היד הארוכה של ישראל

אלו המספרים: לא פחות מ-130 מדינות בעולם (מתוך 201 בסך הכול) מקבלות סיוע ממדינת ישראל.

ארנון סגל 'עולם קטן' , ח' בשבט תשע"ו

משלחת מד"א לנפאל
משלחת מד"א לנפאל
צילום: דוברות מד"א

אחת מסוכנויות הסיוע הבינלאומי הראשונות שהוקמו בעולם היא שלנו. במשרד החוץ מתגאים בכך שהיא הוקמה כאשר
"החקלאי הקטן שיש לו רק מעט תבואה רואה בעיניים כלות איך חצי ממנה נרקב באחסנה, בעוד שלפעמים בעזרת טריק קטן, שמן שמוסיפים לתבואה או שינוי טמפרטורת האחסון, אפשר להאריך את חיי המדף ולשפר את חיי האיכר ללא היכר"
מדינת ישראל הייתה אך בת עשר.

גולדה מאיר, שהייתה אז שרת החוץ, יצאה בשנת 1958 לסיור באפריקה והבינה שאפילו לישראל הזעירה והדלה דאז יש ידע ויכולות שעליה לחלוק עם מדינות אחרות שמצבן קשה בהרבה.

שרון קבלו, מנהלת המחלקה למדיניות וקשרים בינלאומיים הפועלת במסגרת מש"ב, מסבירה שהמניעים להקמת הסוכנות לסיוע היו "מצד אחד אידיאלים של תיקון עולם, הצורך לתת ולחלוק עם מי שצריך, ומצד שני אינטרסים מדיניים. הסיוע אפשר לנו פיתוח יחסים עם מדינות אפריקה".

מדיניות הטפטופים הישראלית

"כחמישים אחוזים מהעשייה שלנו בסוכנות הם בתחום החקלאות", ממשיכה קבלו. "זה כולל השקיה בטפטוף, כלומר טפטפות, שהן הדבר שנזקקים לו באופן הכי תדיר. באתיופיה ובסנגל הקמנו מיזמים חקלאיים. זה אולי נראה פשוט, כי בסך הכול הבאנו להם טפטפות, אבל צריך להבין שבאופן מסורתי באותן מדינות הנשים הן החקלאיות, וחלק גדול מזמנן מוקדש לשאיבת מים מהבאר או מהנחל הקרוב. כל היום הן צועדות עם כדים או סלים כבדים מאוד עד לחלקות שלהן ובחזרה, וזה גוזל מהן המון שעות ואנרגיה.

"לפעמים נדרשת שם גם משאבה ולא תמיד יש במקומות הללו חשמל, אבל לפעמים כל מה שצריך הוא לדאוג למלא חבית פעם בשבוע שממנה יוצאות טפטפות שמשקות את השדה. הרי הבשורה בטפטפות היא ההשקיה המדויקת, ובעזרת פחות מים אפשר לספק את צורכי כל הצמחים. כשאנו מספקים לנשים האלה טפטפות הן משתחררות מנטל כבד מאוד, מהעול להביא מים. החלקה שלהן תניב יותר, מפני שהמים מגיעים ישירות אל הצמח, וכך יתפנו להן זמן וגם כסף. אולי בזכות זה אחת מהן תוכל לשלוח את הילדה שלה לבית הספר? פתאום זה משנה את מקומה של האישה בבית ומשפר את המעמד שלה.

