שכחתי
שכחתיצילום אילוסטרציה: istock

שאלה: התאמצתי כל כך לספור ספירת העומר, ושכחתי יום אחד. מדוע לא נותנים לי אפשרות להמשיך לספור?

מקור הדין הזה, שאדם ששכח לספור ספירת העומר יום אחד (לילה ויום) איננו יכול להמשיך לספור, כתב בעל הלכות גדולות (מובא בתוס' במנחות סו. סוף ד"ה זכר, ובמגילה כ): "פסק בהלכות גדולות, שאם הפסיק יום אחד ולא ספר, שוב אינו סופר, משום דבעיא 'תמימות'".

כלומר, מפני שכתוב בספירת העומר "שבע שבתות תמימות", הרי שצריך שהמצווה תהיה מושלמת, ואם החסיר פעם אחת פגם במצווה, ואינו יכול לספור עוד.

התוס' עצמם חולקים על הבה"ג, וכותבים על דבריו: "ותימה גדולה הוא, ולא ייתכן".

כלומר, התוספות באמת סבורים שגם מי ששכח יום או כמה ימים, יכול להמשיך לספור.

נראה שבעל הלכות גדולות סבור שכל ספירת העומר היא מצווה אחת, וצריך לעשותה שלמה - "תמימה" (וכך נראה בדברי הרא"ש בסוף פסחים), ואילו בעלי התוספות סבורים שכל יום הוא מצווה בפני עצמה, ולכן גם אם שכח כמה ימים, יכול להמשיך ולספור (בברכה).

ייתכן להסביר עוד את דעת בעל הלכות גדולות, שהוא סבור שישנה התקדמות בספירת העומר. כל שלב בנוי על השלב הקודם. כדי להתכונן למתן תורה צריך לעלות שלב אחרי שלב. אדם שהפסיד למשל את היום השלושה-עשר לא יכול להמשיך, כי אי אפשר לקפוץ משנים-עשר לארבעה-עשר!

כיצד פוסקים להלכה? כששואלים זאת, כולם סבורים שהם יודעים את התשובה ושמי ששכח יום אחד לא ממשיך לספור. אבל באמת – אין זו תשובה נכונה.

להלכה, פסק השולחן ערוך (תפ"ט, ח) - שממשיך לספור בשאר הלילות בלא ברכה.

השולחן ערוך לא פסק שמפסיקים לספור. הוא פסק שממשיכים לספור, אך בלא ברכה. לדעת רוב הראשונים, ממשיכים לקיים את המצווה אף על פי ששכחנו יום אחד או אפילו כמה ימים, אלא שאנו לא מברכים, כי אפשר לקיים את המצווה גם בלא ברכה, ואנו רוצים להיזהר מחשש של ברכה לבטלה.

לסיכום: גם מי ששכח יום אחד (או כמה ימים) לא הפסיד את מצוות ספירת העומר. הוא אמנם סופר בלא ברכה (כי יש הסבורים שבאמת הפסיד את המצווה, ואנחנו רוצים לחשוש לשיטתם) אבל הוא ממשיך לספור באותה רצינות (ואם יכול לבקש ממישהו שיכוון להוציאו ידי חובה בברכה, יש בכך עדיפות), כי לדעת רוב הראשונים הוא עדיין ממשיך לקיים את המצווה.

מה זה "לא זוכר"

אתמול חזר תומר מחתונה בשעה מאוחרת. לפני שהלך לישון, נזכר שלא התפלל ערבית. כיוון שכבר לא היו מניינים, ניגש להתפלל ביחידות בבית. בלילה שלאחריו, כשהציבור הגיעו לספירת העומר לא זכר תומר אם אתמול ספר ספירת העומר. האם יכול לספור כעת?

בדיוק בשאלה זו דן בעל תרומת הדשן (סימן ל"ז). הוא כותב שאם מסופק אם ספר, סופר בשאר הלילות בברכה. וכן פסק השולחן ערוך (תפ"ט, ח).

מה טעם הדבר? הרי אדם ששכח ספירת העומר לא יכול להמשיך לברך?

בעל פרי חדש מבאר שטעם הדבר הוא ספק ספקא. יש לנו כלל בהלכה, שאם יש שני ספקות, הרי שבכל אחד מהם בפני עצמו אנו מחמירים, וכשהם מצטרפים יחד אנו מקלים. במקרה שלנו יש שני ספקות:

ספק במציאות: אולי הוא ספר ספירת העומר ואולי לא ספר. ספק בקביעת ההלכה: גם אם שכח ספירת העומר, ישנן שיטות הסבורות שהוא יכול להמשיך לברך (אף שאין אנו פוסקים כך).

לכן, מכיוון שכעת מצטרפים שני הספקות, הוא יכול להמשיך ולספור בברכה (וכך כתב המשנה ברורה תפ"ט, ס"ק לח).

למרות זאת, אנו צריכים להתאמץ ולזכור לספור ספירת העומר. לעשות פתקי תזכורת בבית, תזכורת בסלולרי, להזכיר זה לזה וכדומה.

כדאי שספירת העומר תהיה כל היום במחשבתנו. אין זו רק מצווה, אנו מתכוננים למתן תורה! ישנו מנהג שכאשר אדם כותב תאריך בספירת העומר, הוא מציין את היום לספירה. יש הכותבים: "עשרים ושלושה למטמוני"ם" וכדומה (מטמוני"ם = מ"ט מונים. כלומר, לימי הספירה שהם 49).

לסיכום: מי ששכח יום אחד (לילה ויום) – ממשיך לספור בשאר הלילות בלא ברכה. אולם מי שמסתפק אם ספר, ממשיך לספור בשאר הלילות בברכה. וצריך לעשות מאמצים לבל נשכח ספירת העומר.

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם"

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן