מסוק חיל האוויר
מסוק חיל האוויריששכר רואס

בשיחה ביומן ערוץ 7 מספר ההיסטוריון הצבאי ד"ר אורי מילשטיין על מבצע 'תרנגול 53' שהתרחש בשנת 69', הצליח למרות שורת ליקויים חמורה והוגדר בידי צמרת הצבא כמבצע מהמוצלחים והיפים שביצע צה"ל, תוך השמטת פרטי הכשלים שליוו את הביצוע.

מספר ד"ר מילשטיין על מגמתו של המבצע שראשיתו בפעולות צבאיות שונות שביעו כוחות מיוחדים של צה"ל על אדמת מצרים, פעולות שחייבו התמודדות מול מכ"מים רבים שהציבו המצרים במגמה לחשוף את הפשיטות הללו ולסכל אותן.

ממשיך ומספר ד"ר מילשטיין כי "באזור מפרץ סואץ הייתה תחנת מכ"ם שלמרות הפצצות ישראליות רבות המשיכה לעבוד. לא היה ברור כיצד והייתה תכנית לפשוט על המקום כדי להבין מה יש בה בתחנה הזו".

את התפנית במגמת המבצע חולל סמל בשירות חובה בשם עמי שלו ש"גילה די במקרה ועם הרבה אינטואיציה שחמישה ק"מ משם בהר קירח, באזור של אוהלים בדואים, יש משהו. הוא ניחש שזה המכ"ם האמיתי ואילו צה"ל מפציץ כל הזמן מכ"ם דמה. הוא הציע פשוט להיכנס ולקחת אותו ולא להפציץ אותו".

כדי להבין מה עמד בבסיס הרעיון וחשיבות הרעיון לקחת את המכ"ם אומר מילשטיין כי "אם חוזרים לראש של רמי שלו, הוא טוען שהמחשבה אז הייתה שמדובר בסוג של מכ"ם רוסי חדש ומיוחד שלא מוכר במערב, ואם נביא אותו אלינו נרוויח היכרות עם נשק סודי – אגב, במלחמת יום כיפור היה לנו מכ"ם סודי בחרמון וכשהחרמון נכבש על ידי הסורים הרוסים הגיעו עם פרדות פרקו אותו כדי ללמוד אותו – אבל מעבר לשאלת הסודיות, אם אתה יכול להיכנס ולקח משהו ולחזור משם, גם אם הוא משאית ריקה, יש לזה השלכה מוראלית ואסטרטגית.

עובדה היא שבסופו של האירוע המצרים הוציאו להורג שני קצינים שהיו קשורים למכ"ם, בישראל זה הרים את המורל והצבא המצרי הושם ללעג וקלס ונוצר גם משבר בין בריה"מ למצרים, כי אם הישראלים יכולים לקחת מכם נשק ולהעביר לאמריקאים זה יסייע לאמריקאים".

מילשטיין מדגיש ואומר כי "המעניין הוא שהרעיון עצמו נולד אצל סמל בשירות חובה". באשר לעצם ההקשבה לרעיונות שמעלה סמל עד כדי יציאה למבצע שכזה, מסכים ד"ר מילשטיין שמדובר בנקודה חשובה, אך מעיר כי הדבר מאפיין בעיקר את חיל האוויר ובעיקר כאשר מדובר ביחידה קטנה של חמישה אנשי צבא שאחד מהם הוא מפקדם, קצין בשם יחיאל.

"אני שואל למה אותו סמל לא קיבל צל"ש כלשהו למרות שאחרים קיבלו צל"שים על הרבה פחות...", מוסיף מילשטיין ומעיר.

בסופו של יום בוצעה המשימה ואם ביום שני, ה-22 בדצמבר, הרעיון רק עלה הרי שכבר ביום שישי של אותו שבוע כוח צנחנים בפיקוד אריה צידון הוטס במסוקים למרחק של חמישה ק"מ מעבר לקו הגבול במפרץ סואץ. הכוח פירק את המכ"ם וטייסי מסוקים העבירו אותו לישראל בשני חלקים בשל כובדו, שבעה טון, ללא פגיעה. מבחינת התוצאות, אומר מילשטיין המטרה הושגה, אך מסתבר שבעלי אינטרסים ידעו לתאר את המבצע ככזו שהיתה חפה מטעויות ומכשלים, והדברים רחוקים מלהיות כאלה.

