רק מתוך אהבה

גם כשהוא עולה לכותרות במשפטים חריפים נגד תופעות שליליות על סדר היום הדת"ל, הרב שפירא, רואה את תמצית פעילותו באמונה בכל יהודי

חיים אקשטיין , ט' באדר תשע"ו

הרב יהושע שפירא בטקס הענקת 'פרס ירושלים' לאינטרנט רימון
הרב יהושע שפירא בטקס הענקת 'פרס ירושלים' לאינטרנט רימון
צילום: ישראל ברדוגו

לפני עשרים שנה לא הייתה בעיה לקבוע במיקום הזה ברמת גן ראיון בשעה ארבע אחר הצהריים.

אבל כשיש כבר קהילה גדולה של משפחות דתיות צמודה לישיבת ההסדר, קשה לזוז עם הרכב כשכולם מוציאים את הילדים מהמעון. ריבוי דתי-לאומי ברמת גן, ובערי גוש דן בכלל, הוא רק חלק מהמהפכות המזוהות עם ראש ישיבת רמת גן, הרב יהושע שפירא.

בין שכם לרמת גן

הרב יהושע שפירא נולד ב‑1963 להוריו, הרב משה ורבקה שפירא, בכפר פינס. כשהיה בן שלוש עבר עם משפחתו לירושלים. בגיל התיכון למד בישיבת ירושלים לצעירים, ובאמצע כיתה י"א דילג לשלב הבא – ישיבה גבוהה. הוא למד בישיבת קדומים, ובשלב שבו בני גילו החלו ללמוד בישיבות – הוא כבר היה על סף חתונה. בעקבות הכלה, נעמי, שלמדה במכללה בירושלים, עבר למרכז הרב. לאחר מכן למד בישיבת 'עוד יוסף חי' בשכם במשך עשר שנים, שבמהלכן התמנה לר"מ. אחיו, הרב יצחק שפירא, עומד היום בראש הישיבה. בהמשך עבר הרב שפירא ללמד בבת עין.

הרב שפירא ספג מילדות את ערך ההתיישבות. הוריו היו קשורים לגוש אמונים וחשבו להתיישב בקרית ארבע, אך בשל מחלת אחד מילדיהם הרעיון נדחה. לבסוף הם עברו לעפרה. בנם הרב יהושע המשיך בדרכם, ומלבד הלימוד בשכם עסק במכירת בתים ביהודה ושומרון.

באמצע שנות התשעים עשה הרב שפירא תפנית חדה, ועבר מיהודה ושומרון לגוש דן. אז האזור היה עדיין ריק מישיבות ציוניות. "זו הישיבה העל תיכונית הראשונה של הציונות הדתית בין גדרה לחדרה", הוא מגדיר.

מהיכן הגיע הרעיון להתיישב ברמת גן?

"היוזמה באה מההבנה שיש קרע גדול בעם, ולכן ראשית צריך לאחות את הקרע, ושנית גם השאלה על עתיד יהודה ושומרון נקבעת בצומת התרבותי והמרכזי של ההוויה הישראלית. עד אז בעיקר יצאו כוחות מגוש דן להתיישבות, ואנחנו התחלנו תנועה הפוכה של מעבר מיהודה ושומרון לגוש דן, לצורך איחוי הקרע והשפעה של תורה וקשר לארץ ישראל".

וזה מצליח?

"כמובן דרך ארוכה עוד לפנינו, אבל אני חושב שבמקומות רבים – לאמונה בתורה ולהבנת הגאולה יש כבר ביטוי בשיח הציבורי. אנחנו משתדלים לעשות הכול באהבה, במאור פנים, מתוך קשר עמוק ואמון גדול שהצימאון משותף לכולם".

מדובר רק ב"איחוי הקרע" או גם בהחזרה בתשובה?

"אנחנו מאמינים שכל עם ישראל יחזור בתשובה שלמה, וגם אנחנו רוצים לחזור בתשובה שלמה. הפעילות שלנו ברובה לא עוסקת בהחזרה בתשובה, אלא בהבאת היהדות בצורתה המאירה והעמוקה במעגלים רחבים. אנחנו מחלקים את הפעילות בין מעגלים: כשעוסקים במערכות ציבוריות, חלקן מעוניינות לפגוש יהדות, אבל לא מעוניינות שהיא תעבור את הרף שמהפך את התנהלות החיים הפרטית. אדרבה, הם רואים בזה איום, ואנחנו לא באנו לאיים. עם זאת, יש רבים שרוצים לראות יהדות יותר לעומק ולבחון את צעדיהם. בין אם הם חושבים כך בתחילת הדרך ובין אם בהמשך הדרך, בסופו של דבר הם מעוניינים להכיר את היהדות על מנת לראות בה דרך חיים. זו בוודאי ברכה גדולה, ואנחנו לא מתנערים גם מהחובה הזאת שמוטלת עלינו. ברוך השם יש הרבה מאוד ביקוש וחיפוש, זכינו שיש כבר הרבה בעלי תשובה בקהילה ברמת גן".

