בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי – הרב עמיטל בראלי

בן 38. תושב באר שבע. נשוי לאילת ואב לשמונה. מייסד ומנכ"ל פורום חות"ם ומועמד ברשימת 'יחד' לכנסת

רבקי גולדפינגר , י"ג באדר תשע"ה

הרב עמיטל בראלי
הרב עמיטל בראלי
צילום: עצמי

התחלה: לפני 38 שנה. בן חמישי מתוך שמונה אחים ואחיות. ההורים: הרב מרדכי אליהו בראלי ז"ל וצילה.

אבא ז"ל: רב ומחנך בישיבת חורב ובישיבה לצעירים במשך שנים. בהמשך שימש ראש כולל הלכה באילת. "היה מגיע רק פעמיים בשבוע הביתה. גדלתי על ההתמסרות הזאת לתורה". עם השנים למד דיינות ושימש דיין בבית הדין לגיור. נפטר לפני שלוש שנים ממחלה קשה.

אמא: האם צילה (63), סופרת, בתם של הרב משה צבי נריה והרבנית רחל נריה זצ"ל. הייתה מחנכת ולימדה שיעורי נגינה בפסנתר, חלילית ועוד. "אצלנו המוזיקה זה חלק בלתי נפרד מהבית". כיום עוסקת בכתיבה ובעריכת ספרים.

סבא: זיכרונות הילדות מתובלים במרחבים של כפר הרוא"ה. "סבא יחיד ומיוחד. הוא אהב מאוד לשיר, פינק את הנכדים. למרות שהיה תמיד עסוק, הוא העניק ביום ההולדת של הנכדים לכל אחד ספר עם הקדשה אישית מושקעת. יכולתי להתייעץ איתו על הכול".

שליחות: "גדלתי בבית של שליחות". נולד במעלות. "אבא היה ממייסדי הישיבה". משם, בגיל ארבע עבר עם משפחתו לרובע היהודי בירושלים, "כי היה צריך לחזק את היישוב היהודי". כשבגר עברה המשפחה ליישוב פסגות, "פשוט כי ההורים חשבו שזה צו השעה".

בשבת יזרקו סוכריות: הילדות בעיר העתיקה בירושלים מלווה בזיכרונות רבים ומתוקים. "הייתי יורד עם אחים שלי לרחבת הכותל, מחפש איפה יש בר מצוות וחוזר הביתה עם השלל - שקיות מלאות בסוכריות".

על הגגות: האימהות אולי לא ישמחו לשמוע, אבל בילוי נוסף של ילדי הרובע בזמנם הפנוי היה טיפוס על גגות השכונה. "אהבנו לדלג מגג לגג". זוכר מקרה טראומטי במיוחד שתוך כדי קפיצה זיהה לפתע תהום מתחת לרגליו. "ברוך ה' יצאתי מהנפילה הזאת בשלום".

סניף הרובע: היה פעיל בסניף בני עקיבא 'בין החומות' ברובע, סניף נפרד בין בנים לבנות. "היינו סוג של סניף דגל. הרגשנו גאים להיות גם חניכים בבני עקיבא וגם דוסים".

ישיבה לצעירים: "שנים של בנייה אישית". גם ארבעת אחיו בוגרי הישיבה. כיום בנו הבכור תלמיד כיתה ט'. דמות משמעותית בתקופת לימודיו הייתה הרב אברהם רמר זצ"ל. "היה ר"מ שלי בחמישית. דמות אבהית, אוהבת ומחנכת". לא יישכח את יום פטירתו. "ישבנו בסדר בוקר. הוא אמר: 'אני לא מרגיש טוב', ויצא. אחרי שעה הודיעו לנו שהוא נפטר. היה הלם לכולם". 

מרכז הרב: "תקופה מדהימה של צמיחה". במיוחד דמותו המיוחדת של ר' אברום שפירא זצ"ל. "ר' אברום היה 'תורה ושמחה במקום אחד', מהחכמים של הדור הקודם".

צבא: שנתיים וחצי במרכז, ואז הצטרף למסלול ההסדר בישיבת אור עציון. בצבא שירת בגדוד 13 בגולני והשלים קורס פיקודי.

החצי השני: אילת (35) מרחובות, יועצת חינוכית בהכשרתה, כיום מחנכת באולפנת בני עקיבא 'חן במדבר' בבאר שבע. "אשתי מגדלת שמונה ילדים ומחנכת מסורה באולפנה. היא בפירוש דמות ראויה להערצה".

