מה קורה למנהיג ימין שהופך לראש ממשלה?

בספרו החדש מנתח פרופ' אלדד את התנהלות מנהיגי הימין שדגלו בארץ ישראל ובהתיישבות עד... שנכנסו ללשכת ראש הממשלה.

שמעון כהן , י"ט באדר ב תשע"ו

לטפל כן, אבל למה עם קרובים. אלדד
לטפל כן, אבל למה עם קרובים. אלדד
פלאש 90

מחר (רביעי) יצא לאור ספרו החדש של הפרופ' אריה אלדד המנסה לתת מענה לשאלה מה קורה למנהיגי הימין כאשר הם מגיעים לשלטון.

על הספר שכותרתו 'דברים שרואים משם' שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם הפרופר אלדד המספר כי בסופו של יום, לאחר שבחן את התנהלותם של ראשי הממשלה שהגיעו מימין הגיע למסקנה ש"אין תשובה אחת", כלשונו, ודווקא תשובה זו היא המעודדת, ומיד הוא גם מסביר מדוע.

"יצאתי לדרך לכתיבת הספר הזה אחרי מאות ויכוחים פוליטיים בשנים האחרונות מול אנשי שמאל. בויכוחים הללו אחרי שמיצינו את כל הטענות, בסוף הם היו מטיחים בי שההוכחה שכל התיאוריות של הימין והאידיאולוגיה של הימין לא ישימה ולמעשה היא טובה רק לנאומים אבל לא למדיניות מעשית, היא שכאשר אתם מגיעים לשלטון אתם מיישמים את מדיניות השמאל ושלום עכשיו", מסביר אלדד הרואה בטענה זו טענה המצריכה חקר ובדיקה על מנת לוודא שאכן מדיניות הימין אכן ריאלית גם עבור ההנהגה.

לנוכח טענה זו החליט אלדד לבחון ולבדוק מה באמת קרה למנהיגי הימין, שבראשית דרכם היו אנשי ארץ ישראל בכל נפשם, אך הדברים השתנו ברגע שהגיעו לשלטון. פרופ' אלדד ביקש לבחון האם כאשר הגיעו ללשכת ראש הממשלה גילו לחצים בינלאומיים, תלות כלכלית או מדינית במדינות העולם ובשל כך לא הייתה ברירה אלא לוותר על האידיאולוגיה שאותה נשאו במשך שנים.

בדיקה זו העלתה ממצא מעניין, "ראיתי שאין דומה מנהיג אחד לשני, וההסבר הוא לא כוללני לכולם על המהפכים שהם עברו", הוא אומר ומבליט דמות אחת שלא עברה מהפכים כלל, דמותו של יצחק שמיר המנוח, ודווקא עובדה זו מלמדת לטעמו על כך שאין חובה להיכנע ללחצים הבינלאומיים שהרי שמיר ידע והכיר את הלחצים והמורכבויות לא פחות מבגין אולמרט שרון ונתניהו ועם זאת עמד על עמדתו ותפיסת עולמו.

באשר לשאר ראשי הממשלה, קובע אלדד כי הסיבות לשינויי תפיסותיהם והחלטתם להפוך את עורם הפוליטי היו שונות זו מזו. "לבגין לא קרה כמעט כלום כשעלה לשלטון. מבחינתו סיני היא לא ארץ ישראל. מפת ארץ ישראל מבחינת בגין היא מפת המנדט שבתוכה עזה אבל לא סיני, ולכן כשקוראים פרוטוקולים של ישיבות ממשלה במלחמת ששת הימים תחת ממשלת אשכול בגין הוא אומר ב-18 ביוני 67' שתמורת הסכם שלום הוא מוכן לחזור לגבול הבינלאומי בסיני ובגולן. כלומר הוא מוכן לוותר גם על הגולן תמורת שלום".

"היה לו דימוי מיליטנטי של דמגוג מוכשר", אומר אלדד בהתייחסו לבגין, "ולכן לא לקחו ברצינות את הנכונות שלו לשלום, אבל הוא היה נכון לסגת לגבול הבינלאומי, לא ביהודה ושומרון נחלת אבותנו, אבל במקומות אחרים". אלדד מעיר כאן כי בשנותיה הראשונות של המדינה התבטא בגין גם על מזרח הירדן כארץ ישראל, משום ששטח זה נכלל במפת הארץ המנדטורית.

"שמיר לא זז מילימטר. האשימו אותו בכך שהוא הסכים ללכת לועידת מדריד, אבל ההסכמה הזו הייתה בסך הכול תמרון טקטי. הוא לא הכיר באש"ף, אלא הסכים בעצימת עיניים לכך שחלק מהמשלחת הירדנית פלשתינית הם פלשתינים. הוא אמר שלא נבדוק מה כתוב בתעודת הזהות שלהם. זה היה הויתור שלו. הוא לא נזקק לחישוקים הגדולים שרון ודוד לוי".

לאחר שהוא מתייחס לשמיר ובגין, המכונים בפיו 'הדור האידיאולוגי', עובר פרופ' אלדד ומתייחס לדור המנהיגים הבא, הדור הפרגמאטי. "הדור שאחריהם, שרון אולמרט ונתניהו, כבר אינו דור אידיאולוגי אלא פרגמאטי. האידיאולוגיה במקרה הטוב היא משקולות לרגליו של נתניהו, אבל היא אינה מנוע שמוביל אותו קדימה. מורשת בית אבא מקשה עליו לצאת בהכרזות נוסח אולמרט ושרון, אבל זה לא הפך אצלו לכוח מניע לקבוע עובדות כמו זכות תפילה בהר הבית". בהקשר זה מעיר אלדד כי גם שמיר לא החיל את החוק הישראלי על יהודה ושומרון כי תחושתו הייתה שיגרום לצרה שלא ברור איך נצא ממנה.

"שמיר ובגין בנו ביהודה ושומרון ושרון היה הבולדוזר שלהם מתוך תועלתנות פוליטית וזו הפלטפורמה שלו להפוך לאהוב ההתיישבות ואלמלא ההסתבכות המשפטית שלו ושל בניו הוא לא היה יוצא להתנתקות", קובע אלדד ומזכיר כי "גם על שולחנם של בגין שמיר ונתניהו הונחו הצעות נסיגה" ועם זאת הם לא בחרו באפיקים אלו.

את הדברים מסכם אלדד וקורא ללמוד את דבריהם של מנהיגי הימין, הכרזותיהם והחלטותיהם ולא לזלזל באמירות הללו אלא לראות בהן התוויית דרך רעיונית. כאמור, דווקא מהעובדה שלא סיבה כוללת הובילה את מנהיגי הימין לשנות מדיניות לצד עובדת עמידתו של שמיר על עמדותיו ותפיסותיו מוכיחות שאין סיבה של ממש לדחיקת אידיאולוגיית הימין מפני הריאליה המדינית.