בני גנץ בקונצרט אבל ישראלי-עזתי

בכפר עזה התקבצו מאות אנשי שמאל לאירוע סולידריות עם ''האבל הפלשתיני והישראלי'' בעקבות ''צוק איתן''. בין הנוכחים - הרמטכ"ל לשעבר.

שמעון כהן , כ' בסיון תשע"ה

בני גנץ. ארכיון
בני גנץ. ארכיון
צילום: הדס פרוש, פלאש 90



טוען....

ביום חמישי האחרון התקיים בכפר עזה קונצרט משותף ליהודים וערבים, אירוע אליו הוזמנו גם פלשתינים, תחת הכותרת 'קונצרט ללא גבולות' לזכר הרוגי 'צוק איתן' הישראלים והעזתים. בשורה הראשונה של המוזמנים נצפה גם הרמטכ"ל עד לא מכבר, רב אלוף במילואים בני גנץ.

על האירוע כולו ועל האורח שהפתיע שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם יוזמת הקונצרט, אסנת ברתור, שסיפרה כי "היה מקסים. היה קונצרט בהשתתפות כ-1500 אנשים בעיקר מהדרום. היו הרבה מכפר עזה וישובי וקיבוצי הנגב המערבי, כמה מהמרכז ומעט מהצפון.

''זה היה אירוע של 'תל אביב דרומה'. אירוע מאוד מוצלח. אמנם היוזמה היתה שלי, אבל האירוע הזה אומץ בחום ואהבה גדולה מאוד על ידי התושבים שעומדים שם בגבורה רבה מול כל האירועים שם וסובלים יותר מכולם, והם שאימצו את האירוע לחיקם".

היא הסבירה כי מדובר היה בקונצרט סולידריות, כלשונה, לציון שנה למלחמה האחרונה. ''סולידריות עם קורבנות המלחמה ישראלים ופלשתינים. לכן החלק הראשון הוקדש לתפילת אשכבה, הרקוויאם של מוצארט שבתוכו שולבו קינה יהודית ופיוט ממגילת איכה ששרה רקפת אמסלם וקינה מוסלמית שהושרה בידי שייח' סופי. החלק הזה בא להביע כאב שהוא כאב אוניברסאלי. כלומר השתתפות בכאב ובצער של הצד השני", מספרת ברתור ומציינת כי חלקו השני של הקונצרט ביקש להביע תקווה ושיתוף פעולה בין אמנים מהאזור, יהודים וערבים.

בין האמנים שנכחו באירוע היו מיכה ביטון, גבי פרץ, יאיר דלאל ואחרים. "זה היה שילוב מרתק בין מוזיקאים ואחד הרגעים הסימבוליים ביותר בקונצרט הזה היה הקטע של אייל קדושים, בנו של ג'ימי קדושים ז"ל, בן כפר עזה שנהרג לפני שבע שנים, ונותן בלוז לשלום במפוחית. גם בני גנץ מאוד נהנה", היא משוכנעת.

באשר לעצם נוכחותו של גנץ באירוע מציינת ומעירה ברתור כי ככל פרט בהפקת האירוע היא אינה רואה בכך אירוע טבעי, כמו גם עצם העלאת היוזמה והרעיון והביצוע. "כבר בצהרים ידעתי שהוא אמור להגיע. הייתי בתוך ההכנות הקדחתניות ולכן לא התפניתי להבין את המשמעות בכך שבני גנץ מגיע לאירוע סולידריות גם עם הכאב הפלשתיני ומבחינתי זה הישג עצום".

ברתור מציינת כי בשורה הראשונה של מוזמני האירוע ישבו לצידו של הרמטכ"ל לשעבר גם ראש מועצת אשכול, אלון שוסטר, חבר הכנסת חיים ילין, גדי ירקוני ודב וחנין, "מקשתות שונות של המפה הפוליטי, וזו הייתה המטרה. שזה לא יהיה אירוע של צד אחד מהמפה הפוליטית. כאב צער ואבל ותקוה אינם נחלתו של צד פוליטי אחד".

