בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי - אופיר אקוניס

41. תושב תל אביב. נשוי לעדי ואב לשניים. ח"כ (ליכוד) וסגן שר במשרד ראש הממשלה

רבקי גולדפינגר , כ"ב באלול תשע"ד

אופיר אקוניס
אופיר אקוניס
צילום: פלאש 90

התחלה: בן 41. נולד ארבעה חודשים בלבד לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. הבכור מבין ארבעה אחים לבית משפחת אקוניס, "בית של בנים". את ילדותו העביר בעיר ללא הפסקה - תל אביב.

סלוניקי: "ההורים של אבא שלי עלו ארצה מסלוניקי מטעמי ציונות בשנת 1934 והתיישבו בשכונת שפירא". סבא עובדיה אקוניס היה חזן בבית הכנסת השכונתי. "עד היום אני שומע את קולו המדהים והמסתלסל".

הורים: "הסיפור של ההורים שלי הוא הסיפור של עם ישראל. משפחה מסלוניקי ומשפחה מפולין מקימים בית בישראל". האב מנחם (68) חבר דן, "במשך שנים היה נהג בקו 61". האם מיכאלה-מיקי (63) "גידלה בבית את הילדים". זוכר בית חם ומשפחתי.

משפחתי: כמעט מדי ערב נערכה ארוחת ערב משותפת. "היום כאבא אני מכיר בערך שבכך". אמנם כאיש ציבור הוא מתקשה לקיים זאת, אבל משתדל כמה שיותר להיות נוכח בחיי ילדיו. "בכל הזדמנות אני דואג לשוחח איתם, לאכול איתם ארוחת ערב, מלווה אותם בבוקר לבית הספר ועוד".

ליכודניק בנשמה: הערכים הלאומיים נספגו עוד מבית אבא. "אבא הוא ליכודניק בנשמה. הוא מעריץ של מנחם בגין ומחובר לרעיונות של ז'בוטינסקי". כבר כילד האזין בשקיקה עם אביו לנאומיו חוצבי הלהבות של בגין. "עד היום כשאני נחשף לנאומים של בגין אני כולי מתרגש".

לטיול יצאנו: עבודת האב בדן זיכתה את המשפחה בטיולים רבים ברחבי הארץ. "טיילנו המון, מהחרמון ועד הנגב. ישנו באוהלים, באכסניות, בחניונים. התחברנו לארץ דרך הרגליים".

סבתא נונה: סבתא ג'וליה אקוניס ז"ל, שנקראה בפי נכדיה בשפת הלדינו נונה, הלכה לעולמה לפני חודשיים והיא בת 90. גם לנונה ולסב ננו (עובדיה) הצטרף בילדותו לאינסוף טיולים בארץ. "המקום שהכי אהבתי לנסוע איתם היה לכותל. נונה וננו הם חלק בלתי נפרד ממה שאני היום".

גימנסיה: בוגר הגימנסיה העברית הרצליה. "זכות גדולה להיות בוגר הגימנסיה העברית הראשונה בעולם". היה תלמיד שקדן. "אהבתי את החברים שם, למרות שברובם היו בעלי השקפת עולם שונה משלי".

מעריב לנוער: כבר בימי התיכון שימש כתב נוער בעיתון 'מעריב לנוער'. "זה היה בשבילי בית ספר לעיתונות. גדלתי במסדרונות של 'מעריב', ראיתי מקרוב איך עושים עיתון ולמדתי על אופייה של התקשורת". במקביל לכך ערך את התוכנית המוזיקלית השבועית 'מועדון הצעירים' ברשת ג'.

ליכודניק: בגיל 19 הצטרף לתנועת הליכוד. "זה היה מבחינתי מעשה טבעי לגמרי".

כתב צבאי 1: בצבא שימש ככתב צבאי במפקדת קצין חינוך ראשי. רצה הגורל ודווקא הוא מונה כאחראי על ההסברה של הסכמי אוסלו בתוך הצבא. "אמרו לי: 'אתה מסביר את אוסלו, נקודה'. האמנתי שמדובר באסון והתנגדתי להם בכל תוקף, אבל בצבא ממלאים פקודות".

כתב צבאי 2: בלית ברירה מילא את חובתו אך החליט לבטא גם את דעת המתנגדים להסכם. "לא הייתה חוברת הסברה או דף עדכון שהוצא לשטח שלא הוצגה בהם גם עמדת הנגד. אני זוקף לעצמי את ההישג הזה". מאמין שהשורש של מבצע 'צוק איתן' טמון בהסכם אוסלו.

