בשבע מהדורה דיגיטלית

רופאים ללא פרסומות

פרופ' הלוי, מנהל ביה"ח שערי צדק, לא מתרגש מכך שבית החולים שלו אינו מותג, וקובע: "רפואה הולכת עם צניעות, לא עם ארוגנטיות"

אפרת שטרן , ט"ו בתמוז תשע"ה

שבעים אחוזים מהחולים באמבולנסים מבקשים להתפנות לשערי צדק. פרופ' יונתן הלוי
שבעים אחוזים מהחולים באמבולנסים מבקשים להתפנות לשערי צדק. פרופ' יונתן הלוי
צילום: מרים צחי

27 שנים מנהל פרופ' יונתן הלוי את בית החולים שערי צדק בירושלים.

"27 שנים וחודש", הוא מדייק, אחת מתכונותיו שבאה לידי ביטוי לאורך כל הריאיון.

בכל השנים הללו הוא מקפיד לשמש גם כרופא פנימאי. פעם בשבוע הוא מקבל חולים במרפאת הכבד, בכל יום שמתאפשר הוא משתתף בביקור בוקר של אחת המחלקות הפנימיות, ובימי חמישי הוא משתדל להיות חלק מהסמינר המחלקתי שבו מציגים מקרים סבוכים. עד לפני כשנה ניהל את מחלקת פנימית ג' במקביל להיותו מנכ"ל. לא בטוח שהדבר מקובל בקרב מנהלי בתי חולים בישראל, אבל לפרופ' הלוי זה חשוב.

דרוש מנכ"ל עם כיפה

מגיל צעיר ידע שהוא רוצה להיות רופא.

"בכיתה ז' ערכו אצלנו 'סקר' - משהו שמקביל לבחינה פסיכומטרית היום. במסגרת המבחן הזה היה צריך לכתוב מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול, ואני כתבתי רופא ילדים. לפחות מאז ידעתי".

אתה זוכר את המחשבות שלך כילד, למה רצית להיות רופא?

"אני לא זוכר. יכול להיות שבגלל שאבי היה איש עסקים, והיה דמות מאוד דומיננטית, כמו שבטח את מרגישה שגם אני. רציתי אולי להתרחק מצִלו. אבל למה דווקא רפואה?", להלוי אין תשובה ברורה.

ל'שערי צדק' הגיע בגיל 39, לאחר שבית החולים חווה משבר ניהולי. יושב ראש חבר הנאמנים לודוויג יסלזון, איש עסקים אמריקני ציוני, חיפש מנהל מוכשר. הוא פנה למי שהיה אז מנכ"ל קופת חולים כללית - פרופ' חיים דורון, וביקש המלצות. הלוי כיהן כמנהל מחלקה פנימית בבית החולים בילינסון בפתח תקווה. פרופ' דורון סיפר להלוי על החיפושים אחר מנהל בית חולים, וייעץ לו ללכת להתראיין. אבל מסתבר שפרט לכישורים המקצועיים והניהוליים, להלוי היה יתרון נוסף. בחוקת היסוד של שערי צדק נכתב כי בית החולים יתנהל בלי כל אפליה, למעט מנכ"ל המוסד, שחייב להיות שומר שבת.

בכמעט שלושת העשורים שהלוי מנהל את שערי צדק, המוסד התפתח מאוד. כשנכנס לתפקיד היו בבית החולים 16,000 מאושפזים בשנה, ואפילו מחלקת אף אוזן גרון לא הייתה בו. היום מתאשפזים בבית החולים כ‑80,000 חולים בשנה, והמחזור הכספי השנתי שלו עומד על מיליארד וארבע מאות מיליון שקלים. לפני כשנה נחנך בניין אשפוז גדול וחדש, ולאחרונה נפתחה בו מחלקת ילדים. הלוי מתגאה בכך שהמחלקה היא מהמובילות בארץ. סיבוב קצר במחלקה מעלה שהיא מרשימה וצבעונית מאוד, ומהווה סביבה מיטבית לריפוי ילדים. יש בה בעלי חיים, כלי נגינה ועזרים נוספים, ולצד הריפוי הפיזי הילדים זוכים גם לעזרה ותמיכה רגשית ולימודית.

