'רצח קסטנר בוצע בידי הש"ב להכפשת הימין'

עם צאת ספרו של זאב אקשטיין, רוצחו של קסטנר, הטוען: עשיתי זאת בהשראת הימין, קובע ההיסטוריון יצחקי: השליחים היו הש"ב.

שמעון כהן , י"א בחשון תשע"ה

מי ירה יודעים. נותרה שאלת המניע...
מי ירה יודעים. נותרה שאלת המניע...
אויבר פיטוסי. פלאש 90

'שמיכת טלאים'
זאב אקשטיין
הוצאת מודן, 295 עמ'.

בימים אלה יוצא לאור ספרו של זאב אקשטיין, המודה בביצוע רצח קסטנר.

בספר 'שמיכת טלאים' הוא קובע כי את המעשה ביצע לאחר שהצטרף לקבוצות ימין אידיאולוגי ולאור התורה שספג שם יצא לבצע את הרצח על אף שאיש מעולם לא הורה לו במפורש לבצע את הרצח.

על טענותיו אלה של אקשטיין ועל עברו בש"ב, גלגולו הקודם של השב"כ, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ההיסטוריון הצבאי אריה יצחקי הרואה ברצח ניסיון נוסף של שירות הביטחון להכפיש את הימין הישראלי וזאת בשליחות השלטון המפא"יניקי של אותם ימים.

נזכיר כי קסטנר נרצח לאחר המשפט בו קבע השופט בנימין הלוי כי 'מכר את נשמתו לשטן' כאשר ביצע עסקה עם ההנהגה הנאצית להצלת כ-1700 מיהודי הונגריה ובתמורה "ירדים" את יהודי הונגריה וימנע מהם מידע על הגורל האורב להם מידי השלטון הנאצי. הוויכוח סביב מהלכיו של קסטנר געש במשך שנים רבות ולצד הטענות על עצם קיומה של העסקה היו שטענו כי במציאות הבלתי אפשרית של השואה כל אדם היה מנסה להציל בכל דרך כל יהודי שיכול היה וקסטנר עשה זאת ל-1700 יהודים ועל כך מגיעה לו ברכה.

עם זאת טענה משמעותית שנטענה נגדו הייתה שלאחר מלחמת העולם השנייה נתן קסטנר עדות לטיהור שמו ופועלו של קורט בכר, בכיר האס. אס., כמו גם של קצינים אחרים. הטוענים נגד קסטנר קובעים כי למהלך זה לא ניתן למצוא צידוק והסבר כלשהו.

בשיחה עמו קובע ההיסטוריון יצחקי כי השיטות שבהן נקט השלטון על מנת להכפיש את הימין לא השתנו מאז שנות החמישים ובמסגרת זו נשלח אקשטיין לבצע את רצח קסטנר בשירות הש"ב שבו הועסק בעבר. "אקשטיין הודה שהוא היה איש ש"ב ובשלב מסויים המיר את דתו ועבר אל הימין בראשותו של 'נחום' שאת שמו המלא הוא לא מגלה", אומר יצחקי הסבור כי מחקר שביצע ובהסתמך על מידע שהתגלגל לידיו ידוע לו מיהו אותו נחום שלאור משנתו יצא אקשטיין לביצוע הרצח וגם אותו נחום הוא עצמו איש שב"כ, הוא אומר ומסביר:

"פרשת קסטנר סיבכה את השלטון באותם ימים. בעקבות פסק של השופט הלוי שקבע שקסטנר מכר את נשמתו לשטן התעוררה גם האשמה כלפי המנהיגות היהודית בשנות הארבעים. מפלגת השלטון הוכתה באופן משמעותי וחירות של בגין התחזקה. היה אז חשש שהמהלך יגבר ומפלגת השלטון תוכה".

מכאן מגיע יצחקי לתיאור המציאות המורכבת של ימי החמישים, "בשנות החמישים פעלו כמה מחתרות והמשותף הוא שהפעילו אותן אנשי לח"י. המפורסמת שבהן הייתה 'מחתרת צריפין'. אנשיה הטמינו פצצה בבניין השגרירות הסובייטית. באירוע נפצעו כמה אנשים בהם גם אשת השגריר.

האירוע הוביל לניתוק יחסים ומאמצי השב"כ לתפוס את האחראים עלו בתוהו", הוא מספר ומציין כי באחד הימים נלכדו שני תלמידי ישיבה שביקשו להניח פצצה במשרד החינוך בגלל חוק חינוך ממלכתי. תוך כדי החקירה נחשפה מחתרת 'מלכות ישראל' שבראשה עמדו שני יוצאי לח"י, עו"ד חרותי ושמעון בכר שהובאו לדיון בבית הדין הצבאי בצריפין.