יש כאלה שהפעילות הזו מפריעה להם?

"זה נדיר. ברמת גן אני לא זוכר התנגדות, וכשזה קורה במקומות אחרים – אנחנו נמנעים מעימותים. הדרך הפשוטה היא לחשב מסלול מחדש וללכת בדרך אחרת שבה לא ייגרם עימות. למשל, בתקיעות שופר בגנים ציבוריים – זו פעילות שהציבור מאוד שמח בה ומתעורר ממנה, אבל יכול להיות שמישהו יתנגד. אז לא מתעמתים איתו, אלא הולכים למקום אחר שבו אנשים ישמחו יותר".

הפעילות היא חד-צדדית, הפצת תורה החוצה, או שגם לומדים מאחרים?

"בוודאי יש ללמוד מכולם, איזהו חכם הלומד מכל אדם. אבל אי אפשר להשוות את התורה הקדושה למוסר אנושי. אני לא מדבר על תרבות טמאה, אלא אפילו תרבות טובה, שיש הרבה מה ללמוד ממנה, לא תשתווה לעולם לאור האלוקי של התורה. אנחנו באים מתוך אמונה עצומה, עמוקה מאוד, שכל יהודי באשר הוא שם – עומק החפץ שלו הוא לפגוש את התורה ולהידבק בה".

האם תורה לא יכולה להילמד גם מחילונים?

"התנאי היסודי של התורה הוא האמונה בנתינתה מסיני ובהשתלשלות התורה שבעל פה, ממשה רבנו עד לחכמי ישראל שמנהיגים אותנו בדור הזה. מי שלומד מתוך האמונה הזאת שותף לבית המדרש, שבו כמובן יש גוונים שונים. אבל תורה שנלמדת לא מתוך יראת שמים ולא מתוך אמונה, לא נקראת תורה אצלנו. אנחנו מאמינים שכל יהודי במעמקי נשמתו רוצה את התורה הזאת ולא שום תחליף אחר".

אמירות כאלו לא מביאות להתנשאות?

"אני חושב שאין כמעט סכנה כזו. לא מצאתי באנשים שאני עובד איתם, ואני עובד עם הרבה אנשים, נטייה של התנשאות אישית. לעומת זאת, התורה עצמה בוודאי בעמדת עליונות על תרבות חול, אפילו אם היא כשרה ומשובחת".

בעשרים השנים האחרונות נוצרה, כאמור, קהילה דתית-לאומית גדולה סביב ישיבת רמת גן, ותלמידיה ובוגריה הקימו גרעינים נוספים באזור המרכז. לא רחוק מהישיבה הקים הרב שפירא גם מסגרת לבנות - מדרשת אוריה בגבעת שמואל. כל המפעל הזה, לדבריו, אינו מנותק מתחום עיסוקו הקודם – ההתיישבות.

"אני נמצא ברמת גן כחלק מהמאבק על ארץ ישראל. זה לא רק מאבק על בניית עוד בית ביהודה ושומרון, שהוא מאבק חשוב שאין כדוגמתו וילדיי נמצאים שם, אלא מאבק בעל ממד עומק. המהפך הלאומי הוא לא רק לבנות את הארץ, אלא גם לשאול את השאלה למה באנו לכאן; והתשובה היא שבאנו לכאן כי זו הארץ שלנו, חזרנו לכאן כדי לתקן עולם במלכות שדי, כדי להפוך את ההיסטוריה העולמית כולה לגאולה שלמה, להשראת שכינה. המאבק לא תם אלא רק העמיק".

זוגיות – מהכרח לאהבה

ההתמודדות של הרב שפירא עם אתגרים ייחודיים לתקופתנו, בעיקר בתחום הטהרה והמשפחה, אינה מסתכמת באינטרנט. הוא ורעייתו, הרבנית נעמי שפירא, מעבירים בין השאר הדרכה לזוגות.

