הרב שמואל אריאל: מוחה על "תורת המלך" שקראתי

הרב שמואל אריאל קרא את הספר "תורת המלך" לכל אורכו, ובעקבות כך הוא קובע: יש למחות נגד דברים לא מעטים הכתובים בספר.

שלמה פיוטרקובסקי , ב' בתמוז תשע"א

תורת המלך
תורת המלך

במאמר קצר שפרסמתי אתמול קראתי לציבור הקוראים ללמוד את הספר "תורת המלך" לפני כל התגובות האוטומטיות עליו. למאמר הגיעו תגובות רבות, אולם מעל כולן בלטה תגובתו של הרב שמואל אריאל, ר"מ בישיבת עתניאל, אשר העיד על עצמו כי קרא את הספר לכל אורכו, ולאור זאת סברתי כי חשוב לשתף את כלל הקוראים בתגובתו.

בניגוד למרבית המגיבים, הרב אריאל איננו מסתפק בהעלאת טענות כלליות בכל הנוגע לכתוב בספר, אלא מתייחס לתוכן הדברים באופן ספציפי ועל כן בחרתי להביא את דבריו במלואם כפי שהם:

"אכן בחלק גדול מן הספר הוא עוסק בשאלה של ניהול מלחמה, פגיעה באזרחים אגב לחימה במחבלים, ובעניין זה ודאי שדברי המחברים נכונים. אבל יש בספר גם חלקים נוספים:

א. חלק המצדיק פגיעה מכוונת באזרחים גרידא, גם כאשר אין הם משמשים מחסה למחבלים, וגם אין עליהם כל אשמה אישית, אפילו לא אשמה של עידוד למחבלים וכדומה. כדוגמה הם חוזרים ומביאים, הריגה של ילדים קטנים ותינוקות, ושוב – לא כאשר הם משמשים מחסה אנושי למחבלים. להלן מספר ציטוטים מן הספר (בכל ציטוט כך עולה לענ"ד מכל ההקשר, אבל קיצרתי):

1.      תורת המלך, עמ' רה, רז

�         כאשר דנים בהריגת תינוקות וילדים - הרי שמצד אחד אנחנו מסתכלים עליהם כעל חפים מפשע גמורים, שהרי הם לא ברי דעת... אך מן הצד השני יש חשש גדול מפני מעשיהם כשיגדלו...

2.      שם עמ' רל, "מסקנות בקצרה"

�         גם תינוקות שאינם עוברים על שבע מצוות - יש שיקול להרגם בגלל הסכנה העתידית שתיגרם אם הם מוחזקים לגדול להיות רשעים כמו הוריהם...

3.      שם

�         הנקמה והתנהגות של מידה כנגד מידה נצרכת וחשובה במלחמה ובהכנעת הרשעות, הן בפגיעה בחפים מפשע ובתינוקות, והן בצורת מלחמה אכזרית...

4.      תורת המלך עמ' רכה - רכז

�         והעולה מן הדברים לדעת המהר"ל שאם מישהו מאנשי מלכות פגע במלכות שלנו ואנשי מלכותו לא הענישו אותו - הרי שזה כמו יד שפגעה בנו כאשר הפה לא דאג לבקש סליחה... ובמצב כזה מותר לפגוע בכל חלק של הגוף הפוגע, ואין צורך לדון בשאלה מי חף מפשע ומי לא...

5.      שם עמ' רל, "מסקנות בקצרה"

�         לדעת המהר"ל מותר לפגוע בכל אנשי מלכות מסויימת, אם אנשים ממלכות זו פגעו במלכות שלנו (כיון שכל אנשי המלכות נחשבים כגוף אחד).

יש לשים לב במיוחד לציטוט הבא:

6.      שם עמ' רכז, הערה לו

לא צריך החלטה של אומה כדי להתיר את דם מלכות הרשעה, וגם יחידים מתוך המלכות הנפגעת יכולים לפגוע בהם; שהרי שמעון ולוי אינם מלכות, אלא יחידים מתוך בית יעקב (ויעקב מתנגד למעשה), ולמרות זאת דמם של אנשי שכם הותר להם בגלל המעשה שלהם כלפי דינה...

הדברים נאמרים בהקשר זה, שכל אחד יכול לפגוע בכל אדם מן העם שכנגד, גם אם הוא חף מפשע. דהיינו, במילים פשוטות: כל אחד יכול להחליט על דעת עצמו שהוא נכנס לכפר ערבי והורג איזה ילד. אין בזה בעיה מוסרית, וגם אין משמעות לכך שהשלטון אוסר זאת.

ב. נוסף לכך יש חלק בספר, שבו הם דנים בהיתר (ואולי אפילו חובה – הם מעלים ספק בזה) ליהודי להתרפא ע"י הריגת גוי. דהיינו: אם יהודי נזקק להשתלה ח"ו, נשחט גוי (גוי צדיק, ששומר שבע מצוות, ואינו שייך לעם שנלחם בנו – כך ברור בדבריהם) וניקח את אבריו להשתלה. [לעומת דברים אלה, נזכיר את הפסק של הרב אלישיב שליט"א, שאסר לנסוע לסין לקבל שם השתלות, משום הטענה שהורגים אנשים חפים מפשע כדי להשתיל את איבריהם].

כך שהצגת הדברים כאילו כל מה שיש בספר זה אופן ניהול מלחמות, אינו נכון כלל".

לאור זאת טוען הרב שמואל אריאל, כי "אני מעריך שרוב הרבנים והציבור אינם שותפים לעמדות הללו, אבל קמים להגן על הספר מבלי שקראו אותו. אני חושב, שהמחאה על התנהלות המשטרה, תישמע ותתקבל באופן הרבה יותר נכון, אם היא תכלול גם מחאה על החלקים הללו בספר. המצב הנוכחי, בו נראה שהרבנים והציבור מגינים על כל הספר ואינם מוקיעים אמירות אלה, פוגע לענ"ד באמיתתה של תורה, מביא לחילול השם, ועלול לגרום לכך שאנשים יבינו שאכן כלל הרבנים והציבור מסכימים הלכה למעשה לדברים הללו ואף יקומו ויעשו מעשה על דעת עצמם".

נציין, כי הרב אריאל כתב מאמר נפרד, בו ישנה התמודדות הלכתית עם טענותיהם של מחברי הספר, והסבר מדוע לדעתו הם טועים בפרשנותם את המקורות, אולם אין זו המסגרת המתאימה לפרסמו.