לפעמים הלשון לפני המחשבה. השופט חשין
לפעמים הלשון לפני המחשבה. השופט חשיןצילום: קובי גדעון. פלאש 90

הכותרת 'פרש בודד בערבות החוק והמשפט', כותרת הלקוחה מאחת מפסיקותיו של השופט המנוח מישאל חשין, תעטר את ספרו החדש של פרופ' אביעד הכהן, מי שהיה מתמחה אצל השופט חשין שהלך אתמול לעולמו.

בראיון ליומן ערוץ 7 מספר פרופ' הכהן, דקאן המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, על האופן בו הוא רואה את מי שלמעשה הכניס אותו אל עולמה של מערכת המשפט, ובראשית הדברים הוא מתייחס אל כותרת ספרו ומסביר כי במילים אלו ביקש השופט חשין לתאר את בדידותו של השופט אל מול הכרעת הדין.

ביטוי זה נדמה שגם מבטא את אופי כתביו ופסיקותיו שנוסחו באופן לירי ומתובל בציטטות רבות ממקורות רבים ושונים. "אחד הדברים שאפיינו אותו הוא העושר הלשוני והעושר התרבותי. השופט חשין ציטט בפסיקה שלו עשרות מקורות יהודיים וגם ממקורות ספרותיים. זה היה חלק מעולמו התרבותי שאותו הוא שיקף בפסיקותיו".

כשהוא מתבקש לסכם את דמותו של חשין כפי שהיא עולה מהספר שהוא עצמו סיכום דמותו של חשין אומר פרופ' הכהן כי "השופט חשין היה שופט יהודי בכל רמ"ח ושס"ה וכך גם שופט ציוני בכל רמ"ח ושס"ה. יהודי ולאו דווקא דתי. הייתה לו מחלוקת לא קלה עם הממסד הדתי, אבל הוא לא התבייש בכל מה שקשור לנשיאת המורשת היהודית כמו גם המורשת הציונית שלו והדברים התבטאו במקרים הקטנים.

"תכונה נוספת שאפיינה את משנתו השיפוטית היא הרגישות האנושית. הוא ראה מאחורי כל תיק את האדם הבודד והפרטי, בעיקר חלכאים ונדכאים, והדברים קיבלו ביטוי מיוחד ביצירה השיפוטית הרחבה שלו".

פרופ' הכהן נשאל אם האופן שבו שילב חשין בין המשפט העברי למקורות אחרים בהיותו מי שאינו מזוהה בהכרח עם המשפט העברי, גרם למתח מול מי שנחשבו ונחשבים לנושאי דגלו של המשפט העברי. לדבריו המענה שלילי, "אנשים שמחו. הוא לא היה איש המשפט העברי במובן המקובל ולא למד בישיבה, אבל הוא ראה בתנ"ך את ספר הספרים של המשפטן. אצלו בלשכה היו לצד המילונים שבהם הוא הגה יומם ולילה משניות של קהתי ותלמוד של הרב שטיינזלץ.

''אלה היו דברים שהם חלק מהווייתו ותפסו מקום של כבוד גם בחדר האורחים של ביתו. הוא קרא את המקורות הללו, גם אם בדרכו שלו ולא תמיד בדרך הקריאה שמקובלת על כולנו אבל הוא ראה בכך חשיבות גדולה. באחד מפסקיו הוא כתב שהוא רוצה שנכדיו יכירו גם את כתבי יהודה עמיחי וביאליק וגם שידעו מי היה רבי יהודה הנשיא ומי היה הרמב"ם. הוא הגיע ממקום מאוד יהודי, גם אם לא דתי".

את ספרו של פרופ' הכהן על משנתו שלו ראה חשין זמן קצר לפני פטירתו, כולל את כריכתו, ולדברי הכהן הייתה לו ביקורת כזו או אחרת על דגשים ועל החלטות מה נכון להכניס ומה להותיר מחוץ לספר מתוך כתביו ופסיקותיו, "כדרכו, הוא לא הסתיר את עמדותיו. ליבו ופיו היו שווים והביקורת לפעמים הייתה כמדקרות חרב. עדינות לא אפיינה אותו. הוא לא יישר קו ולא חת מפני איש".

בהמשך הדברים התייחס פרופ' הכהן לעמדתו הנחושה של חשין גם מול מי שהיה ידידו, הפרופ' דניאל פרידמן, שהתמנה לשר המשפטים. היה זה כאשר התבטא ואמר כי יגדע את ידו של מי שירים יד על ביתי, כלשונו, וזאת בהתייחס לשינויים שביקש הפרופ' פרידמן להוביל במערכת המשפט.

פרופ' הכהן מציין כי חשין "הכיר בחולשות ההתבטאות שלו. הוא אמר שלפעמים הלשון אצלו רצה לפני המחשבה, היו לו ביטויים חריפים ופוגעים. הוא ידע להתנצל בלי לחזור מהעמדה עצמה, אבל על חלק מההתבטאויות הוא הצטער על הסגנון ולא על התוכן".

הכהן נשאל אם המונח 'ביתי' לא הביא על חשין ביקורת מוצדקת מהציבור שראה באמירה זו הוכחה לתחושת פטרונות ובעלות על מערכת המשפט, מעין הוכחה לכך שהשופטים יושבים במגדל שן אותו הם רואים כביתם הפרטי. "אין ספק שהאופן בו הביטוי פורש זכה לביקורת ובצדק. היה מקום לבקר את הדברים, אבל עם זאת צריך להבין שלא הייתה לו כוונה שזו נחלתו הפרטית, השופטים לא מנותקים מעמם. הם חיים בתוך עמם.

''אפשר לראות אותם ביום שישי במחנה יהודה ובמקומות אחרים. האמירה התקבלה בביקורת מובנת כפי שהיא פורשה והביקורת הייתה מוצדקת בעיקר לנוכח הבוטות של האמירה הזו. הוא לא התכוון שזה ביתו הפרטי אלא שיש להגן על מערכת המשפט כפי שאדם צריך להגן על ביתו האישי".

"אחד הדברים שאפיינו אותו – הרבה אנשים אהבו אותו והרבה אנשים מאוד לא אהבו אותו, אבל לא היו נשארים אדישים כלפיו עם כל המיוחדות והעושר התרבותי סגנוני ויהודי שבו", אומר פרופ' הכהן.