"באותה תקופה הייתי ההיסטוריון של הצנחנים, תחקרתי אז את הפרשה ופרסמתי את הדברים בינואר 70' לאחר חקירה של האנשים. לאחר מכן הדברים פורסמו בכמה מקומות, אבל הפרסומים היו בספר של האלוף במיל ד"ר חיים נדל, ושם נכתב שזה היה מכ"ם סודי מאוד, שאיש לא ידע מה הוא, מכ"ם חדיש מאוד והיה הישג אלקטרוני אדיר. התברר מהתחקיר שעשיתי, ואני מודה שהתחקיר שעשיתי אז היה לקוי, גם אותו חיים נדל שהיה לאלוף ולד"ר לא חשף את הדברים האמיתיים ואת הלקחים האמיתיים, לא הוא ולא אחרים".

הדבר הראשון הוא השאלה האם המכ"ם היה חדיש כל כך? מתברר שהייתה יחידה ללוחמה אלקטרונית אבל איש לא התייעץ איתם כדי לדעת אם יש ערך למכשיר הזה", אומר מילשטיין הסבור כי גם אם מדובר ברצון לשמור על סודיות הרי ש"אותה יחידת ל"א הייתה הסודית ביותר בחיל האוויר. גם אם לא רוצים להתייעץ לגבי המבצע לפחות שיתייעצו לגבי האיכות הטכנולוגית הטכנית של המכ"ם הבזה. דיברתי עם אנשי ל"א (הלוחמה האלקטרונית) של אז ושל היום ומתברר שמדובר במכ"ם שהגרמנים פיתחו בסוף מלחמת העולם והוא הובא לברית המועצות אחרי המלחמה והתחילו להפעיל אותו כבר ב-54' וכבר במלחמת ששת הימים למעלה מעשרים מכ"מים כאלה היו במצרים ושלושה מהם היו בסיני והובאו לישראל ושוכנו במגרש השלל בצריפין, כלומר לא חדש ולא חשוב ביותר מבחינה טכנולוגית ואכן לא למדו ממנו שום דבר".

"הדבר העלה שאלות בקרב אנשי יחידת הל"א שהיו מעורבים במבצע בכך שהם היו צריכים לנטרל את המכ"ם הזה ואחרים כדי שלא יגלו את החדירה למצרים. כבר אז הם שאלו לשם מה כל המבצע הזה. זה הרי לא משחק. זה סיכון של חיילים ומסוקים והמבצע היה יכול להתדרדר לאסון לאומי. יש כאן שאלות על האופן שבו תיחקרו לפני ואחרי וגם לגבי ההגזמות שאחרי. מתברר שאנחנו לא שונים מהערבים בהגזמות שלנו".

"מתברר גם שכאשר הצנחנים עלו על המסוקים דרשו מהם לעלות מספר מוגבל של צנחנים ואפילו הורד צנחן אחד כי צריך היה להעלות עיתונאי, כי יש גבול למה שיכול מסוק לשאת. שאלת המשקל לגבי מסוקים רגישה מאוד. בפועל אמנם לקחו מספר מוגבל של צנחנים אבל הכניסו מכשירי ריתוך במשקל כבד לפירוק המתקן, ללא ידיעת הטייסים. בפועל עלו 66 צנחנים יחד עם רופא, חוקר שבויים וטכנאים והתברר שהמסוק לא יכול לנחות והוא עלול להתפוצץ ולהביא למותם של כל הלוחמים. הטייסים המנוסים שלנו עלו מגובה נמוך מאוד, עשו סיבוב ואז עוד סיבוב, ואחד עשה ארבעה סיבובים ואיכשהו הצליחו לרדת".

מילשטיין מזכיר בהקשר זה כי ניסיון דומה בצבא האמריקאי בשנת 80' נחל כישלון. ניסיון זה 'ציפורן העיט' לחלץ שבויים באיראן, הפך את ארה"ב ללעג כאשר הכשל לא רק שהוביל מותם של לוחמים והתפוצצות המסוקים האמריקאיים אלא גם חיזק את האיראנים.