"בעבר הזוגיות הייתה סוג של הכרח, גם תרבותי-חברתי וגם פרקטי-פונקציונלי, האישה כיבסה ובישלה והאיש עבד ופרנס. היום הכול טושטש, והזוגיות צריכה לבוא מתוך בחירה, רצון ואהבה. את ההכרח כבר עזבנו ואת הבחירה עדיין לא מספיק קנינו; אנחנו פוגשים את זה הן ברווקות מבוגרת, שהיא בעיה כואבת ורחבה, והן בגירושין שהאחוז שלהם עולה לצערנו. כל אלו הן דקירות שנועדו לדחוף אותנו לזוגיות ברמה אחרת. והיא כולה השתקפות של זוגיות ברמה אחרת בין הדוד והרעיה העליונים, קודשא בריך הוא וכנסת ישראל, כי גם בקשר הזה אנחנו עוברים מיראה וכפייה לרצון ואהבה. לכן יש קשר עמוק בין העיסוק בזוגיות לעיסוק בעבודת ה' מאהבה".

זה קשור גם לנושאים של נטיות הפוכות? פירוק התא המשפחתי?

"נכון. פעם הקשר היה כדי להקים בית, להוליד את הדורות הבאים, והיום הקשר נועד לאהבה והנאה ולא לבנייה ואידיאלים. אהבה והנאה מחפשות את עצמן בכל דרך שאפשר למצוא בה הנאה, ולכן העולם עובר טשטוש. אבל בסופו של דבר כל זה יביא לקשר עמוק יותר. מרן הרב קוק דיבר על רעל הכפירה שיוביל לאמונה בדרגות עליונות הרבה יותר; בהקשר הזה, רעל הטומאה מביא לקדושה ודבקות ברמות גבוהות יותר לאין ערוך".

עוד פעילות של הרב שפירא בהקשר זה היא פורום תקנה, שבו הוא משמש כחבר הנהלה. "במקום שהציבור ישפוט על סמך שמועות ורסיסי דברים, צריך שיהיו אנשים שמבקשים את טובת הציבור, שיבדקו ויבחנו תלונות ויגיעו למסקנות לכאן או לכאן. לרוב התלונות צודקות, ויש גם פעמים שלא".

סדר היום הציבורי מתמלא בפרשות סביב פגיעה והטרדה מינית, ויש תחושה שהתופעה מתגברת. התחושה מוצדקת?

"אני שותף לתחושה. יש משהו בתדר, באוויר, של חברת שפע שנופלת בעניינים חומריים יותר מבעבר".

חלק מהתחושה הוא שהבעיה אינה פוסחת על הציבור הדתי, ואפילו על דמויות מרכזיות בו.

"לא צריך להיבהל מזה. חז"ל אמרו שאין אפוטרופוס לעריות, וגם בגמרא סופר על קשיים בתחום הזה. אף פעם לא חשבנו שיכול להיות ציבור שבו לא יהיו קשיים. הרמב"ם אומר שאין דור ודור ואין קהל וקהל שזוכה לפטור מההתמודדויות האלו".

איך החומרנות של חברת השפע מסתדרת עם האמונה שאנחנו בדרך לגאולה?

"להפך, היום שיש בו הכי הרבה אהבת ה' בשבוע הוא שבת, שיש בה גם הכי הרבה חומר. המחשבה שאהבת ה' סותרת את החומר היא תולדה של שנות הגלות, אז זו הייתה אמת. כשאנחנו חוזרים לארץ ישראל החומר עולה, והוא עתיד להיות שפע של ברכת ה', כמו שאנחנו רואים בפרשות מפורשות בתורה – תירושך ויצהרך קשורים לאהבה את ה' אלוקיך. עכשיו רק חזרנו מהגלות, והשפע עדיין מבלבל אותנו, אבל עתידה ארץ ישראל להביא לימים שהשפע החומרי יהיה מכון לאורה אלוקית".

דרוש גדול דור ציוני-חסידי

תוך כדי ראיון, הרב שפירא מדגיש שכל התחומים שהוזכרו אינם עיקר חייו, "עיקר עיסוקי הוא ללמד תורה". אולם גם בתורה ניכר שיש לו גוון מסוים מאוד, שנראה כמענה לדור הנוכחי – עיסוק מוגבר בחסידות, בנפש, בעבודת ה'.

המגמה החסידית, שמתחזקת לאחרונה בציבור הדתי-לאומי, לא עשויה לפגוע בציבור ובערכיו?

