שופט בימ"ש לענייני משפחה בקריות, ניצן סילמן, החליט לאכוף הסדרי ראייה, בתביעה שהגיש אב לקביעת הסדרי ראייה בינו לבתו הקטינה, לאחר שנותר ביניהם נתק שמקורו הן בחיובי מזונות, והן בגין עבר של שימוש בסמים, והתובע חפץ בחידוש הקשר.
האם הנתבעת סרבה לאפשר הסדרי ביקור נוכח מצבו של התובע, וציינה כי ככל שיש לקומם הקשר, הרי ראוי כי הדבר יעשה במסגרת מוגנת. השופט סילמן ציין כי הבהיר לאם כי קיימים מתווי פתרון- הקטינה תלווה ע"י סומכת, מתאמת, או כל צד ג' אמין שיניח דעתה; לכל אלו סירבה הנתבעת; הנתבעת סירבה להפניה טיפולית כזו או אחרת, והבהירה קבל עם ועדה כי אין לה כוונה לשתף פעולה עם כל החלטה.
השופט ציין, כי בצד זאת עלה הרושם, הן מדברי הנתבעת והתנהלותה, הן מדברי פקידת הסעד והן מדברי ב"כ התובע, כי הנתבעת מציבה עצמה כטריז בין הקטינה ובין האב; דומה כי היא אינה נותנת סיכוי להתפתחות קשר רחב יותר בין האב לקטינה, ורואה עצמה כסמכות הבלעדית לקביעת טובת הקטינה.
השופט הבהיר כי פנה שוב ושוב לפקידת הסעד ושוב ושוב הובהר כי לא נמצאה כל אינדיקציה למסוכנות; לא על ידה ולא ע"י גורמי האבחון במרכז הקשר וכי המדובר בהרחבה זמנית של שעתיים מחוץ למרכז הקשר, בליווי סומך.
השופט סילמן ציין כי חשיבותו של הקשר בין המשמורן ובין ההורה שאינו משמורן, מצויה בלב לבה של בחינת טובתם של קטינים. הורה הפוגם באיכות הקשר, פוגם למעשה בהתפתחות הקטין עליו הוא מופקד. משכך, לא רק למען מראית המערכת, שומה עלינו לאכוף את סדרי הביקור, אלא ובעיקר שמירה על טובת הקטינים והגנה על שלומם.
לאור זאת הגיע השופט סילמן למסקנה כי התנהלות הנתבעת – אם הילדה, פוגעת באפשרות להרחבת בסיס הקשר בין האב לקטינה, נוגדת את עמדת גורמי המקצוע והטיפול, תוך הפרה גסה של החלטות בית המשפט. משכך החליט השופט לאכוף הסדרי ראייה בין האב לבתו הקטינה בדרך המפורטת בהחלטתו , לרבות הטלת סנקציות על האם.
בגין כל ביקור שלא יתקיים כאמור, בהיעדר טעם של כוח עליון, ובעטייה של האם, תחוייב האם בסך של 500 ₪; החיוב הנו לטובת האב, אשר יפקידו בקופת חיסכון ע"ש הקטינה. כן קבע השופט כי אם סרבנות בניית הקשר והרחבתו תעמוד על כנה, לא יהיה מנוס משקילת אמצעים דרסטיים יותר- לרבות נקיטת הליכים לפי חוק הנוער, שקילת סנקציות קיצון מכוח פקודת ביזיון, או אף שקילת נושא החזקה מחדש.