בשנת 1979, קבוצת אנשים, חברי בתי כנסת של התנועה הקונסרבטיבית בארה"ב, עלתה לארץ וייסדה כאן סניף ישראלי.
התנועה בחרה לכנות את עצמה בעברית התנועה "המסורתית" במקום "הקונסרבטיבית", אבל אין לבלבל אותה עם ישראלים הקוראים לעצמם מסורתיים.
כמו כן, אין לבלבל את שם התנועה עם המושג "מסורה" מעולם התורה. התנועה "המסורתית" איננה נאמנה לתורה שקיבל משה מסיני ולמסירתה מדור לדור, כפי שכתוב בתחילת פרקי אבות.
מבחינה היסטורית, התנועה הקונסרבטיבית לא קמה כסטייה מיהדות שומרת מצוות. היא קמה מתוך התנועה הרפורמית בתגובה למעשים הקיצוניים שזו נקטה, ביניהם מסיבת הסיום הראשונה של ההיברו יוניון קולג' בארה"ב (בית המדרש הרפורמי ל"רבנים", נוסד ב1875), בה התפריט כלל שרימפס, סרטן ים, גבינות, בשרים וגלידה חלבית.
הקונסרבטיבים הצהירו ששמו לעצמם מטרה להיות יותר נאמנים ליהדות השורשית מהרפורמים, אך המציאות, לצערנו, שונה.
המנהיגות הרפורמית מצהירה בפרהסיה שאין סטנדרט רפורמי לאורח חיים יהודי, ושאוטונומיה דתית היא ערך עליון. לתנועה הקונסרבטיבית, לעומת זאת, יש קשר למצוות, אלא שיש הבדל בסיסי בין שמירתן למחוייבות האורתודוקסית.
לקונסרבטיבים יש "פסיקה" משלהם ו"בית דין" משלהם, אך בניגוד מוחלט לי"ג העיקרים של הרמב"ם, הם אינם מחייבים אמונה שהתורה שבידינו ניתנה למשה. היהדות אצלם היא בגדר מורשת היסטורית ותו לא. זה גורם לתהליך מוצהר של "פסקי דין" שאינם מבוססים על בדיקה של מה בעולם המודרני נכנס למסגרת ההלכה, אלא על איך יש לשנות את ההלכה כדי שתתאים לערכי העולם המודרני.
לא פלא, אם כן, שהפוסק הגדול ביותר בארה"ב במאה ה20 (לחרדים ודתיים לאומיים כאחד) הרב משה פיינשטיין זצ"ל, ראה בתנועה סכנה גדולה, וב"אגרות משה" אסר לתת למי שמלמד במוסד קונסרבטיבי להעביר שיעור בבית כנסת אורתודוקסי. כבר בשנת 1886, רב אורתודוקסי בשם אייזנשטיין אמר בפסקנות ש"הם והרפורמים נעים באותו כיוון, רק בהפרש של זמן."
סקירה היסטורית של יהדות ארה"ב מראה שהרב איזנשטיין צדק. התנועה הקונסרבטיבית אינה מקבלת את הסטיות הרפורמיות מייד, אבל לאחר כמה עשורים היא מוצאת ב"הלכה" שלה הצדקה למעשי הרפורמים שברצונה לאמץ.
בשנות ה-50 של המאה הקודמת, הקונסרבטיבים החליטו על תוכנית "להחיות את השבת" שהרשתה להגיע לבית הכנסת במכונית בשבת כ"ביטוי לנאמנות לאמונתנו". האמת הייתה שהמרחקים בארה"ב גרמו לכך שאנשים לא הגיעו לתפילה בשבת, וה"פסיקה" ניתנה בהתאם לצורך למלא את ה"טמפל".
הרפורמים, כמובן, לא היו זקוקים ל"פסיקה," הם ישבו מאחורי ההגה בשבת מהיום שקנו את מכוניותיהם הראשונות.
