יעקב (קובה) ואירנה וודיסלבסקי
יעקב (קובה) ואירנה וודיסלבסקימתוך אתר המוזיאון

יעקב (קובה) וודיסלבסקי ורעייתו אירנה החליטו להמשיך את מסע שליחותם למען העם היהודי במפעל הנצחה פרטי לקורבנות השואה, מוזיאון שהקימו בביתם שבאריאל. ביומן ערוץ 7 מספר יעקב על המוזיאון והמטרות שמאחוריו.



במוזיאון, מקפיד יעקב להדגיש, המוצגים הם אוטנטיים לחלוטין. הוא מזכיר אחדים ממאות הפריטים שבמקום – פסלים שפיסל ניצול טרבלינקה, בגדי אסיר אוטנטיים מאושוויץ, חלק מספר תורה שהוצא מתוך הלהבות, ועוד מאות רבות של פריטים שנרכשו על ידי בני הזוג וודיסלבסקי במכירות פומביות ומכספם הפרטי.



ואיך משמרים את כל החומר הזה? בארבעה מתוך ששת המפלסים שבביתם מוצגים הפריטים בתיבות מיוחדות ובדרכי שימור דומים לאלה שבמוזיאונים.



למקום מגיעים רבים, אזרחים מהשורה לצד תלמידים, "אבל הכי הרבה מגיעים לפה חיילים. צה"ל יודע על המקום, מכיר בחשיבותו ושולח אלינו קבוצות של חיילים. אני מספר להם את מה שידוע לי ומה שראיתי בעצמי", אומר יעקב שמבהיר – את הסיפור האישי שלו הוא לא מספר – כי "אם אתחיל לספר את הסיפור שלי זה יהיה  לעבור שואה מחדש..."



וכדי שלא לחיות בתוך מוזיאון, מפרידים בני הזוג וודיסלבסקי בין שני מפלסי המגורים שבביתם לארבעה של המוזיאון. את המפלסים הללו הם פותחים רק כאשר מגיעות קבוצות לסיור במקום.



"לתומי חשבתי שבמדינת היהודים – מורשת המיליונים שנרצחו, המקום שאליו הגיע רוב מוחלט של ניצולים ולא לארה"ב – ילמדו כמו שצריך על השואה, אבל משיחות עם תלמידים ומורים נוכחתי בבורות האיומה ולכן החלטנו שצריך לעשות משהו. אם המדינה לא ממלאת את ייעודה נעשה זאת אנחנו הקטנים", הוא מסביר את ההחלטה להקים את המוזיאון.



עבור יעקב, ניצול שואה בעצמו, הטיפול הקפדני במוזיאון הוא המשך ישיר לשליחותו, שליחות שהחלה מיד עם הגעתו ארצה, עת נטל חלק במאבק בפורעים הערבים במאבקי סוף שנות הארבעים ובמקביל מאבק במנדט הבריטי. "זו הייתה תחושת שליחות שנמשכת עד היום".