בשבע מהדורה דיגיטלית

יוצר כימיה עם ההלכה

פרופ' שלמה גרוסמן מנסה לתרום ליהדות דרך מדעי הכימיה, וגאה בכיפה שלראשו גם במקומות פחות אוהדים שבהם שהה לצורכי מחקרו

עדי גרסיאל , כ"ג באדר תשע"ו

"כיהודי וכחוקר דתי רציתי לתרום לעולם היהודי". פרופ' שלמה גרוסמן
"כיהודי וכחוקר דתי רציתי לתרום לעולם היהודי". פרופ' שלמה גרוסמן
צילום: עופר עמרם

כשהחל ללמוד ביו-כימיה, פרופ' שלמה גרוסמן לא שיער מן הסתם שימצא את עצמו נוחת יום אחד במסוק בצפון נורבגיה יחד עם שני אנשי עסקים חרדים שממתינים לזריחה כדי להתפלל שחרית, מנחה וערבית בשעת האור היחידה.

לנורבגיה הגיע גרוסמן כשביקש למצוא דרך להפיק ג'לטין כשר למהדרין, והחליט לנסות לעשות זאת מעצמות דגים כשרים.

פרופ' גרוסמן מכהן כיום כנשיא מכללת אשקלון, אך ממשיך לחקור ולהדריך תלמידי מחקר במעבדתו באוניברסיטת בר-אילן. נועם הליכותיו ואולי גם השפם המפד"לניקי מסתירים את העובדה שפרט להיותו חוקר בעל שם בתחומו, גרוסמן הוא אחד האנשים המשפיעים ביותר באקדמיה הישראלית. הוא כיהן בתפקידים בכירים באוניברסיטת בר-אילן וכן במל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) ובות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב) ומשמש כיום גם כיושב ראש ועד ראשי המכללות המתוקצבות.

אילו סוכריות זורקים על החתן?

"כיהודי דתי וכחוקר דתי, רציתי לתרום לעולם היהודי", הוא מספר על הנסיעה הבלתי שגרתית ההיא לצפון העולם. "בזמנו נפגשנו עם כמה רבנים, ביניהם הרב אליהו זצ"ל והרב שפירא זצ"ל. הם העלו את השאלה של הג'לטין. זה חומר נפוץ שמקנה למזונות כמו גלידה, מוס ומעדני חלב מרקם עדין וגמישות. הבעיה היא שאין ג'לטין מהצומח אלא רק מהחי. מייצרים אותו מעצמות יבשות שהתייבשו לחלוטין והן יצאו מקטגוריה של אוכל, נפסלו לאכילת כלב. הרבנות הראשית התירה את הג'לטין הזה, אבל בד"ץ לא. אני תמיד חייכתי לעצמי שאפשר לראות את תכונות הג'לטין כשזורקים סוכריות על חתן. אם הן היו סוכריות טופי של עלית בהכשר רגיל, הן ישמרו על גמישותן בגלל הג'לטין. לעומת זאת, הסוכריות בהכשר הבד"ץ, בלי הג'לטין, פשוט נשברות".

גרוסמן החליט כאמור לנסות להפיק ג'לטין מדגים יחד עם צוות המחקר במעבדתו בראשות מרגלית ברגמן. זה לא היה רעיון חדש, אבל איש לא הצליח עד אז, כי הג'לטין המופק מדגים היה באיכות מאוד נמוכה.

"בתחילה ניסינו להפיק את הג'לטין מהעצמות של הדגים ונוכחנו שאין כמות מספקת של חומר גלם, ואז התמקדנו בעור, שמהווה עשרה אחוזים מהדג. הופתענו לטובה מהכמות שהצלחנו להפיק מהעור, ורשמנו פטנט על כך. שני אנשי עסקים חרדים מאמריקה רכשו את הפטנט, וקיבלו את ההכשרים של ה‑OU. כדי לראות היכן נמצאים חומרי הגלם, טסנו לנורבגיה. שם נמצאים מפעלים שבהם מסירים את העור של הדגים הכשרים, וזורקים אותו ישר לים. כשאמרנו להם שאולי יהיה לנו צורך בעורות, הם הסתכלו זה על זה ולא האמינו שמישהו מוכן לשלם תמורת זה".