"בכל מה שראיתי בתחקיר שעשיתי כל זה לא קיים בפרסומים השונים ובדיווחים, גם לא באלה של חיים נדל. בנוסף, כאשר תא"ל נחמיה דגן היה צריך לקחת חצי מהמכ"ם התברר תוך כדי טיסה שיש לו תקלה הידראולית. התברר שיש שתי מערכות הידראוליות ואין בידוד בין הצינורות ששפשפו אחד את השני וכל השמן נזל. על פי ההנחיות צריך לזרוק את כל המשקל מיידית. הוא לא עשה זאת והמשיך עד מקום שיכול היה להוריד את המכ"ם על החוף של מפרץ סואץ. נשאלת כאן שאלת תקינות של צוות הקרקע שלא בדק את העניין ואיפשר למסוק כזה לצאת למבצע. גם את זה בתחקירים לא הפיקו".

"מעבר לכך היה דבר נוסף – שלחו מסוק אחר שצריך היה להביא את המכ"ם מהחוף בסואץ למפקדת המבצע. כשהוא לקח את המכ"ם המכ"ם התחיל לנוע באוויר בצורה מסוכנת שלפי כל ההנחיות היה צריך לזרוק אותו כדי שלא יתפוצץ עם המסוק, אבל הוא לא נזרק. התברר שקודם לכן לאחר שהמכ"ם הורד על החוף שלחו צנחנים לשמור עליו שלא יגנבו אותו בדואים, והם הגיעו לשם, נכנסו ויצאו והשאירו דלת פתוחה שגרמה למסוק להיטלטל בגלל רוח הפרצים שהייתה אז. כשלוקחים בחשבון את כל הליקויים הקשים הללו רואים שהם לא עלו בפרסומים ובתחקירים".

"מצד אחד יש כאן הצלחה גדולה מאוד – אמנם את קיום תחנת המכ"ם הזו גילו ביום שני וההכנות היו יומיים, המשמעות היא הכנה של יומיים בלבד ולכן זו הצלחה גדולה מאוד, ומגיע כל הכבוד לנדל ולרפול שהיה מעורב ולאחרים, אבל מצד שני היו כאן כמה אלמנטים שקירבו אותנו לאסון ולכישלון טוטאלי. את הדברים הללו היו חייבים למנוע ואם לא מנעו היו חייבים לבדוק כדי למנוע אסוני מסוקים אחרים", אומר מילשטיין הסבור כי תחקיר מעמיק וראוי באירוע מעין זה יכול היה גם להשליך לאירועים אחרים כדוגמת אסון המסוקים שהוביל ל-72 הרוגים מקרב לוחמי צה"ל.

עוד הוא מוסיף ומציין כי "קראתי את התחקיר של אסון המסוקים וגם באסון המסוקים הושמטו פרטים והיו ליקויים מסוגים שונים. ברור שזה לא אחד לאחד, אבל אם רואים ליקוי בצוות קרקע ורואים שהדברים לא נבדקו עולה השאלה אם אין כאן משהו לא בהסדר אולי בהליך הבקרה ואולי צריך להדיח אנשים וכו'. בנושא הטכני אין לי הכלים להתייחס, אבל אני רואה שכשיש כמעט אסון לא הולכים עד הסוף, לא מודעים ומנסים לטשטש כדי שאנשים לא ישלמו את המחיר. יש אנשים שנמצאים במעמד גבוה והם עלולים לשלם את המחיר אבל הם יכולים גם לטשטש".

"במבחן התוצאה האירוע היה מצוין, אבל ייחסנו לעצמנו הרבה יותר מכפי שהיה מגיע לנו אם זה היה משהו חדיש, ובסוף התברר שזה גם לא היה חדיש. זה מלמד על תרבות לקויה ועל לקיחת קרדיט שלא מגיע ופרסום כבוד ותהילה מבלי שזה מגיע. לליקויים הללו יש השלכות רבות גם על מלחמת יום כיפור שהייתה שלוש שנים אחר כך. אלו אותם מקבלי החלטות ואותם אנשים".