]]ירושלים של קיץ. כבר בשעות בין הערביים מרגישים את קרירות האויר. לא רק שהוא צלול כיין, לא רק שהוא מיטיב עם הגוף הוא גם נותן הרגשה שכדאי לצאת החוצה. לעזוב לכמה שעות את חדרי המיזוג ולצאת לסיור ברחבי העיר אל שכונות שטעמם לא פג וגם אם ביקרת בהן פעם או יותר, אינה דומה טעימה אחת לזו של חברתה.
בליבה של אחת השכונות הותיקות של ירושלים, אל מול שוק מחנה יהודה שוכנת לה כמעט בהיחבא שכונת אהל משה. פרויקט חדש מוליך אותנו בינות לבתי השכונה שעכשיו היא בשיא פריחתה המחודשת. בחצר הציורית מוצג מיצב ייחודי וחדש ''תמונה באבן'', המורכב מ-20 צילומים של ראשוני המתיישבים בשכונת אהל משה בסוף המאה ה-19.
התמונות הן של החלוצים היהודים ובני משפחותיהם, בני הקהילה הספרדית אשר חיו ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים ויצאו ממנה בשנת 1882, על מנת להשתתף בבניינה של ירושלים החדשה. בשכונה שנבנתה בשנות ה-80 של המאה ה- 19 הייתה חצר ציבורית עם בורות מים (ששימשו את התושבים עד שנות ה-20 של המאה ה-20), גינה ואילנות שכל דיירי השכונה התחייבו להשקות ושער כניסה עם לוח הקדשה למונטיפיורי, שעל שמו השכונה. מאחורי הפרוייקט הנפלא הזה עומדות, עדה פרידמן לבית הלוי נכדתו של הרב בינימין הלוי מבני השכונה ודבורה אבידן ממרכז המורשת השכונתי. וכה היא מספרת "הרגשתי שאני רוצה להנציח את החלוצים הללו. הרי הנציחו את החלוצים בקיבוצים, את החלוצים בתל אביב, אבל את ירושלים די שכחו. מי שגר כאן ויצא מהחומות, הניח את התשתית לעיר המודרנית. בזמנו, הם ממש עשו מעשה ויצאו למדבר". דבורה אספה 600 תמונות, מהם בחרה לבסוף להציג 20, בסיוע כספי של עוז הלוי, נכדו של הרב בנימין הלוי, שהתגורר בשכונה.
מעט היסטוריה לפני שמגיעים:
שכונות "הנחלאות" שהוקמו לא היו עשויות מקשה אחת. היה אפשר למצוא בהן שכונות שהקימו נדבנים שהקדישו בתים למעוטי יכולת, היו שכונות שייסדו בני עדה מסויימת, או שכונת של 'כוללים' שנבנו בכספי תרומות שהגיעו מארץ המוצא של הכולל. סוג נפוץ של התארגנות היה החברות והארגונים. אנשים שהתאגדו על בסיס מסויים, כלכלי, חברתי או רעיוני. הם קבעו תקנון והסדרים כספיים ופעלו לייסוד שכונה. השכונות הוקמו בסמיכות הן כדי ליצור תחושת ביטחון הנובעת מצמידותן והן כדי לעמוד בהלכה הקובעת את תחום השבת.
שכונת אהל משה היתה למעשה התשובה הספרדית לאחותה התאומה שכונת מזכרת משה האשכנזית. בלב השכונה בית הכנסת הגדול בשכונה – ''אהל משה'' – ששמר על מראהו המקורי עד היום, למעט עזרת נשים שנוספה לו בשנת 1929. בקיר הדרומי יש חופת חתן. בשבעת הימים שלאחר החתונה יושב החתן מתחת לחופה. החופה נשענת על מוטות עץ מגולפים. על הקיר שמאחוריה, המכוסה בדר"כ בפרוכת, מצויים וילון ומאחוריו שמש זורחת. מכל ספרי התורה שבביה"כ המתפללים מתגאים במיוחד בספר משנת תר"א (1841) שמקורו בפרס. על-פי מסורתם ניתן הספר במתנה ממשה מונטיפיורי. מתחת לבית הכנסת היה התנור השכונתי – ובשבתות, בזמן התפילה, ריחות הניחוח המשכרים שעלו מסירי החמין למעלה, לבית הכנסת, שימשו תמריץ לא מבוטל להאצת קצב התפילות ולסיומן, כדי להשלים את מצוות עונג שבת של אכילת חמין, כל איש בביתו.
''אהל משה'' היא גם השכונה של ''בוסתן ספרדי'' שכתב בן השכונה, הנשיא החמישי יצחק נבון, שגם תמונות מבני משפחתו מעטרות את הקירות.
איך מגיעים?
כדאי להתחיל ברח' אהל משה פינת רח' הכרמל, משם לרח' הכרמל וחזרה לרח' אהל משה ממשיכים ברח' הגלבוע, לאורכו של הגן ע''ש יצחק הלוי ומסיימים ברח' הגלבוע. לתיאום סיורים מודרכים וצפייה בסרט – דבורה 02-6223267
עוד בסביבה? בלב שוק מחנה יהודה ה"חומוס של רחמו" משירו הנפלא של יוסי בנאי , ירושלים שלי. טעם ומקום של פעם.
