בשבע מהדורה דיגיטלית

"אין לי מחתרת, הכל גלוי והכל חוקי"

יו"ר להב"ה, בנצי גופשטיין, סוחף אחריו נוער ופעילים בכל רחבי הארץ, וזוכה להצלחות שקטות רבות בהצלת בנות שנקלעו לקשר עם ערבים

שמעון כהן , כ"א בכסלו תשע"ו

"אנחנו רוצים למנוע מראש את הקשר של הבת עם הערבי". בנצי גופשטיין ופעילי להב"ה
"אנחנו רוצים למנוע מראש את הקשר של הבת עם הערבי". בנצי גופשטיין ופעילי להב"ה
צילום: מרים צחי

בין הסופגניות והלביבות, בין הסביבונים והחנוכיות, מסתתר בסיפור חג החנוכה גם המאבק בהתבוללות של אותם ימים - ההתייוונות.

בישראל של תשע"ו, כך נראה, מקפידים אזרחים רבים להדר במצוות הפסטיבלים וחלוקת דמי חנוכה, אבל אם רק תדברו איתם על מאבק בהתבוללות בתוככי מדינת ישראל, התגובה המיידית תכלול אוטומטית שימוש נזעם בביטויים "גזענות" ו"אפליה", "פגיעה בחופש הפרט" ו"כפייה דתית".

קחו לדוגמה את בנצי גופשטיין, שהקים לפני שנים אחדות את ארגון להב"ה, הארגון ששם לו למטרה להיאבק בתופעה המושתקת של נישואי בנות יהודיות לצעירים ערבים. גופשטיין הפך בעיני רבים ברחוב הישראלי, ברשויות החוק ובממסד לדמון גזעני חסר תקנה, כזה שרק החרמתו ואולי מאסרו יהוו את המענה הראוי לו.

באחרונה הוזמן גופשטיין לדיון מיוחד שהתקיים בוועדת הפנים של הכנסת, דיון שכל תכליתו הייתה דרישתה של חברת הכנסת מיכל רוזין (מרצ) להוציא את ארגון להב"ה אל מחוץ לחוק. הדיון כמעט התפוצץ עוד לפני שהחל. חברי הכנסת נראו כמי שמתחרים זה בזה מי יכפיש את גופשטיין בגידופים חריפים יותר, ומי יתבע את סילוקו ממתחם הכנסת בתקיפות נוקבת יותר.

חברת הכנסת רוזין עצמה קבעה ש"ברחובות ירושלים פעילי הארגון צדים (!) ערבים על סמך חזות חיצונית, קוראים להחרמת עסקיהם ומקיימים מצעדי שנאה גלויים כנגדם". חבר הכנסת אילן גילאון הטיח בגופשטיין "אתה המיץ של הזבל", והוסיף שלל גידופים שאינם תואמים את רוח הגיליון שבידיכם. חבר הכנסת איציק שמולי, איש מפלגת העבודה ובחור מנומס בדרך כלל, יצא מגדרו והגדיר את גופשטיין כ"דאע"ש עם כיפה על הראש". המילים "טרוריסט" ו"גזען" שהוטחו בגופשטיין היו בהחלט הכסף הקטן של הדיון, שממנו לא נעדר גם אזכור מרומז של השואה. חבר הכנסת יואל חסון מהמחנה הציוני, שהוצא מהדיון, הטיח בגופשטיין: "אתה מייצג בדיוק את מה שהמשטרים החשוכים ביותר ייצגו. חזרתי מברלין ופגשתי חברי פרלמנט גרמנים שעושים היום הלקאה עצמית על שלא מנעו מעשים שדומים מאוד למעשים שאתה עושה". גם חבר הכנסת עיסאווי פריג' הוצא מהדיון בידי אחד מסדרני הכנסת, לא לפני שנופף בידיו בתנועות מאיימות ונראה היה כמי שבעוד רגע יכלה את זעמו לא רק בגופשטיין, אלא גם במי שישב אז בראש הישיבה, חבר הכנסת סמוטריץ', שתבע לאפשר לגופשטיין לומר את דברו.