הכול היה מוכן, מספר גרוסמן. אלא שאז החלה פריחה אדירה בשוק הנדל"ן האמריקני, ולמרות שאנשי העסקים הללו השקיעו כמה מיליונים בפרויקט הג'לטין, הם עברו לעיסוקם בנדל"ן ואפילו לא טרחו לחדש את הפטנט. "התוצאה הייתה שהפטנט הזה הפך לנחלת הכלל. היום מייצרים ג'לטין מדגים ומוכרים אותו ככשר למהדרין בכל העולם על פי הפיתוח שלנו".

"שכחת להוריד את הכיפה"

גרוסמן נולד לפני 77 שנים במשמר הירדן, מושבה ששכנה ליד גשר בנות יעקב ונכבשה במלחמת העצמאות על ידי הסורים. סבו, שעל שמו הוא נקרא, שלמה לוי גרוסמן, היה בין המייסדים, שכמעט כולם היו בעלי זקן ופיאות. סמוך למלחמה עזבה המשפחה את הבית על תכולתו ועברה לטבריה, ובסופו של דבר השתקעה בחיפה. הוא למד בתיכון 'יבנה', שהיה אז בשכונת הדר בחיפה. "מכל המורים שם אני זוכר את המורה רבהון זכרונו לברכה, שלימד אותנו אנגלית וגמרא לבגרות. הוא נטע בי את אהבת הגמרא בצורה כזאת שעד היום אני לא מחמיץ את הדף היומי".

אביו נהרג בירושלים כשעלה על מוקש, והאם נאלצה לטפל בשלושת הילדים. אחד מאחיו הוא פרופ' אברהם גרוסמן, שזכה בפרס ישראל בהיסטוריה והוא פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית. "הייתי אומר שבנושא פרשני המקרא בתקופת ימי הביניים, ובמיוחד רש"י, הוא החוקר מספר אחת בעולם", מעיד אחיו.

לאחר הלימודים התגייס גרוסמן הצעיר לנח"ל המוצנח ושירת בקיבוץ שדה אליהו. הוא נבחר למזכירות הגרעין, ולמעשה החל שם את הפעילות הציבורית שלו. "אתה קובע מי ייצא לקומונה, מי ייצא לפיקוד וכך הלאה".

גרוסמן עצמו דווקא לא זכה לצנוח, בגלל סעיף של תת-משקל: "אני תמיד מספר לילדים שבתקופה ההיא אכלנו מעט מאוד, ומבחינה רפואית בוודאי סבלנו מחוסר תזונה. אבל למרות זאת היה לנו רצון עז לתרום למדינה והתגברנו על כל המכשולים. הגענו לצבא מלאי מרץ. שם גם הכרתי את אשתי, שהייתה חברה באותו גרעין.

"בתום השירות האפשרויות שעמדו בפנינו היו להישאר במשק או ללמוד. המשק טען שחייבים להישאר כחברי משק לפחות חמש שנים לפני שיוצאים ללימודים. לדעתי זו הייתה שגיאה חמורה שלהם, כי חלק נכבד מחברי הגרעין רצו להמשיך בלימודים. החלטתי לפנות ללימודים אקדמיים והתחלתי ללמוד חקלאות באוניברסיטה העברית, שם סיימתי תואר ראשון. לאחר מכן עברתי לאוניברסיטת בר-אילן לתחום הביוכימיה וסיימתי את התואר השני. לקראת הדוקטורט חזרתי לאוניברסיטה העברית, ובשנת 1970 סיימתי את הדוקטורט בתחום".

