בשבע מהדורה דיגיטלית

שירים שקרו באמת

באלבומו החדש 'נפשי בשאלתי', מכניס הראל טל את החיים לתוך השירים, עם מנה גדושה של ציפייה לגאולה

משה גלנץ , י"א בתשרי תשע"ו

"אני יודע שמדיסקים לא מרוויחים, אבל החלטתי ללכת עם הקב"ה". הראל טל ורעייתו שירה
"אני יודע שמדיסקים לא מרוויחים, אבל החלטתי ללכת עם הקב"ה". הראל טל ורעייתו שירה
צילום: דוד הוכברג

את הדרך הארוכה שעשתה שירה טל (29) לפני כשנתיים, מצפון הארץ עד לבית החולים סורוקה בבאר שבע, היא כנראה לא תשכח לעולם.

הידיעה שהראל בעלה ואבי שלושת ילדיה הקטנים שוכב מחוסר הכרה בין חיים למוות, בלי שום הכנה מוקדמת, הייתה קשה מנשוא. אבל שיר אחד ובו שלוש מילים בלבד שהלחין הראל חודשים ספורים קודם לכן, היה לה לנחמה והיא מצאה את עצמה מפזמת בדמעות את המילים "רחמיך רבים ה'" שוב ושוב כשהנופים חולפים על פניה במהירות.

אלבום הבכורה 'נפשי בשאלתי' של היוצר והמוזיקאי הראל טל (27) יצא לאור לפני כחודש וחצי והביקורת מהללות. השירים 'עת דודים' עם לחן חדש לפיוט העתיק שחיבר רבי חיים בן סהל לפני יותר מ‑1,000 שנה, ו'אני העבד' בחידוש לשיר עם מילותיו של עוזי חיטמן, זכו לתגובות נלהבות והשמעות ברדיו, מגלי צה"ל ועד רדיו קול חי. בין עשרת השירים שהולחנו ונכתבו ברובם על ידו, תוכלו למצוא גם את השיר 'רחמיך רבים ה'' – שלא תוכנן להיכנס לאלבום, אותו הוא מקדיש בחוברת המצורפת לשירה אשתו, ויש לו לכך כאמור סיבה טובה.

שש דקות בעולם הבא

אבל לפני שנגיע אל המוזיקה שהפכה לחלק ממנו בעשור האחרון, העובדה שהוא עומד על הרגליים כאחד האדם אינה מובנת מאליה.

הראל היה על סף מוות לאחר שהתחשמל במהלך חופה של חברו הטוב. "אני לא זוכר כלום - מיומיים לפני כן ועד יומיים אחר כך. הכול נמחק. כל מה שאני מספר לך, זה מסיפורים של משפחה וחברים", מציין הראל תוך כדי צעידה ברחובות יד בנימין, שם הוא מתגורר. "אני לא זוכר שהייתי בחתונה הזאת, אני לא זוכר כלום. יותר מזה, אני אספר לך משהו מעניין", הוא אומר ועיניו מדברות, "אני כן זוכר ששבועיים לפני החתונה, כשהחבר התקשר וביקש שאהיה המנחה של החופה, אמרתי לו שאני לא רוצה להנחות, אלא להגיע בתור חבר ולשמוח בשמחתו. אבל הוא הצליח לשכנע אותי, לאחר שלא מצא אף אחד אחר".

במהלך החופה היכה בו לפתע זרם חשמל אדיר מחוט חשמל גלוי, והמיקרופון שאחז בידו נצמד ללבו. הרב הלל מרצבך, מסדר הקידושין, ניסה לסייע והתחשמל אף הוא. מי שהצליח לנתקו מהזרם הקטלני היה אביה של הכלה שדחף אותו מבימת החופה, והראל נפל מחוסר הכרה. "מהר סחבו אותי הצִדה לדשא והזמינו מד"א, בעוד הרב מרצבך ניסה לשמור על השמחה ואמר שהכול בסדר. החברים סיפרו לי שזאת הייתה משימה שנמשכה לאורך כל הערב", הוא מציין.

"בשלב הזה היה נס על גבי נס", ממשיך הראל לתאר, וניכר כי הוא מתרגש למרות שמדובר בשחזור האירוע בפעם המי יודע כמה. "כאשר מד"א היו בדרך לאולם, אחד החברים בדק אותי והרגיש שאני נושם. כידוע בהנחיות של מד"א כשיש נשימה, זה סימן היכר מובהק שיש דופק, וההנחיות אומרות שצריך רק לשמור על דרכי אוויר פתוחות ולחכות לאמבולנס. אחד החברים הרחיק את כולם במטרה לשמור עליי, אלא שדווקא במקרה של התחשמלות מדובר במקרה יוצא דופן, ואדם שהתחשמל יכול להראות שהוא נושם, אבל בעצם הלב אינו פועם. אני הייתי בדיוק במצב כזה".

