השמאל בפאניקה

בחלק מכלי התקשורת ובשמאל לא מבינים איך קרה שלא הספיקו להכין למפכ"ל המיועד את "תיק החיסול" שמוכן לכל מי שאינו מהמילייה שלהם.

שמעון כהן , ט"ז בתשרי תשע"ו

רוני אלשיך
רוני אלשיך
צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90

הפצצה שהטיל השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, עם ההודעה על מועמדו החדש למפכ"לות, רוני אלשיך, הותירה את השמאל הישראלי, כמו גם חלק מהתקשורת הישראלית, במצוקה של ממש.

השניים, גם השמאל וגם התקשורת, רגילים לכך שלכל מועמד לכל תפקיד מוכן אצלם תיק מיוחד, ובו ערימת שרצים שניתן לשלוף ולהוציא כדי לעקוץ בהם את המועמד ולסכל את מועמדותו. זאת כמובן במידה ומדובר במועמד שאינו ידוע כאיש שלהם.

התסריט קבוע וידוע מראש: השר הממונה או ראש הממשלה רק מעזים לחשוב על שם של מועמד שלא עבר בסדנאות שטיפת המוח של השמאל, וכבר יימצא האמנון אברמוביץ' התורן (ולפעמים גם אברמוביץ' עצמו הוא האברמוביץ' התורן) שיכפיש את המועמד, יתאר את קשריו המפוקפקים עם מי שאינו מוצא חן בעיני אותו פרשן (חטא חמור בפני עצמו), יגולל את עברו ויאתר בו כתמים כאלה ואחרים הצפויים להוביל את המדינה כולה לדראון עולם, שהרי אין מקום אחר להוביל אליו את המדינה אם לא מובילים לנתיבי אוסלו והשמאל. כך מקובלנו, כידוע.

והנה צץ להם ממעבה חשכת השב"כ שם שלא הכירו. בשום כספת או מגירה סגורה וחתומה לא מסתתר תחקיר מכפיש מוכן על אישיותו ופועלו של האיש. איך ייתכן? תוהים גדולי פרשנינו והמומחים מטעם עצמם למה שטוב לנו ולמה שהכרחי שיהיה בגורלנו, איך ייתכן שלא הכרנו את הרוני הזה שצץ פתאום?

וכמובן, חמור ביותר הוא שלראשו של אותו רוני יש כיפה, לא כיפת גרוש ורבע אלא כיפה של ממש, כמו של אלה שצריך בכלל לעצור ולכלוא אותם, חמור עוד יותר הוא עברו המתנחלי, לא עלינו, אבל חמורה ביותר היא העובדה שאין באמתחתנו כלום עליו.
ובכן, רזי וחבריו, לא הבנתם את העניין. זה אחד מיתרונותיו ולא מחסרונותיו של רוני אלשיך.

אי אפשר להפעיל עליו את תכנית החיסול הרגילה, זו שהפעלנו עד כה על כל כך הרבה בכירים שמנהיגי ימין העזו להעלות את שמם על דל שפתותיהם.

פרשני השמאל ובכירי עיתונאינו מעלים בזה אחר זה ניצבי משטרה בדימוס כמו גם בכירי שב"כ מהעבר בתקווה לאיתור המומחה המכפיש, ושום דבר לא עובד. כולם מלאים בהלל ובשבח לאיש האלמוני הזה שהופיע מהעלטה המודיעינית. אולי הוא לא מקצועי? אולי הוא לא יודע לנהל? אולי יקשה עליו המעבר מהשב"כ למשטרה? אולי הוא לא מבין במבצעים? אולי לא מבין במודיעין? אולי מתישהו נטל לכיסו איזה שלמון או שניים? שום דבר?

הבוקר מצא רזי ברקאי סוף סוף כשל שאולי יהיה בעוכריו של רוני אלשיך – אולי הוא לא יידע להתייחס לעיתונאים וינפנף אותם, כמו שנהוג בשב"כ ולא ינהג כמו איש משטרה, כלומר לא ידליף ויזמרר באוזני הדס שטייף או משה נוסבאום ירום הודם...

ובכן, רזי וחבריו, לא הבנתם את העניין. זה אחד מיתרונותיו ולא מחסרונותיו של רוני אלשיך. מי אמר לכם, עיתונאים נכבדים (או לא) שהמפכ"ל צריך לעבוד אצלכם? איפה זה כתוב? ממתי הדלפות לאוזני עיתונאים הם יתרון? תתרגלו, העולם משתנה בלי לבקש מכם רשות.

בצר לו הודה הבוקר רזי ברקאי שבירור שערך אצל חבריו העיתונאים העלה שהם לא מתכננים למפכ"ל החדש גיהנום עיתונאי. אני מרשה לעצמי לתהות בקול רם: למה תכנון שכזה הוא כל כך אוטומאטי אצל עיתונאים ישראליים? אולי כדאי להפסיק לנבור ולחפש כתמים בעברו ובאישיותו של המפכ"ל הבא?

אולי כדאי לתת ליהודי שיכול היה לצעוד מעדנות ובשקט אל לשכת ראש השב"כ ולמרות זאת בחר, מתוך מה שנראה כאידיאליזם צרוף, להיכנס לתפקיד הבלתי אפשרי של שיקום המשטרה בתקופה הקשה הזו, אולי כדאי לתת לאחד כזה פשוט לעבוד.