במהלך הדוקטורט גרוסמן החל לחקור אנזים מחמצן שומן (ליפוקסיגנז) והיה בין הראשונים בעולם שגילה אותו בצמחים. "בהמשך, כשנסעתי לפוסט דוקטורט בקליפורניה, למעבדה של פרופ' זינגר במחלקה לביו-פיזיקה בבית הספר לרפואה בסן פרנסיסקו, הוא שאל אותי: שלמה, איך בחרת נושא שיש רק חמישה אנשים בעולם שעובדים עליו? אמרתי לו: המנחה הציע לי את הנושא, ומשך אותי האתגר להיות חלוץ במציאת האנזים".

בתקופה ההיא סן פרנסיסקו הייתה מדבר מבחינה יהודית. בשר כשר, למשל, אפשר היה להשיג רק מקולורדו. גרוסמן: "אני וילדיי בלטנו בכך שהלכנו עם כיפות. לא מעט אנשים עצרו אותי ברחוב ושאלו: 'האם אתה רבאיי?' כשעניתי בשלילה אמרו לי: 'שכחת להוריד את הכיפה'. אבל אף פעם לא נתקלתי באנטישמיות.

"המנחה שלי בסן פרנסיסקו היה פרופ' זינגר. חוקר דגול ויהודי שלא כל כך הבליט את יהדותו, אבל ראיתי את יחסו האוהד לישראל, במיוחד במלחמת יום הכיפורים. בסך הכול, עם כל המוזרות של הכיפה, די מהר ניהלתי קבוצה של חמישה חוקרים. השנתיים וחצי שהייתי שם, שבהן עבדתי על מערכת החימצון שקשורה ביצירת האנרגיה בתא, היו הצלחה גדולה מבחינה מדעית. פרסמתי בנושא עשרה מאמרים. הקדשתי את רוב זמני לעולם המדע. כמעט לא טיילנו".

גם לא בחופשות הקיץ?

"לא לקחתי כמעט חופש. פרופ' זינגר היה אדם מאוד קשוח, ואנשים לא עזבו את המעבדה לפניו. חוץ ממני, שבימי שישי בחורף עזבתי בשעה שלוש, כאשר כולם עבדו עד חמש-שש. אבל בימי ראשון הייתי בא לעבודה, וזה לא היה שגרתי שם.

"זינגר רצה שאשאר בתום תקופת ההתמחות, אבל איך יכולתי לקבל את הצעתו כיהודי ציוני? חזרנו ארצה והתקבלתי לבר-אילן כמרצה בכיר עם קביעות. קנו לי כאן ציוד מתוחכם וקיבלו אותי יפה מאוד".

תרד זו לא קלישאה

בארץ חזר גרוסמן לאנזים הראשוני שעבד עליו, אנזים החימצון ליפוקסיגנז. "החלטתי להתמקד בחקר האנזים, כולל מנגנון פעולתו וחשיבותו הפיזיולוגית. כמו כן ניסיתי להוכיח את נוכחות האנזים הזה בבעלי חיים. עבדתי עם פרופסור וילצ'יק, שהוא חתן פרס ישראל וחתן פרס וולף, אבל לא הצלחנו. חוקר יפני, יממוטו, הצליח תוך מספר שנים להוכיח שהאנזים קיים בבעלי חיים, וגם להראות שהוא נמצא כמעט בכל תא ותא בבני אדם. בנוסף לכך, הוא הראה את הקשר שלו לאלרגיות ולמחלות שונות. הוא קיבל על כך פרס נובל בשנות ה‑80.

"המשך המחקר התמקד בחיפוש האנזים בצמחים שונים. ערכנו סקר נרחב על צמחים שבהם מופיע האנזים וראיתי שהוא לא נמצא בתרד. זה נראה לי מוזר, והחלטתי לחקור את התרד. מתברר שיש בו מעכב אנטי אוקסידנט, נוגד חימצון, חזק מאוד שעיכב את האנזים.

