"ישיבה ואקדמיה: ילכו יחדיו, אבל לא לכל אחד"

"עניין אישי" עם הרב פרופ' נריה גוטל (54). תושב ירושלים. נשוי לרותי. אב לארבעה וסב לשניים. נשיא מכללת 'אורות ישראל'

עפרה לקס , י"ט בטבת תשע"ד

הרב פרופ' נריה גוטל
הרב פרופ' נריה גוטל
דוד הוכברג

התחלה: מנחם אב תש"כ, קיבוצניק מלידה ולא הרבה אחר כך. הוא נולד להורים שעלו מצרפת ושהו בשדה אליהו במסגרת הכשרה. שלושה חודשים אחר כך הפך לירושלמי, ומאז הוא כאן. בכור למשפחה עם שבעה ילדים. הוא הבן היחיד, אחריו רק בנות.

בנות: אחת מהן נהרגה בפיגוע בקו 12, בהיותה בת 15. "הפיגוע היה ביום שישי בצהריים כשהיא וחברותיה חזרו מבית הספר. איתה נהרגה חברה טובה ועוד ארבעה אנשים. על שמם הוקם גמ"ח 'יד לשישה'".

התמודדות: "הבית התמודד באופן אמוני, מרשים ביותר ומעורר השתאות. אבי הוא איש אמונה חזק ביותר". השנה הייתה תשל"ח והפיגוע עורר הדים רבים. "כולם הגיעו לנחם. גם דתיים וגם חילונים, מהבד"ץ של ירושלים וגם מהעירייה".

נריה: השם ניתן הרבה לפני שהפך למודרני. "בהחלט שם נדיר", אבל הוא הסתדר איתו יופי. מאז כבר יצא לו ללמד בנות שנקראות נריה, להתכתב ולעשות פרויקט יחד עם הרב נריה ולכתוב מאמר על הסופר ברוך בן נריה.

לימודים: עד מלחמת ששת הימים התגוררה המשפחה בגבעת מרדכי. לכן למד בכיתות א' וב' בבית הספר הממלכתי-דתי בשכונה, "וזכיתי שאשתו של הרב עמיטל תחנך אותי". אחר כך עברה המשפחה לבית וגן, אז הוא למד בתלמוד תורה לויכטר עד כיתה ח', עם הפסקה של שנתיים. "היינו בצרפת לשליחות בענייני חינוך".

קול תורה: התייעצות עם אביו הביאה למסקנה שלא נחוצות יותר משנתיים כדי להגיע לתעודת בגרות, ובגילאי כיתות ט' וי' הוא למד בישיבת 'קול תורה' של הרב אויערבך. משם נלקחו "איכות לימודית תורנית והעמקה, מיומנויות לימודיות ויחס והכרה ללומדי תורה בלי קשר לצבע החליפה וגודל הכובע". וכמובן, קשר עם הרב אויערבך הידוע ורבנים גדולים אך ידועים פחות.

ישיבה לצעירים: שם למד בכיתות י"א-י"ב. בגלל חוסר רקע בלימודי חול היה עליו להתחיל מהרמה הבסיסית ביותר, "אבל לפי הכישרונות שלי והרמה הלימודית בישיבה הדבקתי את החסר תוך חודשיים-שלושה". היו חוויות טובות בלימודים בישיבה, "ולימים הייתי שם גם ר"מ וגם הורה לתלמידים". בשמינית החלו לימודים במקביל ב'מרכז' הגדולה.

מרכז: 12 שנים. "כדי להיות אדם משמעותי בתורה, להכיר ולהפנים תורה, צריך להשקיע". בתחילת הדרך הייתה כניסה לשיעורים, אבל בהמשך, לאחר התייעצות עם הרבנים, מרבית הלימודים היו עצמיים. "על הסולם בספרייה".

צבא: תותחנים במסגרת 'הסדר מרכז', ובהמשך מעבר לרבנות הצבאית לשירות כרב גדודי, חטיבתי ואוגדתי. הוא רב סרן. "הגישה הייתה שאני רב של כולם". הייתה השתתפות גם במבצעים והיה שירות עם קצינים שהפכו למפקדים בכירים. "זכיתי להכיר כל מיני אנשים שאחרת לא הייתי מכיר". אחד מהם, נמרוד אלבו, יזם בנייה שאינו חובש כיפה, הוא היום חבר בחבר הנאמנים של המכללה. "אין לבנה שזזה במכללה בלי היוועצות מוקדמת בו".

פגישה, חצי פגישה: כחודש לפני הצבא הכירו לו את רותי. הוא היה בן 23, היא בת 19 וחצי, סטודנטית במכללת בית וגן. המחנך שלה במכללה, שהיה גם עמית של אביו, שידך ביניהם. שש פגישות הספיקו, "יכול להיות שארבע או חמש מתוכן היו מיותרות". רותי, נינתו של הרב חרל"פ, היא דור 11 בירושלים, בעלת תואר שני בחינוך ומנהלת פדגוגית של אולפנת צביה בירושלים.

