התחלה: סיוון תשמ"ג, באר שבע. האב שעלה בילדותו ממרוקו הוא חשמלאי במפעל 'עלית', האם עוסקת בחינוך. הוא השני מבין שמונה ילדים במשפחה. עד גיל עשר התגוררו במושב כסלון.
כסלון: מושב בהרי ירושלים. שעות הפנאי היו כמובן בשטח, ב"מחנה" שהוקם בעצי היער הסמוך. בתקופה ההיא נרכשו האהבה לטבע ולנופיו. "בשלב מסוים ההורים החליטו שהם מחפשים חינוך קצת שונה", והמשפחה עברה לרמות שבירושלים.
ירושלים: "עיר שאני מחובר אליה מאוד", והיא גם שימשה ההשראה לשיר הנושא "אור חדש", באלבום שעוד נדבר בו.
מתיתיהו: השם הראשון והרשמי היה מתן, "כי נולדתי סמוך לחג מתן תורה". אבל אחרי התייעצויות עם רבנים הוחלט לשנות אותו למשהו קרוב. "כולם קוראים לי מתי, חוץ מהפקידים בבנק ונציגי שירות לקוחות". ואין חרטה על השינוי, להפך. "השם הזה מייצג מהפכה תרבותית ודבקות באמת".
מתנה לחיים: כשהיה בן שמונה לערך, הגיע הדוד מאמריקה לביקור ובידו אורגנית צעצוע. מתי הילד לא עזב את המשחק החדש, מה ששכנע את הוריו שכדאי להשקיע. הם רכשו פסנתר ושלחו אותו לחוג. "למדתי מוזיקה קלאסית וניגנתי בקונצרטים של המתנ"ס". מאז המוזיקה היא חלק מחייו.
לימודים: בית הספר היסודי 'דוגמה עוזיאל'. עד כיתה ו' הוא היה תלמיד שובב, אבל בכיתה ז' התחולל מהפך. "הגיע מורה חדש שנתן בנו אמון מלא", והילד הפך בן רגע לתלמיד משקיע ומעורב. את שנות התיכון עשה בישיבה התיכונית לאמנויות 'דביר', "שהספיקה להיסגר מאז, לצערי". הוא עשה בגרות במוזיקה במגמת פסנתר, עיבוד, הלחנה ותיאוריה. שם גם הייתה ההיכרות עם הגיטרה, שמלווה אותו עד היום.
שיר ראשון: נולד בתקופת התיכון, בעקבות פטירתה של אחת החניכות בתנועת הנוער שבה היה חבר. "כתבתי מנגינה, ומילים עם חבר, ובעידוד הישיבה הקלטנו אותו באולפן ונתנו את השיר במתנה למשפחה". הוא היה חלק מהרכב מוזיקלי שהופיע בישיבה וגם מחוצה לה, ובחגים שבהם תמיד מחפשים מי שיעשה שמח. סביבו התקבצו כמה חברים, "וככה התגבשה להקה שניגנה והרקידה כשהיה צריך".
תנועת נוער: נרשם הספק מרשים של מעבר בשלוש תנועות נוער דתיות: בני עקיבא, צופים דתיים ועזרא, שבה היה רוב הזמן. הוא גם הדריך בתנועת 'צדק' שפועלת בשכונות פיתוח שבהן אין פעילות של התנועות הגדולות. "הכנתי צ'ופרים וארגנתי פעולות, עד שגיליתי שזה לא התחום החזק שלי".
נערים מחופתם: מיד אחרי התיכון הוא נישא לאודליה, שלמדה עם אחותו באולפנה באבן שמואל. "היא הגיעה אלינו לשבת לבקשת אחותי, ומאז אנחנו ביחד". אודליה למדה לתואר ראשון במחול במכללת 'אורות', הקימה בשבות רחל בית ספר לריקוד 'מחוללות' שאליו מגיעות עשרות תלמידות מכל גוש שילה, והיא כוריאוגרפית ויוצרת.
הברכה: חמישה ילדים. אליה (11), רעות (9) ואיילת (7) לומדים בבית ספר האזורי בשילה, יקרת (4) ודוד (1.5) בגנים בשבות רחל. ויש נחת: "כולם מתעניינים במוזיקה ומנגנים על הפסנתר שבבית". דוד הקטן הוא גם מעריץ שמבקש שוב ושוב שיר מסוים מתוך האלבום.