"אז נכנסתי לתחום של נוגדי חימצון בצורה יסודית והחלטתי שאתמקד בעיקר בנוגדי חימצון טבעיים. מן הראוי לציין כי ישנם גם נוגדי חימצון סינתטיים שעלולים להשפיע בכיוון שלילי על מערכות שונות בגוף. עבדנו ורשמנו כמה פטנטים. יש מספר רב של חומרים שהם נוגדי חימצון שתוארו בספרות, אבל חלקם הגדול רעיל. לעומת זאת הוכחנו שנוגד החימצון שבתרד הוא חזק ובטוח מבחינה בריאותית. הוא מונע יצירת חומרים מסוכנים בתא, יציב מאוד בטמפרטורות רגילות ומהווה חומר ראוי לשימוש תעשייתי".

מה החשיבות של החומר לבריאות?

"החומר הזה מנטרל את התוצרים של החימצון, כמו רדיקלים חופשיים, שחשודים כחומרים שמגבירים את הסיכון למחלות לב, סרטן ומחלות אחרות. ערכנו ניסויים בעכברים ומצאנו שנוגד החימצון מתרד מעכב את סרטן הערמונית. לא הגענו לניסויים בבני אדם כי אנחנו לא בנויים לזה. זה עניין לחברת תרופות גדולה ותהליך מאוד ארוך שדורש השקעה כספית עצומה".

אז בעצם אתה ממליץ לאכול תרד?

"אנחנו העלינו על המפה כבר לפני עשרות שנים את החומרים הטבעיים, שהיום שמים עליהם דגש רב, ותרד הוא אחד מהם. אבל יש לציין שישנם צמחים נוספים שעשירים בתרכובות תזונתיות מועילות כמו רימונים, סלק, גזר, עגבניות, תאנים ועוד".

תוך כדי המחקר חשבו גרוסמן ועמיתיו גם על הצד המסחרי, ובדקו אם נוגד החימצון יעיל במניעת קמטים בעור. חברת רבלון העולמית גילתה עניין בפיתוח הזה. גרוסמן: "שנתיים הם ליוו אותנו במחקר במעבדה בבר-אילן. הם ראו את החומר הנקי שאנחנו מבודדים, מאוד התרשמו, לקחו אותו לבדיקות בניו ג'רסי במעבדות שלהם, ומצאו שמדובר בנוגד חימצון חזק עם תכונות ייחודיות. הם חתמו איתנו חוזה לשימוש בחומר שהפקנו מתרד בתכשירים שלהם. זה עבד כמה שנים, אבל אז ה‑FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקני) החליט שמדובר בתכשיר רפואי, שדורש סוג אחר והרבה יותר מסובך של אישור. ברבלון לא היו מוכנים להשקיע כסף במימון הניסויים המורכבים כדי לקבל את האישורים הדרושים. הם נתנו לבר-אילן פיצוי כספי נכבד והחוזה בינינו בוטל".

החיבור בין מחקריו של גרוסמן לתחום הקוסמטיקה, מצא ביטוי גם בהקשר הלכתי מובהק. "בזמנו במפעל של הלנה רובינשטיין במגדל העמק הזמינו אותי לבדוק את מרכיבי המוצרים לקראת פסח, כדי שיקבלו הכשר. הייתה טענה בבני ברק שהאודם מכיל עמילן, שמקורו בחיטה. הגעתי לשם יחד עם הרב יצחק דוד גרוסמן, רב המקום, שהוא גם בן דוד שני שלי. חתמתי על סודיות והוציאו לי מהכספת את הנוסחה של האודם. בדקתי אותה ולא היה שם עמילן. לעומת זאת, מצאתי באחד התכשירים האחרים שלהם כמות קטנה של ויטמין E שניתן להפיק אותו מחיטה. הרב גרוסמן התקשר לרב עובדיה יוסף ואני הסברתי לו בטלפון על הכמויות והרכיבים. הרב עובדיה לא היסס לרגע ואמר לי, כדי שגם הרב ישמע: 'כשר, כשר, כשר'".

"לא להתרגש מעצומת הפרופסורים"

בשנת 1983 קיבל גרוסמן דרגת פרופסור מן המניין. "נשאבתי לאט לאט לעניינים הניהוליים: ראש מחלקה, דיקן פקולטה, סגן נשיא למחקר. בין לבין נסעתי לשבתונים למקומות שבהם תמיד התרעננתי במחקר", מספר גרוסמן. "חשבתי שאני צריך גם לתרום למערכת הכללית של ההשכלה גבוהה. סביר להניח שאם הייתי נשאר במעבדה, מספר הפרסומים המדעיים שלי היה גדל בצורה משמעותית (כיום הוא עומד על 125)".

