יחד נעבור את אחוז החסימה?

אנשי יחד מבקשים 'יחד שבטי ישראל' להעבירם את אחוז החסימה על חשבון הבית היהודי: האם עוזר הרב מזוז עדיף על ח"כ סטרוק? דעה

חיים לב , כ' באדר תשע"ה

ישי ושטבון בכנס בשדרות
ישי ושטבון בכנס בשדרות
צילום: אדי ישראל

הרבה גימיקים חוותה מערכת הבחירות הנוכחית שעוד מספר ימים באה אל סיומה.

ישנן מפלגות שסיכמו ביניהן על הסכם 'אי לוחמה' אבל החיבוקים שהן מעניקות זו לזו הופכים לעיתים לנשק הקטלני ביותר ולפגיעה זה בזה, או כפי שהם מכנים זאת: "ירי חי בתוך הנגמ"ש".

התופעה הזו הפציעה בין הליכוד לבית היהודי כשראש הממשלה נתניהו מבהיר מעל כל במה אפשרית שהבית היהודי הוא חלק בלתי נפרד מהקואליציה העתידית בראשותו, כשהערכה במערכת הפוליטית היא שדווקא בוז'י הרצוג יהיה זה שיוזמן ראשו לכינון ממשלת האחדות העתידית, ורק בסוף המוזמנים, אם בכלל, יהיה נפתלי בנט.

בנט מצידו, השיב לו באותה מטבע כשהעניק לו גיבוי פומבי בארצות הברית ובכל במה אפשרית בישראל, וחזר והבהיר כי כדי לחזק את שלטון הימין ולהבטיח ממשלה לאומית, על בוחרי ישראל לשלשל בקלפי פתק של הבית היהודי ביום הבחירות.

מי שמרבה בימים אלו לעשות שימוש ב'קמפיין החיבוקים' היא מפלגת 'יחד'. היכן שלא תלך היא מפזרת סיסמאות של אחדות ישראל, ישראל המלוכדת, כולנו יחד, עם אחד, תורה אחת, ושאר ירקות על השמירה על פיסות ארץ ישראל השלימה. היא משלבת חרדים וכיפות סרוגות, ספרדים ואשכנזים ברשימתה ומפנה לעם ישראל זרקור למשהו חדש.   

זה בסדר. זה אפילו יותר מבסדר למחנה הלאומי. אבל השאלה הגדולה וההכרחית היא הכיצד ראשי יחד, שפילגו את המחנה והקימו מפלגה, מעיזים לפנות "למצפון" של מצביעי הבית היהודי ומבקשים את עזרתם לעבור את אחוז החסימה. כמה חוצפה, אוי לאותה בושה. מתפלגים, מקימים מפלגה, ודורשים ממצביעי הבית היהודי להצביע להם - אחרת כמובן השמאל יעלה, ארץ ישראל בסכנה, הישיבות יתמוטטו וכו' וכו'. 

ב'יחד', כשמם כן הם, לכאורה, מניפים חזור והנף גם את דגל האחדות. אכן אחדות, אבל איזה פרצוף יש לאחדות הזו? פלוני נזרק ממפלגה א', אלמוני לא מצא את עצמו במפלגה ב', הלך האחד אצל חברו והנה קמה לה "אחדות" וכולם נדרשים לשיר ולהלל את הפילוג הכפול שמבקש להתנאות בנוצותיה של האחדות.

הסקרים האחרונים מציבים את מפלגת 'יחד' בעמדת המתנדנד על גבול ארבעת המנדטים, וככל שהימים חולפים מתחזק החשש מפני אחוזי הצבעה גבוהים במגזר הערבי, מה שעלול להוביל לטמיון עשרות אלפי קולות של מחנה הימין, ומי יודע, אולי אף להכתרת שלטון השמאל בראשות בוז'י הרצוג בגין כך. היכן האחריות?

נחזור שלושה חודשים אחורה. אלי ישי ניסה בכל הכוח לגרור אליו את אורי אריאל ואת הפלג החרד"לי בציונות הדתית. באותה שעה נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי, שהבין את גודל האחריות ואת האסון שעלול להיווצר במקרה של פיצול המחנה הלאומי, התעלה מעל השיקולים האישיים הפוליטיים ופרש שטיח אדום לפלג החרד"לי ולעומד בראשו אורי אריאל. היו אלה רגעים של אומץ לב, של הקרבה. אבל בנט הבין את גודל השעה.

זה לא נגמר שם. רבנים בכירים בציונות הדתית שבו והפצירו באלי ישי לסגת מרעיון הקמת המפלגה, בשל החשש מפני אי צליחת אחוז החסימה. "איך תוכל להיישיר מבט למחנה הלאומי, לציבור החרדי והדתי, אם לא תעבור את אחוז החסימה", אמרו לו. אולם הוא הביע ביטחון שיצליח לעשות זאת באמצעות קולות שייטול מהציבור הספרדי/חרדי, ומציבורים אחרים.

חלפו שלושה חודשים, ומתברר שאלי ישי, בשם האחדות ואחוות ישראל אינו חושש מלקושש קולות מתוך הבית היהודי. בימים האחרונים הוא יוצא בקריאות נואשות וזועק 'הצילו' בכל חצר בציונות הדתית אותה הוא פוקד. הוא מתחנן על קו אחוז החסימה ומתריע בדיוק מפני אותם דברים שהתריעו כולם לפני שלושה חודשים, ערב הקמת מפלגתו.

וכאן הבן שואל: האם פועלו של עוזר הרב מזוז בשדה הציבורי עדיפים על פועלה של אורית סטרוק? האם דודי שוומנפלד עדיף על פני ניר אורבך? האם אלי ישי מעוניין להציל את עורו על גבה של הסיעה שיכולה להיות לשון מאזניים בכל הנוגע לצביונה של הממשלה הבאה?

נקודה למחשבה.