ישיבה: מכיוון שהחתונה הייתה עוד לפני תקופת ההסדר, הם חיפשו ישיבה שיש לצדה מקום מגורים. הבחירה נפלה על שדמות מחולה שבבקעת הירדן. "התאהבתי בנוף ובמיקום המיוחד. גרנו שם שנתיים עד שהתגייסתי".
הצבא: התכנון הראשוני היה להיות קרבי. אבל המצב המשפחתי הביא לתפקיד מש"ק דת באוגדת הבקעה. הוא דווקא זוכר את התקופה לטובה, "הרגשתי שאני נותן משהו משמעותי לאחרים". ואז גילו שהוא יודע לשיר ולנגן, "אז גם ניגנתי באירועים צבאיים שונים וסיימתי בתחושת סיפוק".
גרפיקה: לצד המוזיקה, גם הציור הוא תחביב יקר מגיל צעיר. וכך, כשהגיעה העת לבחור מקצוע, הוא חיפש משהו מהתחום הוויזואלי. הוא למד קורס בסיסי בגרפיקה באוניברסיטת אריאל, "ומאז אני עוסק בזה ומלמד את עצמי כל הזמן". הוא החל לעבוד כגרפיקאי במשרד החינוך בתל אביב, בהמשך במשרד הפרסום 'שילה ברכץ' בבית אל ומשם הגיע לערוץ 7.
ערוץ 7: ארט דיירקטור של האתרים השונים של הערוץ, כלומר המעצב הגרפי של האתר בעברית, באנגלית, ברוסית, 'ילדודס' ועוד. "חוץ ממקור פרנסה, את ערוץ 7 ראיתי אז ואני עדיין רואה כיום כשליחות. אני מאמין שהקול הימני והדתי צריך להישמע כמה שיותר, אבל לא פחות חשוב שייראה ויישמע בצורה מכובדת ובסטנדרטים לא מתפשרים של עיצוב, איכות ומראה חיצוני".
משמח חתן וכלה: הוא סולן וקלידן של תזמורת החתונות 'קומי אורי'. "אולי ההצדקה הכי גדולה למוזיקה: לגרום לשמחה, ועוד שמחה של מצווה". כל עוד העניין מסתדר עם יצירת מוזיקה מקורית משלו הוא יתייצב בכל מקום שיבקשו ממנו. "אני נהנה להיות חלק מהשמחה הטהורה הזאת". נכון, יש קושי לעבוד בלילה וביום שלמחרת, "אבל לפעמים זה מתדלק אותי ליום הבא".
ישיר לנו סולו: לאורך השנים הוא כתב והלחין שירים, אבל הוודאות הגדולה הגיעה תוך כדי ההופעות בחתונות. "התבהר לי הכוח של המוזיקה והחלק שלי בזה, והחלטתי לצאת לדרך". זה היה הימור כלכלי, אבל הוא החליט לא לוותר על החלום, "ובעיקר לא למנוע מאחרים את ההנאה האפשרית ממוזיקה". מבחינתו הקלישאה שמוזיקה מחברת בין אנשים ותרבויות נכונה לגמרי.
העבודה: "כשהתחלנו לעבוד על האלבום, הגעתי עם כל השירים שכתבתי במשך השנים ואז התחלנו לסנן". לאחרונה הוא גילה שאת רוב שירי האלבום הוא בעצם כתב דווקא תוך כדי ההקלטות. את השיר "הגיע זמן", שגם זכה בקליפ משלו ביוזמת סטודנטים לקולנוע מאוניברסיטת אריאל, הוא כתב בזמן 'צוק איתן'. "השיר נכנס לאלבום ממש ברגע האחרון".
התוצר: האלבום נקרא 'אור חדש' והוא כולל 11 רצועות של שירי "רוק יהודי ישראלי", חלקם קצביים, אחרים שקטים ואישיים. התגובות היו "נפלאות ומחזקות", גם מהמבקרים ומאנשי המקצוע "שפרגנו וציינו לשבח", וגם מהקהל "שמספר לי שהוא שומע את הדיסק שוב ושוב". ויש גם תגובות מרגשות, כמו מישהי שהחלימה מסרטן וסיפרה שמצאה באלבום עוד תרופה, ומישהי שנישאה בגיל מבוגר והתחזקה מאחד השירים "וביקשה שאשיר אותו בחופה", והקהל ששר יחד איתו את השירים בהופעות.
