שדכנות זה לא צחוק, זה מקצוע רציני

בקורס השדכנות הייחודי שבמכללה ירושלים רואים במקצוע ייעוד של ממש. מרכז הקורס, הרב יוסף אליהו: זו משימה לאומית ראשונה במעלה.

שמעון כהן , י"א בכסלו תשע"ה

בראיון ליומן ערוץ 7 מספר הרב יוסף אליהו, מרכז קורס השדכנות הראשון מסוגו, על חשיבות הקורס לנוכח התגברות והתרחבות תופעת הרווקות המאוחרת בציונות הדתית.

הרב אליהו מציין בפתח הדברים כי הקורס אותו הוא מרכז מתקיים במכללה ירושלים זו השנה הרביעית, הוא מתקיים בכל שנה במקום אחר ברחבי הארץ ולמעשה יוצר תאים של אנשי ונשות מקצוע שיוכשרו באופן מקיף לביצוע שידוכים. עם זאת הוא מספר כי לקורס המתקיים השנה בראשון לציון מגיעות נשים גם מטבריה וממקומות מרוחקים אחרים המבקשים להירתם למשימה אותה הוא רואה כמשימה לאומית ראשונה במעלה.

לדבריו הייחודיות של הקורס היא המקצועיות והרצינות שבו. "עד הקמת הקורס הביאו כמה אנשים שמבינים בזוגיות שירצו וציפו שאנשים ידעו להיות שדכנים. בגלל שהשדכנות מתנהלת ללא תשלום וממילא נעשית כלאחר יד החלטנו שצריכה להיות הכוונה מקצועית מסודרת", הוא אומר ומאמין כי בתוך שנים אחדות יהיה גם תואר אקדמי בשדכנות.

לימודי השדכנות נפרסים על פני 120 שעות שבסופן מתקבלת תעודת שדכנית מוסמכת. "הרבה נשים רוצות לקבל תפקידים בעניין הזה אבל רק בעוד עשרים שנה יהיה להם את הניסיון לכך. אנחנו רוצים שהשדכנית תתחיל עם ניסיון של עשרים שנה".

באשר לנחיצות המקצוע שהוא מבקש להנחיל אומר הרב אליהו כי אמנם ישנה הסתייגות מהשדכנות אך בפועל "המציאות טופחת על פנינו. עשרות אלפי אנשים נותרים רווקים בגילאים מאוחרים ולא ברור מה יהיה בעתיד איתם. התרבות המערבית נותנת תחושה שהילדים מחליטים לבד ולא צריך להתערב בהחלטות שלהם. זו בעיה לאומית ממעלה ראשונה", הוא אומר ואינו מסתייג מהכותרת שנתן לתופעה: "יש משפחות שלמות שיש להן ילדים בגילאי 30 ויותר שאינם נשואים. מי שיש לו ילדים קטנים לא כל כך מבין את העניין, אבל מי שיש לו ילדים בגילאים הללו מבין שזו בעיה. יש מצוקה גדולה. אנשים יושבים בבתים מפוארים אבל חשים מצוקה גדולה. הם לא יכולים לדבר עם הילדים כי הילדים הם המחליטים וכו'. המנהיגות של הציונות הדתית צריכה לתת פתרון".

בקורס מכווינים המנהלים את הלומדות להשתדך בעצמן למוסדות חינוך על מנת שיכירו את המוסד, הרקע החינוכי והחברתי שבו וגם את הזקוקים לעזרה מקרב בוגריו. "בוגרת מקבלת טלפון ונשאלת אם היא רוצה עזרה. יש הרבה שלא מקבלות עזרה מחברות", אומר הרב אליהו ומבהיר כי הכנה לשידוך אינה מתחילה ונגמרת בשיחת טלפון אחת או שתיים אלא בראיון אישי, היכרות עם האדם המבקש ומחשבה משותפת כיצד ניתן לסייע לו. לעיתים הבירורים מעלים את הצורך בשליחת המשתדך או המשתדכת לסיוע נפשי שישחרר מעכבות ולשם כך הם נשלחים למעין אימון אישי.

הרב אליהו מציין בדבריו כי במקביל לעבודה עם הלומדות מתקיים גם תיעוד של עבודת השדכנית על מנת להפוך את הדברים למדעיים ומדוייקים. נרשם כמה מפגשים בוצעו עד להשלמת שידוך, כמה שידוכים הצליחו וכמה נכשלו, כמה שעות הושקעו במפגשי פנוים פנויות ועוד. לדבריו המסקנה עד כה היא שכל שידוך מצריך 120 עד 130 שעות של השקעה. לשם כך לא ניתן להסתפק בעבודה הנעשית בהתנדבות אלא נכון וראוי שהשדכנית תקבל שכר על עבודתה ואכן הן מקבלות דמי רישום שעלותם בין 250 ל-500 שקלים שיאפשר לשדכנית "לעסוק בשידוכים לא כלאחר יד אלא עם כל הכוחות".

ומה לגבי המיתוג של מוסד השדכנות? מסתבר שסוגיה זו נותרה תלויה באוויר. הרב אליהו מספר כי פנה לפרופ' בר אשר מהאקדמיה ללשון עברית בבקשה למצוא מילה חלופית למונח 'שדכן' ולאחר שבועיים של מחשבה חזר אליו הפרופסור עם הצעה – המילה 'תנדאי' מלשון 'תאן דו' התלמודית, אך ספק אם המילה תתפוס לאחר שהטיותיה מעט מסובכות. חישבו על המשפט 'תינדאתי שני תינדואים'... הרב אליהו מציע לציבור הרחב לחשוב יחד על חלופה מתאימה למונח הוותיק.