וכך, אחרי שש דקות בלי נשימה ובלי דופק, מגיעה ניידת טיפול נמרץ. הפרמדיקים שרצים אליו במהירות מבינים את המצב הקשה, ומתחילים לבצע בו ניסיונות החייאה עם מכות חשמל ועיסויים - ללא הצלחה. "שמעתי מכמה מקורות שהיו שם, שאחד הפרמדיקים התייאש ואמר: די, אין מה לעשות יותר. אבל השני המשיך לעוד ניסיון אחרון", הוא מספר. מכת החשמל האחרונה היא זו שהצילה את חייו, ולבו של הראל חזר לפעום. הוא הוכנס לאמבולנס היישר לטיפול נמרץ בסורוקה, ובמשך יום וחצי היה מורדם ומונשם והרופאים לא ידעו למה לצפות כשיקום.

באורח פלא, מכאן ועד ליציאתו מבית החולים הדרך הייתה קצרה. כעבור יממה וחצי הוא התעורר וזיהה את משפחתו ומכריו, אך נראה היה כי הזיכרון לטווח קצר נפגע. "כשהתעוררתי שאלתי: למה אני פה? אז אבא שלי סיפר שהייתי בחתונה והתחשמלתי שם, ואני עניתי: על מה אתם מדברים? וככה הם מספרים לי את הסיפור בסבלנות חצי שעה. אבל דקה אחר כך אני מסתכל על אבא שלי ושואל שוב: אבא, למה אני פה? וככה המון פעמים. זה ממש הדאיג אותם", הוא מתאר ומחייך. "אבל ברוך ה' עוד יומיים חלפו וגם זה עבר. חזרתי לעולם כמו שיכור שמתפכח, ובחסדי שמיים עצומים תוך שישה ימים בלבד הייתי בשערי בית החולים בדרכי הביתה".

אתה מרגיש לפעמים צורך להדחיק את זה?

"האמת שלא, ואולי זה קשור לזה שאין לי שום זיכרון מהאירוע. אני מרגיש הכי פחות חלק מהמשחק, כי המשפחה והחברים חוו יומיים קשים ומטורפים. אני לעומתם התעוררתי במיטה בבית החולים, וכולם מספרים לי סיפורים יפים על משהו שקרה לי. הכול טוב ויפה, אבל האמת שאני לא מרגיש חלק מהסיפור", הוא אומר בהומור.

אבל בטח ראית את הווידאו של החופה עשרות פעמים. לא?

"כן, בטח. אבל תתפלא לשמוע שראיתי רק את הצילומים שפורסמו בתקשורת עם הפנים שלי מטושטשות. אז אני מאמין שהאירוע קרה. הבן אדם שמתחשמל די דומה לי, אבל למרות זאת אני לא מרגיש חלק מזה. יום אחד אולי", הוא מוסיף מהורהר. "עשיתי עם עצמי עבודה של כמה חודשים כדי לעכל שזה קרה. יש לי פה עבודה כפולה, כי קודם כול זה להבין שוואו, קרה פה משהו מטורף שקרה לי, וגם המחשבה שתוך ימים ספורים הצלחתי לצאת מזה בריא ושלם. כשיצאנו, נפרדתי ממחלקת טיפול נמרץ ואחת האחיות ניגשה אליי עם דמעות בעיניים ואמרה: תדע לך, מגיעים הרבה מקרים כאלה. במקרה הטוב יוצאים צמח לכל החיים, ובדרך כלל לא שורדים את זה. לראות אדם שיוצא אחרי שישה ימים בלי פגע, זה פשוט לא להאמין".

חתן בן שבע עשרה וחצי

את שירה אשתו, שגדולה ממנו בשנתיים, הכיר בשידוך שסידר לו אחיו, כשעוד לא מלאו לו 18. מדובר בלא פחות מאשר אחותה של גיסתו. "התחתנתי ילדון ממש", מודה הראל. "התארסתי לפני הגירוש מגוש קטיף והתחתנתי מיד אחרי, כשהייתי בן שבע עשרה וחצי, ובעצם אחי הפך גם לגיסי. אבל אנחנו כבר עשר שנים אחרי, אז כבר עברנו את כל הבדיחות בנושא", הוא אומר בהומור. ואיך קרה השידוך? "כמה חודשים אחרי שאחי התחתן, הוא התחיל להגיד שיש לאשתו אחות שממש מתאימה לי, ואני כל פעם אמרתי, נו מה זה קשור, זה לא שייך, אבל הוא בשלו. בסוף אמרתי טוב, ניתן צ'אנס, וברוך ה' זה זרם מאוד מהר".