עיתונאי: לאחר סיום השירות הצבאי פנה באפן טבעי למקצוע העיתונות. "בתחילת דרכי היה ברור לי שאהיה עיתונאי. התחלתי לעבוד בהפקה של 'ערב חדש', בשבועון לצעירים 'בראש אחד' ועוד".

המפנה: בעקבות טלטלת רצח רבין הגיע למסקנה שהעשייה העיקרית היא במערכת הפוליטית ולא בעולם התקשורת, "שם ההשפעה מוגבלת למדי". כחבר תנועת הליכוד פנה למצודת זאב בתל אביב בניסיון להשתלב ולסייע.

הסברה בליכוד: "זו הייתה תקופה שמי שזוהה כאיש ימין היה בחזקת חשוד. באתי למקום שהיה בזמנו כבוי ושומם. דפקתי ואמרתי: 'אני כאן'". הוא היה בן 23 כשנכנס לאגף ההסברה של הליכוד. לאחר הניצחון בבחירות ב‑96' שימש סגן יועץ התקשורת של ראש הממשלה. "שם למעשה החלה דרכי הפוליטית".

דובר הליכוד: בין יתר תפקידיו מונה גם לדובר הליכוד, ושימש כדובר שר המשפטים מאיר שטרית וכיועץ התקשורת של נתניהו בלשכת שר האוצר. בהמשך מונה לסמנכ"ל התקשורת וההסברה של הליכוד.

לחצות את הקווים: הרצון להפוך בעצמו לחבר כנסת התפתח עם השנים. "בהתחלה אתה עדיין לא בשל להיות חבר כנסת, חסרה הכרת העבודה הפרלמנטרית". במסגרת תפקידיו השונים צבר ניסיון ואז, לקראת הבחירות ב‑90', נפלה ההכרעה לעבור לקדמת הבמה.

חבר כנסת: נבחר כחבר כנסת מטעם הליכוד בכנסת ה‑18 והנוכחית. מאמין שפוליטיקה זה מקצוע. "יש מעט מאוד אנשים שיודעים את עבודת הפרלמנטר באמת כפי שנדרש. צריך לבוא עם מטען אידיאולוגי מבוסס ועם הכרת המערכת לפרטי פרטים. אצל הח"כים של יש עתיד זה מביש".

אקדמיה: בעל תואר ראשון במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים.

החצי השני: עדי, בראש השנה תחגוג 41. "זו ההזדמנות לאחל לה מזל טוב גם דרך העיתון". מנהלת משרד יחסי ציבור יחד עם שותפה. "לשמחתנו, המשרד מיחצן בעיקר נושאים כלכליים ואין נגיעה לפוליטיקה". בני הזוג אקוניס מציינים בימים אלו תריסר שנים יחד.

הילדים: שניים: יהונתן, הבן הבכור, בן 10, תלמיד כיתה ה', "מגלה בגרות ומעורבות במה שמתרחש במדינה". הבת רוני בת שמונה, תלמידת כיתה ג' בבית ספר ארזים ברמת אביב.

מסורת: אם נקלעתם במקרה לבית הכנסת במשכן הכנסת בשעות הבוקר, סביר להניח שתפגשו בסגן השר מניח תפילין. "מאוד מחובר לשורש היהודי". חוגג עם משפחתו את כל חגי ישראל.

סגן שר: במסגרת תפקידו אחראי לקשר בין הממשלה לכנסת. בעיקר משיב בשם הממשלה להצעות האי-אמון שמגישות סיעות האופוזיציה. "לעמוד מול גלי השנאה של דוברי האופוזיציה מצריך ממני תעצומות נפש".

זו שלנו, זו גם כן: "גם אם אהיה האחרון ביקום - אתנגד למדינה פלשתינית, מההיבט המוסרי, הביטחוני, ההיסטורי ובראש ובראשונה בגלל זכותנו הבלעדית על הארץ הזאת". מאמין בזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל השלמה. "הגיע הזמן להיות ציונים בלי להתנצל".

מחשב לכל ילד: יו"ר המועצה הציבורית של פרויקט מחשב לכל ילד, אותו הוא מכנה "מפעל חברתי מהמעלה הראשונה".‏ מדובר בחלוקת מכשירי טאבלט מתקדמים למשפחות שידן אינה משגת. בין היתר חולקו מכשירים באופקים, בדימונה, בדלית אל-כרמל, "ועוד היד נטויה".