"השאלה קצת מפספסת את מה שקרה בציונות הדתית. כשרוב עם ישראל הלך אחרי החסידות, והחסידות גם הצליחה להציל אותו מרעל הכפירה וההשכלה יותר מאחרים, בכל זאת הציונות הדתית הונהגה רק כמעט בידי הגוון הליטאי. מה שקורה היום זה רק תיקון קל לחוסר פרופורציה".

למה החסידות נדחקה לשוליים?

"אני חושב שהרצון להקים את האומה נלמד יותר מבית מדרשו של הגאון מווילנה מאשר מבית מדרשה של החסידות. תלמידי הגאון הגיעו לכאן לבנות את הארץ ובהמשך את האומה, ותלמידי הבעש"ט הגיעו בשביל דבקות אלוקית. במובן הזה אני תלמיד של הגאון. אבל אני לא חושב שזו סתירה מהותית; אדרבה, חסידים היו שותפים בבניין הארץ והאומה, כפי שבקרב הליטאים היו מתנגדים חריפים לציונות.

"אני מניח שהחסידות תתפוס עוד הרבה יותר מקום, כפי הראוי לה, לא מתוך מלחמות אלא מפני שיש לה מקום טבעי בציבור. הציבור זקוק למתנות המופלאות שהיא הביאה".

הדגש בחסידות על הנפש, על היחיד, לא פוגע בעיסוק הציוני-הדתי באומה?

"ומסילת ישרים, זה ספר על כלל ישראל? זו טעות אופטית. אנשים התרגלו לתרגם את מסילת ישרים לדור שלנו, ולא תרגמו את תורת החסידות, למרות שלא צריך לגשר על פער גדול. גם בתורה הליטאית יש צדדים רחוקים יותר מתורת הרב קוק, למשל בעניין האהבה מול היראה. ברור שבנושא זה הרב קוק קיצוני עוד יותר מאשר החסידות".

עם כל הדיבורים על אהבת ה', מי שיחפש בגוגל "הרב יהושע שפירא" ימצא גם אמירות חריפות, כמו למשל קביעותיו נגד גיוס נשים בכנס ירושלים האחרון. כמו רבנים אחרים, גם שמו של הרב שפירא עולה לא פעם בהקשר של התנגדויות לתופעות ומגמות מסוימות בציבור.

"במישור החינוכי, הנטייה הטבעית שלי היא לדבר על אהבת ה', שם אני כמו דג במים, שם אני חי, אני פורח. אבל אני רואה שהקב"ה אומר לי: אני מציב אותך בפני מציאות שבה תצטרך להיאבק בשבילי, להראות שהדבקות היא לא רק פריחה אלא גם דיוק ששום זרות לא תיכנס. הקב"ה שם אותי ואת חבריי בצמתים שבהם אנו חייבים לבעור בנאמנות לדבקות האלוקית, בניגוד לנטייה הטבעית שלנו. לא אני רוצה את זה.

"במישור התקשורתי, זה חלק מהמבנה של התקשורת. אם אני אגיד שאני רוצה דבקות אלוקית, מי יפרסם את זה? אני לא יכול לנהל לתקשורת את סדר היום, ולהגיד לה שתעסוק בדברים החיוביים, כי היא טוענת ובצדק שאת זה עושים בשדה החינוך. לכן אני עוסק בחינוך ולא בתקשורת".

ספריו של הרב שפירא אכן עוסקים בעיקר בעבודת ה' לאור הראי"ה והחסידות, ביניהם "בקרבך קדוש", "בקשו פני", "חלקי ה' אמרה נפשי".

המפגש של החסידות עם הציונות הדתית מוליד בה גוונים חדשים?

"נוצרים דברים חדשים אבל הכל בא עדיין מלמטה, אין הובלה של זקני העדה. אני מחפש את הגדולים והענקים שיובילו את זה. חסר עדיין עומק, קשר לכל הדורות הקודמים, חיבור של עולם החסידות לתורת הרב זצ"ל ולתורת הגר"א".

מה יקרה כשיגיע החיבור הזה? התאמה בין החסידות לרב קוק?

"עיקר המפגש הוא לא מתוך זהות אלא השלמה הדדית. המשל הטוב ביותר לזה הוא מה שאומרים חז"ל על יצחק ויעקב, יש שהולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו. החסידות הולכת אל ה' יתברך ורוצה להיות בביתו, ותורת הרב זצ"ל – שהיא בעניין הזה יותר המשך של בית מדרשו של הגר"א – היא תורה של "יש ה' בקרבנו". הקב"ה מתגלה בתוכנו בכלי העולם הזה. שתי התנועות הן כרצוא ושוב, משלימות זו את זו, אבל כיוון שהן תנועות הפוכות הן גם יוצרות טלטלה לא פשוטה".

