מילה של פנטומימאי

מפגש של תלמיד הישיבה התיכונית עם חנוך רוזן שינה את חייו. גורן מופיע ברחבי העולם, עובד עם חירשים ומנחיל את הפנטומימה לדור הבא.

עפרה לקס , כ"ד בסיון תשע"ג

עופר גורן
עופר גורן
דוד הוכנברג
"עניין אישי" עם עופר גורן, 48 פנטומימאי, נשוי ליעל שפרה ואב לשישה, גר בבית שמש.

התחלה: כסלו תשכ"ו, בית שמש. ההורים יוצאי מרוקו ושם המשפחה המקורי, מגרס, עוברת כשאביו הגיע כילד לקבוצת יבנה היקית. האב ניהל מחסן, עבד במפעל ואחר כך עבד בעירייה. האם ניהלה מעון לעיוורים ואחר כך משפחתון, "והם חסכו מזון מהפה שלהם כדי לתת לנו חוגים". בן שני במשפחה של שמונה ילדים. הבכור גדול ממנו בפחות משנה ולכן צעד איתו באותן כיתות.

בית שמש: "זו הייתה עיר חמה ומפרגנת ותחושה של 'חמולה' על הטוב והרע שבה. לצערי נכנסו אליה אנשים שראו את הצורך להשתלט".

לימודים: ממ"ד 'אליקים' בכיתה ניסויית בה נבחנה ההשפעה של לימוד נפרד על הציונים וההתנהגות. בהמשך ישיבת בני עקיבא 'קרית נוער', שנפתחה על בסיס הכיתה הניסויית הזאת. שם גם היה הניסיון הראשון על הבמה.

על הבמה: המדריכים בישיבה החדשה היו קרובי משפחה שלו, שלמדו בכפר הרא"ה והביאו משם "את הצחוקים והחוויה". כילד מגמגם וכמי שנמצא בצלו של אחיו, בן כיתתו, הוא חשש לעלות על הבמה, אבל המדריך לא הירפה והוא ניאות לשחק תפקיד צדדי של אילם. "כבר בחזרות זה הפך להיות התפקיד המרכזי" וכך נוצרה התפנית. "פתאום הצחקתי אנשים וקיבלתי תשומת לב חיובית ומחבקת".   

קרית נוער: "אבי האמין שאדם חייב ללמד את בנו אומנות ולכן שלח אותנו ללמוד מקצוע". הוא למד נגרות והתחבר גם לדפוס. זו הייתה השנה הראשונה שבה למדו בישיבה לתעודת בגרות, בנפח של 30 יח"ל. "יש לפנימייה שם הרבה זכויות בעיצוב האישיות שלי, השותפות, החברות, הפתיחות והעזרה". אבל ימי הלימודים היו מאוד אינטנסיביים, "מ-6 ועד 22:30. ידע נטו, בלי חוויה".

תנועת נוער: בני עקיבא ש"הצילה אותי". הסניף נפתח כשהוא היה בכיתה ט', ובזמנים שבהם היה חוזר הביתה פעם בשלוש שבתות, היווה עוגן מחבר אל העיר והמקום. "היה שם היה הרבה מקום לגדול והרבה מקום לצחוקים". אבל כל זה עוד לא היה פנטומימה עד שהוא פגש את חנוך רוזן.

חנוך רוזן: כשהיה בכיתה י"א, הגיע רוזן להופיע בעיר. "הייתי מוקסם, איך אפשר להעלות מופע שלם בלי לדבר". הוא הגיע אל מאחורי הקלעים והראה לרוזן קטע של ניפוח בלון. רוזן אמר לו שהוא לא צריך ללמוד, כי הוא כבר יודע. "זה היה וואו, אמרתי: 'יש לי את זה'".

הסדר: הצמא לאומנות הבמה גרם לו ללמוד ריקוד במסגרת מעורבת, ולכן גם הייתה נטייה להיפרד מהכיפה. אבל הר"מ לחץ והביא לכך שגורן הגיע ל'ימית' החדשה בנוה דקלים ביום האחרון לרישום. "נשכבתי במיטה של מישהו, ומצאתי את עצמי באמצע הלילה מכוסה, ובלי נעליים. בבוקר הבחור שתפסתי לו את המקום העיר אותי ואמר שהולכים לים לטבול. פגשתי מקום ציוני ומשפחתי".