אבל עם כל הפיתוח והשכלול של בית החולים והיות רופאיו מהמובילים בארץ, לא בטוח שמחוץ לירושלים שערי צדק נתפס כבית חולים מוביל. "יכול להיות שזו פשלה שלי. בישיבות הנהלה אנחנו במשך שנים דנים בשאלה איך בית החולים צריך לשווק את עצמו. רפואה להשקפתי הולכת עם צניעות, היא לא הולכת עם ארוגנטיות. אני שנים יושב בישיבות הנהלה ואומר: באמת מדאיג שהמיתוג שלנו לא תואם את רמתנו, אבל למה אנחנו רוצים מיתוג? יש שתי סיבות: האחת - למשוך פציינטים, כי בית חולים בלי פציינטים אין לו קיום רפואי וכלכלי. השנייה היא גאוות היחידה שלנו, להטמיע תרבות ש'אני עובד בבית חולים על'. אז אני טענתי שני דברים: כדי למלא את המטרה הראשונה לא צריך מודעות בעיתונים ולא צריך דוברות, צריך שגרירים של רצון טוב. זו הייתה שיטת המיתוג שלי כל השנים והיא עבדה מצוין, להסתכל פנימה ולא ללכת לעיתונות. הדבר השני שטענו הוא שסבלו מחוסר בגאוות היחידה. ל'הדסה' עד המשבר היה לוגו: 'בית חולים עולמי ליד הבית'. אני חושב שזו ארוגנטיות נוראה, מי קבע שזה בית חולים עולמי?".

אבל למה המיתוג הקיים של בית החולים לא משקף את הרמה שלו?

"כי לא עבדנו על מיתוג. מיתוג לא בא מעצמו. בכניסה לתל השומר יש שלט גדול: 'בית החולים של המדינה'. מאוד מתוחכם מבחינת קריאטיבית. מי הכתיר אותו לבית החולים של המדינה? אני לא השקעתי בדברים האלה, כי זו ארוגנטיות".

זה קשור לזה ששערי צדק הוא בית חולים דתי?

"את צודקת. זה מתחיל בשם. כשהתחיל הלחץ בהנהלה שחייבים למתג, לקחנו חברת מיתוג. זה היה לפני חמש שנים. העצה הראשונה שלהם הייתה להחליף את השם. 'שערי צדק' מקרין קונוטציה של שטיבל חרדי בירושלים. צחקתי, אבל לא החלפנו. אני מכבד את המייסדים, זה שם שמופיע בחוקת היסוד, למה שאני אחליף את השם? אני מתבייש בו?". כדי להוכיח שבית החולים נחשב למוביל, מציין פרופ' הלוי לדוגמה את נהגי האמבולנסים בירושלים. פעם הייתה תורנות בין בתי החולים בעיר, וכיום הנהגים חייבים לפנות את החולה לאיזה בית חולים שיבחר. נהגי האמבולנסים מספרים להלוי שבסביבות 70 אחוזים מהמפונים רוצים להגיע לשערי צדק.

העובדה שזה בית חולים דתי מורידה לו נקודות?

"לי אין רגשי נחיתות בזה שגדלתי על ברכי הציונות הדתית, ממש לא. לא עסקנו במיתוג לאומי, וזו פשלה גם שלי".

מסתבר שבחוקת היסוד של שערי צדק מופיע תנאי נוסף, והוא שבית החולים לעולם יתנהל על פי ההלכה היהודית. למרות הדימוי הדתי, הלוי מעריך בהערכה גסה כי חוץ ממחלקת יולדות, החולים במוסד מתחלקים לרבע חילונים, רבע דתיים-לאומיים, רבע חרדים ורבע ערבים. "אני גאה בהמון דברים בשערי צדק. אחד הדברים שאני הכי גאה בהם, ובית החולים הוא הוכחה חיה לכך, שכל פריצת דרך בעולם הרפואה - אם עושים את המחקר התורני-הלכתי סביב פריצת הדרך הזאת, אפשר ליישם אותה על פי ההלכה. יש את מכון שלזינגר, שקרוי על שם המנכ"ל השני של בית החולים, שהוא בית היוצר העולמי לפתרונות של בעיות אתיות שהרפואה המודרנית מגלגלת לפתחנו. המכנה המשותף הוא שהפתרונות הם על פי ההלכה היהודית".

אז אתם בית חולים דתי כי אתם מחויבים לזה?

"חוקת יסוד אפשר לשנות. אני רואה בזה ערך רב מאוד, בתנאי שבית החולים מתנהל על פי עקרונות אחרים של חוקת היסוד - שאין אפליה. אם הייתי צריך לתת עדיפות של פרומיל למנהל מחלקה חובש כיפה - אנחנו נידונו לבינוניות. לא בגלל שרופאים דתיים הם פחות טובים, אלא בגלל שהמאגר שממנו את בוחרת את בעל התפקיד הוא קטן - רק 20 עד 25 אחוזים מרופאי ישראל הם חובשי כיפות".