ילדים: הבכור נריה (15) נקרא על שם הסב הנערץ. רינת (13), ידידיה (11), מוריה (8), אפרת (7), משה צבי (5) גם קרוי על שם הסבא, אמונה (3) ובן הזקונים נֹעם אליהו, בן השלושה חודשים.

מתנחלים: כזוג צעיר לאחר החתונה התיישבו בגבעה קטנה, 'מגן דן' ליד אלקנה. "היינו בסך הכול ארבעה קרוואנים עם גנרטור וצינור מים". כשעזבו לאחר שנתיים, כבר גרו במקום כ‑20 משפחות. "ראינו שהיישוב התבסס ועברנו הלאה, למשימה הבאה - הגרעינים התורניים".

היי דרומה: נציג של 'בית מוריה' בבאר שבע הזמין אותם להכיר את הגרעין בעירו. ומאז, קרוב לתריסר שנים, הם שם.

אמונה בילד-אין: "לגור בבאר שבע זה לפגוש אנשים עם לב פתוח, עם אמונה פשוטה ויראת שמיים בילד-אין. מסורתיות זה בגֵנים שם". רואה שליחות בלחבר ולהעמיק את הזהות היהודית במבוגרים, ובמיוחד בקרב הדור הצעיר.

גיור: במסגרת הפעילות בגרעין לימד במכוני הוראה לגיור במשך שלוש שנים. "ראיתי את הצורך הלאומי שיש בכך, כל עוד זה נעשה בדרך הנכונה, בתיאום עם הרבנות הראשית וכולל את התנאי של קבלת מצוות".

רב צבאי: בשלב הבא התגייס לרבנות הצבאית. "עשיתי קורס קצינים לרבנים צבאיים". סיים בהצטיינות והתגייס כרב החטיבה הצפונית בעזה. "התפקיד המרכזי היה לחבר את ההלכה לחיי היומיום בקרב החיילים".

זיהוי חללים: ליווה אירועים לא קלים של זיהוי חללי צה"ל, ביניהם בציר פילדלפי, באירוע הנגמ"שים בזייתון ועוד. "תפקיד מאוד מורכב וטעון". בד בבד פעל לחזק מבחינה רוחנית את החיילים הלוחמים. "זו הייתה עשייה מלאה סיפוק".

גירוש מהגוש: לאחר שנה וחצי בתפקיד החלו דיבורים על תוכנית ההתנתקות. "מההתחלה היה לי ברור שאני לא יכול להיות חלק מגירוש יהודים מביתם". התייעץ רבות עם רבנים והבהיר את עמדתו למפקדיו, אבל המערכת הצבאית דרשה ממנו להמשיך.

לא מוסרי: "אלו היו ימים מאוד קשים". כשגוש קטיף כבר נחסם למעבר אזרחים הגיע למחסום כיסופים והביע בפני החיילים את כל התחושות שבערו בתוכו: "צעקתי לחיילים מדם לבי, שהגירוש הוא מעשה לא מוסרי, לא יהודי ולא ציוני". מיד הגיעה ניידת והוא הוכנס אחר כבוד לתוכה. 

מאחורי הסורגים: "נשפטתי על האמירות האלו". הורד לדרגת רב"ט ונשלח לכלא הצבאי בצריפין לארבעה וחצי חודשים. "הייתי אבא לארבעה ילדים קטנים והניתוק הטוטאלי מהבית היה לא קל. אבל הרגשתי, מצד שני, הקלה. כל התקופה עד אז הייתי קרוע בתוכי, וכשעשיתי את זה למרות המחיר האישי הרגשתי יותר שלם עם עצמי". 

סירוב פקודה: "לאורך התקופה התייעצתי עם גדולי ישראל ובעיקר עם ר' אברום שפירא. סירוב הוא לא דגל שמוציאים אותו סתם ככה, אבל כשמגיעים לצמתים גורליים כאלה, כמו גירוש יהודים מביתם - אין מנוס מזה". 

טוראי גאה: לאחר השחרור מהכלא בגיל 28, נזרק מהצבא. ר' אברום התקשר כדי לחזק. "היום אני טוראי גאה, ששלם עם עצמו".

ללמד במקיף: עם השחרור מהצבא החל ללמד שלושה ימים בשבוע בישיבת ההסדר 'אש התורה' בירושלים, ובמקביל לימד במקיף הדתי בבאר שבע. "במקיף נפגשתי עם עם ישראל היפה". בוגר תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון.

מכון התורה והארץ: שלוש וחצי שנים כיהן כסמנכ"ל במכון התורה והארץ. המכון עוסק במחקר, הוראה ויישום של המצוות התלויות בארץ. "המכון פועל בשיתוף פעולה של רבנים, מדענים ואגרונומים". דרך הפעילות במכון הגה וייסד את פורום חות"ם.