משפחתי: ההחלטה הייתה להעביר בישיבה את החצי שנה הקרובה, כי ממילא הוא היה צעיר בגיל, ואז להתגייס ולהתחלן. בפועל, הוא נשאר שם ארבע שנים. תוך כדי הוא עסק גם בנגרות, "הייתי התלמיד הכי עשיר", וגם בפנטומימה - "כל אחד ביקש שאעשה בחתונה שלו משהו מקורי". כשנאספו הקטעים לידי תכנית שלמה הגיע הזמן לשאלת רב.

השאלה: ההזמנה הייתה להופיע בפני בנות אולפנא והניסוח היה 'אני רוצה להופיע במופע פנטומימה'. "הרב יעקב אריאל, ראש הישיבה, לא הבין. 'כתוב ובמושב לצים לא ישב, ואתה רוצה להיות הלץ'? שאל. לאחר עיבוד מחודש של השאלה, ובה הוסבר כי הוא כבר פנטומימאי, התשובה הייתה שיש להכניס להופעה עניינים של מסר. "עד היום אני מברך אותו על כך", וזו הדרך.

צבא: לוחם 'בגבעתי', כשהפנטומימה מעודדת את החברים בעיתות משבר. אפילו המפקדים, כשביקשו להעניש, נהגו לוותר כי הוא מצחיק. "הפכתי את המסגרת הנוקשה למשהו חוויתי".

מדרשת הדרום: בין שנה ד' ל-ה' של ההסדר, הודיע ראש הישיבה שמי שמרגיש שאיננו מהווה דוגמה לצעירים יכול לבחור מסלול אחר. גורן רצה לחזור לצבא, אבל הרב כיוון אותו, "לחזק את האומנות במדרשת הדרום" וקישר אותו לאנשים במקום. "אז בנינו את המופע הראשון על תפילה. זו הייתה פריצת דרך. מופע דתי ישר לבטן. מסר שממצה בכמה דקות מה שמשגיח מדבר בשעה".

מדרשת עמיעד: התחנה הבאה, בה, במהלך 4-5 שנים פותחו 12 תכניות על מנהיגות והתבגרות, גבורה ועוד. "פתחו לי צוהר לחינוך. היו נותנים לי נושא ומסרים ואומרים תשבור את הראש ותעשה. למילה יש משמעות אחת, ואת הפנטומימה כל אחד מבין אחרת, וכולם צודקים".

כל העולם במה: בשנת 95' נקבעו לו הופעות בניו יורק, אבל באותו מוצ"ש נרצח רבין ו"כולן בוטלו". התיקון הגיע 5 שנים אחרי, כשהתחבר למוטי אייזיק, "אדם יקר" שמביא תרבות יהודית לקהילות ברחבי העולם. "הייתי מוכן גם בהתנדבות כי יש בכך שליחות והגשמה עצמית". היו הופעות בלמעלה מ-195 קהילות מנבימיה ועד וינה "והתברר שפנטומימה סוחפת בכל מקום". אבל זו לא הייתה הפעם הראשונה בחו"ל.

הפעם הראשונה: לרגל הנישואין עם יעל שפרה, אותה הכיר כשלמד ב'מעלה' והיא הגיעה להתעניין כתיירת מבלגיה. "אמרתי: אל תדאגי אני אעזור לך. באמת לא חשבתי אז להתחתן, אלא קודם לממש את עצמי". הוא אפילו הביא אותה לבית הוריו כדי להכיר לה את אחד מאחיו. "היא הביאה אותי להתחתן בלי שידעתי". אבל אין חרטות, "היא גננת בחסד עליון והחמצה לעולם ההפקה".

הברכה:  6 ילדים "ברוך ה'". הבכור, בן 19, לומד בחיספין וגם מצייר "ברמה בינלאומית". גם הילדים האחרים מוכשרים ופועלים בתחום המשחק, הריקוד וההבעה. אפילו בקטנצ'יק בן השנתיים הוא מזהה "כישרון מולד". "אני מטפטף לילדים שמה שחשוב הוא הכישרון. ה' נתן לך אותו - אל תזניח אותו. חוכמה היא נרכשת אבל היא לא מדד להצלחה".

שגריר תרבות: השגרירות בבייג'ין רצתה להציג תרבות ישראלית ויהודית מקורית והזמינה אותו לבוא ולהרצות שם באקדמיה. "חששתי, אז לקחתי כחיזוק את הפנטומימאי עמירם אטיאס וזה היה מסע מוצלח מצחיק ומגוון. לסינים יש תרבות שלמה של תיאטרון מסכות ללא מילים, אבל זו לא פנטומימה..."