במעט השניות שבהן הצליח גופשטיין להשחיל כמה מילים, הוא הצהיר כי פעילות ארגונו מתבצעת אך ורק על פי החוק, גם אם היא מעצבנת חברי כנסת שחוששים מהיום שבו הוא יהיה בכנסת והם כבר לא. גופשטיין קבע כי המשטרה והרשויות מחכות לרגע שבו יחרוג מגבולות החוק על מנת לקטוע את פעילות ארגונו, אך אין לו כל כוונה לתת להם את התענוג הזה.

"בהפסקה כן ובבית קפה לא?"

אז איך הפך בנצי גופשטיין (46), שגדל בשכונת פרדס כץ, למד בבית הספר 'מעלות' בבני ברק, בישיבה התיכונית כפר גנים בפתח תקווה, בישיבת ההסדר 'אור עציון' ובהמשך בישיבת 'הרעיון היהודי' של הרב כהנא, למגנט ציבורי למתקפות ולהאשמות חריפות כל כך? איך מי שנאבק בנישואי תערובת, מעשה שגם שלוחיה הרשמיים של מדינת ישראל עושים ברחבי העולם, זוכה ליחס שכזה? לטעמו המענה לכך פשוט. ההבדל הוא במיקום: כל עוד מדובר בהתבוללות בחו"ל, זהו מאבק שנחשב ללגיטימי וראשון במעלה. אבל כאשר הוא נעשה כאן פנימה, בתוככי ישראל, הוא פשוט הורס לח"כים את חזון הדו-קיום שהם כוספים אליו כל כך, כלשונו.

ממסלול לימודים שנראה היה כמוביל אל חיים רגילים של בחור בציונות הדתית, הגיע גופשטיין הנער אל תנועת כ"ך של הרב כהנא בעקבות מודעות רחוב שבהן נתקל בהיותו כבן 14. עם אמירותיו הנחרצות של הרב כהנא חזר אל בית המדרש ואל הר"מ שלו בישיבה, ושאל אם יש אמת במה שאומר הרב שמלהיט את החוצות. "הרב שלי ניסה לשכנע אותי ולתת לי תשובות אחרות, אבל הרגשתי שהן לא אמיתיות", הוא מספר. "הצטרפתי לפעילות של סניף כ"ך בפתח תקווה", פעילות שהובילה אותו ארבע שנים לאחר מכן לחצי שנת מעצר לאחר עימות עם שוטרים במהלך ניסיון עלייה להר הבית. עינה הפקוחה של המשטרה על פעילות כ"ך גררה אותו למעצרים גם לאחר פרשת גולדשטיין במערת המכפלה ולימים גם אחרי רצח הרב כהנא. "עצרו אז את כולם", הוא נזכר.

את פעילות ארגונו, להב"ה, החל גופשטיין לאחר שהתוודע לממדי תופעת נישואי היהודיות והערבים בישראל. הוא הבין שהתופעה פושה בכל רחבי הארץ ובכל המגזרים, ויחד עם רעייתו הגיע למסקנה שעם כל הכבוד והאהדה לפעילותם של ארגונים שונים אשר מסייעים לבנות להיחלץ מנישואין כאלה בדיעבד, מוטב ויעיל יותר יהיה לפעול עוד קודם לכן, ולמנוע את הקשר הזה בעודו באיבו. זאת לצד פעולות רבות של חילוץ בנות מכפרים ערביים גם ביום שאחרי, פעילות שגם בה עוסקים אנשיו.

