אושרו אמות המידה לתקצוב המועצות הדתיות

ועדת הכספים אישרה את אמות המידה לתקצוב המועצות הדתיות ב- 2015, תוך הסתייגות ודרישת תוספת תקציב מהאוצר.

ערוץ 7 , י' בשבט תשע"ו

ח"כ משה גפני
ח"כ משה גפני
צילום: פלאש 90

ועדת הכספים שדנה באופן תקצוב המועצות הדתיות ברשויות המקומיות, אישרה היום (ד') את אמות המידה לתקצוב בשיעורים דיפרנציאלים בהתאם לחוזק הפיננסי של הרשויות השונות, כאשר שיעורי המימון ביחס בין המדינה לרשויות נע בין 25% (מדינה) ל- 75% (רשויות).

אילולא היתה ועדת הכספים מאשרת את אמות המידה שהוגשה לה ע"י המשרד לשירותי דת, פירוש הדבר, שאוטומטית היה נקבע שיעור אחיד של מימון המועצות הדתיות לכל הרשויות המקומיות – 60% והמדינה 40%.

מצב כזה היה פוגע ברשויות חלשות, שלפי הטבלה שהוגשה ע"י המשרד, אמורות לממן שיעורים נמוכים יותר, הנעים בין 25%, 35%, 40% או 50% והיתר המדינה.

כאמור הוועדה אישרה את אמות המידה שהוגשו לה, אך בשל פניית 4 רשויות: אילת, באר-שבע, אשקלון ואשדוד, שנאלצות עפ"י אמות המידה החדשות ל- 2015, להוסיף על המימון שכבר העבירו בהתאם לשיעור שנקבע להם עוד ב- 2014, הגיש יו"ר הוועדה, ח"כ גפני, רביזיה (בקשה להצבעה חוזרת) אותה יסיר רק לאחר שהאוצר יגיש לוועדת הכספים העברה תקציבית בסך 5.5 מיליון ש''ח למימון הפער שייוצר במידה ש-4 הרשויות יישארו בשיעור המימון שנקבע להן עוד ב- 2014.

בעיית המימון הרטרואקטיבי שאמור היה להיות מושת על 4 הרשויות הללו, נדון עוד בדיון הקודם בוועדה, אז העלו ראשי הרשויות ונציגיהם, טענות קשות על-כך שרק עתה לאחר שסגרו את תקציבן לשנת 2015, כשעברו את מחצית חודש ינואר 2016, הן קיבלו את הדרישה להשלמת המימון של המועצות הדתיות שבתחומן בעוד מיליוני שקלים, דבר שעשוי להערים עליהן קשיים רבים ואף לפגוע באיזון התקציבי שלהן.

מנכ"ל המשרד לשירותי דת, עודד פלוס, חזר על דבריו מהדיון הקודם, לפיהם אמות המידה המעודכנות ל- 2015 הובאו רק עתה עקב האישור המאוחר של תקציב המדינה בסוף נובמבר.

עוד ציין, כי ויתור ל-4 הרשויות הללו יוביל להגדלת שיעור המימון שיוטל על רשויות אחרות, גם הן חלשות, מכיוון שסך אמות המידה אינן מאפשרות חריגה מהתקציב המיועד למימון המועצות הדתיות ואחוזי המימון המשתנים נעשים לפי קריטריונים אחידים, שקופים ושווים לכל הרשויות.

נציגת אגף התקציבים באוצר, מעיין נשר, דחתה בקשה של חברי כנסת ושל יו"ר הוועדה, להוסיף כסף "מבחוץ" למימון ההחרגה של אותן 4 רשויות. "גם אנשי הלשכה המשפטית ואנשי משרד המשפטים – החוק קובע שמה שנקבע בחוק התקציב למועצות הדתיות זה מה שיחולק ובשביל לשנות צריך שלוש קריאות. אין לנו אפשרות ואנחנו יכולים ללכת לכיוון אותן רשויות כי הן נפגעות מהמודל הדיפרנציאלי. אין לנו ברירה אלא לעשות את השינוי הזה בתוך העוגה".

המנכ"ל פלוס הוסיף, "הנושא שלנו היום – ברירת המחדל במידה שהטבלה לא מאושרת זה להעלות את כל הרשויות ל- 60:40 המשרד 40% והרשות 60% ויש היום רשויות קטנות שמשתתפות 25% בלבד. אני מבין את המצב של אותן 4 רשויות שכל השנים שילמו 60% והיום משיטים עליהם 75% רטרואקטיבית והבאנו מהלך להקטין את המכה להסתגלות להעלות ל- 68% ועדיין לא 75%. יודע שזה סוג של מסחר אך אין ברירה. יצירת מדרגת ביניים לצורך ההסתגלות".

יו"ר הוועדה גפני ושאר חברי הוועדה דחו את הצעתו, בטענה שגם זו עלייה גדולה בשיעור המימון של הרשויות. חברי הכנסת שבו ודרשו העברה תקציבית מיוחדת לפתרון הסוגייה.

נציג משרד המשפטים, עו"ד איגי פז, אמר כי "לא ניתן להגדיל את העוגה בעניין הזה". גפני השיב לו "אישרנו תקציב ובמשך כחודש העברנו למעלה מ- 10% מהתקציב בהעברות תקציביות. מה שנדרש האוצר זה להעביר בסה"כ 5.5 מיליון ש''ח.

"אני אעלה היום לאישור את אמות המידה על-מנת למנוע שיעור אחיד של 60%:40%, שייפגע ברשויות מוחלשות, אך אדרוש מהאוצר לתת את התוספת התקציבית הנדרשת, שהיא כה קטנה, על-מנת לאפשר החרגה של אותן 4 רשויות גם ב- 2015. לגבי אמות המידה שהמשרד לשירותי דת אמור להביא ביחס ל- 2016, כבר נקיים דיון מעמיק ונפתח את סוגיית הקריטריונים".

היועצת המשפטית לוועדת הכספים, שגית אפיק, אמרה "לעניין 10.5 חודשים שבהם פעלו לפי 2014 זה חריג והחוק לא צפה מצב שרק בתום השנה יעבור תקציב ושהרשויות יפעלו שנה שלמה ואח"כ יגידו להן משתנים כללי המשחק ולכן אפשר לשנות. מתוך העוגה או לא – עמדתי אחרת – חוק יסודות התקציב מאפשר לעשות שינויים בתקציב ואכן כבר נעשו – העברה תקציבית ולהעביר את אותו סכום מתבקש. והעוגה שהבאתם לא חייבת להיות עוגה סגורה ולוועדה יש הסמכות לבקש".

לבסוף כאמור, אישרה ועדת הכספים את אמות המידה ל- 2015 ויו"ר הוועדה גפני הגיש רביזיה ואמר "אישור אמות המידה עם רביזיה, כך שלא יהיה סופי, אך כפוף להבאת העברה תקציבית בסך 5.5 מיליון ₪ מהאוצר לוועדת הכספים". גפני חזר ודרש מנציגי הממשלה, להחיל את אותה שיטת תקצוב דיפרנציאלית הנהוגה לגבי שירותי הדת, גם על שירותי החינוך, התחבורה, הרווחה, התרבות וכד'.