הורינו היקרים נתנו לה את השם בתיה, על שם סבתא של אמא. אבל אנחנו הילדים, אחיה הגדולים ממנה בשנים מועטות, נתנו לאחות הראשונה והאהובה שנולדה לנו את כינוי החיבה ביתי (ההטעמה מלעיל, הניקוד בחיריק) וכך היא נקראה.
בשלבים שונים של התבגרותה היא התנערה מהכינוי הילדותי וביקשה שנקרא לה בתיה. עשינו כרצונה. בסופו של דבר היא העדיפה את שם החיבה עם הרוך והמתיקות שלו. כנראה בלי שהתכוונה לכך, זה גם נתן לה ייחודיות. בתיה יש הרבה. ביתי יש רק אחת.
בתיה כשמה, בתו של ה'. ביתי זו הבת שלי, הבת שלנו. ובאמת היא הייתה גם בתיה וגם ביתי. גם של השם וגם שלנו. טובה למקום וטובה לבריות.
אישה יראת השם, בעלת הכרה דתית איתנה, ששילבה שליחות רוחנית של הפצת יהדות וחינוך לחיי תורה ומצוות ביחד עם שליחות חברתית של סיוע לנזקקים, גמילות חסדים וחיזוק מערכת החינוך בקריית מלאכי ובאשקלון.
טובת שכל, טובת לב וטובת עין. אכפתית כלפי כל מה שקורה במעגלים הקרובים של המשפחה, השכנים והקהילה, ולא פחות מזה כלפי מה שקורה למדינת ישראל ולעם ישראל כולו. וביחד עם כל האכפתיות הזאת גם שלווה ומחייכת. והכל בפשטות כזאת, בצניעות כזאת.
ביתי שלנו, מרוב קירבה ואהבה ובגלל הפשטות והצניעות שלך, לא תמיד שמנו לב כמה שאת גדולה באישיותך וכמה גדולים המעשים שעשית - יד ביד עם בעלך היקר, הרב שוקי. האהבה אלייך דחקה קצת את ההערצה שאנו חשים כעת מול דמותך המשתקפת בסיפורים שמספרים עלייך, כאן בקריית מלאכי, ומול ההערכה הגדולה שכולם מבטאים כלפייך.
46 שנים היית ביתי שלנו, אבל תמיד זכרת שאת בתו של הקב"ה. בתפילות שלנו בימים האחרונים חזרת להיות בתיה. בתיה בת מרים שהתפללנו לרפואתה. לצערנו לא זכינו לנס הזה.
הקב"ה החליט לקחת אותו אלייך. עכשיו את בת י-ה, עכשיו את שלו, ומן הסתם זה גם השם שיהיה כתוב על המצבה שלך.
אבל בתודעה שלנו את תמשיכי להיות ביתי היקרה שלנו. אחות שלנו, דמותך היפה תלווה אותנו תמיד. נשתדל לדבוק במידותייך הטובות, ללמוד ממעשייך, ולעטוף בתמיכה ובאהבה את בעלך וילדייך.