הראיון מסתיים מבלי לגעת בעוד כמה תחומים ויוזמות שהרב יהושע שפירא מעורב בהם, אבל מכל מקום – מבחינתו החיבור בין החסידות לתורת הרב קוק הוא הלב של הכול. "מכל מה שדיברנו זה הדבר שהכי נוגע לי; אני עושה הרבה דברים, אבל אין דבר שהנשמה שלי אחוזה בו כמו העניין הזה, ההרמוניה בין שתי התנועות".

==========================================================================

הרב שפירא מסביר על חשיבות סינון האינטרנט גם להורים, ומגלה כיצד נולדה יוזמת 'אינטרנט רימון'

תחום פעילות מרכזי נוסף של הרב שפירא החל לפני כחמש עשרה שנה. הוא העביר אז סדרת שיעורים בנושא טהרת הברית, שהולידה את הספר 'אשיב ממצולות'. במקביל, באותה תקופה המושג העלום "אינטרנט" הלך והפך לחלק מכל בית. תוך כדי העיסוק בנושא פגם הברית, התוודע הרב שפירא לגורם החדש שמשפיע על נוער ואף על מבוגרים.

"התחלתי להבין שיש כאן בעיה בסדר גודל יוצא דופן, צונאמי ששוטף את התרבות והוא מתגבר והולך. בהתחלה להוריד תמונה לקח דקה או שתיים, לראות סרט בכלל לא עלה על הדעת. הבנתי שמוכרחים ליצור הגנה. היה לי תלמיד צדיק, אידיאליסט ובעל כישורים רבים בתחום, ופניתי אליו שינסה לראות מה הפתרון. כמה שנים הוא התחבט בזה, עד שהגה את הרעיון שמאחורי הטכנולוגיה של רימון, שזה היום הפתרון המוביל בארץ ובעולם".

יכולת הסינון התקדמה, אבל גם האינטרנט לא עצר, והתקדם מהמחשב לסלולרי. "רימון" מתמודדת היום גם בזירה הזו. "אנחנו נמצאים במאבק. הציבור לא מודע עד כמה המלאכה מורכבת, ולא מספיק לשים פתרון פשוט. הילדים בדרך כלל בעלי ידע הרבה יותר מתקדם מההורים שלהם, ואם הם לא ערים די הצורך, הם עלולים לשגות באשליות שהכול בסדר. גם ההורים זקוקים לפתרון: לצערנו משפחות רבות מוצאות את עצמן במשבר, עד כדי חורבן בתים".

גם בציבור החילוני יש היענות ל"רימון"?

"יש היענות, אבל היא עדיין לא ניכרת די הצורך. אני מעריך שבסופו של דבר גם העולם החילוני יצטרף; הרשת תביא לנו עוד סכנות, להערכתי, ובסופו של דבר כולם יבינו שצריך לחזור לשפיות. אפילו במובן החילוני מה שקורה היום הוא בלתי שפוי בעליל: שיימינג, פדופיליה, הסחת דעת בלתי פוסקת שגורמת להפרעות קשב וריכוז. זו לא התמכרות של יחידים, זו התמכרות של כל התרבות. מספר שעות בלתי נתפס, מספר תגובות בלתי נתפס ביום. זה גורם לשיבושים ברמת האמפתיה בין בני אדם, ביכולת הריכוז והפעולה, ברמת התקשורת בין אדם לסביבתו ובין איש לאשתו".

נשמע שלא מספיק להשתמש ב'רימון', הבעיה היא מעבר לתכנים שאפשר לסנן.

"לרימון יש מערכות שעוזרות לאדם להגביל שעות. אצלי בבית יש שעות פעילות, ויש שעות בהן אי אפשר להיכנס לאינטרנט. אפשר להגביל לשעות מסוימות וגם לסך שעות".

אם זו בעיה של תרבות, אולי הפתרון אינו מערכות טכנולוגיות אלא חינוך?

"אין חינוך בלי סינון. מי שחושב שאפשר לחנך בלי סינון טועה ומטעה. רוב ככל הציבור, ובוודאי הנוער, לא יכול להתמודד מול אינטרנט פתוח. גם בתי מדרש שנשאו על דגלם חינוך ואמון מתחילים להתהפך ולומר שחייבים פתרון. מי שקנה דירה בקומה שביעית, ומצא שהקבלן טעה ועשה דלת החוצה, לא מעלה על דעתו שחינוך ואמון מספיקים לבני המשפחה כדי שלא יפלו למטה, הוא ינעל את הדלת באופן מוחלט. מה שהחינוך צריך להסביר הוא למה אנחנו בכלל זקוקים למעקה, למה זה מטורף ואנחנו זקוקים להגנה. זה לא צריך לבוא מתוך הנחתה אלא מתוך הסברה".

הרב שפירא לא היה לגמרי לבד בהקמת אינטרנט רימון. לצידו עמדה ועדה של רבנים, הוא זכה לברכת הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, והלקוח הראשון היה הרב יעקב אריאל שמלווה ומייעץ עד היום. ועדיין, רבנים רבים לא שיתפו פעולה עם המהלך, חלקם אף התנגדו. "רוב הרבנים מתעדכנים בהתפתחויות הטכנולוגיות באיחור משמעותי, והם אינם חשופים לעומק הסכנה".

ייתכן שהם מעדיפים לא להיות מודעים לדברים כאלה?

"כן, ובצדק. טוב שיש רבנים שרוצים לשמור על בועה טהורה וקדושה שלא מכניסה את רגליה לבוץ. אבל היום זה כבר בלתי אפשרי: גם רבנים רבים ששמרו על דממה בעשור האחרון, כי הם בחרו במודע או שלא במודע שלא להיכנס לתחום, בחודשים האחרונים משמיעים את קולם ברמה. לפני חמש עשרה שנה הייתי כמעט קול בודד, לפני עשור קיבלתי יישר כח אבל הרגשתי עדיין לבד במערכה, ובחודשים האחרונים אני מרגיש שרבנים רבים נכנסו תחת האלונקה ומרגישים שהם צריכים לעמוד בחזית.

"אנחנו לא אוהבים לעסוק בסור מרע, הרבה יותר נעים לעסוק בעשה טוב, אבל הקב"ה לא נותן לנו את הפריבילגיה. הקב"ה מאלץ אותנו, למרות כל המאפיינים של האהבה שמלווים את דור הגאולה, לעסוק גם בסור מרע. יש בזה גם מעלה: כמו שברית הנאמנות של החתן והכלה מתעמקת ומתחדדת על ידי שהכלה נאסרת על כל העולם, דחיית כל כניסה של גורם זר, כך גם דחיית גורמי הטומאה מעמיקה ומחדדת את הקשר עם ה' יתברך. 'אוהבי ה' שנאו רע'".

אולי מלכתחילה עדיף בלי אינטרנט?

"זו שאלה של פעם. אין היום כמעט יכולת להיות בלי אינטרנט. גם אצל תלמידי חכמים ורבנים, גם בציבור החרדי, אין כמעט מי שלא משתמש באינטרנט. מי שבוחר לא להיות מחובר לאינטרנט –זו מידת חסידות יקרה מאוד בעיניי, אני אוהב ומעריץ את האנשים שמצליחים בזה, אבל אלה יחידים. כשם שבהקשרים אחרים אנו מביטים על ההיסטוריה ואומרים אצבע אלוקים היא, אי אפשר להתכחש לכך שהקב"ה מנהל את ההיסטוריה כך שתהיה בה רשת אינטרנט. על מציאות אין מקום לשאול אם היא בדיעבד או לכתחילה, הדיון הזה מפספס את קריאת המפה; עכשיו השאלה היא אם לוקחים את זה באופן שפוי או בטירוף מערכות".

יש הסבר לתופעה שבדור הגאולה מתפרץ טירוף כזה?

"היום הפנים יוצא החוצה, הכול גלוי, והדבר הראשון שיוצא החוצה זה הרעלים. חלק מההסברה של הרב זצ"ל את הדור הוא שהוא "טב מלגו וביש מלבר", טוב מבפנים ורע מבחוץ. מאיפה הגיע הרע? מכך שהפנים נטהר ויוצא החוצה. האינטרנט הוא עוד אפיק משמעותי שמוציא את כל מה שיש בפנים החוצה, בגלל הקלות והאנונימיות. בסוף הרע יסיים לצאת, האנושות תפקח את העיניים להסתכל על הרוע שיצא, וזה יהפוך לתהליך טהרה עמוק. אבל אנחנו עוד לא שם, לעת עתה אנו קורסים תחת המבול".