טרמפים - על שגרת חיים וססמאות

האמירה נגד נסיעה בטרמפים מוזרה. ברור שזו גזירה שלא ניתן לעמוד בה. השגרה וטורח החיים חזקים מססמאות ואנו כאן כדי לחיות שגרה. דעה

צביקה מור , י"ט בסיון תשע"ד

סדרת חינוך
סדרת חינוך
צביקה מור

היינו מעדיפים שילדינו ותלמידינו לא ייקחו טרמפים, אך השטח חזק יותר מאתנו והחבר'ה ממשיכים להצביע בידיים בטרמפיאדות. האמירה "אסור לקחת טרמפים" היא בבחינת כיסוי לדובר שיכול להעיד אח"כ בפני ועדה כזו או אחרת על כך שנקט בכל האמצעים בשביל להזהיר את תלמידיו.

לא היה ילד בישראל שלא הכיר בזמנו את סיפור חטיפתו של החייל נחשון וקסמן הי"ד. גם אז מיהרו גורמים אזרחיים וצבאיים להזהיר את הציבור מפני סכנת הטרמפים. באותן שעות איומות היינו בטוחים שזהו, הטרמפיאדות תישארנה מיותמות. אוטוטו 20 שנה עברו והמוני נערים, אנשים ונשים עומדים בטרמפיאדות ביו"ש ומחוצה לה ונהנים מהכנסת האורחים של דורנו – הטרמפ.

האמירה שנשמעת היום "אסור לקחת טרמפים" יש בה משהו מוזר, כיוון שברור לכולנו שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה נוכח הנוכחות הדלה באופן יחסי של האוטובוסים ביו"ש. זה כמעט כמו לומר שאין לנסוע יותר במכוניות פרטיות בגלל תאונות הדרכים הקטלניות, שגובות מאות נפשות בשנה, לצערנו. באזור המרכז, אם פספסת אוטובוס לא קרה כלום, בעוד פחות מדקה תעבורנה חמש מוניות שירות מהירות וחדישות. ביו"ש אין מוניות שירות. פספסת אוטובוס או שהוא היה מלא – קיבלת שעה ביציאה אם לא יותר. ויש עוד משהו לא כל כך אחראי באמירה הזו שאסור לקחת טרמפים. הרי כולנו יודעים בדיוק מה הולך לקרות יומיים לאחר סיומה בשלום ובשמחה של הפרשייה הנוכחית. ואפילו היום, למרות החרדה המציפה את הציבור הישראלי הטרמפיאדות ביו"ש מלאות אנשים, נשים וטף. כנראה שהשגרה וטורח החיים חזקים מסיסמאות.

כשמדובר בנוער זה לא רק עניין של עיבוי התחבורה הציבורית. מי שעוסק עם נוער ומכיר את הלכי רוחותיו, יודע שזה לא העניין של השקלים הבודדים שהמתבגר צריך להיפרד מהן בעלותו לאוטובוס. לנסוע בטרמפים זה העניין והקטע. בשבילם, זה פשוט לא שייך לנסוע באוטובוס. "למה לנסוע באוטובוס כשיש ימבה טרמפים?" – הם יגידו לך. אצל המתבגר זה עניין של עצמאות, שליטה, ניהול עצמי, בגרות ואחריות שלוקח על עצמו. גם בגבעת שמואל או פתח תקוה הם היו שמחים לעלות על טרמפים אך שם תרבות הטרמפים לא קיימת כתרבות אלא כעשייה של יחידים. בשביל המתבגר, לעלות על טרמפ זה לתחמן ת'מערכת ולא לצאת פראייר. גם לנסוע, גם להגיע לפני האוטובוס וגם לא לשלם על זה. פשוט לדפוק את אגד. להגיד לנוער לא לנסוע בטרמפים זה כמו שיעורי הבית במערכת החינוך בארץ – אף אחד לא הולך לבדוק או לאכוף את זה.

כמתנחל די ותיק, תופעת הטרמפים ביהודה ושומרון היא ביטוי לתחושת הביחד שגם בגללה באנו לגור כאן. מין תחושת אחווה ואחריות הדדית של נהגי ההר שאיננה קיימת כמעט בכבישי השפלה. זו ממש ברירת מחדל לגיטימית בכל בית, בוודאי כשמדובר בטרמפים מתוך היישוב.

המתיישבים ביו"ש ימשיכו לגדוש את הטרמפיאדות בהמוניהם כי הם לא אנשים שנכנעים לאיומים כאלו ואחרים. אנו רגילים לנסוע בכבישים ולקבל אבנים ובקבוקי תבערה פה ושם ולפעמים גם ירי – דבר שלא מתקבל על הדעת בקרב אחינו שבמרכז. זו שגרת חיינו ובשביל זה אנחנו פה ובאנו כדי להישאר. שום דבר לא יפסיק את תופעת הטרמפים. אולי רק פסק הלכה גורף של רבני ההתיישבות שאוסר על נהגים לעצור בטרמפיאדות – מה שיעשה את העמידה בהן לחסרת תוחלת. אך גם פסק זה הוא גזירה שאין הרבנים יכולים לעמוד בה כי בתוך עמם הם יושבים.

בסיכומו של דבר, כיוון שהציבור ימשיך להשתמש בטרמפיאדות והנהגים ימשיכו לקיים בהידור מצוות הכנסת אורחים, אין לנו אלא לחדד את כללי הזהירות בקרב תלמידינו וילדינו וכמובן לעצמנו. ויש עוד משהו. בצמתים המרכזיים עומדים חיילינו דרך קבע ומאבטחים את התחנות והטרמפיאדות. אם חיילינו יעמדו בסמוך לאזורי העצירה ויעיפו מבט חשדני ואפילו פולשני במכוניות העוצרות, יקטנו הסיכויים לחטיפה הבאה.

נצטרף לתפילת ההמונים לשובם במהרה ובשלום של שלושת נערינו שהילכו בארץ כבתוך שלהם והזכירו לכולנו שוב שאנחנו עם אחד.