עם זאת מעירה ברתור כי פרט אחד העיב על האירוע – היעדרה של הקבוצה הפלשתינית שאישרה את בואה לאירוע. מסתבר שהחמאס מנע מהם להגיע ורק שלושה מתוכם, עזתים שקיבלו את אישור מערכת הביטחון להגיע לאירוע, הצליחו לחמוק מהרדאר החמאס, כהגדרתה, ולשבת כמוזמנים באירוע.

"יש שם אנשים רבים שרוצים לחיות", אומרת ברתור, וכשהיא נשאלת אם הרצון הזה לחיות אמור להוביל אותם להיאבק להפלתו של שלטון חמאס היא מפנה את האצבע גם כלפי ישראל וקובעת כי "שאלת הבחירה במשטרים ובממשלות עובדת לכל הכיוונים – האם אנחנו בחרנו בממשלה שמובילה לפתרון? זו שאלה. ההכללות אינן נכונות פוליטית ועובדתית. ממשלות עולות בגלל כל מיני נתונים שעולים בשטח".

עוד נשאלה ברתור אם הצליחה להבין משיחותיה עם בני שיחה העזתים מדוע לא ניצלו ברצועה את יציאתה של ישראל מהרצועה כדי להוכיח שפניהם לחיי רווחה, ולמעשה להוכיח שנכון יהיה אם ישראל תיסוג גם מיהודה ושומרון. ברתור לא ממהרת להגדיר את יציאת ישראל מהרצועה כיציאה. "יש ויכוח על העובדות. יש ויכוח על ההגדרה ש'יצאנו מרצועת עזה'. אפשר לקרוא לזה יצאנו, אבל יציאתנו לא איפשרה למקום הזה לחיות", היא מאשימה ומעדיפה שלא להאריך במענה לשאלה זו, מענה שיצריך פריסת משנה שלמה של עובדות, כדבריה.

"כל השאלות הללו לא זה המקום לנהל אותן. המטרה של הקונצרט הייתה להביע סולידריות, שיהיה פתח להידברות. היה לא פשוט לשכנע שמדובר באקט אוניברסאלי שאינו קיצוני. אם לא נהיה מסוגלים לעשות את הצעד האנושי והפשוט הזה אין שום סיכוי להידבר. אני מפנה את  האמירה הזו גם לצד השני. גם בצד השני צריך להבין שיש כאן כאב מתמשך".

על השתתפותם של האח"מים בראשותו של בני גנץ היא מספרת כי "שלחנו הזמנות להרבה אישי ציבור כרשימת תפוצה. רוב התשובות היו שליליות, ולדעתי חלק מהם אוכל את הלב. לא ידעתי מי יבוא והעובדה שלא רק גנץ אלא גם ילין, שוסטר וירקוני, אנשים מרכזיים במקום הזה, זה מינף את האירוע ונתן לגיטימציה לאירוע החשוב הזה".

ברתור מציינת כי על פי החלטה ראשונית נקבע כי באירוע לא יינשאו נאומים אלא רק המוסיקה תדבר. היא מספרת כי גם פרלמנטאר אירופי שהגיע לישראל במיוחד לאירוע זה "בלע את רוקו כשהבין שלא ניתן לו לשאת דברים. זו הייתה ההחלטה". הדוברת היחידה הייתה ברתור עצמה שנשאה דברי פתיחה קצרים.

לטעמה דבריה של סתיו קדושים על כך שהיא בחרה לתעל את האבל האישי על רצח אביה לפעילות בפורום המשפחות השכולות, הפורום הישראלי-פלשתיני, ביטא את הדברים טוב יותר מכפי שיכולים היו גנץ ושוסטר או כל אחד מהאח"מים האחרים לבטא זאת.

"גם אלון שוסטר היה צריך לעכל את הרעיון. המסר לא היה טריוויאלי, אבל הוא הבין שהרצון טוב, וגם אם טועים וגם אם יש ויכוח, כשזה בא ממקום טוב צריך לקבל את זה. אלון עבר גם הוא תהליך כשהבין כמה האירוע חשוב ואני מעריכה שהגעת גנץ הייתה ביוזמת שוסטר".