"בנוסף אנו משתפים מדינות אחרות לא מעט בידע שצברנו באחסון לאחר הקטיף. במדינות המתפתחות ארבעים או חמישים אחוזים מהתוצרת נרקבים במחסנים או נהרסים מסיבות שונות, ואילו אנחנו מובילים בעולם ביכולת לשמר פירות, ירקות ותבואה אחרי קטיפתם. החקלאי הקטן שיש לו רק מעט תבואה רואה בעיניים כלות איך חצי ממנה נרקב באחסנה, בעוד שלפעמים בעזרת טריק קטן, שמן שמוסיפים לתבואה או שינוי טמפרטורת האחסון, אפשר להאריך את חיי המדף ולשפר את חיי האיכר ללא היכר.
"בהודו, מדינה שאנו מכנים 'מתפותחת' מכיוון שיש לה משאבים ויכולות אבל מצד שני היא עדיין איננה מפותחת כל צורכה, משלמים עבור המיזמים שלנו. יש לנו שם מיזם ענק ובמסגרתו אנו בעיצומה של הקמת 25 חוות חקלאיות. בסופו של דבר חקלאים הודים ירכשו אחר כך ציוד של חברות ישראליות"

"דרך העבודה המסורתית שלנו היא הדרכה. אנחנו מביאים ארצה אנשי מקצוע ממדינות שונות כדי להשתלם בתחומים שאנחנו עוסקים בהם: ביטחון מזון, חקלאות ומים, חינוך, העצמת נשים, בניית קהילות, בריאות, פיתוח עירוני וכפרי ועוד תחומים רבים. אותם משתלמים נבחרים בידי השגרירויות שלנו באותן מדינות בצורה מדוקדקת. אנחנו מעניקים את הסיוע הזה בחינם כאשר רק כרטיסי הטיסה הם על חשבון אותן מדינות. יש לזה השפעה עצומה.

"אני יודעת שקיים על כך כעס גדול בארץ. טוענים כלפינו 'עניי עירך קודמים', ותוהים למה מדינת ישראל לא משקיעה את הכסף הזה כלפי פנים. אז קודם כול, אנחנו חברים ב-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי שבו חברות 34 מדינות שמייצרות יותר מ-60% מהתוצר העולמי) משנת 2010, וככאלה אנחנו מחוייבים לסייע למדינות אחרות. במשך 53 שנים עשינו זאת מרצוננו החופשי, מתוך תחושה שזה חשוב לנו כמדינה, אבל בחמש השנים האחרונות, מאז שהצטרפנו לארגון, אנחנו מחויבים לזה. יש בזה גם המון תועלות, קודם כול ברמה המדינית. אם משקיעים במדינה מתפתחת אפשר לשנות את דפוס ההצבעה שלה באו"ם. אפשר ליצור באמצעות הסיוע קשרים עם ראשי המדינות.          

"יש בזה גם רווח כלכלי, מפני שכל המומחים שפועלים מטעמנו הם ישראלים וכל השכר המשולם על ידינו הולך לידיים ישראליות. חוץ מזה, אנחנו מביאים אלפיים איש בכל שנה ארצה להשתלמויות שלנו, וזה בעצמו יוצר מעגל שלם של תיירות, מלונות ומסעדות וכדומה שמרוויחים מהעסק הזה. והדבר הכי חשוב הוא שכל הפעילות הזו פותחת פתח גדול לחברות ישראליות לייצוא לחו"ל. לשם המחשה, לאמריקנים יש סוכנות סיוע בשםUSAID , שהיא המקבילה שלנו, וגם להם ברור שכאשר הם מייסדים מיזם באפריקה או באסיה הם רוצים שחברה אמריקנית תפעיל אותו.

"בהודו, מדינה שאנו מכנים 'מתפותחת' מכיוון שיש לה משאבים ויכולות אבל מצד שני היא עדיין איננה מפותחת כל צורכה, משלמים עבור המיזמים שלנו. יש לנו שם מיזם ענק ובמסגרתו אנו בעיצומה של הקמת 25 חוות חקלאיות. מדובר על חממות הדגמה שאנחנו מתקינים בהן את השיטות החקלאיות הכי מתקדמות. הכול כמובן מגיע מחברות ישראליות, כולל ההדרכות והשיעורים, וזה מביא לכך שבסופו של דבר חקלאים הודים ירכשו אחר כך ציוד של חברות ישראליות".