"המניעה הטובה ביותר היא ההבדלה", מסביר גופשטיין, "לא סתם אסרו חז"ל בישולי גויים משום חתנות. כשעובדים ביחד ונמצאים ביחד מגיעים למצב הזה. ילדים שלומדים בבית ספר משותף כמו בבת ים, לוד ורמלה, הופכים באופן טבעי לחברים, ואי אפשר להגיד להם שהם יכולים לשחק בהפסקה אבל לא לצאת לקפה. אצל בנות שירות לאומי שנמצאות בבתי חולים בקשר יומיומי עם ערבים, וכן בחנויות ומרכולים כשעובדים יחד, נוצרים קשרים ואחר כך קשה להפריד את מה שאפשר היה למנוע קודם, אם היינו מונעים את הקשר הזה מלכתחילה. האידיאולוגיה שלנו היא לתקן את הגשר במקום להקים בית חולים ליד החור שנפער בו", מסביר גופשטיין.

את עיקר החשיבות של פעילותו מסמן גופשטיין ביצירת המודעות לבעיה. "אנשים לא ידעו עד לפני כמה שנים שהתופעה קיימת. ידעו לכל היותר על כמה בנות שזועקות לעזרה אחרי שכבר הגיעו לכפרים, אבל לא ידעו שזה יכול לקרות אצלם בבית", הוא אומר, ומרעיף שפע כואב של דוגמאות מלב לבו של המגזר הדתי. "בחורה בת 16 מבית אל הכירה נהג אוטובוס ערבי ויצאה איתו. נכנסנו לסיפור, וברוך ה' היא עזבה אותו. יש מקרה של בחורה אחרת מקריית ארבע, ובחורה נוספת מאפרת, ואלה רק מהימים האחרונים. אין היום יישוב שזה לא קורה בו. אלו מקרים שאנחנו מקבלים עליהם מידע בשוטף, כל הזמן", הוא אומר ומציג את הטלפון הסלולרי שלו הגדוש בהודעות, בקשות ותיעוד של עשרות מקרים שבהם הוא טיפל ומטפל. "כל מקרה כזה הוא סיפור בפני עצמו. יש לנו אנשים שמלווים כל מקרה לגופו, והרגע שבו אני יכול להירגע הוא הרגע שבו אני שומע שבחורה שטיפלנו בה וחילצנו אותה מקשר כזה התחתנה. אני כמובן לא מגיע לחתונות, כי אף אחד לא צריך לדעת איזה סיפור עבר על הכלה".

ביקור בית של הקאדי

בעוד בתקשורת ובכנסת מוגדר גופשטיין כמסית, הוא עצמו מגדיר את המשימה שלו בלהב"ה כמסיט. באופן מודע הוא מסיט אליו את האש התקשורתית ואת תשומת הלב הציבורית, בעוד "שאר האנשים עובדים בצורה שקטה. אף אחד לא מכיר את מי שנפגש עם הבנות, כדי שיוכלו להמשיך לפגוש אותן".

מה ההבדל בין הארגון שלך ובין 'יד לאחים' אשר נאבק בהמרת דת, במיסיון הנוצרי ובין השאר עוסק גם בחילוץ בנות מכפרים ערביים?

"בניגוד ל'יד לאחים', אנחנו הולכים למקרים של בנות שלא רוצות לעזוב. אנחנו מגיעים לשכנע אותן וברוך ה' יש הצלחה גדולה. יש המון פניות ויש הצלחות גדולות".

איך זה עובד? מה אתם אומרים להן?

"כל מקרה הוא סיפור בפני עצמו. אנחנו מתחילים באיסוף מודיעין על הבת מהסביבה ומהמשפחה, מהפייסבוק ומהרשת, מנסים להכיר את הנקודות החלשות ואת הקשיים המשפחתיים. מול מי שיוצרת קשר עם ערבי מטעמים אידיאולוגיים כמעט אין מה לעשות. אבל בדרך כלל אלה בנות מבתים מסורתיים שמלכתחילה לא תכננו קשר עם ערבי, אבל הכירו אותו בשירות לאומי או במקומות דומים ונוצר הקשר. אנחנו בונים תיק לכל אחד מהמקרים. אני לא רוצה לחשוף כאן יותר מדי דרכי פעולה, אבל ברוך ה' זה מצליח בהרבה מקרים. לאחר מכן מגיע שלב של שיבה ליהדות, כי כדי להינשא לערבי בחורה צריכה להתאסלם ואחר כך צריך להחזיר אותה, שזה אומר גם פעילות מול הרבנות וגם מול משרד המשפטים".

