סיפורו של הפרהוד הושכח ונשכח

בחג השבועות של שנת 41' יצא המון ערבי מוסת אל רחובות בגדד והחל לטבוח במאות יהודים ולבזוז את רכושם. הסיפור שהודחק מבימת ההיסטוריה

שמעון כהן , כ"ט באייר תשע"ו

בגדד
בגדד
צילום: רויטרס



טוען....

לקראת חג השבועות המתקרב שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם איתמר צור, חוקר ההיסטוריה של עם ישראל, על הפרהוד, הפוגרום הרצחני שבוצע ביהודי בגדד ונדמה שנשכח או הודחק מבימת ההיסטוריה היהודית.

צור, שסבו היה בעיראק באותם ימים, מספר על האופן בו ליקט פרטי מידע מקרובי משפחה החל מהיום בו התברר לו כי זקני המשפחה שומרים על סיפור קשה וטראומתי מבלי לדבר עליו.

"לפני כמה שנים אבא שלי סיפר שאמא שלו סיפרה לו על הפוגרום שהיה ביהודי בגדד. התבגרתי ושאלתי את השאלות. שמעתי על פרעות קישינב ועל ליל הבדולח אבל על הפרהוד לא שמעתי", הוא אומר ומעריך כי בימים אלה הדברים אמנם נכנסים לתודעה אבל עדיין לא לספרי הלימוד.

מקרובי משפחה החל לדלות פרטים שנאספו לסיפורו של היום ההוא, חג השבועות, שבו נטבחו בידי שכניהם מאות יהודים שאף מספרם המדויק אינו ידוע.

על פרטי התקופה ההיא והימים שקדמו לטבח הוא מספר כיצד מיד לאחר סיום המנדט הבריטי על עיראק החלה להתגבר השפעתה של המפלגה הנאצית שכללה השפעות אנטישמיות רצחניות ששיאן הגיע במאורעות חג השבועות של שנת 1941.

בתחילת אותה שנה פרצה מהפיכה במדינה. הכוחות הפרו-נאציים התחזקו ותפסו את השלטון. הבריטים, במטרה להחזיר לעצמם את השליטה במדינה החלו בכיבושה מחדש. שמועות וחששות שגברו בקהילות היהודים גרמו ליהודים לאגור מזון לקראת מה שנראה היה כפוגרום ממשמש ובא.

השליטים החדשים, בעידודו של המופתי חאג' אמין אל חוסייני שהיה יד ימינו של היטלר, נערכו לפגוע ביהודים, וממש כמו ליל הבדולח בגרמניה, סימנו את העסקים היהודים כהכנה לפרעות שממשמשות ובאות – שאכן התרחשו.

בבוקרו של ה-1 ביוני, חג השבועות, מיד לאחר התפילה במסגדים המקומיים. חיילים ושוטרים צירפו אליהם אזרחים, ויחד הכו ושחטו עוברים ושבים יהודים. יהודים רבים נאלצו להימלט מביתם. הם נאלצו לקפוץ בין גגות הבתים הצפופים על מנת להימלט מפרעות ההמון.

בזמן הזה ניצלו הפורעים את היעדרם ובזזו בתים ועסקים יהודים רבים, כשקציני משטרה מעמיסים את הרכוש הנשדד על גבי משאיות. בין השאר גם חוללו בתי כנסת וספרי תורה. ידיעות על מקרי אונס וריטוש גופות היו עניין שבשגרה ביומיים הללו.

ממשיך צור ומספר כי הטבח היה ידוע לצבא הבריטי ששכן בפאתי העיר, אולם בתחילה הוא לא התערב. רק לאחר יומיים צבא עיראקי פרו-בריטי נכנס לעיר והפסיק את מעשי הטבח והביזה. הנרצחים כולם, בין 180 ל-600 יהודים, נקברו בקבר אחים גדול.

לדבריו הפרהוד היווה למעשה את נקודת המפנה של קהילת יהדות בבל שהתקיימה למעלה מ-2500 שנה, הגדיל את כוחה של התנועה הציונית בעיראק, והחיש את עזיבתם של היהודים לארץ ישראל.

עוד מספר צור כי במרוצת התקופה שקדמה לפרהוד ניסו היהודים להסתיר את זיקתם לציונות והשתדלו להקפיד ולהוכיח נאמנות למדינה. בשנת 47' התחילו פוגרומים בכל העולם הערבי – בחריין לוב מרוקו סוריה ועוד, רכוש רב נושל ובשנים 50'-51' הצליחו היהודים לברוח מעיראק ללא רכושם. הליגה הערבית אמרה שאין להם אחריות על גורלם של היהודים שהבינו שאין להם עוד מקום בעולם אלא בארץ ישראל.

צור מספר כי לאחר הגעתם ארצה השתיקו יהודי עיראק את המידע על מה שעבר עליהם, בעיקר לנוכח מה שהוא מגדיר כבושה. יהודי עיראק נתקלו בניצולי השואה וה"השוואה" בין הטבח שבוצע במאות יהודי בגדד לעומת רצח ששת המיליונים על אדמת אירופה גרם להם לשתוק ולהשתיק את סיפורם.

"חשוב מאוד לזכור כי גם יהודי ארצות ערב סבלו מהתנכלויות ומעשי טבח אנטישמיים שנבעו מהתעמולה הנאצית פרי היוצר של יוזף גבלס וחבריו. גם יהודי ארצות ערב עברו נכבה שאם נבדוק את המספרים היא היתה קשה יותר מהנכבה הפלסטינית עליה מדברים מבוקר עד ערב.

''גם יהודי ארצות ערב חיו שנים רבות במחנות פליטים שכונו בשם המכובס 'מעברות'. לפיכך, אנו מאמינים ומקווים כי לאחר 75 שנים של שתיקה יוכנס הנושא לתוכניות הלימודים במדינת ישראל וכן בתודעה היהודית, הישראלית והציונית", דברי צור.