הרב ולדמן. ארכיון
הרב ולדמן. ארכיוןדוד וילדר

בראיון מיוחד לקראת חג הפסח מספר הרב אליעזר ולדמן, מראשי ההתיישבות וממקימי קריית ארבע, על ליל הסדר שבו החלה ההתיישבות בחברון, התיישבות ממנה יצאו לימים גרעין אלון מורה וגרעין עפרה, ראשוני הגרעינים של ההתיישבות המונה כיום כמעט ארבע מאות אלף מתיישבים על פני יהודה ושומרון.

ליל הסדר ההוא שהתקיים במלון פארק בחברון בשנת 68', מעט לאחר מלחמת ששת הימים, ביטא את תחושת ההתרוממות שכבשה אז את הארץ כולה. ברוח זו פותח הרב ולדמן את דבריו ומספר כי לאור הבנת הניצחון של מלחמת ששת הימים כמעשה ה' וכמציאות מדהימה המתרחשת לנגד עיניו של העם היהודי כאשר איש, לא במצרים, לא בישראל ולא בארה"ב לא היה מעוניין שתיפתח מלחמה שכזו ומסתבר שרבש"ע הוא שרצה במהלך ההיסטורי, מתוך גישה כזו "ידענו מה הקב"ה רוצה מאיתנו, להחזיר חיים יהודיים ללב ארץ ישראל, ליהודה ושומרון, לירושלים, לחברון לבית אל ולשילה", אומר הרב ולדמן ומוסיף כי כמי שהיו ילדים צעירים במלחמת השחרור חשו הזדמנות נדירה להיות חלק מהתהליך ההיסטורי הגדול של גאולת ישראל.

על המהלכים שקדמו להגעת המתיישבים למלון פארק מספר הרב ולדמן: "עזרנו לרבי חנן פורת ז"ל לשוב עם חבריו באלול תשכ"ז לכפר עציון ואחר כך חשבנו שצריך להמשיך בבניין ערי ישראל והמקום המתאים ביותר לכך הוא חברון. התחלנו לפעול בעניין, ניסינו לשכור דירות או לקנות דירות אבל זה לא הלך כי הערבים היו נתונים לטרור ולאיומים שלא ימכרו ליהודים מבנים".

עוד מוסיף הרב ולדמן ומספר כי הכוונה הראשונית הייתה לקבל אישור ממשלתי להתיישבות בחברון, אך המענה הקבוע של גורמי הממשלה היה 'לא כעת'. לאחר לבטים נועצו באנשי התנועה לארץ ישראל השלמה, תנועה שהוקמה באותה תקופה וכללה בתוכה אנשי שמאל וימין, אנשי רוח כנתן אלתרמן והסופר משה שמיר ואישים כרב נריה זצ"ל ואחרים. אנשי התנועה הציעו להיוועץ בשר יגאל אלון ז"ל שהיה אז קרוב בעמדותיו לעמדותיהם.

המענה שקיבלו מיגאל אלון היה נחרץ: 'השתגעתם? אתם רוצים אישור ממשלתי? לא כך פועלת הציונות. אם היינו מבקשים אישורים לא הייתה חניתה ולא היה גנוסר. צריך לקבוע עובדות בשטח ואישורים יגיעו אחר כך'. דבריו הנחרצים של אלון הפתיעו את המתיישבים החדשים אך בעצתו של בעל הניסיון החלו לבחון את האפשרויות לקביעת עובדות בשטח. בשלב זה עלתה הצעת המלון והשכרתו. המלון היחיד שהיה בא בחשבון בחברון הוא מלון פארק.

אנשי ההתיישבות הגיעו לבעל המלון, קוואסמה, שסבל ממחסור כבד באורחים והציעו לו לשכור את המלון לשבוע ימים, שבעת ימי הפסח, עם אפשרות להארכה לחודש ולאחר מכן לשנה. קוואסמה ראה בהצעה הזדמנות כלכלית נדירה והסכים לרעיון והחוזה נחתם. "הודענו למושל הצבאי של חברון שבאנו לפסח. התכנון עם יגאל אלון היה שבחול המועד פסח נכריז שהגענו להתיישב, וכך עשינו".חוויה מיוחדת במינה. מאז תרפ"ט לא ערכו יהודים סדר בחברון. הגיעו מכל החוגים.