הגננות בגאנה
"אנחנו ממש בתחתית הרשימה ביחס לשאר מדינות ה-OECD בהיבט של סכום הכסף שאנו משקיעים בסיוע החוץ. מצד שני, התפוקה והתועלת שאנחנו מביאים בסיוע שלנו גבוהות הרבה יותר משל מדינות אחרות. הסיבה היא שאנחנו עובדים עם אנשים ולא זורקים כסף סתם כך"

"אנחנו נחשפים כל הזמן לסיפורים מרגשים מאוד", מספרת קבלו. "בגאנה, למשל, הוקמה עיר שלמה של גני חובה, ושם שינו את תפיסת העולם בזכות המיזם שלנו. בעיר קומאסי שבגאנה גני החובה נראו עד להגעתנו כמו כיתה בבית ספר – שולחנות וכיסאות ללא משחקים. המורה עמדה עם מקל וגיר והילדים נדרשו לשנן כל היום. הקמנו שם מיזם שבמסגרתו אנחנו מביאים גננות מגאנה ארצה ושולחים לשם מומחים משלנו. אחרי שאותן גננות עברו את תכנית ההכשרה שלנו, אפשר לראות שם ילדים שמשחקים ולא רק משננים, וגנים שבהם יש משחקים ולא רק לוח ושולחנות. גם בקניה הקמנו מיזם שעוסק בילדים בעלי מוגבלויות, ופתאום רואים שם ילדים שעוזרים זה לזה.

"אנחנו ממש בתחתית הרשימה ביחס לשאר מדינות ה-OECD בהיבט של סכום הכסף שאנו משקיעים בסיוע החוץ. מצד שני, התפוקה והתועלת שאנחנו מביאים בסיוע שלנו גבוהות הרבה יותר משל מדינות אחרות. הסיבה היא שאנחנו עובדים עם אנשים ולא זורקים כסף סתם כך. יש מדינות מפותחות שאומרות: יאללה, ניתן מיליון דולר לסנגל ובזה יסתכם הסיוע שלנו אליה. אנחנו כמדינה, לעומת זאת, מפעילים שם את הידע שלנו. הרצון שלנו הוא לתת כלים למדינות המתפתחות כך שיוכלו לקדם את עצמן בכוחות עצמן".

כוחות הסיוע שלנו פועלים גם בסין והגיעו אפילו למדינות איים זעירות באוקיינוס השקט. מאז הקמת מש"ב השתתפו יותר מרבע מיליון איש בפעילויות הדרכה מקצועיות של המרכז בארץ ובחו"ל, ובמרכז טוענים שקיים זרם בלתי פוסק של פניות מכל רחבי העולם להסתייע בידע ובניסיון הישראליים. מתברר שעניינים הרי עולם כדוגמת ייעור, גיוון יבולים, שיטות שיווק מתקדמות, גידול דגים בברכות, משקי חלב מודרניים ועוד ועוד — הם חלק מהעניינים שלישראלים יש מה לתרום בהם.

רבים מהרופאים במדינות אפריקה השונות כיום הם בוגרי בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית ו״הדסה״, בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ת"א ובתי החולים ״רמב"ם״, ״סורוקה״ ו״קפלן״. רבות מהאחיות באותן מדינות אפריקניות קיבלו את הכשרתן הראשונית בישראל. ישראל הפכה גם לשם דבר בתחום רפואת העיניים בכמה מדינות באפריקה ובאזורים נידחים אחרים. צוותי רפואה ישראליים, שנשלחו בידי מש״ב, מבצעים שם אלפי ניתוחים. לאלו אפשר להוסיף קורסים ישראליים בנושאים כדוגמת הגירה, מלחמה בסמים, באיידס ובזיהום סביבתי, ואפילו בדרכים ליצירת ממשל זמין.

