוב (18.1.1934) וקיבלה ממנו יפוי-כוח המעיד כי מכר לה את השטח ב) רשמה משכנתא על האדמות לטובתה.

באותן שנים ניהל ערבי מטעמו של יוז את הקרקעות, דאג לעיבודן ושילם את המסים עליהן לממשל הירדני. בשנת 1944 קבל יוז בפני נציגי קק"ל על-כך שהקרקע לא הועברה באופן רשמי לבעלותה והוסיף כי הוא מוכן לביטול העסקה. לאחר-מכן לא ידוע על כל ניסיון מצד קק"ל, להעביר לבעלותה את השטח, או לעבדו וליישבו. בשנים הבאות נדחקה הפרשה לקרן זווית, שבמהלכן נפטר יוז ובאזור חלו שינויים מדיניים חשובים: הממלכה ההאשמית בירדן קיבלה את עצמאותה, המנדט הבריטי בארץ-ישראל תם והוקמה מדינת ישראל.

לאחר הקמת המדינה ולאורך שנות החמישים החלה קק"ל לנהל מאבק משפטי על זכויותיה בקרקע (כאמור נותרו האדמות רשומות על-שמו של יוז באופן פורמלי) כנגד יורשיו של יוז, שבאורח סמלי יוצגו על-ידי עורך הדין מוריס בנט (מנהל מחלקת הסדר הקרקעות - ה"סטלמנט" בתקופת המנדט). הליך משפטי זה התנהל רובו ככולו באנגליה הרחק מעיניי הזרקורים וגבל במישור דיפלומטי בעל רגישות עצומה למדינת ישראל. במקביל הועלו הצעות בלתי-רשמיות להשתמש בשטח כבסיס לחילופי קרקעות בכל הסדר פוליטי, שייערך בין ממשלת ישראל לממלכה הירדנית ההאשמית. יוסף ויץ מנהל מחלקת הקרקעות בקק"ל אף לא חשש מהפקעת אדמות יוז בידי ממשלת ירדן והיה סמוך ובטוח כי בכל הסדר מדיני שתערוך עמה ממשלת ישראל הן יכללו במסגרת חילופי קרקעות שיתבצע בין המדינות "אין לחשוש פן תמסרנה הקרקעות לידי הממשלה שם [ממשלת ירדן], כי ברור כי בהגיע שעת החשבון על אדמת גוש-עציון עטרות וכו’ נביא בחשבון גם את הקרקעות הללו".

 כל העת חיפשה קק"ל מוצא מן הסבך המשפטי והעלתה מספר רעיונות לפתרונו, אך ללא הצלחה. באותן שנים פנו אליה גורמים שונים בניסיון לרכוש מידיה את השטח, אולם עסקה לא יצאה אל הפועל. בשלהי שנות החמישים אף הוצע לה להחליף את אדמות יוז שבעבר הירדן בתמורה לבית ביפו (רח’ טולוז 1) - שהיה בבעלות נכבד ערבי נפקד - ששימש (ועודנו משמש) כביתו של שגריר צרפת בישראל. בעקבות ההצעה נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים לאתר את יורשיו של יוז במטרה להגיע עמם להסדר סופי בנושא, אך גורל האדמה נותר לוט בערפל. שביבי מידע חדשים בפרשה נתגלו בראיון שנערך בשנת 1974 עם מנכ"ל קק"ל דאז שמעון בן-שמש, שבו גילה כי: "…הקק"ל רכשה בשנות השלושים כמה עשרות אלפי דונמים בעבר הירדן המזרחי, שהופקעו על-ידי ממשלת ירדן".

 

כאמור, מחקרו המלא של גורן, כמו עוד חומרים נוספים אודות ימיה הראשונים של הציונות המעשית בארץ ישראל, הציונות שליוותה את ראשית המאה הקודמת, ייחשף במהלך הכנס שיחל ביום רביעי הקרוב.