חות"ם: הפורום מאגד שמונה מכוני תורה והלכה דתיים בראשות הרב יעקב אריאל. "יש לנו מכונים תורניים, כמו פוע"ה, כת"ר ועוד, וכל אחד מהם הוא מקצועי בתחומו. הגעתי למסקנה שיש צורך לקחת את האמירה הרוחנית הזאת ולהשמיע אותה ברמה הלאומית. שגם לנו תהיה אוטוריטה מקצועית בתחומים השונים במדינה".

מול כל השמאל: בחות"ם מעניקים התייחסות תורנית-הלכתית מקצועית לסוגיות ציבוריות ולסוגיות שמתעוררות תוך כדי חקיקה. "עד היום מכוני המחקר של השמאל היו מלווים את החקיקה באופן בלעדי. לכל חוק הם היו מגישים דפי עמדה שמסיטים שמאלה. פתאום גם אנחנו שם ועם אמירות ברורות".

חקיקה אנטי דתית: במסגרת העבודה כמנכ"ל חות"ם נחשף מקרוב למתרחש מאחורי הקלעים במשכן הכנסת ובוועדות החקיקה. "ראיתי את הדברים מקרוב. את הפגיעה המתמשכת ברבנות, בבתי הדין, ברבנות, בגיור, בשבת, במעמד המשפחה. שטפו את הכנסת בגל חקיקה עכור".

חבר כנסת: בעקבות כך נענה בחיוב להצעה להצטרף כמועמד מספר שש ברשימת מפלגת 'יחד', בראשות אלי ישי. "כשהציעו לי להשתלב, זה נראה לי הדבר הנכון לעשות כדי להוביל שינוי. אחרי מה שנחשפתי אליו בכנסת, הבנתי שאין לי פריבילגיה לסרב".

הדרך של סבא: "אנחנו נהיה הפתעת הבחירות". נרגש משבירת המחיצות בין הציבור החרדי והדתי-לאומי. "זו בפירוש הדרך של סבא שלי. יש כאן אמירה ערכית של חיבור על ערכי התורה. אתה רואה בכנסים כיפות שחורות, סרוגות, ספרדים, אשכנזים, אנשי פריפריה, אנשי מרכז. אני רואה בזה התחלה של חיבור אמיתי שרק ילך ויצבור תאוצה".

אם זה לא היה המסלול: היה פועל להקים גופים ומכוני מחקר מקצועיים, שיפעלו לחזק את ערכי המשפחה ויעסקו בסוגיות חינוכיות אקטואליות.

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: משכים קום למניין של שש בבוקר. לאחר מכן קפה של בוקר, סיוע בארגון הילדים ופיזור בגנים ובתי הספר ויאללה, לעבודה. לאחר יום אינטנסיבי מקפיד לא להחמיץ חברותא קבועה בגמרא בערב. בימים אלו שלפני הבחירות חורש את הארץ לאורכה ולרוחבה ומשתתף בכנסים, בחוגי בית ובפאנלים. "זוכה לראות את הילדים רק בבקרים".

דיסק ברכב: חסידי, "בעיקר בטעם של פעם". חיבה מיוחדת מורגשת ללחנים העוצמתיים של הרב הלל פלאי. "אבל הילדים מביאים הביתה גם מהמוזיקה העכשווית".

שבת: שולחן השבת בבית משפחת בראלי עמוס בזמירות ואפילו ריקודים. "נהנה במיוחד מדברי התורה של הילדים".

אוכל: בקטגוריית המאכל החביב נכללים "כל מעשי ידיה של אשתי". לא נוגע בשום אופן בג'אנק פוד.

אחזקת הבית: הקניות לשבת בתחום אחריותו, וגם שטיפת הבית ורחיצת כלים. ובכלל הוא משמש איש התחזוקה בבית.

מפחיד: השתלטות הבדואים על אדמות הנגב. "במהלך נסיעה מבאר שבע דרומה או מזרחה נחשפים לעומק הבעיה".

דמות מופת: האב מרדכי אליהו בראלי ז"ל. "אבא שילב באישיותו ישרות ומאור פנים, התמסרות לתורה ולחינוך והיה אוהב ארץ ישראל".

משאלה: בפן האישי – "וזכני לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים אוהבי ה'...", ובפן הלאומי מייחל לחיזוק ערכי המשפחה היהודית.

כשתהיה גדול: "אקים יישוב חדש ביהודה ושומרון ואלמד נגינה".

rivki@besheva.co.il