“אין עדיפות לחובשי כיפה במינויים”. פרופ’ הלוי עם אנשי צוות צילום: מרים צחי

"הכבשה השחורה" במשפחה

בשנים האחרונות דובר בתקשורת על שכרו של פרופ' הלוי, שעומד כיום על 127,000 שקלים ברוטו לחודש. בשלוש שנים, כך דווח, הרוויח הלוי כחמישה מיליון שקלים.

אתה מבין למה זה מקומם אנשים?

"מדינת ישראל נמצאת במצב שבו היא עוברת מהעידן הסוציאליסטי לעידן הקפיטליסטי. לצערי זה מעבר קצת חד, דרמטי וחזירי. אני לא חושב שהמשכורת שלי היא חזירית. תסתובבי בבניין ותראי מה העובדים חושבים עליי ועל שכרי. אני חושב שאני מאוד אהוד בבניין. רוב העובדים יגידו: 'הוא שווה כל גרוש'. דבר שני, את חושבת שזה השכר שהתחלתי איתו לפני 27 שנים? התחלתי עם השכר של בילינסון פלוס. זה מאוד בהדרגה. זה שכר של ארבע השנים האחרונות. את השכר קובע הדירקטוריון, חבר הנאמנים של המוסד. הם העריכו מה אני שווה למוסד".

פרופ' הלוי (67) נולד בתל אביב כחודש לאחר הכרזת העצמאות. "תל אביב של שנות החמישים הייתה הרבה יותר צנועה מאשר היום, הרבה פחות מחולנת. זו לא הייתה מדינת תל אביב כמו שהיא היום". אביו היה בעל מפעל גדול לרשתות וחומרי בניין, ובערוב ימיו ירד מנכסיו והתמסר ללימוד. הלוי למד בבית הספר היסודי מוריה בתל אביב, אותו הוא מעריך מאוד: "קיבלתי בו חינוך לערכים ציוניים דתיים, לא רק חינוך השכלתי מעולה". בתיכון למד בצייטלין. חלק גדול מבני המחזור שלו הלכו לישיבות תיכוניות, אבל הוריו לא רצו, מכיוון שבתקופתו חזרו הביתה מהישיבה רק פעם בשלושה שבועות. לאחר התיכון היה עתודאי בבית הספר לרפואה בתל אביב. כשלמד רפואה החליט לוותר על החלום להיות רופא ילדים, "חשבתי שיהיה לי קשה לבלות את חיי חוזה ומשתתף בסבל של ילדים". הוא התמחה ברפואה פנימית, "חיפשתי רפואה אינטגרטיבית שיש לה מבט רחב מאוד", ואחר כך נסע לתת-התמחות בדרכי העיכול והכבד באוניברסיטת ייל שבארצות הברית.

הלוי הוא בן בכור במשפחה מצליחה ומפורסמת. אחותו ורדינה נשואה לרב אלי סדן, ראש המכינה הקדם-צבאית ביישוב עלי. 15 שנים אחריה נולדו התאומים - הרב מיכה הלוי, רבה של פתח תקוה, וחגי הלוי, עו"ד שמתגורר בגבעת שמואל.

איך זה להיות במשפחה של רבנים?

"אני מאוד מתגאה בזה. גדלנו בבית שטיפח בעיקר את אהבת הספר, אבל הכול על ברכי היהדות. מהבחינה הזאת את יכולה לראות אותי ככבשה השחורה של המשפחה. אני היחיד שלא תלמיד חכם".

להלוי שני ילדים מנישואיו הראשונים: עילית – עורכת דין בפרקליטות מע"מ, ואיתי - רבה של מגרון ור"מ בבית המדרש לבוגרים ביישוב עלי. גרושתו, פרופ' סימה הלוי סוקניק, "מרופאות העור המובילות בארץ", פרשה בימים אלו מניהול מחלקת העור בבית החולים סורוקה בבאר שבע. בגיל 32 נישא הלוי לאשתו השנייה עדינה, ולהם שלושה בנים: נועם - יזם בתחום הנדל"ן, דני - מתמחה ברדיולוגיה בבית החולים הדסה, וארז - סטודנט לרפואה באוניברסיטת בן גוריון.