הרפורמים התחילו להעלות את נושא האשה בתפקיד רבה של קהילה ב-1922, אבל לא "הסמיכו" רבה עד 1972. הקונסרבטיבים דנו בנושא משך שנות ה70, עד שהגיעו למסקנה (הידועה מראש) ב1985.
מאחר וממילא אין ישיבה נפרדת ב"טמפל" קונסרבטיבי, ואשה נכללת בספירה למניין ויכולה להיות שליח צבור, לא הייתה בעייה להביא את הנושא להצבעה בתנועה הקונסרבטיבית. זכות ההצבעה בשאלה הלכתית זו ניתנה לכל חברי הצוות בבית המדרש הקונסרבטיבי בניו יורק, כולל מורים חילוניים ללשון ומקצועות אחרים.
"היברו יוניון קולג'" הרפורמי הרשה להומוסקסואלים גלויים ללמוד ל"הסמכה לרבנות" החל מסוף שנות ה80, והגוף המרכזי של מנהיגי דת רפורמים אישר זאת פורמלית ב1990. התנועה הקונסרבטיבית חיכתה עוד 17 שנה אבל לבסוף עשתה אותו דבר.
הרפורמים החליטו להכיר כיהודי ילד שרק אביו יהודי בשנת 1983. תוך 30 שנה הויכוח על עריכת חתונה בין יהודי לגוי עבר לשאלה אם יש להרשות ל"רב" או "רבה" רפורמים להתחתן בעצמם עם לא-יהודים. בהתחלה הקונסרבטיבים נשארו נאמנים למסורת וב1986 ה"ועדה להלכה וסטנדרטים" של התנועה אסרה פה אחד לקיים מסיבת חתונה של זוג שאחד מביניהם גוי באולם של בית כנסת קונסרבטיבי. זה היה ב1986.
היום, בתי כנסת קונסרבטיביים רבים מעניקים כיבודים וזכות הצבעה ללא יהודים, אפילו אם נתגרשו מזמן מבן זוג שהיה יהודי. "חלק מהחברים הנאמנים ביותר של בית הכנסת שלי אינם יהודים" הודה מנהיג קונסרבטיבי סטיוארט ווגל, המכהן ב"טמפל עליה" בלוס אנג'לס.
בשלהי שנת 2014, התנועה הקונסרבטיבית פרסמה החלטה המתירה למדריכי תנועת הנוער שלה דייטים עם לא יהודים.
ולמרות שהחלטות התנועה מתקבלות בארה"ב, תוך זמן קצר הן עוברות לתנועה בישראל. אמנם, התנועה בישראל אסרה על נהיגה לבית הכנסת בשבת בשנת 1992, אבל חבר ה"ועדה להלכה מסורתית" בארץ דאג להסביר שהשינוי לא נעשה בגלל שההחלטה המקורית חסרה גב "הלכתי", אלא בגלל שהסיבות מאחורי ההקלה אינן קיימות בישראל (יש בתי כנסת בכל מקום).
החלטות אחרות הרחוקות מהמסורה היהודית שנתקבלו בארה"ב תקפות גם בתנועה הישראלית, ומנהיג קונסרבטיבי העולה לארץ רשאי להצטרף ל"ועדה להלכה מסורתית" כאן.
הדרישה של התנועה "המסורתית" להיות מוכרת בישראל אינה מסתכמת בהכרה בעמדותיה המאד מרחיקות לכת היום. ברגע שפותחים את תיבת הפנדורה של הכרה, לא יוכלו לסגור אותה. התנועה דורשת קבלת כל השינויים שיונהגו בעתיד, המשך החיקוי של תנועה רפורמית. הרפורמים כבר "מסמיכים רבנים" המצביעים על עצמם כטרנסג'נדרים.
עוד שתי סיבות מונעות מאתנו לשפוט את הקונסרבטיבים בנפרד מהרפורמים: קודם כל, במדינת ישראל שתי התנועות מתואמות. התנועה "המסורתית" אינה טוענת שהקשר שלה, כביכול, להלכה מצדיקה את ההכרה בה, להפך, היא הצטרפה לרפורמים בדרישה אחידה לוותר על כל סטנדרט הלכתי במדינה.