הברכה: ארבעה ילדים ושני נכדים. הבכור מתחיל תואר שני במדעי המדינה ותקשורת; השנייה, נשואה ואמא, סיימה תואר שני במדעי הרפואה; השלישי התחיל ללמוד תואר ראשון במשפטים, והצעיר מסיים עוד מעט את שירותו הצבאי.

מכון מרחבים: אחרי החתונה, במקביל ללימודים ב'מרכז' היו לימודים במכון לקראת תעודת הוראה, וגם מחקר. נחקרו סוגיות בצמתים שבין רפואה, חינוך מדינה והלכה. במסגרת הזאת יצאו לאור פרסומים רבים בבמות תורניות ואקדמיות.

עמיתי ירושלים: הוא נתבקש להימנות על קבוצה של 10‑12 איש מן הארץ ומהתפוצות שעסקו במנהיגות יהודית וחינוכית. "זו הייתה קבוצה מגוונת ממכלול הזרמים ביהדות", והתחושה היא שזו חוויה מעניינת ועמוקה שהביאה ליציאה מהבועה - פיזית ותודעתית. "הם גם דחפו אותי ללימודים אקדמיים".

לימודים אקדמיים: באוניברסיטה העברית. הוא עשה עבודה שוות ערך לתואר שני, והמשיך לדוקטורט אצל פרופ' תא שמע, ובאופן נדיר "העבודה קיבלה ציון מעולה". הוא פרסם שלושה ספרים: 'השתנות הטבעים בהלכה', 'מכותבי ראיה' ו'חדשים גם ישנים', "כולם זכו בפרסים". במקביל לדוקטורט הוא היה גם ר"מ בישל"צ ולימד במסגרות אקדמיות.

ישיבה ואקדמיה: ילכו שניהם יחדיו, אבל לא לכל אחד. "הנושא מעסיק אותי מאוד וכתבתי עליו לא מעט". הוא חושב שההליכה בנתיב של שילוב בין השניים תואמת את דרכו של הרב קוק, "כשזה נעשה על טהרת הקודש ומתוך חיבור אמיתי לתורה, והדבר נעשה מתוך הרבה שיקול דעת".

דוקטורנטיות מצטיינות: במשך שנים אחדות לימד במדרשה בבר-אילן שנים ופתח בה תוכנית ייחודית. "סברתי שראוי שבנות מוכשרות שרוצות בכך, יכולות לקבל חינוך תורני גבוה". בתוכנית נלמדה ההלכה בהעמקה. הייתה גם הוראה בבית ספר לחינוך בבר-אילן, מה שנמשך אפילו עד היום על אש קטנה, כלומר קורס אחד בתואר שני, למרות שהוא כבר נשיא מכללת אורות.

מכללת אורות: לפני תשע שנים הציע לו הרב פליקס, שייסד את המכללה, לבוא ולעמוד בראשה, מפני שרצה לפרוש. הוא ניאות וכעת נמצא לקראת סיום קדנציה שנייה בתפקיד.

על שלושה דברים: עומדת המצוינות: תורנית, אקדמית ופדגוגית, וההרמוניה שביניהן. "אנחנו המכללה הגדולה, המגוונת והאיכותית ביותר". כיום היא גם מאוחדת עם 'מורשת יעקב' ששוכנת ברחובות. במכללה 2,700 תלמידים במסלולי תואר ראשון ושני, לימודי חוץ, תעודה והשתלמויות. יש "סגל מעולה" ותוכניות ייחודיות כמו תרבות ישראל ומורשתו להוראה בממלכתי ונטורופתיה.

האיחוד: לפני ארבע שנים. "זה היה אתגר לא קל. מדובר באנשים שונים ובמסלולים שונים והיו סוגיות שונות. ההשקעה בזה הייתה משמעותית, אבל זה זורם כמו שצריך". המכללה כוללת היום גם מכוני הוראה שעל יד ישיבות שונות כמו כרם ביבנה, הישיבה בעלי, מרחבים ופתח תקווה - "לכל אחת יש את הגוון שלה ואת כולם אנחנו מקבלים באהבה".

הכשרת מורים: "מבחינתי אין שאלה", רק במכללה. "עיקר עניינה של אוניברסיטה הוא מקום מחקר. במכללה, במשך ארבע שנים, הסטודנטים הם מכווני הוראה". ובכל זאת יש חיזוק של ההיבט המחקרי במכללה, כולל תגמול מרצים על מחקר, קיום כנס מחקרי יוקרתי בשם עמדו"ת ופיתוח התארים המתקדמים.

שליחות: רוב הסטודנטים מגיעים "עם ברק בעיניים" ותחושת שליחות, "ולא כאלה שלא מצאו מקצוע אחר". אבל "כדי שאנשים כאלה ימשיכו להגיע למקצוע, משרד החינוך חייב לתת את דעתו על השעה ארבע כשעת סיום העבודה. כי גברים ונשים רוצים ליצור בתים שבהם ההורים מגדלים את הילדים".