"אני גאה בפלורליזם של הילדים שלי", מצהיר הלוי ומסביר: "יש לי חמישה ילדים - שניים מימיני, אחד מולי ושניים משמאלי: עילית ואשתו של איתי מכסות את הראש, נועם מנהל אורח חיים כמו שלנו, והשניים האחרים אינם שומרי שבת. אני גאה בכולם באותה מידה". להלוי חמישה עשר נכדים, חמישה מהם, ילדיו של איתי, גרים ביהודה ושומרון. לא בטוח שהם יודעים שסבא שלהם בעד פינוי יישובים.

אתה בעד פינוי יהודה ושומרון?

"אני מאלה שמאמינים שצריך לשרור שלום, וששלום ישרור אם אנחנו נחלוק את הארץ הזאת יחד עם הפלשתינים. אני בעד מדינה פלשתינית עם חילופי שטחים, אני לא בעד החזרת שטחים".

שזה אומר לפנות יהודים מבתיהם.

"בהסכמה שתצטרך לבוא תמורת שלום אמיתי, מה שלא נראה כרגע ריאלי. אבל אני בהחלט הייתי שואף לדבר הזה. לא הייתי פעיל פוליטית אף פעם, אבל אני משהו בסגנון מימד, השקפת הרב ליכטשנטיין, הרב עמיטל".

וזה שבנך גר ביהודה ושומרון, ועוד במגרון – יישוב שפונה בהחלטת בג"ץ?

"איתי ואני ביחסים יוצאים מן הכלל. אני אורח תדיר במגרון, פחות או יותר מדי שבוע. אני אוהב את יהודה ושומרון אהבה עזה. האם מגרון תימנה על גושי ההתיישבות - אני לא יודע. השתתפתי השתתפות משמעותית מאוד במימון הבית שלו שנהרס, וברצון רב. כשהוא התייעץ איתי אם להתיישב במגרון, אמרתי לו לא. אבל מהרגע שהוא קיבל את ההחלטה - הייתי לצדו בכל מאת האחוזים. הופעתי לא פעם במגרון ודיברתי עם התושבים, כולל בעצרות, ואמרתי: 'אפשר לחלוק אם הייתם צריכים להתיישב פה או לא, אבל משהתיישבתם – אי אפשר שלא לסגוד למעשה החלוצי הזה. אתם חומה ומגדל של התקופה המודרנית'. אין פה סתירה".

למחוק מאתיים מיילים ביום

אחת לכמה שנים פרופ' הלוי לוקח על עצמו תפקיד גם בזירה הציבורית. "מפעל חיי הוא שערי צדק. אבל מכיוון שאני מרגיש שהעוצמות, השאיפות והמוטיבציה הם גם לרוחב - אז כל כמה שנים אני לוקח על עצמי תפקיד גם בזירה הלאומית".

אחד התפקידים הללו הוא יושב ראש ועדת סל התרופות. במשך שלוש שנים כיהן הלוי בתפקיד בהתנדבות. "מכל התפקידים שעשיתי בחיי המקצועיים-ציבוריים, זה התפקיד המאתגר ביותר. מאתגר מהבחינה הרפואית של הידע והיכולות, מאתגר מהבחינה האתית-ציבורית-חברתית, ומאתגר מבחינה ניהולית, כי זה לשבת בראש ועדה של 18 איש שכל אחד שם הוא כוכב - ארבעת הרופאים הראשיים של קופות החולים, צמרת כלכלני הבריאות של המדינה, פילוסופים ואנשי אתיקה. לתכלל את מכלול השיקולים הרפואיים קליניים, האתיים-חברתיים והכלכליים, ולהיות הנער הקטון שנוהג בחבורה הזאת - אין אתגר יותר גדול מזה".

אתה שלם עם ההחלטות שקיבלתם בוועדה?

"בוודאי שאני שלם, אבל יש הרבה נדודי שינה. יש גם לחצים בצורת מאתיים מיילים ליום, שאני עושה delete בלי לקרוא אותם".

ואיך אתה מרגיש עם זה שאחרי ההחלטות יהיו חולים שימותו?

"אף אחד לא מת בגלל החלטה של ועדת הסל. כל תרופה שהיא חודשיים-שלושה של הארכת חיים בעלי איכות ומעלה - מכניסים לסל".

תפקידים ציבוריים נוספים שמילא הם יושב ראש המועצה הלאומית להשתלות ויו"ר הוועדה לבחינת הקמת בית ספר לרפואה חמישי בצפת. כמו כן, הלוי היה בין המייסדים של הפורום לניהול סיכונים ברפואה בתחילת שנות ה‑90, ועמד בראשו כעשר שנים. כיום הפורום הפך לפרטי.