השמועה על חג הפסח המתוכנן במלון החברוני פשטה ורבים ביקשו לקחת בו חלק. למעלה ממאה איש הצטרפו למהלך שהיה, כדברי הרב ולדמן "חוויה מיוחדת במינה. מאז תרפ"ט לא ערכו יהודים סדר בחברון. הגיעו מכל החוגים, הגיעו משה שמיר, הגיע אליקים העצני, הגיעו משפחות עם ילדים. ביקשנו מהרב חיים דרוקמן שיערוך את הסדר. למחרת רקדנו בצד הצפוני של חברון עד למערת המכפלה ובדרך שינה משה שמיר את המילים ששרנו ובמקום 'כי מציון תצא תורה' הוא שר 'כי מחברון תצא תורה'".

ביום הראשון של חול המועד קיימה קבוצת 'מתנחלי חברון', כך הם כינו את עצמם, מסיבת עיתונאים בה הבהירו את כוונתם להתיישב בעיר. "זה העמיד את הממשלה במצב לא נעים. היו שרים משמאל שדרשו לסלק את היהודים וטענו שזה לא לגאלי אבל היו לנו גם ידידים בממשלה כמו שרי חירות שהיו אז חלק ממשלת האחדות".

במשך חודש ימים דנה הממשלה בעתיד ההתיישבות, מספר הרב ולדמן ומדגיש כי התחושה בקרב המתיישבים הייתה של אהדה כוללת של העם שראה בהם נושאי דגל וחלוצים. "המוני העם התלהבו. הייתה התלהבות ציונית אמונית של בניין חדש בחברון. אווירה מרוממת בעם ,שנה אחרי מלחמת ששת הימים. הכותרות בעיתונים היו עם פסוקים. האווירה הייתה מאוד חיובית".

לקראת השלמת הדיונים בממשלה הציע השר מנחם בגין את ההצעה שחשוב היה שתתקבל פה אחד בשל חשיבות המהלך ההיסטורי. הרעיון היה להכיר בהקמתה של ישיבה בחברון וכך יסכימו גם שרי השמאל למהלך שכן "ישיבה אפשר להזיז". ההחלטה הובאה לידיעת המתיישבים ולהסכמתם. "זה לא היה פשוט אבל הוכרע להסכים כי המשמעות היא שתקענו יתד לתחילת ההתיישבות. היינו משוכנעים שאחרי שניכנס כבר לא נצא. מהשרים עצמם שמענו דברים בנוסח שממשלה יהודית לא יכולה להמשיך את מעשה הפורעים מתרפ"ט".זה העמיד את הממשלה במצב לא נעים. היו שרים משמאל שדרשו לסלק את היהודים וטענו שזה לא לגאלי.

הסעיף השני של ההסכם עם הממשלה עורר גם הוא ויכוח לא קטן בקרב המתיישבים. סעיף זה קבע כי המתיישבים יועברו לבניין הממשל הצבאי. החשש היה שמגורים בבניין הממשל יעקרו את היכולת לקיים המשך למאבק עד להקמת שכונה יהודית באחת הגבעות שבחברון. ההכרעה נפלה לקבל את ההצעה הממשלתית והמאבק נמשך גם להקמת השכונה וגם לקבלת זכויות ליהודים במערת המכפלה.

לאחר שנתיים וחצי הוחלט על הקמת 250 יחידות דיור בחברון. הוקמה ועדה ממשלתית בראשותו של השר אלון לקביעת המקום בו תוקם השכונה. ההחלטה "גרמה אצלנו לחגיגה גדולה", מספר הרב ולדמן ובחודש אלול שנת תשל"ד עברו המתיישבים שבינתיים גדלו מ-18 משפחות ל-30 משפחות לקריית ארבע.

בדבריו מזכיר הרב ולדמן את המהפך שחוללה קריית ארבע והישיבה שבה, כאשר תלמידים שלה הקימו את גרעין אלון מורה ואת גרעין עפרה והקימו את גוש אמונים ברוחו ובהדרכתו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, "כך הגענו לכמעט ארבע מאות אלף מתיישבים ביהודה, שומרון ובנימין, מספר שהיה יכול להיות הרבה יותר גדול אם הממשלה לא הייתה מגבילה את ההתיישבות". הרב ולדמן מציין כי לאורכה של ההתיישבות כולה משובצים אירועים אותם הוא מגדיר כ"ניסים ונפלאות ומסירות נפש" שהובלו "בעיקר על ידי הציבור שצמח מתלמידי הרב צבי יהודה קוק שהשרה עלינו את רוח האמונה וההכרה במעשי ה' וההשתתפות במעשי ה'".

בהתייחסות קצרה לאירועי הימים הללו חותם הרב ולדמן בקביעה לפיה "אי אפשר להקפיא עם ואי אפשר להקפיא תהליכי גאולה. זו גאולת עם ישראל שתביא לגאולת העולם ולברכה לעולם כולו".