התאסלמותן של הבנות מחייבת מפגש עם קאדי. בהקשר זה, לגופשטיין יש סיפור נוסף שמחדד את ההבנה עד כמה התופעה פושה גם בהתיישבות ביהודה ושומרון. "היה לנו באפרת מקרה של בחורה עם ילד, שקאדי הובא אליה לתוך הבית באפרת כדי לבצע את אקט ההתאסלמות. הגעתי אליה עם אשתי לבית, ותוך כדי שאנחנו משוחחים איתה והיא מספרת על הביקור של הקאדי, היא מקבלת טלפון שבו הערבי שואל אותה מי נמצא אצלה בבית... כנראה הוא הציב שם מצלמות שעוקבות אחריה".

השבתן של הבנות לחיק היהדות היא הליך מורכב, שבעקבות פעילותו של גופשטיין הפך מעט קל יותר. "פעם היה מאוד קשה לבצע השבה ליהדות. הרבנות דרשה הליך שהוא כמעט גיור מחדש, כלומר טבילה וקבלת עול מצוות. יש אמנם אסכולה שסוברת שיהודי שחטא מקבלים אותו, אבל יש גם אסכולה שדורשת הליך מלא. בעקבות פעילות שלנו, הרב עמאר קידם את העניין בבית הדין וכיום דורשים טבילה לחומרה, אבל בנושא קבלת יהדות מקבלים בפשטות רבה יותר. מהפך נוסף שגרמנו לו הוא שמקבלים חזרה ליהדות גם נשים שנישאו אחרי התאסלמות. מדובר במהפך, כי כדי לחזור ליהדות היא צריכה להתגרש, וכדי להתגרש היא זקוקה לאישורו של הקאדי, ולקאדי אין שום אינטרס לאשר זאת. כעת, כאשר היא עוברת הליך של השבה ליהדות, היא עוברת לבית דין לענייני משפחה ושם ההתמודדות עם שלבי הגירושין קלה הרבה יותר".

דוגמאות וסיפורים יש לגופשטיין למכביר, וכשהוא ממשיך ומתאר את המורכבות הביורוקרטית הישראלית, הוא מספר על מכשולים נוספים שנערמים בדרכן של הבנות חזרה לחיק היהדות. אחת הנשים שהחלה הליך של שיבה ליהדות עם בנה הקטן, לאחר שסבלו מהתעללות ואלימות מהבעל-האב הערבי, מוצאת את עצמה בהליך משפטי, כאשר האב מבקש שהבן יישאר אצלו. מחוסר אפשרות לממן סיוע משפטי, נדרשה האם לעזרת פרקליטות המדינה, שהצמידה לה למרבה האבסורד עורכת דין ערבייה, אשר מבקשת מהאם ללכת לקראת האב. גופשטיין איתר עורכת דין שהייתה מוכנה לקחת את התיק על עצמה ולהחליף את עורכת הדין הערבייה. המימון, הוא מאמין, יגיע בעזרת ה'. כעת הוא עדיין לא יודע מהיכן.

כאמור, מבחינת גופשטיין היעד הוא מניעת יצירת הקשרים מגיל צעיר, כבר בגיל 14 ו‑15. למעשה, הארכיון של להב"ה גדוש בסיפורים גם על בנות 12 ו‑13 שמצאו את עצמן בקשרים עם צעירים ערבים שמבוגרים מהן בשש או שבע שנים. גופשטיין מונה את באר שבע, בת ים, רמלה וערים אחרות שבהן התופעה מגיעה לממדי ענק, בין השאר גם בבתי ספר דתיים.

"המשטרה מפתה עם כסף"

שדה הרשתות החברתיות מהווה כר נרחב לפעילות להב"ה. את עמוד הפייסבוק של להב"ה אמנם סוגרת פייסבוק שוב ושוב בתואנות כאלה ואחרות, אך גם בדרכים עוקפות פונות נשים, אימהות לבנות או חברות של בנות שיצרו קשר עם ערבים, ואף הבנות עצמן, לייעוץ ובקשת עזרה. פרט לכך פועל הארגון לחשיפת האמת מאחורי זהותם של בחורים ערבים שמתחזים ברשת ליהודים, בדרכם אל לבה של נערה יהודייה. אחת מהרצאותיו של גופשטיין בפני בני נוער עוסקת בתחום מתחזי הפייסבוק. "כל גילוי שכזה מצריך הרבה עבודה, וברוך ה' יש הרבה הצלחות", הוא אומר.

זירה מרכזית נוספת לפעילות הגלויה יותר של להב"ה היא התפר שבין כיכר ציון לכיכר החתולות בלב ירושלים. לשם מגיע גופשטיין מדי יום חמישי בלילה עם צעירים נושאי דגלים ש"גדלו" בכיכר ומכירים בה כל פינה וכל ניואנס. הנוכחות הרעשנית והקולנית של קבוצת הפעילים שלו אמורה לתת תחושה לא נוחה לפעילותם של צעירים ערבים במקום.

"אני מגיע לשם עם נוער דתי לשעבר וחרדי לשעבר. בחורים דתיים אני מעדיף שלא יבואו. זה לא מקום לבחורי ישיבה. גם על ילדים מתחת לגיל 18 אני אוסר להגיע איתי. רק מי שנמצא כבר ממילא בכיכר ציון, מצטרף אליי לפעילות. עד לפני שנה וחצי לא ידעתי מה זה כיכר ציון ומה קורה שם. בכיכר החתולות אנחנו פוגשים ילדים מגיל 11 ו‑12 שתויים ומעשנים סמים. ילדים ונערים שמגיעים מירושלים ומכל היישובים שמסביב. יש שם את 'הזולה של חצרוני', שעושה שם עבודה נפלאה. בכיכר ציון המצב היום מבחינת ערבים יותר טוב מבעבר. לפני שהגענו הם היו מסתובבים שם חופשי ומתחילים עם הבנות חופשי. היה מאוד לא נעים לבנות להסתובב שם. היום, בגלל הנוכחות של החבר'ה שלנו שמגיעים עם חולצות ודגלים, הנוכחות הערבית כמעט לא קיימת".

אבל במקביל להרחקת הערבים מהמקום, גופשטיין גם עושה בכיכר ובסביבותיה נפשות לארגון שלו ומגייס פעילים. "אנחנו מציבים בכיכר ציון דוכן עם חומרי הסברה, מדברים עם החבר'ה שם, עושים סיבוב ברים בנחלת שבעה, שבחמישי בלילה הופך לרחוב צפוף שכמעט אי אפשר לעבור בו. הוא מלא וגדוש בחבר'ה שברובם הם חרדים לשעבר ודתיים לשעבר, עם או בלי כיפות. הפעילות איתי נותנת לחבר'ה תחושת עשייה וגאווה יהודית שמחליפה את הרביצה בבר. יש כמה מהם שבזכות הפעילות חזרו לדת, חזרו לישיבות, חלק התגייסו לצה"ל, בעיקר לנח"ל החרדי, כל אחד עם סיפור משלו איך נזרקו מהבית והגיעו למקומות האלה", הוא מספר.

הזקן והכיפה הגדולה לא מרתיעים את החבר'ה, כך מסתבר. גופשטיין הצליח ליצור שפה משותפת עם החבורות שביקשו להתנתק מעולם הדת וכעת, יחד איתו, מוצאים את עצמם מחזירים את הבנות אל אותו עולם. "הם רוצים לשמור על הבנות. אכפת להם. יש הפגנות ואקשן", הוא אומר ומדגיש: "אני אומר להם כל הזמן לפעול אך ורק על פי החוק. כל השמאל נמצא שם כדי לחפש אותנו, וכל המשטרה נמצאת שם. פרט לכך, פעולה שתחרוג מהחוק תפגע ביכולת שלנו לשכנע ולהגיע להישגים. אין צורך לעבור על החוק. עצם הנוכחות של עשרים חבר'ה עם דגלים וחולצות שחורות זה מפחיד ומרתיע, אבל אין בפעילות שלנו אלימות. יש עלינו מעקב משטרתי צמוד, ואם היו פעולות של אלימות הן היו מטופלות מזמן על ידי המשטרה".

המעקב המשטרתי אחריהם, מעריך גופשטיין, הוא בעיקר מחוץ לשורות הארגון. לדבריו, מאז התפוצצות פרשת אבישי רביב, גורמי הביטחון מצמצמים את הניסיונות להכניס סוכנים לשורות ארגוני הימין. אך מנגד, כאשר נעצרים פעילים הם מתבקשים, נדרשים ומפותים למסור מידע על המתרחש בתוך הארגון תמורת ענישה נמוכה ואף תמורת כסף. "על רוב המקרים אני יודע, אבל אני משער שיש כמה שאני לא יודע עליהם", הוא אומר ומחדד: "אין לי מה להסתיר. כל החקירה הגדולה שהייתה לי במשטרה התמקדה בדברים גלויים, על פוסטים בפייסבוק ועל ראיונות שנתתי. הדברים אולי נמצאים על גבול החוק, אולי, אבל אין חריגה ממנו".

אתה מקפיד לציין שאתה אוסר על הפעילים שלך לעבור על החוק, אבל אי אפשר להתעלם מפרשת הצתת בית הספר הדו-לשוני.

"במקרה של הדו-לשוני מדובר בחבר'ה שהציעו להם מהמשטרה הרבה מאוד כסף כדי שיאמרו שאני שלחתי אותם, אבל הם לא היו מוכנים כי זה פשוט לא נכון. מדובר בחבר'ה שגדלו בבתים חרדיים, עזבו וירדו לאילת, שם הפכו לחילונים. כחילונים לגמרי הם זיהו באילת בעיה קשה של התבוללות, התקשרו אליי וארגנו לי כנס עם צעירים. הייתה להם שם דירה קטנה של חדר וחצי, שאותה פינו בשבילי ובשביל מי שהגיע איתי וישנו בסלון. בעקבות הפעילות הם חזרו לירושלים וחזרו לשמור מצוות. כמו לשאר החבר'ה, גם להם חזרתי ואמרתי לא לבצע פעילות בלתי חוקית. הבהרתי שזה רק יהרוס. מובן שלא ידעתי כלום על מה שהם עשו, ורק אחר כך הם אמרו לי שחבל שלא שמעו למה שאמרתי להם. מה שגרם להם לבצע את המעשה היה כעס על טקס זיכרון לערפאת שהתקיים בבית הספר וטקס לכבוד מחבלים. זה הרגיז אותם. השב"כ הגיע לבית המשפט וקבע שלא היה להם שום קשר אליי".

ככה מבריחים מיסיונרים

כשבעת אלפים פעילים רשומים בארגונו של גופשטיין. הם פרוסים בכל רחבי הארץ. בתיכונים רבים קיימים תאים של הארגון, ואלה עוסקים בעיקר בהסברה. כאשר נודע להם על קשר בין יהודייה לערבי, המידע מועבר מיידית לגופשטיין, שמפעיל את אנשיו באזור בית הספר. בעקבות העליהום התקשורתי, אנשי הארגון וגופשטיין בראשם כבר לא מוזמנים להרצאות, אך השטח סוער וקבוצות הווטסאפ הרבות שמנהל גופשטיין רוחשות פעילות.

קבוצות הווטסאפ של גופשטיין מרושתות היטב גם מול המיסיון הנוצרי, שמבצע באחרונה קמפיינים הסברתיים נרחבים ברחבי הארץ. תוך כדי השיחה מקבל גופשטיין עוד אחת מההודעות הרבות על עוד דוכן מיסיון שהוקם באחת הערים בצפון. ההודעה מתקבלת ומיד מועברת לפעילים באזור. אלה ייצאו בתוך דקות אל הדוכן, יתווכחו עם מחלקי חומר ההסברה ויתריעו בפני העוברים והשבים בדבר המגמה האמיתית שמאחורי הדוכן התמים. "כשאתה עומד מולו וצועק 'מיסיונר', הוא מקפל את הבאסטה שלו ועוזב".

אי אפשר לפעול באופן פחות פרובוקטיבי, פחות מושך אש? יש ארגונים אחרים שגם עוסקים בתחומים האלה, וההתנגדות אליהם לא עזה כל כך.

"אני לא רוצה לדבר על ארגונים אחרים. בחרתי במודע לעסוק בדברים הלא נעימים, ולומר את האמת גם כשהיא קשה – לא יהיה דו קיום. אם חיים ביחד יהיו מעשי רצח ותהיה התבוללות. אנחנו, כפי שאמרתי, לא בונים בית חולים ליד החור בגשר, אלא מתקנים אותו מלכתחילה. מונעים את התופעה. למי שהאמת הזאת לא נעימה אני מפנה אותו לפסוקי התורה, שם הדברים כתובים במפורש, אבל אני מעדיף שלא לדבר על אחרים. כל מי שפועל בדרכו מבורך, ויש הרבה מה לעשות".

הדיון הסוער שהתקיים כאמור בכנסת, זומן על רקע תהייתם של כמה חברי כנסת לאן נעלמה הצהרתו של שר הביטחון משה יעלון כי יוציא את להב"ה אל מחוץ לחוק ואף יגדיר אותו כארגון טרור. את המענה לתהייתם של חברי הכנסת נותן גופשטיין עצמו: "יעלון אכן רצה להוציא אותנו אל מחוץ לחוק, אבל השב"כ אמר לו שאין ראיות שמאפשרות לנקוט בצעד שכזה. כל מה שאנחנו עושים - הכול גלוי והכול חוקי", הוא שב וקובע בפעם המי יודע כמה, "אין לי מחתרת".

טוענים נגדך שאתה גזען.

גופשטיין לא מקבל את הטענות. הוא שולח אותנו אל פירושה המילולי של המילה, ומזכיר כי מאחר שהוא מקבל, בהתאם לדין התורה, את האפשרות להתגייר, הרי שבכך הוא מוכיח שאינו גזען. "ברור לי שיש הבדל בין יהודי לגוי ואנחנו מברכים 'המבדיל בין ישראל לעמים', אבל מי שהתגייר אקבל אותו כיהודי לכל דבר. רבים המקרים שבהם היינו היחידים שעזרו למתגיירים שלא קיבלו מענה בשום ארגון אחר".

למה לדעתך אתה מרגיז כל כך את השמאל, אם אתה בסך הכול מנסה למנוע התבוללות באופן חוקי?

"הפוליטיקאים והשמאל תוקפים אותי כי אני מפוצץ את בלון הדו-קיום, כי כשאני אומר 'ברוך שלא עשני גוי' אני באמת מתכוון לזה וזה מרגיז אותם, כמו שמרגיזה אותם השאיפה שלנו לבית מקדש. הם רוצים לראות יהודי שרוצה בית מקדש, אבל רק בתפילות. הרי לפי התפיסה הקיימת היום, כל מי שאומר 'ברוך שלא עשני גוי' או 'ברוך המבדיל בין ישראל לעמים' אפשר לעצור אותו על גזענות. ניסו לקבוע שגזענות לא תכלול עניינים הלכתיים, אבל זה לא התקבל. אותי חקרו על שדיברתי על כנסיות ואמרתי שהרמב"ם קובע שצריך לבער עבודה זרה. אין רב שלא יגיד את זה. זו שיטת הרמב"ם ואמרתי שאם המדינה הייתה פועלת על פי שיטתו, זה היה תפקידה".