בהמשך הפך גרוסמן לחבר האקדמיה האירופית למדעים. הוא היה חבר במועצה להשכלה גבוהה בישראל (מל"ג). ב‑1997 התמנה לסגן יושב ראש הות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב), ומ‑2003 כיהן כיו"ר הות"ת במשך שבע שנים.

מה בעצם ההבדל בין מל"ג לות"ת?

"במדינת ישראל יש חוק שמסדיר את סמכויות המועצה להשכלה גבוהה כגוף שאחראי לכל מערכת ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל. יושב ראש המל"ג הוא שר החינוך. הוא ממנה סגן מבין חברי המל"ג והמועצה להשכלה גבוהה אחראית על כל הנושא האקדמי: התכנים, מקומות לימוד, אישור תוכניות, אישור מוסדות ועוד. במל"ג כעשרים וחמישה חברים.

"הות"ת היא הוועדה לתכנון ותקצוב. התקצוב והתכנון אמנם כפופים למל"ג, אבל הם באחריות הות"ת, ועדה שבה שבעה חברים. הם אחראים על חלוקת המשאבים למוסדות להשכלה גבוהה ועובדים ישירות מול האוצר. זו אמנם ועדת משנה בתוך המל"ג, אבל בפועל יש לה אוטונומיה מוחלטת, ואף אחד לא יכול להתערב בהחלטותיה. זה גוף עצמאי שאחראי על חלוקת תקציבים של כעשרה מיליארד שקלים. הות"ת ממונה בעצם על התכנון כללי של המערכת: מחליטה אם יוקמו עוד מוסדות, היכן יוקמו, מה הנושאים שיילמדו, כיצד יחולקו המשאבים ועוד. המל"ג אחראית על הצד האקדמי: תכני הלימודים, הרמה וכישורי חברי הסגל להוראה של הנושאים הנלמדים".

פרופ' מנואל טרכטנברג, שהחליף אותך בות"ת, הגדיר את תקופתך כ"עשור האבוד".

"אני חושב שזו הגדרה מאוד לא מדויקת. באותה תקופה, למרות גזירות הקיצוצים של האוצר, היו הישגים עצומים במדע ובמחקר, כולל קבלת פרסי נובל. פתאום הוא החליט שזה עשור אבוד, כי יכולנו לקבל עוד מיליארד שקל אם היינו מוכנים להכניס את האוצר כגורם מחליט במערכת ההשכלה הגבוהה. כשהתחלתי את כהונתי בות"ת באו אליי ראשי ההשכלה הגבוהה ואמרו לי: שלמה, דבר אחד תדע, אסור להכניס את האוצר פנימה. תשמור על האוטונומיה. גם אם אתה יכול לקבל עוד מיליארד שקל, אל תיכנע. תזכור, העצמאות האקדמית זה הדבר החשוב ביותר למערכת ההשכלה הגבוהה. בכל התקופה שלי, במשך שבע שנים, האוצר לא קיבל דריסת רגל בהחלטות הכלכליות האקדמיות שאנחנו קיבלנו. לאחר תקופת כהונתי נפרץ המחסום ששמרנו מכל משמר".

לאחרונה נמתחה ביקורת על שר החינוך בנט, שהדיח את סגנית יו"ר המל"ג, פרופ' חגית מסר-ירון.

"מסר-ירון ניסתה לשנות את סדרי העבודה ומהות התפקידים במל"ג ובות"ת, והכינה את חוק המשילות החדש שמוציא מידי שר החינוך את הסמכות העיקרית שיש לו כיושב ראש המל"ג. כשבנט נכנס לתפקיד הוא מיד הקפיא מהלך זה, ואפשר להבין אותו. בנוסף לכך, המכללות, המתוקצבות והפרטיות, העלו בפני השר את אי שביעות רצונן מאופן תפקודה ומיחסה של פרופ' מסר-ירון כלפי מוסדות אלה, ובעיקר מהקצב האיטי בטיפול בתוכניות חדשות שהוגשו למל"ג".

