בשבוע שעבר הוא הטיל פצצה פוליטית ימנית כשהחליט לפרוש מתנועת הליכוד ולפתוח בהליכי תנועה חדשה.
היום הוא מתראיין ליומן ערוץ 7 להסביר את מהלכיו האחרונים ולהשיב לכמה וכמה שאלות ששאלו ושואלים תומכיו וחבריו לדרך. חבר הכנסת משה פייגלין.
"לאורך כל הדרך כששאלו אותי רבים למה ליכוד, אמרתי שהליכוד הוא כלי ולא מטרה. המטרה היא מנהיגות אמונית לעם ישראל. זו הייתה החלטה נכונה ומדויקת להיכנס לליכוד וזו הייתה גם הבנה שהתגבשה בשנים האחרונות שהכלי הזה מתחיל למצות את עצמו. יכול להיות שהקש ששבר את גב הגמל הייתה דווקא ההצלחה. נכנסתי לכנסת מטעם הליכוד, לא הייתי חבר כנסת רע. קיבלתי משובים מצוינים גם מחברי הכנסת שראו איך אני מייצג את התנועה ודווקא המשב המרענן הזה של התובנות שהבאתי יצרו התלכדות של כוחות נגדי והתברר לי באופן סופי שהליכוד לא מסוגל להכיל את הבשורה האמונית".
פייגלין ממשיך ומסביר את מהלכיו ומזכיר את הטענות שנשמעו כלפיו במרוצת השנים שאינו 'הליכוד האמיתי' ולמעשה אינו 'ליכודניק'. "זה הצחיק אותי. צחי הנגבי שבעט בליכוד בשעתו הקשה ועבר לקדימה וחזר, ואלקין שהגיע מקדימה, ודן מרידור ובני בגין, כל אלה הם ליכודניקים טהורים, ואנו שהיינו נאמנים לתנועה וחרטנו על ליבנו את מה שכתוב בחוקת המפלגה – החלת ריבונות בכל חלקי א"י שבידינו – אצלם זו הייתה אות מתה ואצלנו זו אות חיה. זה מה שהפך אותנו לליכודניקים. כשהעזנו להאמין במה שכתוב שם כבר לא היינו ליכודניקים".
"הגיע הזמן, ועל כך אני צריך לשלוח זר לנתניהו שפטר אותנו מכל ההתלבטויות והגיע הזמן לפרוס כנפיים באופן עצמאי ולהביא את החזון הזה לכל בית בישראל", אומר פייגלין וממשיך בהסברו למהלכיו האחרונים: "אם בתחילת הדרך של 'מנהיגות יהודית' רצתי להתנחלויות, לציבור האמוני הגרעיני, כדי לפקוד אנשים ולשכנע לעבור למגרש ההנהגה הכללי של ישראל. כעת, לאחר שהציבור הרחב ראה אותי, אני רץ לאוניברסיטת תל אביב, למרכז פרס, לפקולטה לחקלאות ועוד, ושם אני זוכה לאולמות מלאים ולהרבה עיניים צעירות נוצצות כשרובם ראשים גלויים ולא כאלה שהגיעו מהמילייה שממנו התחלתי את הדרך. זה קרה בזכות הכניסה לליכוד, אבל הליכוד הזה לא יכול היה להכיל את הבשורה".
עוד הוא מוסיף וקובע כי שני דברים השתנו בזירה הפוליטית והם בין המובילים לשינוי בדרכו הפוליטית: "אין יותר מגרשי הנהגה כמו הליכוד או המערך בזמנו. היום כל אחד הוא מלך. די היה שמנדט אחד היה עובר ללפיד כדי שהוא יהיה ראש ממשלה. זה יכול לקרות מחר לכחלון או לפייגלין גם ללא מגרשי הנהגה". השינוי השני שעליו מדבר פייגלין הוא ש"הליכוד עצמו כבר לא מייצג באופן אותנטי את הציבור בישראל משום שהוא הזדקן מאוד. החסימה של הכוחות הוותיקים בלמו כוחות צעירים מלהיכנס. אין בליכוד גם חזון של ממש. הגיל הממוצע של חבריו הוא שישים. הוא לא מייצג את השדרה המרכזית של עם ישראל, הוא לא מייצג את הזוג הצעיר בראשון לציון ולא יכול להכיל את המסר שלנו. קיבלנו הרבה מהליכוד וגם הליכוד קיבל הרבה מאיתנו ועכשיו הזמן לצאת".
פייגלין מחדד בדבריו את כוונתו וקובע כי כעת "הגיע הזמן להנגיש את המסר של מנהיגות יהודית לציבור הרחב. להביא את המסר הזה לבחירתו. הציבור בשל לכך בזכות המהלכים של ממנהיגות יהודית ובזכות הדיאלקטיקה שהייתה עם הבית היהודי וגם כי הצעירים מסורתיים יותר מהוריהם ובזכות העובדה שאין בשום מקום אחר מסר, משמעות, חירות או זהות. המציאות בשלה לקבל באופן ישיר את המסר מאיתנו".
בדבריו שולל את החשש שהעיתוי בו בחר לצאת לדרך עצמאית, לאחר שנכשל במאמציו להיכנס לרשימת הליכוד לכנסת, יהיה בעוכריו. לדבריו היו לו לא מעט הזדמנויות והצעות שהיו סוללות את דרכו לחברות בכנסת הבאה אך הוא ויתר עליהן ובחר בדרכו.