לא הפחיד אותך?

"לא. לא נסחפנו בגלל שזה מגניב או משהו כזה, אלא זה עבד יפה מההתחלה. כשראיתי שהקשר טוב, לא התבלבלנו. כבר יצא לי להכיר משפחה של שלושה אחים שנשואים לשלוש אחיות", הוא אומר בהערת אגב כדי להרגיע. כיום יש לשניים ארבעה ילדים. הקטן, יהונתן, נולד חודשים ספורים לאחר שהתחשמל. "בברית, אבי מורי אמר שיש לנו נס שלא קוראים לילד הראל. היינו ממש קרובים לזה".

מאז שהראל זוכר את עצמו הוא עוסק בשירה ונגינה, כך שכתיבת שירים והלחנתם היו רק עניין של זמן. "מגיל מאוד צעיר אני אוהב ומחובר למוזיקה", הוא מעיד על עצמו. "המשפחה כולה מוזיקלית, ולעתים קרובות כל האחים יושבים ומנגנים יחד", הוא אומר בחיוך. אבל בינתיים הראל הוא היחיד שהלך עם האהבה למוזיקה צעד אחד קדימה. לצד עבודתו בחינוך, בה עסק עד לאחרונה, מוביל הראל מזה כעשור תזמורת חתונות מצליחה ומופיע באירועים שונים. 

בשנים האחרונות בער בו הרצון להוציא אלבום משל עצמו עם המוזיקה שכתב. "היה לי חלום להוציא אלבום משלי ולקדם גם את האפיק הזה, למרות שמדיסקים לא מרוויחים", הוא אומר בקריצה. "לקח לנו זמן להגיע לזה, אבל כשהתחלתי לעבוד על האלבום אמרתי לעצמי שאני הולך עד הסוף. אני יודע שזה לא מקור הרווח האולטימטיבי, אבל אני הולך עם הקב"ה".

אביו הוא הרב שמואל טל, ראש ישיבת 'תורת החיים' שהוקמה באמצע שנות ה‑90 בנווה דקלים שבגוש קטיף, ולאחר הגירוש הועתקה ליד בנימין. הראל מציין כי לגירוש מהגוש יש השפעה גדולה על חלק משירי האלבום, והגעגוע לגוש קטיף אינו מרפה ממנו. "עד היום אני מרגיש חלק מהגוש. עדיין קורה לי לפעמים שכשאני נשאל איפה אני גר, אני מתבלבל ואומר 'נווה דקלים – יד בנימין'. זה היה משבר לא קל בכלל".

איך חוויתם את זה כמשפחה? אביך היה דמות מאוד משמעותית בגוש.

"קצת לפני הגירוש הייתי כבר מאורס לשירה", הוא אומר ומגניב לעברה מבט, "בימים האחרונים בגוש שהיתי בביתו של אחי ביישוב כרם עצמונה, ולכן פחות חוויתי את חוויית הגירוש כמשפחה. כשהתחלנו להסתובב במלונות ובמקומות הזמניים, מאוד הקל עלינו שעברנו את זה כמשפחה מגובשת".

יש באלבום שירים שקשורים לגירוש?

"את הבית הראשון של השיר 'אבא תרחם' כתבתי בגוש קטיף עם תחילת הפינוי. זה קרה אחרי אירוע מורכב, כשבאו לראשונה לפנות אותנו והיו צעקות ומכות. אני זוכר את עצמי מגיע הביתה ממש שבור ורצוץ, מלא כאב ומחשבות על כך שאם זה מה שקורה עכשיו, לך תדע מה יהיה ומה יקרה לעם ישראל. ממש חוויתי משבר של שאלות באמונה וסערה רגשית מאוד גדולה. יצאתי החוצה עם גיטרה ואז כתבתי את הבית הראשון והפזמון של השיר 'אבא תרחם'. בשנים האחרונות כתבתי שני בתים נוספים שנותנים איזה זיק של תקווה", הוא אומר ומחייך.

כשאמנים נשאלים על השיר האהוב ביותר מתוך האלבום כולו, הם נוהגים להשוות זאת לשאלה איזה ילד אתה הכי אוהב. אבל כשאני מתעקש, אומר הראל ששירו "לשחר קמתי להודות", שהלחין למילים של ר' שלמה אבן גבירול וממנו גם לקוח שמו של האלבום, מקבל אצלו את המקום הראשון. "לקח לנו זמן להגיע לעיבוד הנכון עם השיר", הוא מגלה, "אני מרגיש שיש בשיר ממש זעקת חיפוש גדולה. המילים המיוחדות שנכתבו לפני 1,000 שנה, כל כך מתאימות גם להיום. אנחנו רוצים ומבקשים שהקב"ה יגאל אותנו וכמה שיותר מהר".