ושנית, מצב התנועה שקמה במטרה להישאר יותר קרובה מהרפורמים לעיקרי היהדות עגום ביותר. סקר מכון פיו שנערך ב2013 מצא שרק שליש - בקושי - מחברי התנועה הקונסרבטיבית בחו"ל מדליק נרות שבת, ופחות משליש שומר כשרות בבית, שלא נדבר על אוכל כשר מחוץ לבית.
הדבר היותר קריטי שעלה מהסקר הוא שלא הקונסרבטיבים ולא הרפורמים מצליחים להעביר את היהדות הלאה. לפי הסקר, רק שליש מהילדים שחונכו בתנועה הקונסרבטיבית נשאר בה, שליש נוסף עובר לרפורמים, וכמעט כל השאר מכנה את עצמו "יהודי ללא דת" או לא יהודי בכלל. ובמקביל, התנועה הקונסרבטיבית, פעם הקבוצה היהודית הדומיננטית בארה"ב, מהווה היום רק 18% מהיהודים בארה"ב ורק 11% מאלו שמתחת לגיל 30.
התנועה נמצאת במצב של אל-חזור. חבריה אינם מעוניינים להעמיק את הקשר שלהם ליהדות. מיפקד קרן אביחי של תלמידי בתי ספר יומיים יהודים בארה"ב מצא שהרישום ברשת בתי ספר סולומון שכטר הקונסרבטיבית ירד ב 44% במשך 15 השנים האחרונות. רשת מחנות הקיץ של התנועה, הנקראת "רמה", מושכת רק כ5% מילדי משפחות קונסרבטיביות. המחנות נחשבים יותר מדי דתיים, כנראה בגלל שיש תפלה בבוקר ושיחות רבות מדי על ערכים יהודיים. ה"טמפל" הקונסרבטיבי המצוי ריק בשבת בבוקר ומוסדות אורתודוקסים שוכרים חדרי לימוד בתוכם.
המנהיגות הקונסרטיבית טוענת שאם היא תוכר בישראל, זה ישפיע לטובה על הרמה הדתית הכוללת בארץ, אבל המספרים אומרים אחרת. לפי סקר מרכז גוטמן שנערך ב2009, שני שלישים מהמשפחות היהודיות בישראל מדליקות נרות שבת כל שבוע או לעתים תכופות, ומעל לשני שלישים מהמשפחות היהודיות כאן נמנעות מאכילת חמץ בפסח ושומרות על כשרות משך השנה כולה. הקונסרבטיבים נמצאים רחוק מתוצאות אלו.
מצב התנועה בארה"ב כל כך קשה שהיא שכרה שירותי סוכנות מותגים כדי להמציא סיסמא ונייר עמדה חדשים. מנכ"ל התנועה אמר שקיימת "אי ודאות לגבי מקומו של מותג 'היהדות הקונסרבטיבית' בחיי החברים שלנו" מותג!
תנועה ששמה בעברית ממש לא מתאים לה, המודה בעצמה על אובדן הקשר עם חבריה, לא נמצאת במצב בו היא יכולה לדרוש הכרה ליהדות לא-הלכתית בישראל. יש להציע לתנועה להוכיח הצלחה והמשכיות בביתה היא.
לא מעט יהודים דתיים בארה"ב חושדים שהתנועה אוחזת בישראל כקרש הצלה שישאיר אותה מעל פני המים בארה"ב. אבל אין שום הצדקה לנסיונות לשנות את ההגדרה בת אלפי השנים ליהדות כפי שהיא מוכרת היום במדינה היהודית.
הערה: המאמר הבא ינתח את התנועה הרפורמית מנקודת מבט אמריקאית
הכותב הוא ראש פרוייקט "בראשית-תורה" בארה"ב ועורך-שותף של מגזין אורתודוקסי פופולרי למחשבה ודעה יהודית און ליין בכתובת cross-currents.com