בראשית התייחסותו לסוגיה הזו הוא מזכיר כי הקמתה של התנועה החדשה שלו אינה מתבצעת מהיום למחר, כלומר היא לא תועמד לבחירות במערכת הנוכחית אלא רק לקראת הקדנציה שתבוא לאחר מכן, כלומר לא להבטחת כסאו בכנסת נועד המהלך הנוכחי. "בשנה הראשונה הרגשתי שהמסרים מצליחים לעבור. בחודשים שלאחר מכן ראיתי איך חברי כנסת שאני אחראי לכניסתם לרשימה עושים יד אחת נגדי ונותנים גיבוי למהלכי נתניהו. הבנתי שהמציאות הזו לא הולכת להשתנות וברוח זו תהיה התוצאה בבחירות הפנימיות. הדבר הזה הלך והתבהר ואמרתי לקבוצה שרצה איתי כבר שנים שאני רוצה להתמודד הפעם רק לראשות ולא לכנסת, כי חשתי שהכלי הזה של העשייה הפוליטית בתוך הרשימה כבר לא עובד וצריך לפחות לשמור על המסר בתוך הליכוד. כולם חשבו אחרת ממני, חוץ מאשתי שהייתי חייב להקשיב לה, והלכתי עם הריאל פוליטיק שכולם ייצגו ואני סבור שזו הייתה טעות גדולה מאוד. מהסיפור הזה אתה למד שהכנסת לא הייתה מעולם משאת נפשי".
באשר להרכבה של המפלגה שהוא מקים מבהיר פייגלין כי נראה אותו אוסף את התמיכה הציבורית שלו מהאוניברסיטאות ומהערים כמו גם מהישיבות ומההתנחלויות, "אני לא מוותר על אף ציבור, אבל לא תראה עוד מציאות שבה בונים גרעין של אנשים שנראים כעצמנו וכבשרנו. לא תראה כוכבים. לא גנרלים שנועדו למלא את המשבצת הביטחונית. לא אקח גנרל כי הוא גנרל".
"במהלך השנתיים הללו הגיעו כמה וכמה אתגרים לפתחה של הקואליציה, כמו שחרור המחבלים בארבעה פעימות, כמו החוק למתן הנגב לפורעים הבדואים, כמו חוק עדי קול שהשווה ערכית משפחה חד מינית למשפחה נורמטיבית, כמו החוק שהגיע ע"י החרדים כהתרסה שלניהול מו"מ על ירושלים תידרשנה חתימותיהם של שמונים ח"כים. אלו צמתים מאוד מהותיים שבהם היה רק ח"כ אחד בקואליציה שעמד במבחנים הללו ולא נסחף עם הזרם העכור של אבדן הזהות הטריטוריאלית והמשפחתית וכו'. זה קורה כשיש לציבור הסרוג 12 מנדטים והוא בתוך הקואליציה בקבינט וכו'. צריך להבין שלאמץ את התודעה והכלים של מנהיגות יהודית רק בקליפה החיצונית ו"המגניבה" ו"השיקית" זה לא מספיק. צריך משהו אמיתי יסודי ושורשי. הצלחנו לעורר תהליכים והבית היהודי עושה עבודה נפלאה בעידוד התהליכים הללו אבל בסופו של דבר את הגרעין הפנימי שנותן משמעות אנחנו לא רואים, אלא רק בהצבעות שלי. עבורנו זו הוכחה שכדי שהכלי הזה יהיה רלוונטי הוא חייב לעמוד על רגליו שלו".
בהמשך הדברים נשאל פייגלין אודות ההצבעה במערכת הבחירות הקרובה – למי היה ממליץ לבחור כשישאל על ידי תומכיו. פייגלין לא ממהר לנקוט בשמה של אחת המפלגות הקיימות. "מי שהקשיב לי כל השנים, אמרתי שאנחנו מצביעים לליכוד כי אנחנו בליכוד. אנחנו מצביעים ליכוד מעבר לכל ההתלבטויות כי הליכוד הוא הכלי שנושא בתוכו את העובר של האלטרנטיבה ותשובה לאתגרי המציאות. עכשיו אנחנו כבר לא שם ולכן לליכוד אין שום משמעות. אני לא יודע מה עדיף להצביע, עבור כוונותיו הרעות של השמאל או עבור יכולותיו הטובות, במירכאות או שלא, של הימין, מה עדיף? בוז'י שירוץ בשמחה וששון לעשות כל דבר רע ויתקל בהפגנות של כל הימין כולל הפוליטי, או נתניהו ובוגי שדי וודאי כיצד ינהגו בשנתיים האחרונות של אובמה, ללא בחירות או בחירות לקונגרס וכל כולו מרוכז בלחץ על ישראל ואז יהיה גם השמאל שיצטרף אליו בשישו ושמחו. אז מה עדיף? אני לא אומר להצביע לשמאל וכמובן לא אומר להצביע ליכוד. החשבון הפשוט הזה מראה שוב שאין לנו ברירה אלא לבנות את האלטרנטיבה".
לנוכח התשובה המעט מעורפלת שלו נשאל פייגלין מה יהיה הפתק שהוא עצמו יבחר לשים במעטפה מאחורי הפרגוד. גם כאן פייגלין נמנע מלהשיב ישירות ובחיוך אומר "אולי הגימלאים או משהו..." הוא בוחר במי שכבר אינו מתמודד לקדנציה הבאה. בהמשך הוא מבהיר שפתק לבן לא יימצא במעטפה שלו "אני אמצא משהו שמזיק הכי פחות".
בסוף הדברים מספר פייגלין כי מפלגתו מתחילה לפקוד יהודים גם בגולה ובכך לקבע את העיקרון שהמדינה היא מדינה יהודית, מדינת העם היהודי, ולא מדינת כל אזרחיה. "יהודי בפריז או בלונדון שעדיין לא יכול לעלות לארץ הוא כבר מרגיש פוליטית שייך לכאן ויכול לבחור את נציגיה של המפלגה שלו לכנסת".