הזירה הציבורית מעניינת את פרופ' הלוי, אבל מסתבר שהפוליטיקה הרבה פחות. לפני כמה שנים הציע לו השר אורי אריאל מהבית היהודי לרוץ לראשות עיריית ירושלים מול ניר ברקת. "אמרתי 'לא' במקום. הפוליטיקה לא מושכת אותי. והיו גם הצעות יותר מזה". בין היתר הוצע להלוי לכהן כנשיא אוניברסיטת בר-אילן.

פוליטיקה לא, אבל כמנהל בית חולים פרופ' הלוי עובד בצמוד עם שר הבריאות. במהלך 27 שנותיו כמנכ"ל, כיהן תחת לא פחות מ‑17 שרי בריאות. המינוי החדש-ישן של סגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה משמח אותו מאוד. "עברתי שרי בריאות טובים, כולל אהוד אולמרט שהיה שר בריאות מצוין, וניסים דהאן מש"ס שהיה שר מוצלח. אבל אף אחד לא מתקרב לליצמן. כל מנהל בית חולים בארץ יגיד לך את זה".

אף אחד לא רוצה את התפקיד הזה והוא רוצה. למה? זה משרת את החרדים?

"ליצמן הוא השר הכי פחות מגזרי שפגשתי. בתחילת הקדנציה הקודמת שלו הוא נלחם על ראשות ועדת הכספים והפסיד לגפני. משקיבל את התפקיד במשרד הבריאות הוא התאהב בו, כי הוא איש עם ערכים. הוא ראה שזה תפקיד שהיכולת להשפיע דרכו על בריאות תושבי מדינת ישראל היא אדירה. זו גם תחושת כוח וגם הומניזם. הוא איש מפולפל. הוא מתאים לדבר הזה. תראי איך כולם מברכים".

בין לבין פרופ' הלוי כתב שני ספרים בעברית, 'רפואה משלימה ואלטרנטיבית' וחוברת של האוניברסיטה המשודרת 'רפואה שלמה - בין רופא למטופליו'. ספר נוסף באנגלית נקרא 'עובדות מפתח בגסטרואנטרולוגיה'. בספר על הרופא ומטופליו עוסק הלוי בנושא היחס של הרופאים לחולים.

למה הרבה פעמים היחס של הרופא למטופל הוא לא טוב?

"אני חושב שהתרבות בשערי צדק היא אחרת. זה לא אומר שאין מקרים יוצאים מן הכלל. אחד מתפקידיו של מנהל בית חולים זה להטמיע תרבות שונה. עד לפני כעשרים שנה שלט העידן הפטרנליסטי - הרופא יודע הכול, הפציינט לא מבין שום דבר, ולכן לא צריך לטרוח להסביר לו. עם התמורות שחלו במגזרים אחרים והאוטונומיה של הפרט, חלו גם תמורות בעולם הרפואה, שעבר מהעידן הפטרנליסטי לעידן האוטונומיסטי. אני חושב שזה ילך ויוטב עם הזמן. הרופאים הוותיקים עדיין חיים את העידן הפטרנליסטי".

למה לפעמים רופאים חושבים שהזמן שלהם יקר יותר מהזמן של החולים?

"ברגע שיש א-סימטריה בין מטפל למטופל, והידע, הדומיננטיות וההחלטה מה לעשות היא כולה בידי הרופא - אז זו התוצאה הטבעית. השיח עם חולים והפרידה מהא-סימטריה של לחשוב על רופא בדמותו של הקב"ה כשהחולה הוא בתלות מוחלטת - זה תהליך שהתפתח בעשורים האחרונים. זה אפילו השפיע על הכניסה לבתי ספר לרפואה. עד לפני 15 שנה קבעו רק הפסיכומטרי ותעודת הבגרות. היום זה ראיונות אישיים ודינמיקה קבוצתית. במכון מסר - המכון לסימולציה רפואית - מביאים שחקנים שמחקים סיטואציות קשות מבחינה רגשית, ורואים אם המועמד ללימודי רפואה מסוגל להפגין אמפתיה".

לפני כשנתיים וחצי סופח לשערי צדק בית החולים 'ביקור חולים' הנמצא במרכז העיר. "במשך שנים הייתה מן הסכמה בינינו ובין הדסה שלא רוכשים את ביקור חולים, נותנים לו להתחרות, וידענו שהוא לא שחקן שמסכן לא את הדסה ולא אותנו. ב‑15 השנים האחרונות ביקור חולים היה קטן מאוד והלך מדחי לדחי מבחינה כלכלית, והמדינה חיפשה פתרון. המדינה לחצה על הדסה ועלינו שאחד מאיתנו ייקח את בית החולים. שנינו לא נענינו ללחצים, עד שאחד מאיתנו, וזה לא הייתי אני, אמר: 'מתחשק לי'".

למה לא רצית שהדסה ייקחו את כאב הראש הזה?

"כי להדסה יש קמפוס במערב העיר וקמפוס במזרח העיר. שערי צדק שלט במרכז ירושלים, ולא יכולתי להרשות לעצמי שיהיה להם קמפוס במרכז העיר. זה עניינים של תחרות. היא טובה לתושבי ירושלים".

בראייה לאחור - זו הייתה החלטה נכונה?

"החלטה נהדרת, מכיוון שנהגנו בצורה מושכלת - סגרנו את כל המחלקות שלא הייתה הצדקה לקיומן, ומבית חולים מפסיד מבחינה כלכלית איזנו אותו".

המשבר של הדסה בשנים האחרונות עוזר לכם?

"המשבר של הדסה הוא שנתיים, והמובילות של המחלקות שלנו זה דבר שלוקח זמן, זה עניין של כריזמה ניהולית".

ספילברג בשערי צדק

לפני כמה שנים דובר על כך שהבמאי היהודי סטיבן שפילברג מתכוון לצלם סדרת טלוויזיה בבית החולים במסגרת חברת ההפקות dreamworks.

"שפילברג רצה לעשות ריאליטי עם דגש על בית חולים כראש גשר לשלום, בגלל המולטי-אתניות שבו. זה לא יצא לפועל כי התחלף שם מנכ"ל, והוא לא רצה להשקיע. נפגשו איתו נציגים שלנו. זה היה בשלב של ערב חתימה". לדברי הלוי, דווקא שערי צדק נבחר ולא הדסה, מכיוון שהקשר עם חברת ההפקות נוצר דרך המשרד של שערי צדק בלוס אנג'לס.

מה אתה חושב על תוכניות הריאליטי בבתי חולים?

"אני לא רואה את זה. פעם אחת הסבו את תשומת לבי וראיתי. מצד אחד יש חשיבות להביא לידיעת הציבור בצורה כמה שיותר אותנטית את מה שמתרחש בבתי החולים. לבית חולים יש תדמית של מקום מפחיד, מאיים, וצריך להראות את האמת. על הסבל, הקושי והכאב שיש בו, ועל המסירות והיכולות של הרפואה המודרנית. מצד שני יש פה פגיעה גדולה בצנעת הפרט. בסדרה 'בייבי בום' למשל, אם זה היה באמת אותנטי תוך הגנה מוחלטת על צנעת הפרט - זה חיובי מאוד. השאלה אם זה 'בכדי שיעשה' בצורה כזו ובתנאים כאלה. אצלנו עשיתי את זה בדחילו ורחימו. התלהבתי מהרב-תרבותיות והאותנטיות, אבל לא כל כך הצטערתי שזה בוטל".

יש לך תחביב - קריאה בתורה.

"אבא ז"ל היה בעל קריאה, והוא לימד אותי. הוא עמד על כך שמהבר מצווה אני אקרא כל שבוע בתורה. תאמצי את זה לילדים שלך - בן 13‑14 שקורא במשך שנתיים בתורה כל שבת - יקרא כל ימיו, כי זה נהיה שגור על פיו. זה תחביב, על הדקדוק המקראי שכרוך בכך".

אתה חושב כבר על הפנסיה?

"זה אחד היתרונות של בית חולים בבעלות פרטית. אני חתום על חוזה חדש. ביקשו שאחתום עד גיל 80, הסכמתי לחתום עד גיל 73, שזה עוד שש שנים".

למה?

"דבר ראשון, אנחנו מתכננים והקב"ה עושה את שלו, אז אני לא רוצה להתגאות יותר מדי. דבר שני, חשבתי שאולי 73 - או שזה לא יהיה לפי כוחי, או שזה כבר פתטי. צריך לראות את התפקוד. זה תפקיד רב אחריות שמחייב גיוס של כל הכישורים הקוגניטיביים, ואם מתחילה ירידה אפילו קלה בזיכרון - זה לא אחראי".