ההופעות: בעקבות האלבום הוא הוזמן להופיע בפסטיבל חברון ובריקודגלים בירושלים, ואפילו ביום העצמאות בלוס אנג'לס והחודש בניו יורק, באירוע ענק למען ישראל. במהלך ההקלטות הגיע גם פרס אקו"ם לעידוד היצירה.
לדלג על מכשולים: הוא מרגיש שהגיע הזמן לא להתבייש ולספר: "יש לי מגבלה בדיבור, גמגום שלעתים מורגש ולעתים כמעט ולא, תלוי במצבים נפשיים וברמת הביטחון שלי". הדבר, הפלא ופלא, לא מורגש כלל כשהוא עומד על הבמה. "במוזיקה יש לי ביטחון מלא, אני נשען על הקצב שלה ומרגיש דלת פתוחה לספר את כל אשר על לבי".
שלווה: "הבמה נותנת לי חירות שקשה לי לקבל בכל מקום אחר, ובמיוחד עכשיו כשאני מבצע חומרים שלי. המון מילים שאני נמנע להגיד ביומיום ובשיחות חולין יוצאות החוצה על הבמה, בניגון המיוחד להן ובכוונה שבה כתבתי אותן. אני מאמין שדווקא בגלל זה הכוונה המקורית של השיר נשמרת ומוגשת לקהל. אני לא תמיד יכול לדבר על זה, אבל לשיר בהחלט כן".
לא לפחד כלל: לאנשים שנתקלים במגבלה הוא אומר: "עלינו להפוך את החיסרון ליתרון". הוא מאמין ש"אם אלוקים טבע בנו חלום ורצון עמוק לעשות משהו, זה אומר שבכוחנו לעשות את זה. ואם אנחנו מרגישים מניעות, זה אמור רק לחזק אותנו ולדרוש מאיתנו יותר עבודה - לחפש את היתרון שבחיסרון ולצעוד בכל הכוח עם היתרונות והחסרונות".
תוכניות: "להופיע כמה שיותר עם האלבום החדש, להגיע לכמה שיותר אנשים ובעזרת ה' להמשיך לאלבום הבא". האלבום הביא עמו כמה פרויקטים מוזיקליים, וגם בזה הוא עוסק.
אם זה לא היה המסלול: בכל מקרה התחום היה אמנות. ציור או עיצוב מסוג כלשהו, ואם לא זה, אז ארכיטקטורה ובניין. "אני נהנה לראות בתים ומבנים בשלבי הבנייה שלהם. גם זה סוג של יצירה".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: קם בשש וחצי, הישר להשכמת הילדים. אחר כך התארגנות ותפילה. "מתחיל לעבוד בתשע".
מוזיקה: ישראלית עכשווית, פסקולים לסרטים ולהקות פופ-רוק כמו U2 ו‑COLDPLAY. "ההשראה מגיעה מכל צליל שמרגש אותי וגורם לי להקשיב עד הסוף, ובעיקר מעורר בי רצון ליצור בעצמי".
שבת: "כל השבוע שווה את הרגעים האלה" של שולחן השבת עם הרעיה והילדים. בדרך כלל נשארים בשבתות בבית, "אנחנו כבר לא זוג צעיר עם ילד". יש בבית מנהג יפה של לימוד הלכות שבת עם הילדים בסעודה שלישית. "מקווה לשמר את זה כמה שיותר".
מאכל אהוב: "מרק בטטה של אשתי".
עתים לתורה: משתדל להתמיד בדף היומי. "בגלל הלו"ז העמוס אני לרוב לומד לבד בזמנים הפנויים".
אחזקת הבית: הוא מחזיק בתיק שטיפת הכלים, הכנת הדג לשבת "ולפעמים תבשילים נוספים לבקשת הקהל".
מפחיד: "העדר האמת, שקר".
דמות מופת: הרב מרדכי אליהו. "שילוב של גדלות עצומה מצד אחד ופשטות וחמימות אבהית מצד שני".
פנאי: כרגע הוא אינו רב. אבל בזמן הקיים הוא משתדל להיות עם המשפחה, לעבוד בגינה ולשחק כדורסל, "לאו דווקא בסדר הזה...".
משאלה: "לשיר את 'אור חדש' מול כל עם ישראל בירושלים".
כשתהיה גדול: במילה אחת: "מוזיקה".