מאז תום העידן הסובייטי בראשית שנות ה-90 התרחבה מאוד פעילות מש"ב ונפרשה על פני אפריקה ואמריקה הלטינית, הודו, סין, וייטנאם, מדינות מרכז אסיה, הבלקן והקווקז. וגם האזור הקרוב יותר איננו מוזנח: לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים הופעלה גם בה חוות הדגמה חקלאית ישראלית, הופעל מרכז הדרכה ויצאה לפועל תכנית הדרכה נרחבת עבור מתיישבים באזורים חדשים. בשנת 1999 השתתפו כ-300 משתלמים ממצרים בקורסים בארץ. החל מסוף שנות ה-90 העניק מש"ב גם פעילות הדרכתית לכ-1,000 משתלמים פלשתינים בשנה, וזו מורחבת בעשור האחרון בצורה משמעותית. מאז חתימת הסכם השלום עם ירדן מתקיימות גם בה תכניות הדרכה בנושאים חקלאיים, בין השאר בענייני גידול כבשים ודבורים, מים ורפואה.

ובכל זאת, להערכת קבלו, בימי גולדה מאיר ישראל השקיעה יותר מאשר היום בסיוע החוץ באופן יחסי לגודל התוצר הלאומי הגולמי. כ-70 איש בסך הכול מובילים את סיוע החוץ הישראלי במסגרת מש"ב. בישראל עשרה מרכזי הדרכה של האגף. קבלו עצמה ממונה בין השאר על הקשר בין סוכנות הסיוע הישראלית לארגוני האו"ם השונים העוסקים בסיוע בינלאומי. לתחושתה, ישראל מרוויחה רבות מהקשרים הללו, הממתגים את ישראל לא רק כמדינה בעייתית הנתונה בסכסוך ארוך ונטול פתרון אלא בעיקר כמדינה מפותחת שיש לה הרבה מה לתרום למדינות שגורלן לא שפר עליהן כמותה.

כך העמידה ישראל נשיא בהונדורס
"ישראל הפכה גם לשם דבר בתחום רפואת העיניים בכמה מדינות באפריקה ובאזורים נידחים אחרים. צוותי רפואה ישראליים, שנשלחו בידי מש״ב, מבצעים שם אלפי ניתוחים. לאלו אפשר להוסיף קורסים ישראליים בנושאים כדוגמת הגירה, מלחמה בסמים, באיידס ובזיהום סביבתי, ואפילו בדרכים ליצירת ממשל זמין"

אמיתי קרן (26), בוגר ישיבת ההסדר בפתח תקווה, הוא סטודנט ליחסים בינלאומיים וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית ועובד אף הוא במש"ב. אין הרבה דתיים בסוכנות הסיוע ובמשרד החוץ בכלל, אבל אמיתי מרגיש שמדובר בעבודת קודש: "אנחנו מסייעים למדינות עולם שלישי בכל מיני תחומים. לעתים אנו מגישים גם סיוע חירום, כמו למשל לאורוגוואי שבה התרחשו לאחרונה שיטפונות ענק. אני עצמי חבר בצוות שעוסק בפגישות עבודה עם המומחים, שבהן מחליטים כולם יחד מה בדיוק הולכים לבצע במיזמים שלנו במדינות אחרות. כעת, למשל, אני עוסק בתכנון ובתקצוב של מיזם הקמת החממות בהודו".

קרן מדגים את האופן שבו התרומה הישראלית מסייעת להפגת מתיחויות מדיניות ולהפשרת היחסים הבינלאומיים: "השנה התקבלו אצלנו הערכות שקיימת כוונה מצד אוקראינים לבצע פוגרומים של ממש ביהודים שנסעו לקבר רבי נחמן באומן לראש השנה. הסיבה לזה הייתה מבחינת המקומיים האוקראינים הייתה שהברסלברים יצרו הרבה בלגן ומצד שני לא הכניסו כסף לכיס המקומי כפי שציפו שם. כדי למנוע חיכוכים החליטה מדינת ישראל להרגיע את האוקראינים ותרמה להם בית חולים חדש בקייב. אחד המומחים שלנו נסע לשם לקדם את המיזם הזה וזה אכן הביא לשקט".