יצחק שמיר: בעת טיוליו בפארק הירקון פגש לא פעם את ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר בשנותיו האחרונות. "דיברנו על ענייני דיומא, זה היה מרתק. שוחחנו על אריק שרון, על ההתנתקות, והוא לא היה שבע רצון ממה שמתרחש במדינה, וזה בלשון המעטה".

המרמרה: לאחר המשט לעזה התעמת כמה פעמים עם חברי הכנסת של סיעת בל"ד, ואף הודיע שכנציג הליכוד לוועדת הבחירות המרכזית ידרוש את פסילתה של ח"כ חנין זועבי שלקחה חלק במשט.

חנין זועבי: המהלך המשפטי שהוביל למניעת כניסתה לכנסת לא צלח. "זו השגיאה הגדולה ביותר של בית המשפט העליון אולי מאז קום המדינה. הגברת הזאת, שונאת ישראל, אין לה מקום בכנסת ישראל".

הגומל: לאחרונה בירך "הגומל" בעקבות נסיעה במבצע 'צוק איתן' לביקור בדרום הארץ. בכניסה לשדרות נשמעו לפתע אזעקת צבע אדום, שריקה של פצמ"ר, בום חזק מאוד וענן של נפילות. "מסתבר שעמדנו בתווך בין שתי נפילות ממש בסמוך אלינו, לא נעים בכלל".

אם זה לא היה המסלול: "זו שאלה שקשה לענות עליה". מניח שהיה מוצא את עצמו במקום שאפשר לעשות דעת קהל לרעיון הציוני. "ככל הנראה בעולם התקשורת".

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: משפחת אקוניס משכימה קום בשבע. אם הוא מתראיין ליומני הבוקר, הוא מקדים בחצי שעה את זמן הקימה. "עדי ואני עם כוס קפה, הילדים עם כוס שוקו, יושבים יחד במטבח ונהנים מהשקט שלפני הסערה". הגדולים שבחבורה גם מעיינים בעיתונים ומתעדכנים בנעשה במדינה.

דיסק ברכב: מחובר למוזיקה ישראלית עכשווית וישנה. אפשר למצוא ברכב דיסקים של בועז שרעבי ("חבר אישי שלי"), נעמי שמר ("עשתה שירות גדול לאהבת הארץ בשיריה הציוניים"), משינה ("גדלתי עליהם"), עידן עמדי והראל מויאל "ששירתו בצבא וגאים בזה", וכמובן - עמיר בניון, "שמשדר רוח ציונית בלי התנצלות".

שבת: מאוד משפחתית. "למרות שיש לנו בית קטן יחסית אנחנו מאוד אוהבים לארח". עדי ורוני מדליקות נרות ומברכות ואופיר עושה קידוש. "בסעודת השבת אנחנו מתענגים על המטעמים המשובחים של עדי".

אוכל: "אוהב לאכול והכול". מנגד, "עדיף שאני לא אתעסק בבישולים, זה נועד לכישלון". חווית ההתעסקות הקולינרית במטבח מסתכמת בחביתות לילדים והכנת סנדוויצ'ים לבית הספר, "עם כל הלב והנשמה".

אחזקת הבית: תחום אחריותו בבית הוא פינוי הזבל. "פעם בכמה זמן אני מוצא את עצמי עושה סדר באיזו פינה בבית".

מפחיד: לא פוחד בקלות, מזדהה עם המשפט "מי שמאמין לא מפחד". "אני מאוד אופטימי מטבעי".

דמות מופת: מנחם בגין. בגיל התיכון נחשף לסרטון וידאו שבו נשאל בגין דקה לפני שנכנס לתפקיד ראשות הממשלה ב‑77' באיזה סגנון הוא מתכנן להנהיג את העם, והשיב בפשטות: "בסגנון יהודי טוב". "זה ממצה מבחינתי את הכול".

פנאי: אין הרבה, כשיש משתדל לצאת לטיולים משפחתיים או לעשות ספורט. נהנה מהליכות משותפות עם אשתו לאורך פארק הירקון, "צריך לעשות את זה יותר".

משאלה: במישור האישי: "להמשיך לעשות ולעלות בסולם הדרגות הפוליטי". במישור הלאומי: "לראות את מדינת ישראל גדולה וחזקה".

מה תעשה כשתהיה גדול: "ברור שיש שאיפות, תשאירי משהו לריאיון הבא".

rivki@besheva.co.il