הרש"פ בהסכם תעלת הימים? למה?

יו"ר מליאת מועצת יש"ע רואה בהכללת הרש"פ בהסכם תעלת הימים מתן אחיזה ריבונית לרש"פ בים המלח ודורש לקיים דיון בממשלה טרם חתימה.

שמעון כהן , ו' בטבת תשע"ד

ים המלח
ים המלח
צילום: פלאש 90



טוען....

תושבי ישראל קמו היום (ראשון) לידיעה לפיה בתום מו"מ חשאי תתקיים היום חתימה חגיגית בוושינגטון בין נציגי ישראל ירדן והרש"פ לכריית תעלת הימים שתוביל מים מים סוף לים המלח על מנת למנוע את היעלמותו של הים.

בראש המשלחת הישראלית עומד שר האנרגיה והמים, השר סילבן שלום, המכהן גם כשר לשיתוף פעולה אזורי ורואה את המהלך כדרמטי והיסטורי ואולם ביומן ערוץ 7 סיפר עדי מינץ, יו"ר מליאת מועצת יש"ע, את חששה של המועצה ממשמעותו המדינית של מהלך הכללת הרש"פ בהסכם. לטעמו מדובר בלא פחות מאשר הכרה ישראלית במעמדה של הרשות בים המלח.

"הסכמים מדייניים או כאלה שיש להם השלכות מדיניות לא עושים כך", אומר מינץ המתייחס לחשאיות שבה התנהלו המגעים שהובילו לחתימה. לטעמו המשמעות בפועל של המעורבות הפלשתינית בהסכם תעלת הימים היא "הכרה ישראלית בכך שלפלשתינים יש ריבונות בשטח שמעולם לא היה שלהם ולעולם לא תהיה".

מינץ קורא לשרי הממשלה וחברי הכנסת לדרוש את עצירת המהלך עד לישיבת ממשלה ואולי אפילו עד לקיומו של דיון מיוחד במליאת הכנסת.

מינץ סבור כי החשאיות שבה מתנהל המו"מ המדיני בין לבני לעריקאת בתיווכו של ג'ון קרי גורם לימין להירדם ולעצום עיניים לנוכח דברים המתרחשים מתחת לאפו, ואילו כאן דברים קורים בפועל ו"הציבור הלאומי ישן ונרדם. היום עומד השר שלום שמציג את עצמו כשר לאומי הולך לחתום על הסכם שמשמעותו המעשית היא מסירת ריבונות בים המלח לפלשתינים. שומו שמיים. לא יתכן שלא נתעורר ולא יתקיים דיון ציבורי".

מינץ מזכיר בדבריו כי על פי הפרסום הבוקר ב'ידיעות אחרונות' הפלשתינים ביקשו אחיזה בחוף עין פשחה וישראל סירבה לכך, אך לטעמו עצם הדיונים שהתקיימו מול הפלשתינים הם הדבר החמור. מינץ מברך על עצם הרעיון להעברת מים לים המלח ועל רעיון שיתוף הפעולה עם ירדן ואף על רעיון המימון של הבנק העולמי, אך עם זאת לטעמו מעורבותה של הרשות הפלשתינית הוא החמור. "מה הקשר של הרשות הפלשתינית לים המלח? מי שאומר את זה מודיע שים המלח שיך גם לפלשתינים".

בהמשך הדברים נשאל מינץ אם אינו מפרש את המציאות באופן חריף מכפי שהיא באמת ואולי שילובם של הפלשתינים נעשה לבקשת הבנק העולמי שיתכן והבהיר כי לא יתמוך כלכלי במיזם הענק אם לא יתברר לו שהפלשתינים המנהלים מו"מ על עתיד האזור מסכימים לקיומו של המיזם. מינץ רואה בכך המשך ישיר לבעייתיות שאותה הוא רואה במהלך כולו. "זו הנקודה האמיתית. הכה את היהודי בכיסו ובזה ניצחת. משמע שיתכן וללא מעורבות הרש"פ הבנק העולמי לא היה מצטרף ולא היה מממן, אבל האם בגלל זה אנחנו מוותרים על הריבונות שלנו בים המלח?", הוא שואל.

מינץ מדגיש בדבריו כי אמנם ישראל סירבה לאפשר אחיזה פלשתינית בקרקע אך עם זאת איפשרה את קיומה של האמירה הבינלאומית ההצהרתית שסביב השייכות של הפלשתינים למקום. באשר לאפשרות שההסכם כולל סעיפים המבהירים כי אין ישראל מכירה בריבונות פלשתינית בשטח אומר מינץ כי יתכן ואכן קיימים סעיפים שכאלה, סעיפים שיכולים היו להפיס את דעתו של הציבור הלאומי, אך את זאת יש לברר בדיון פומבי בממשלה ובכנסת ורק לאחר מכן לאפשר את קיומו של טקס החתימה.