הלוחמת מהמחתרת נפרדת ממארק אדלמן

לקראת ההלווייה הצפוייה מחר בפולין: הלוחמת במחתרת גטו ורשה, חווקה פולמן רבן, נפרדת מחברה הטוב מארק אדלמן, ממפקדי המרד.

עוזי ברוך , כ' בתשרי תש"ע

מארק אדלמן
מארק אדלמן

חווקה פולמן-רבן, עובדת בית לוחמי הגטאות, מלוחמות המחתרת בוורשה וידידה קרובה מאוד של מארק אדלמן שהלך לפני החג לעולמו - מספרת עליו.

"שבוע לפני מותו שוחחנו בטלפון, לאחר שנודע לו שבית לוחמי הגטאות תרגם לעברית חלקים מספרו האחרון "והיתה אהבה בגטו". מדובר בקטעים רגשיים, המלמדים על אנושיותו של מארק ואשר הוא סיפרם לפאולינה, הקרובה והנאמנה לו עד יום מותו."

"הכרתי אותו לאחר סיום המלחמה דרך יצחק וצביה. הם היו חבריו מעל לכל הבדלי השקפה, והמרחקים הפיסיים, שכן הוא חי בפולין והם כאן, מעל להבדל בינו כאיש "בונד" לבינם כציונים חלוצים. היתה ביניהם רעות עמוקה, נאמנות הדדית, אהבה ללא גבולות, למרות כל המחיצות."

חווקה פולמן רבן, 85, מלוחמות המחתרת בגטו ורשה, השתתפה בהתקפה על קפה ציגנריה, בה נהרגו כ-11 חיילים נאצים. כנערה בלונדינית בעלת מראה פולני קלאסי היא הפכה לקשרית, שנדדה בין הגטאות בפולין, כדי להביא ידיעות, עד שנתפסה בקרקוב לאחר ההתקפה ב"ציגנריה" (בתצלום, חווקה במדי אסירה ונפוחה מהרעב). בשעה שמארק אדלמן וחבריו למרד נתקפו ע"י הנאצים בגטו וורשה, נלחמה חווקה על חייה במחנה השמדה ושרדה.

חווקה סיפרה "מארק ביקר בלוחמי הגטאות בתקופה שבה הקשר בין פולין לבין ישראל היה אסור. היו לו דרכים להגיע לכאן ואז נפגשנו בחדרים של צביה לובטקין ויצחק צוקרמן (אנטק) חבריו להנהגת המרד. התחברתי מייד לסגנון דיבורו, סגפני, אירוני, לעיתים בוטה מאוד, אך תמיד אמיתי, ללא מעצורי נימוס או זהירות. זה הרגיז רבים וגם העובדה שלא היה ציוני הרגיזה רבים ששאלו מדוע הוא שם בפולין ולא כאן."

"כאשר ביקרתי אותו בפולין ותנועת "סולידריות" היתה במחתרת, הוא לקח אותי למפגשים סודיים. דרכו הכרתי אנשים חשובים וערכיים בתנועת ההתנגדות. אז הבנתי שהפעילות שלו תמיד היתה קשורה לשאיפות לחופש ולמאבק נגד עריצות ונגד שלטון כוח. הוא היה ונשאר מורד כל חייו ושילב זאת גם עם עבודתו כרופא, כשסייע לאנשים והושיע אותם."

אני זוכרת את שבר ליבו ממצבה של צביה, הוא כל כך רצה לסייע לה בימיה האחרונים ולא יכול היה. לאחר מותה היה כאן יחד עם יצחק. הם, השלושה, היו חברים ששררה ביניהם אהבה ללא גבולות ויהיו עד יומי האחרון – החברים היקרים, היפים והנאמנים ששמור להם תמיד מקום - עמוק בליבי."

"דרכי הכיר מארק את הצעירים, פעילי "הנוער העובד והלומד". הם התחבבו עליו והוא הפך להיות נערץ על ידם. הפגישות ביניהם היו גם בפולין וגם בקיבוץ לוחמי הגטאות. מפגש אמיתי של השקפות שונות אך גם אותם ערכים של אנושיות וצדק. כל השנים התגעגעתי ליצחק ולצביה. ועכשיו אתגעגע גם למארק."

מנכ"ל בית לוחמי הגטאות, רמי הוכמן אומר: "מארק אדלמן הוא סמל לגבורה היהודית, אותה אנו מטפחים ומנציחים בבית לוחמי הגטאות. אני מבקש לשלוח את תנחומיי לפולין ולעם הפולני עם מותו של מארק, שהמשיך להיות סמל למאבק ברוע והעריצות גם לאחר תום השואה, בהיותו חלק בתנועת "סולידריות" שפעלה בשנות ה-80 להפלת המשטר הקומוניסטי בפולין. בית לוחמי הגטאות מבכה את מותו של מארק אדלמן, שהיה מפקד אמיץ וחשוב במרד ההירואי של מחתרת גטו ורשה, הגטו הגדול ביותר שפעל באירופה בתקופת חשכת השואה.

חווקה פולמן רבן באדיבות בית לוחמי הגטאות