בליבה של אחת השכונות הותיקות של ירושלים, אל מול שוק מחנה יהודה שוכנת לה כמעט בהיחבא שכונת אהל משה. פרויקט חדש מוליך אותנו בינות לבתי השכונה שעכשיו היא בשיא פריחתה המחודשת. בחצר הציורית מוצג מיצב ייחודי וחדש ''תמונה באבן'', המורכב מ-20 צילומים של ראשוני המתיישבים בשכונת אהל משה בסוף המאה ה-19.
התמונות הן של החלוצים היהודים ובני משפחותיהם, בני הקהילה הספרדית אשר חיו ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים ויצאו ממנה בשנת 1882, על מנת להשתתף בבניינה של ירושלים החדשה. בשכונה שנבנתה בשנות ה-80 של המאה ה- 19 הייתה חצר ציבורית עם בורות מים (ששימשו את התושבים עד שנות ה-20 של המאה ה-20), גינה ואילנות שכל דיירי השכונה התחייבו להשקות ושער כניסה עם לוח הקדשה למונטיפיורי, שעל שמו השכונה. מאחורי הפרוייקט הנפלא הזה עומדות, עדה פרידמן לבית הלוי נכדתו של הרב בינימין הלוי מבני השכונה ודבורה אבידן ממרכז המורשת השכונתי. וכה היא מספרת "הרגשתי שאני רוצה להנציח את החלוצים הללו. הרי הנציחו את החלוצים בקיבוצים, את החלוצים בתל אביב, אבל את ירושלים די שכחו. מי שגר כאן ויצא מהחומות, הניח את התשתית לעיר המודרנית. בזמנו, הם ממש עשו מעשה ויצאו למדבר". דבורה אספה 600 תמונות, מהם בחרה לבסוף להציג 20, בסיוע כספי של עוז הלוי, נכדו של הרב בנימין הלוי, שהתגורר בשכונה.
מעט היסטוריה לפני שמגיעים:
שכונות "הנחלאות" שהוקמו לא היו עשויות מקשה אחת. היה אפשר למצוא בהן שכונות שהקימו נדבנים שהקדישו בתים למעוטי יכולת, היו שכונות שייסדו בני עדה מסויימת, או שכונת של 'כוללים' שנבנו בכספי תרומות שהגיעו מארץ המוצא של הכולל. סוג נפוץ של התארגנות היה החברות והארגונים. אנשים שהתאגדו על בסיס מסויים, כלכלי, חברתי או רעיוני. הם קבעו תקנון והסדרים כספיים ופעלו לייסוד שכונה. השכונות הוקמו בסמיכות הן כדי ליצור תחושת ביטחון הנובעת מצמידותן והן כדי לעמוד בהלכה הקובעת את תחום השבת.
שכונת אהל משה היתה למעשה התשובה הספרדית לאחותה התאומה שכונת מזכרת משה האשכנזית. בלב השכונה בית הכנסת הגדול בשכונה – ''אהל משה'' – ששמר על מראהו המקורי עד היום, למעט עזרת נשים שנוספה לו בשנת 1929. בקיר הדרומי יש חופת חתן. בשבעת הימים שלאחר החתונה יושב החתן מתחת לחופה. החופה נשענת על מוטות עץ מגולפים. על הקיר שמאחוריה, המכוסה בדר"כ בפרוכת, מצויים וילון ומאחוריו שמש זורחת. מכל ספרי התורה שבביה"כ המתפללים מתגאים במיוחד בספר משנת תר"א (1841) שמקורו בפרס. על-פי מסורתם ניתן הספר במתנה ממשה מונטיפיורי. מתחת לבית הכנסת היה התנור השכונתי – ובשבתות, בזמן התפילה, ריחות הניחוח המשכרים שעלו מסירי החמין למעלה, לבית הכנסת, שימשו תמריץ לא מבוטל להאצת קצב התפילות ולסיומן, כדי להשלים את מצוות עונג שבת של אכילת חמין, כל איש בביתו.
''אהל משה'' היא גם השכונה של ''בוסתן ספרדי'' שכתב בן השכונה, הנשיא החמישי יצחק נבון, שגם תמונות מבני משפחתו מעטרות את הקירות.
איך מגיעים?
כדאי להתחיל ברח' אהל משה פינת רח' הכרמל, משם לרח' הכרמל וחזרה לרח' אהל משה ממשיכים ברח' הגלבוע, לאורכו של הגן ע''ש יצחק הלוי ומסיימים ברח' הגלבוע. לתיאום סיורים מודרכים וצפייה בסרט – דבורה 02-6223267
עוד בסביבה? בלב שוק מחנה יהודה ה"חומוס של רחמו" משירו הנפלא של יוסי בנאי , ירושלים שלי. טעם ומקום של פעם.