היום לפני 32 שנים אירע הפיגוע הקשה ביותר בהסטוריה של ישראל, כאשר 37 נרצחו בחטיפת אוטובוס ב"טבח כביש החוף".
חוקרי המכון "מבט לתקשורת הפלסטינית", איתמר מרכוס, ונאן ז'אק זילברדיק, לא הופתעו לצפות בדיווח המיוחד ברשת הטלויזיה של אבו מאזן אודות הטבח הנורא .
הטלוויזיה ציינה את יום הפיגוע בראיון עם אחותה של המחבלת שפיקדה על פעולת הפיגוע דלאל מוגרבי, ובדברי שבח לפיגוע עצמו:
המנחה: "עכשיו נעבור, צופים יקרים, לפרק של כבוד בהיסטוריה של העם הפלסטיני. היום בשנת 1978 השהידה, דלאל מוגרבי, עמדה לפגוש את ריבונה באמצעות ביצוע פעולת הקרבה עצמית של בקשת-שהאדה [איסתשהאד] בלב מדינת הכיבוש. הפעולה זעזעה את ישות הכיבוש אז והותירה טביעות אצבעות עד ימינו ולשנים הבאות. דלאל מוגרבי, השהידה הפלסטינית, הפכה לסמל ולמופת של התנגדות, הקרבה ובקשת-שהאדה, מופת לנתינה ולפדיון המולדת."
אחות המחבלת, רשידה מוגרבי: ""זהו יום פאר וגאווה לעמנו הפלסטיני ופגיעה בציונים, שרואים בו יום דמים עבורם. זהו יום גאווה עבורנו כפי שיום, אשר נראה בעיניהם כיום העצמאות, הוא יום אסון [נכבה] שלנו...".
רשידה מוגרבי: "דלאל השאירה לפני שהיא יצאה לפעולה ונפלה כשהידה, מסר לאבא - צוואה לכל אחינו הלוחמים להפנות את הרובים, כל הרובים, לעבר האויב הציוני... ואם אנשים לא שמו לב לצוואה, שישימו לב עכשיו שעלינו להתאחד ושרובינו יתאחדו נגד האויב שגוזל את אדמתנו, ולא אחד נגד השני... ברור שתנועת פת"ח או רוב בני תנועת פת"ח שמאמינים בקו שלה, שמרו את צוואת דלאל, לא הפנו את הנשק לכיוון פלסטינים, והרובים נשארו נגד האויב הציוני... מי שלא מודע לעניין הזה, שיהיה מודע: אנו בסכנה, הסוגיה שלנו בסכנה, והרובים כל הרובים צריכים להיות מופנים לאויב הציוני, כמו שציוותה דלאל לפני [יותר] משלושים שנה...
"אני סבורה כי זוהי זכות שרבים מבני עמנו רואים [ביום הזה] יום גאווה לעם הפלסטיני ולאישה הפלסטינית, שהגשימה מאבקים לאורך ההיסטוריה. דלאל היא גאווה לאישה הפלסטינית. זכותנו לכבד אותה. ישנה דרישה ישראלית שלא לחגוג לכבוד דלאל. ישנם תלמידי תיכון ובני תנועת צעירי פת"ח [שביבה] שנחושים לגבי זכותם לכבד את דלאל היום. הם רוצים להתכנס בשעה 13:00 בצהרים מסביב לכיכר, שתיקרא על שם דלאל היום בצהרים, ובעזרת אללה נראה אתכם שם כדי שכולנו נתעד את גאוותנו בלוחמות שלנו, באישה הפלסטינית - בדלאל מוגרבי."