מה דעתך על ששת חברי המל"ג שהתפטרו במחאה?

"מדהים ששישה חברי מל"ג שהיו נוכחים בהצבעה על בחירתה של רבקה ודמני כסיו"ר המל"ג מסרבים לקבל ולכבד החלטה שהתקבלה בהצבעה חשאית באופן דמוקרטי, והחליטו להתפטר ולשתק זמנית את פעילות המל"ג בגלל העדר קוורום מתאים".

אבל כ-1,500 אנשי אקדמיה חתמו על עצומה נגד ההדחה וטענו שהמחליפה, ד"ר רבקה ודמני-שאומן, אינה מתאימה לתפקיד.

"אני מכיר את את ד"ר רבקה ודמני-שאומן. היא הייתה סגנית מנהלת מכללת סמינר הקיבוצים, הייתה חברת מל"ג והייתה מעורבת במספר נכבד של פעילויות חינוכיות. יש לה ידיעות רחבות ביותר וכישורי ניהול. חברי המל"ג הצביעו בעדה בהצבעה חשאית ולמרות כל ההתקפות וההשמצות והעצומות, בארץ יש יותר מ‑20 אלף אנשי אקדמיה, כך שאין צורך להתרגש מעצומה של אלף חמש מאות מתוכם.

"נכון שזו פעם ראשונה שסגן יו"ר המל"ג בא ממכללה. אני סבור שהיא תנהל את המערכת בתבונה רבה בלי הפליה והעדפה של מוסדות שונים, הן מהאוניברסיטאות והן מהמכללות. בנוסף לכך, אני חושב שהמכללות התקדמו בצורה יפה, ואולי זו ההתפתחות החשובה ביותר בתחום ההשכלה הגבוהה בישראל, שהנגישה את ההשכלה גם לפריפריה".

אבל יש טענה שבתחום המשפט המכללות הרסו את השוק. היום כל אדם שני הוא עורך דין, וזה יוצר זילות של המקצוע.

"נכון. אפשר לומר שיש יותר מדי עורכי דין בעיקר בגלל המכללות. אבל מצד שני, האם אפשר למנוע ממישהו שמבקש ללמוד דווקא את התחום הזה? ואם היינו מייצרים שפע של מהנדסים, מה היו אומרים? אני חושב שבסך הכול המכללות נמצאות בשלב של תנופת פיתוח אדירה. הן הגיעו לפריפריה ומכסות את כל המדינה, וכל מי שרוצה ללמוד יכול לקבל השכלה גבוהה.

"קח לדוגמה את מכללת אשקלון, שאני משמש כנשיאה. ראינו שבאזור הדרום תחום מקצועות הבריאות לא מפותח דיו, אז פיתחנו לימודי סיעוד ובריאות הציבור. בקרוב נקבל אישור ללימודי תזונה. אני מקווה ליצור בהמשך לימודים נוספים הקשורים לבריאות ורפואה. יש לנו באשקלון 3,500 סטודנטים אקדמאים ועוד 1,500 שלומדים לימודי תעודה. שמונים אחוזים הם מהאזור: אשדוד, אשקלון, באר שבע ונתיבות. רק עשרים אחוזים מהמרכז. יש למכללה גם שלוחה לחרדים (גברים) בגן יבנה. זו קבוצה של עשרות סטודנטים. יש להם פוטנציאל אדיר ורואים את זה מיד. במכינה של כמה חודשים הם מגשרים על פני פערים. הם לומדים מהר ומגיעים להישגים טובים. הנשים החרדיות לומדות בקמפוס באשקלון, ביחידה נפרדת".

"יהיו לנו עוד חתני נובל"

אתה מרגיש את החרם האקדמי, במיוחד באירופה?