מתי כהן, ראש מערך ההדרכה במש"ב, ממונה על כלל ההשתלמויות המועברות בידי סוכנות הסיוע בארץ ובחו"ל. בעבר כיהן כשגריר באל-סלבדור שבמרכז אמריקה, והוא זוכר היטב כיצד הפעילות המש"בית העלתה את קרנו בעיני ראשי המדינה: "כשהייתי מדבר עם שר החוץ של אל-סלוודור על נושאים כדוגמת הצבעות באו"ם שבהן אל-סלוודור לא תמכה בנו באופן אוטומטי, הייתי פותח בקביעות את השיחה בנושא המש"ב – בהשתלמות כלשהי שקיימנו, במשתלם שטס לישראל או במומחה חקלאי שלנו שהגיע לאל-סלוודור. זה תמיד גרם לשיחה להיות הרבה יותר יעילה.

"שר החוץ של אל-סלוודור יודע כמובן על מש"ב כי בחו"ל מש"ב הוא מותג. מאז שהקמנו שגרירות באל-סלוודור בשנות השבעים של המאה הקודמת, 2,500 סלוודורנים הגיעו לקורסים בארץ. זה המון. אפילו כשהייתי נוסע כשגריר לערים נידחות במדינה תמיד צץ שם מישהו שסיפר לי שהשתתף בהשתלמות בישראל בשנות השמונים או התשעים. בארץ יש לנו בעיה של תדמית, וסוכנות הסיוע שלנו איננה מוכרת מספיק, אבל בחו"ל מכירים את מש"ב היטב ולטובה. משתלמים מגיעים לישראל כשהם צעירים, אבל ברבות הימים הם הופכים לאנשים משפיעים במדינות שלהם: ראשי ערים, חברי פרלמנט או עיתונאים בכירים.

"נשיא הונדורס, מדינה הגובלת באל-סלוודור, היה בארץ לפני כחודשיים והתברר שהוא משתלם מש"ב משנות התשעים, והאהדה שלו לישראל גלויה. הייתי בפגישה של הנשיא, חואן אורלנדו הרננדז, עם הנשיא שלנו ריבלין. הרננדז פתח את השיחה כשסיפר שכבר ביקר בארץ כמשתלם במש"ב. הנשיא האורח אמר לריבלין שהשהות שלו בארץ והקורס שעבר כאן, בנושא מנהיגות צעירה, תרמו לו הרבה בהמשך דרכו הציבורית. צריך לזכור שהמסר הזה משודר גם לשרים שהרננדז הביא עמו ולכלי התקשורת בהונדורס. אנחנו מבצעים עכשיו מיזם גדול בנושא מים בהונדורס, ושולחים לשם למשך שנתיים מומחה מטעמנו. זו פעילות שכל הונדורס יודעת עליה.
"אנחנו מבצעים עכשיו מיזם גדול בנושא מים בהונדורס, ושולחים לשם למשך שנתיים מומחה מטעמנו. זו פעילות שכל הונדורס יודעת עליה"

"הפעילות שלנו במדינות כדוגמת אל-סלוודור, הודו, חוף השנהב וכולי וכולי, ממונפת בידי השגרירויות שלנו לתמורות מדיניות. כשהיו מגיעים לאל-סלוודור מומחים ישראלים הייתי מארח אותם בביתי ומזמין יחד עמם גם שרים סלוודורנים, חברי פרלמנט, עיתונאים ואנשי אקדמיה. הייתי משיג להם ראיונות בתקשורת המקומית כדי שכמה שיותר מאזרחי אל-סלוודור ידעו שמדינת ישראל שיגרה אליהם מומחה בתחום הירקות. לנו זה נשמע לא חשוב אבל מבחינת המדינות הללו זה חשוב מאוד. כך הבאנו לשם מומחים בנושא ניהול המים מכיוון שניהול משק המים שם איננו טוב, וגם מומחים בתחום משטרה וקהילה, טיפול בנוער שוליים ועוד ועוד.