בית אומנות: בעקבות בקשה מאומנים להדרכה בשפת הגוף, "כי לצערי בתי ספר למשחק שמים יותר דגש על דיקציה", הוא קיבל אכסניה במועדון חירשים, שם הוא מלמד גם את בני המקום. "זה משהו בחיתולים, אבל אני מלמד שם חירשים שלא מדברים וגם אנשים שומעים, ועוד יצא מזה משהו כי קורים דברים מעניינים".

הדור הבא: "אני מעודד ומטפח את הדור הבא. כל ילד שניגש אלי אחרי ההופעה אני מוכן ללמד אותו. השקעתי באנשים ואני רק מחכה שהם יפרצו, אבל לצערי אנשים לא מבינים שזה דורש השקעה והולכים להיות קוסמים או להטוטנים. אני מחפש את הדור הבא בשביל האומנות כי יש בה דבר עמוק ופילוסופי".

אם זה לא היה המסלול: העיסוק היה ב"כל דבר שקשור לדמיון, כי שם אני נמצא".     

צילום: דוד הוכנברג

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב: השעון הוא לא אחד מהאביזרים על פיו מתנהל הבוקר, כך שהמושג 'קימת אומנים' בהחלט רלוונטי. "למרות שבזמן האחרון יש יותר הקפדה על סדר היום".

דיסק ברכב: גד אלבז החדש אליו התוודע "במקרה". בדרך כלל ברכב מושמעים רשת א' או ג', על השירים העבריים שבהם. המועדפים הם סאבלימינל ו'הדג נחש', להקות שיש להן "שירים עם הברקות".

שבת: יש הקפדה על הבאת אורחים כי "שולחן שבת בלי אורחים הוא כמו ארוחה בלי תבלינים". האורחים הם בני קיבוצים שמשרתים כגרעין בבית שמש, או חבר'ה אמריקאים מישיבה סמוכה. "הם מלכדים את השולחן ונותנים דבק".

עיתים לתורה: יש בית מדרש ליוצרים שמתכנס כל יום חמישי עם הרב שמעון קליין והמשוררת רבקה מרים בבית ספר 'מוסררה' בירושלים, ויש גם לימוד עצמי של סיפורי התנ"ך, "אני מסתכל עליהן בעיניים שלי ויש לי מזה הרבה חידושים". אולי פעם ייוולד מזה ספר.

מאכל: הרעיה מומחית במאכלים חלביים ובמיוחד בעוגת נפוליאון שנמצאת ביום בתחום המאכלים האסורים עקב משטר דיאטה. "היא ידעה שאם היא רוצה לשכנע אותי במשהו, כדאי להכין את העוגה הזאת".

אחזקת הבית: בבית בעיקר שופך את הזבל. "לא סומכים עליי שאעשה קניות כי החנות מבחינתי היא מקום חברתי, ואני גם קונה לפי העין ולא לפי רשימה". הוא כן שותף פעיל מאוד בגן של רעייתו ומשמש "סייעת חוץ". "כל עבודות המלאכה, הציורים, הקידוחים הגינה קישוט הקירות", ואפילו "חיפוש בפחים באיזור התעשייה".

מפחיד: הזיקנה "אני יודע שאני מתבגר אבל לא משלים עם זה", החשש הוא "להיות מקומט ותלוי במישהו".

דמות מופת: צ'רלי צ'פלין ושייקה אופיר, "שני אומנים שהייתי רוצה להיות קרוב אליהם. אם היו אומרים לי אם מי תרצה להיפגש - זה איתם".

פנאי: משתנה. לפעמים זה עיצוב בגדים, לפעמים עיצוב תכשיט, פעמים אחרות הכנת כתובות וכרגע יש הרבה לימוד על בריאות ותיקון יחס בלתי ראוי לגוף במשך שנים. "הייתי כפוי טובה אליו באיזשהו מובן. הוא כלי העבודה שלי". חוץ מכל אלה יש פעילות התנדבותית במסגרות שונות בעיר, "אני עושה את זה בכיף. אולי זה מלאי הדיבור שאני צריך להוציא".

משאלה: שתינתן אהבה לכולם. "אהבה תעשה את התיקון לכל האנושות, אהבת עצמנו, אהבת הזולת, אהבת ה' והיקום. אהבה בעולם תשנה אותו מהקצה לקצה".

כשתהיה גדול: הרצון הוא "להגיד תודה על כל מה שקרה לי בחיים", כי "כלום לא תכננתי ומה שהגיע, הייתי פתוח לקבל". התפילה היא "שאמשיך לקבל ולזרום עם מה שיינתן לי בכל רגע". יש חלום לממש ולמצות את האמירה האישית אבל "לא בלחץ, זה יגיע".