"האיחוד האירופי מתייחס אלינו בכבוד רב, במיוחד בכל מה שקשור להישגים המדעיים האקדמיים. בתוכניות החמש-שנתיות שלו הישראלים זוכים להצלחה אדירה. ושם מדובר על מענקים שיכולים להגיע לשלושה מיליון יורו למחקר. גם במחלקה שלנו יש כמה חוקרים צעירים שזכו, ואני גאה בהם. יש פוליטיקה אקדמית, אבל לא הרגשתי שאנחנו מבודדים. אני לא זוכר שנתקלתי אפילו באירוע אחד אנטישמי ברמה האישית. להפך, החוקרים הם השליחים הטובים ביותר שלנו בחו"ל".

אם חוקר ישראלי שולח מאמר לכתב עת בחו"ל, לא קורה שהוא נפסל בגלל סיבות פוליטיות?

"את זה לא תוכל לדעת בדרך כלל. אבל זה קיים גם פה. לפני כמה שנים היה במכון ויצמן חוקר שהיה מועמד לפרס נובל. הוא לא קיבל את הפרס בגלל שחוקר אחר לא הסכים להמליץ עליו, ובנובל חייבים שכל ההמלצות יהיו חיוביות. החוקר השני היה קולגה שלו במכון...".

האם רוב חברי האקדמיה בישראל נוטים לשמאל?

"אני לא חושב. אף אחד לא עשה סקר בהקשר זה, אבל מההתרשמות שלי ההתפלגות הפוליטית באקדמיה די דומה להתפלגות של שאר האוכלוסייה. אלא שבתקשורת הם זוכים תמיד לעדיפות בראיונות ובנגישות, וזה מה שיוצר את התדמית השגויה. יש גם כמה אנשי אקדמיה קיצוניים, ויכול להיות שזה בולט יותר לכיוון השמאל".

למשל החוג לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, שחלק מחברי הסגל שלו תומכים בחרם על ישראל.

"זה כבר תפקיד של נשיא המוסד האקדמי לעצור דבר כזה. אי אפשר לנופף בדגל של החופש האקדמי ולעקור את היסודות שעליהם בנויה מדינת ישראל".

כחוקר דתי, אתה מרגיש שיש הבדל בינך ובין הקולגות שאינם שומרי מצוות?

"אני לא חושב שיש הבדלים בעצם ההתייחסות למחקר המדעי. הבסיס שלי זה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, ואת החוקים שלפיהם העולם בנוי אנחנו לאט לאט מגלים. 'אשר ברא אלוקים לעשות' - הקדוש ברוך הוא ברא עולם שצריך גם תפעול ועשייה. ואת זה הוא השאיר לבני האדם. תראה את ההתפתחות העצומה בעולם הרפואה שהגדילה את תוחלת החיים באופן משמעותי. מצד שני, הקידמה יוצרת דילמות הלכתיות לא קלות: בחיטה, למשל, יש גן שנותן עמידות לחרקים מזיקים. את הגן הזה העבירו לתירס. ומה יקרה אם יעבירו אותו לחסה? הרי אנחנו משתמשים בה בליל הסדר. האם הגן הזה הופך אותה לחמץ? אין ספק שההתפתחויות המדהימות האלה דורשות התייחסות ספציפית של הרבנים".

פרסי הנובל שקיבלנו משקפים מחקרים מלפני שלושים שנה. האם בעוד עשרים שנה יהיו לנו נובליסטים?

"ההצלחה האדירה של החוקרים שלנו באיחוד האירופי היא הוכחה שהטענה הזאת לא נכונה. הם זוכים למענקי מחקר משמעותיים ומגיעים להישגים גדולים מאוד. אני מאמין שיהיו לנו זוכי פרס נובל כפי שהיו קודם לכן. מבחינה מדעית ישראל היא באמת מעצמה בתחומים רבים. הסטודנטים והחוקרים הם בהחלט טובים ואנחנו יכולים רק להתגאות בהם. אנחנו נזכה לחתני פרס נובל. אני רק מקווה שלא תיכנס לשם פוליטיקה".