הסניגור של השניים היה שמואל תמיר. הם הואשמו בשורת מעשי הנחת מטענים במועדונים קומוניסטיים ובמערכת 'העולם הזה' ועוד. על שמעון בכר נגזרו 12 שנות מאסר ועל עו"ד חירותי 10. למרבה הפלא השניים שוחררו אחרי שנתיים בצו מיוחד של שר הביטחון בן גוריון ובהמלצת ראש השב"כ איסר הראל. "ריח כבד של סירחון עלה באפי כשקראתי על כך כבר כילד ולאחר מכן כחוקר. אם הם טרוריסטים שהציתו מכוניות, זרקו רימונים, פוצצו את השגרירות איך זה שהם שוחררו?".

"אקשטיין מודה שהוא ירה בקסטנר. לידו היה דן שמר שהיה הנהג והיו שם עוד ארבעה אנשים. מנהיג התא היה יוסף מנקס שהכרתי אותו אישית כשעבד במאפייה עם דודי. לימים האיש הזה הודה שהוא שהניח את הפצצה בשגרירות הסובייטית. העניין הוא שכל חברי אותו תא היו כולם אנשי שב"כ. מוזר שכולם אנשי שב"כ חוץ מאחד...".

יצחקי ממשיך ומספר כי אקשטיין ביצע את המעשה ולאחריו ביצע סדרת מעשים שלומיאליים בהוראת מפעיליו. הוא קיבל הוראה להשאיר אקדח ברכב גנוב. "מי משאיר בשלומיאליות כזו אקדח עם טביעות אצבע?", תוהה יצחקי.

"מנקס אקשטיין ושמר המסייע נידונו למאסר עולם. מבחינת השלטון זה היה בסדר גמור כי לכאורה סגרו את הפרשה, אבל לפתע הם שוחררו לאחר שישבו בכלא בקושי שש שנים. איך קורה דבר כזה? מוזר. עדיין לא חלף שליש מהמאסר והם לא הצטיינו בהתנהגות טובה במיוחד. אבל הסתבר שראש הש"ב, איסר הראל, ביקש מבן גוריון לשחרר את שלושת השותפים לפשע הרצח.

"התעוררה בעיה, מה עושים עם בתו של קסטנר ואשתו? איך מתרצים את החנינה הזו וביומנו של בן גוריון מופיעה כל השקלא והטריא סביב העניין עד שבן גוריון השתכנע". "איסר ממליץ בכול כוחותיו על חנינה", נכתב ביום הראשון בינואר 63' ביומנו של בן גוריון המתאר את רצונו להתחשב במשפחת קסטנר ואת דבריו של איסר הראל שהבטיח שימצא את הדרך להרגיע את משפחת קסטנר ובכך התאפשר מהלך השחרור. שמר שוחרר ראשון וכעבור 5 חודשים שוחררו הרוצח והמפעיל. "מוזר עד מוזר מאוד".

"אם היה לי ספק במי עשה את הדברים הרי שהם נחשפו לחלוטין. עו"ד אריה הדר (שכינויו פשוש), ראש אגף חקירות בשב"כ לשעבר, סיפר בפרישתו על תפקודו בש"ב. שם הוא סיפר על גוף שנקרא 'מטה 1' שתפקידו היה לעסוק בריגול אחרי המתרחש במשרדי הממשלה ובין השאר להכניס חפרפרות למפלגות כמו חרות, מק"י וציונים כלליים. כך גם הוחדר איש שב"כ לבית הדפוס של העולם הזה, העיתון שתקף את בן גוריון רבות. הוא היה מעביר את העיתון לבן גוריון ולאיסר הראל לפני הפצתו. הייתה יחידה מבצעית שעסקה בהקמת מחתרות בפיקודו של איסר. מחתרת צריפין היא אחת מהן. היו גם מחתרות בשמאל. בקיצור, המחתרת של השב"כ רצחה את קסטנר בהוראה מפורשת של ראש הש"ב. אין לי הוכחה מי נתן את הפקודה לש"ב".

יצחקי קובע בדבריו כי השליחות לביצוע רצח קסטנר הייתה גם במקרה זה להכפיש את הימין וזו הסיבה שאקשטיין שייך ומשייך את שליחותו לחוגי ימין שעימם קשר קשרים.

מוסיף יצחק ומספר כי "לאחר שאיסר הראל פרש התמנה במקומו עמוס מנור שהחליט לסגור את מטה 1 כי הסכנה העיקרית היא ברית המועצות ולא האויב הפנימי. כשסגרו, סיפר הדר, נשלחו הוא ואחרים לשרוף את הארכיון והמסמכים על המחתרות. הוא סיפר איך ימים שלמים עמדו הוא ואחרים ושרפו את התיקים".

עם זאת קטעי מסמכים הצליחו לשרוד והגיעו למי שהפיץ את תוכנם. "למזלנו יש בארץ אנשים טובים שכאשר הם רואים שיש מי שמבעיר מסמכים הם דואגים להעביר מסמכים למי שיהיה מוכן לפרסם", חותם יצחקי.