"גם לי מגיע חופש ביטוי"

לא רק את הפוליטיקאים מרגיז גופשטיין. שוב ושוב הוא מוצא את עצמו באולפני הטלוויזיה, מתעמת בודד מול ארבעה או חמישה אנשי תקשורת חדי לשון וזעומי מבט שחובטים בו מילולית. סרטוני היוטיוב שבהם הוא מככב באולפנים זוכים לפופולריות עצומה. הוא עצמו נראה שם כמי שדווקא די מרוצה מהסערה שהוא מחולל. "לפני כל תוכנית כזאת אני מתפלל שהקב"ה יסייע לי לומר את הדברים הנכונים ושלא אכשל בלשוני, ונראה לי שברוך ה' ברוב המקרים הצלחתי", הוא אומר ומוסיף: "אני מקבל תגובות רבות מבני נוער, בעיקר מסורתיים וחילונים, שמספרים לי שהדברים מחזקים אותם, ואני מתחזק מהם".

גם בחלקים מסוימים בציונות הדתית מעדיפים רבים להפנות לו עורף. שם לא אוהבים, בלשון המעטה, את האגרסיביות שהפכה בידיו לכלי עבודה. גופשטיין שומע את הביקורת, גם של אלה שטוענים כלפיו שהוא מכתים את שמה של הציונות הדתית ומתייג את כולה כקיצונית בעיני כלל העם. "אני לא מתיימר לייצג את הימין, אלא רק את עצמי. לטעמי, מי שפוגע בימין הם אלה שחושבים שאפשר לחיות ביחד ולתת לערבים זכויות ואזרחות. פרט לכך, אני מצפה מהם שכשם שהם נותנים חופש ביטוי לשמאל הקיצוני, כך ייתנו חופש ביטוי גם לאדם כמוני".

טוענים נגדך שההקצנה שבה אתה מתבטא שולחת את הציבור שבמרכז אל הקיצוניות ההפוכה. בגלל שאתה מתבטא כך, התקשורת הופכת אירועים כמו נישואיהם של מחמוד ומורל ללגיטימיים. פתאום, בגלל תשומת הלב שנתת להם, הרימו אותם על כפיים. אפילו נשיא המדינה מצא לנכון לברך אותם. אולי יוצא שכרך בהפסדך?

"אליהו הנביא בא לעם ישראל ושאל 'עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים'. לכאורה, מה רע לפסוח ולהיות גם כאן וגם כאן? אבל לא. צריך לחדד את המסרים ולהציב את השאלה בפני העם: האם זו מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה? האם התבוללות היא דבר לגיטימי או לא? אני בא ותובע מהאנשים לקבוע עמדה, האם הם דמוקרטים ובעיניהם מותר הכול, או שהם יהודים. תחליטו עם מי אתם הולכים. זה מחייב אנשים לתת תשובות. יש אמנם שנרתעים, אבל יש רבים שמתקרבים כי מבינים שאומרים כאן את האמת בלי לחרטט".

הח"כים מבועתים מעצם האפשרות שבנצי גופשטיין נכנס בשערי הכנסת כאורח. אתה מהרהר בסיכוי שיום אחד תמצא את עצמך במשכן כחבר כנסת?

"אני מניח שימנעו ממני לרוץ, אבל אני עוזר לפוליטיקאים מבחוץ. אני עושה מה שצריך כדי לשכנע כמה שיותר יהודים, ואם יהיה צורך לעשות את זה דרך הכנסת - זו גם אפשרות".