עוברים ללוד: קיימת תוכנית של הממשלה להעביר את הקמפוס של רחובות לעיר התנאים. "אנחנו רוצים לעבור לשם כבר 10 שנים. חיים סבן, שותפי להנהלת המכללה, דוחף את זה שנים רבות". אנשים מרכזיים ברחובות דווקא היו רוצים שהמכללה תישאר שם, "יש לנו גרעין מורים שהוריד את אחוז הפשיעה בשכונה שהוא נמצא בה ב‑80 אחוזים", אבל הם רוצים לעבור. "שממשלת ישראל תכניס את ידה לכיס. אנחנו נגיע".

רב קהילה: הוא משמש רב של רדליך, "קהילה קטנה ונעימה שיש בה אוכלוסייה הטרוגנית גם מהאסכולה החרדית יותר וגם סרוגים, וכולם באהבה אחווה שלום ורעות", עם הלל ביום העצמאות וכמובן תפילה לשלום המדינה, "וזה לא אישיו".

אם זה לא היה המסלול: הרב קוק חתם את מכתביו במילים "עבד לעם קדוש", "אני לא מתיימר להיות כמוהו ו'עבד' זה גדול עליי, אבל הייתי ממצה את יכולותיי בתחומים כמו רבנות, הנהגה ואקדמיה למען עם ישראל".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב: קימה זריזה לתפילה בקהילה שלו, "הרב צריך להגיע לפני הזמן". הדרך חזרה עוברת במכולת לפי צורכי הבית. קפה, פת שחרית ונסיעה למשימות היום.

דיסק ברכב: מרבית הדרך מוקדשת להפיכת "שעה אבודה לשעת עבודה", כלומר שיחות סלולריות. אבל ברכב נמצאים גם דיסקים ממגוון סגנונות. "הם בעיקר של הילדים", ויש גם האזנה לאקטואליה "על הסקלה שבין גלי ישראל לגלי צה"ל" וכל מה שבתווך.

שבת: סעודת ליל שבת מתקיימת עם הילדים ולפעמים גם עם ההורים שלו. סעודת שבת בבוקר - אצל החם והחמות. שבת מוקדשת ללימוד עבור עצמו, "אלא אם אני מעביר שיעור". בשבת מברכים - קבוע בקהילה שלו, ובשבתות רבות בבתי כנסת בסביבה.

עיתים לתורה: העברת שיעורים בבמות ובמקומות רבים מחייבת לימוד רב, "זה מדרבן ליצירה". הוא פוגש כל אחת מההתמחויות של המכללה לפחות פעם בשנה, מה שמביא להעברת שיעור חדש לפחות פעם בשבוע. יש בימות עיון וגם היענות לבקשות רבות מהציבור. "הכלל הוא שאני נענה לכל מי שפונה אליי, אבל רק להרצאה אחת בשנה". ויש גם לימוד לעצמו שכולל דף יומי וקביעויות נוספות, "מי שלא מתפתח לעצמו, לא יוכל ללמד אחרים".

מאכל: פריק של מנות אחרונות. "גם רעייתי, גם גיסתי וגם החמות מצוינות בכל התבשילים וגם בתחום הזה".

אחזקת הבית: הציון העצמי בתחום הזה עומד על "לא מספיק". ביום שישי הוא נושא בכמה תפקידים הקשורים לארגון השבת, כולל סידור הנרות, הפלטה והמיחם. "אבל אין לי יומרה להיות בשלן, למשל".

מפחיד: "אני לא מפחד", כי יש "אמונה וביטחון". קיימת תמיכה ב"חשש שמביא לעשייה", כמו למשל חשש מבריאות לקויה, שמביא לאורח חיים בריא.

מופת: כחוקר הגותו של הראי"ה קוק וכמי שמשתדל ללכת בדרכיו היה טרוויאלי שיבחר בו. "אבל אני מעריץ לא פחות את משה רבנו ורבי עקיבא ורבי יהודה הנשיא וגם את הרמב"ם". ולצדם רבנים של היום, כמו רב אברום שפירא והרב ישראלי. ולכן הבחירה היא בכל "הפנתיאון של המנהיגים היהודיים".

פנאי: מדי פעם יש נופש עם בת הזוג או בני המשפחה בארץ או בחו"ל, "שם אני משתדל לחבר את זה לשליחות כזו או אחרת". אבל הרעיה מסורה מאוד לעבודתה, "כך שצריך לגנוב לפעמים שעות או ימים". וחוץ מזה, אם יש כמה דקות פנויות הוא כותב מאמר. עד כה נכתבו 500 מאמרים בבמות אקדמיות, תורניות וגם אקטואליות. אלה פורסמו, בין השאר גם מעל דפי עיתון זה.

משאלה: "השיבה שופטינו כבראשונה. נדמה לי שזה כולל הכול".

כשאהיה גדול: ההשערה היא שהוא ימצא את עצמו תורם לעם ישראל במשימה כזו או אחרת, "לפי כישוריי ויכולותיי".