"המועדון של המדינות התורמות יוקרתי מאוד ולכן הרבה מדינות מקימות ארגוני סיוע. צריך לדעת שהתרומה הבינלאומית שלנו מביאה להידוק היחסים לא רק עם המדינות המקבלות מאתנו סיוע אלא גם עם מדינות מפותחות. לפני חודש וחצי, למשל, ביקרתי בסינגפור ויחד עם סוכנות הסיוע הסינגפורית העברנו קורס חשוב מאוד בנושא בריאות הציבור למדינות האיים הקטנות באוקיינוס השקט ולאיים הקריביים. ראיתי שם איך הנושא הזה מחזק בפועל את היחסים בין ישראל לסינגפור.

"וכך גם לגבי יחסינו באו"ם. כולם יודעים שבאו"ם מתקבלות תמיד החלטות נגד ישראל, אבל לצד זה, בזכות מש"ב המשלחת שלנו באו"ם יזמה שתי החלטות – אחת בנושא טכנולוגיות חקלאיות חדשניות לפיתוח ואחת בנושא יזמות וחדשנות, כל הדברים שישראל טובה בהם, וההחלטות הללו עולות לסירוגין בכל שנה, פעם זו ופעם זו, ומתקבלות ברוב גדול. מדינות ערב מתנגדות לזה למרות שההחלטות הללו הן לטובתן, אבל זה לא עוזר להן ובהצבעות אנחנו מנצחים.

"רבים מהקורסים שלנו בארץ אנו עושים בחסות של אחת מסוכנויות האו"ם. לאו"ם יש סוכנויות רבות מאוד בכל העולם. למשל, UN WOMEN שעוסק בנשים, ארגון מטעם האו"ם למלחמה באיידס ו-UNDP – ארגון הפיתוח של האו"ם. שיתוף הפעולה אתם מעלה את קרננו שם".

איך אתה מסביר שבכל זאת המצב שלנו באו"ם די קשה?

"המצב שלנו באו"ם קשה לא מהיום ולא מאתמול ומש"ב לא תשנה את זה, אבל מש"ב תורמת את התרומה שלה לדימוי החיובי של ישראל. מלבד זאת, כמעט בכל מדינה בעולם קיים ארגון שנקרא 'מועדון שלום', של משתלמים לשעבר בישראל. המועדון הזה פועל למען הקהילות בארצות הללו וכך מכפיל את השפעתו של מש"ב. השם הטוב של ישראל עולה".

"חלק גדול מהדברים שעברו עלינו כמדינה מתפתחת אנחנו מעבירים הלאה, מעניקים מהניסיון שלנו", מסכמת שרון קבלו. "אבל זה לא העתק-הדבק. כל מדינה והתרבות שלה, והפערים התרבותיים משפיעים מאוד. צריכים להיות רגישים מאוד כשנכנסים לקהילה ומתערבים בחייה, ולהבין את משמעויות העניין. החזון שלנו הוא לאפשר לאנשים לחיות חיים טובים יותר, לפתוח לפניהם אפשרויות ולקדם את החיים שלהם כך שיוכלו לחיות ברווחה גדולה יותר. הנתונים הסטטיסטיים היבשים מדברים על כך שבעולם חיים מיליארד בני אדם על פחות מדולר ליום. 17 או 18 אלף ילדים מתים בכל יום ממחלות פשוטות שבישראל מעולם לא מת מהן אדם. יש מה לעשות. יש לנו אחריות גלובלית כלפי מי שזקוק לעזרתנו. אם יש לנו מה לתת וזה גם תורם לנו, אז למה לא?"


הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",  

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן