התחלה: לפני 35 שנה. נולד וגדל בקריית ביאליק. אחיו הגדול והיחיד הוא אסף ז"ל, קצין בצה"ל שנפטר לפני שנתיים לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.
אובדן: שבע שנים נלחם האח במחלה. "אנחנו משפחה של ניצולי שואה, וזה היה מאוד קשה לכולם לראות אותו במצבו ובסוף לאבד אותו". אסף נפטר בן 35.
שיעור לחיים: "אסף היה אדם מאוד מאמין וגם על ערש דווי בירך, הניח תפילין והביט על החיים בעין טובה. זו הגדולה שלו, וההיצמדות שלו בלי תנאים לקב"ה הייתה שיעור גדול בשבילי".
הורים: האב אברהם (66), "אוטוטו יוצא לפנסיה", משמש מנהל אחזקה במפעל 'דור כימיקלים' חיפה. "מגיל צעיר היינו קמים בבוקר ויוצאים יחד לריצה. אבא לימד אותי מה זו התמדה, לא להרפות, רצים עד הסוף". האם רונית (64) היא סוכנת ביטוח. "נפלאה, תומכת ומסורה".
בית: גדל בבית לא דתי, "אבל מאוד יהודי. היה קידוש, בית כנסת, נרות שבת, חגים, יום כיפור - הכול". למד בבית הספר הממלכתי 'הבונים' בקריית ביאליק, ובהמשך בתיכון 'אורות ביאליק'. לא היה חניך בתנועת נוער. "בסך הכול, ילדות טובה ומאושרת".
לתת: כתלמיד שמינית נטל חלק בפרויקט התנדבותי של נוער תומך במכורים לסמים הנמצאים בתהליך גמילה. "היינו עושים איתם מעגלי שיח, פעילויות משותפות. נחשפתי לעולם שלא הכרתי. זה לבוא מתוך עמדה של לתת להם תקווה וכוח, מאוד מעצים. היה משמעותי בשבילי".
חוסר אונים: בתקופת הסכמי אוסלו והאינתיפאדה השנייה היה נער צעיר. מאותם ימים סוערים זוכר בעיקר את החשש מעלייה לאוטובוסים, את התסכול ואת הפחד של ההורים לגורלו. "זה הרגיש לי לא נורמלי וזה מה שבנה אותי בהמשך להיות אקטיביסט. הרגשתי שלא יכול להיות שאני רק צופה מהצד, והחלטתי שיום אחד אקח חלק בעיצוב המציאות".
ציונות: את אהבת הארץ ינק עוד בבית הוריו. "הבית שלי הוא ציוני מאוד. ההורים דיברו תמיד בגאווה על צדקת הדרך ושזו הארץ שלנו. דברים מאוד ברורים בלי טשטוש".
צבא: דור שלישי בשריון. "סבא שירת בשריון, אבא היה בחטיבה 7 וגם אני".
לבנון: כלוחם צעיר נשלח לשירות בלבנון. "אבא היה באחד מהטנקים הראשונים שחצו את הגבול במלחמת לבנון הראשונה, ואני הייתי בטנק האחרון שיצא מלבנון. יצאנו כמו גנבים בלילה. בתור חייל בצה"ל הרגשתי שמשהו לא מתנהל כשורה עם הנהגת המדינה. מה הבהלה הזאת? מה הסיפור? אבל כמובן שזה לא פגע ברוח הלחימה וברצון לתרום".
מכונן: ממש לקראת שחרורו מהצבא נטל חלק במבצע 'חומת מגן'. "הייתי בג'נין. כשהודיעו על ההרוגים היה עצוב, אבל בטח לא טשטש את הרצון להילחם במחבלים. החיילים שלנו לא מבולבלים, לגמרי חדורי מטרה ונחושים להגן על הבית".
זיכרונות מאפריקה: עם שחרורו מהצבא עבד כמעט שנה בחאן השיירות, אתר תיירות בדואי בנגב. בהמשך, ארז מזוודות וטס לגאנה שבאפריקה. "ניהלתי חוות גידול של פסיפלורה כמעט שנה וחצי. זה היה מרתק. למדתי על המנטליות באפריקה, ומצד שני על הייחודיות הישראלית. אפריקה מלאה בפיתוחים חקלאיים ישראליים ויש הערכה לציוֹן".
חוזר הביתה: לאחר טיול של כמה חודשים במזרח חזר לארץ לתמיד. "כשאתה הרבה זמן לא בארץ, אתה מעריך את מה שפעם לקחת כמובן מאליו". אחת התובנות המרכזיות שעמן חזר ארצה היא "שאין ליהודים מדינה אחרת". עם שובו התגורר בעמק הירדן, עבד ושיפר בגרויות. שם גם הכיר את אשתו, אדרית. נישואין הציע לה בזריחה אל מול הכותל.
החצי השני: אדרית (35), גננת במקצועה. "אמא נפלאה, אישה נפלאה והמנוע שלי. אנחנו יחד בעשייה הציבורית. כשהתארסנו החלטנו שנקדיש את החיים שלנו למען חיזוק העם שלנו". נשואים מזה שבע שנים.
הנחת: בן ובת. הבכור אלון-מגן, עולה לכיתה א', "איזו התרגשות". ושחף-רבקה בת הארבע, "נסיכה אמיתית". כזוג צעיר גרה משפחת פלג במושב מגדים שליד חיפה. כיום הם גרים ברמת רזיאל שבהרי יהודה.
אוניברסיטה: בוגר תואר ראשון במדעי המדינה ומזרח תיכון באוניברסיטת חיפה. ובהמשך, תואר שני בחקר סכסוכים באוניברסיטה העברית. "אנחנו חיים במזרח התיכון והשיח הפוליטי בישראל עוסק במדינת ישראל. מאוד חשוב להבין את הפרספקטיבה היותר רחבה, להפעיל ביקורת השוואתית".
ספר: את ספר ביכוריו 'בין רישיקש להר הבית' בהוצאת אופיר ביכורים הוציא לאור לאחר השלמת התואר הראשון. הספר עוסק בסוגיות ליבה בחברה הישראלית. "רומן פוליטי שבמרכזו חייל משוחרר, שיוצא לטיול תרמילים בהודו ונוגע באתגרים ובזהות הלאומית".
מתחיל לפעול: אל תנועת 'אם תרצו' הגיע לפני שמונה שנים. תחילה הקים את סניף התנועה באוניברסיטת חיפה ובמכללות נוספות בצפון. בהמשך היה לראש מחוז צפון ורכז פעילים ארצי. "זו הייתה תנועה צעירה ולא מוכרת שמאוד התאימה לאני מאמין שלי".
מנכ"ל: לפני שנתיים וחצי מונה למנכ"ל התנועה. מרגיש מבורך לעסוק בציונות, באהבת הארץ ובהגנה על זהותה היהודית של המדינה.
'אם תרצו': תנועה חוץ פרלמנטרית שהוקמה לאחר מלחמת לבנון השנייה על ידי אנשי רוח, סטודנטים ומילואימניקים בהובלת ד"ר רונן שובל. התנועה פועלת לחיזוק ולקידום ערכי הציונות בישראל. "ב'אם תרצו' יש מקום לסטודנטים ואזרחים, דתיים וחילונים, מכל קצות החברה בישראל, שרוצים לבטא את הציונות שלהם. התנועה מחנכת לציונות בלי להתנצל".
אין זו אגדה: התנועה הלאומית הגדולה בישראל מונה כיום 15 סניפים בקמפוסים השונים בארץ, מעל 6,000 חברים, אגף נוער גדול ופרויקטים ציוניים נוספים ומגוונים, "והכול פשוט מאנשים שאכפת להם".
עשה טוב: העמותה מקיימת ימי עיון, מציינת תאריכים חשובים בלוח השנה הציוני כמו יום ירושלים וכ"ט בנובמבר ומארגנת התנדבויות בקהילה, כמו שמירה בחוות חקלאיות, סיוע למשפחות שכולות, חלוקת חבילות לכוחות הביטחון ועוד.
סור מרע: בישראל פועלים יותר מ‑50 (!) ארגוני שמאל קיצוני שממומנים במיליונים על ידי מדינות זרות, "ועושים דה לגיטימציה לכל חלקה טובה בארץ. רואים את זה באקדמיה, בתרבות, בארגונים חברתיים, בתקשורת ובמערכת המשפט. אנחנו מעוניינים לחשוף את מבקשי רעתנו ואת המקורות שלהם".
התודעה: מציין כי האזרח הישראלי הממוצע לא תמיד מודע לפעילות ההרסנית שמתקיימת מתחת לרדאר. "בעידן של טשטוש מושגים, אנחנו שואפים להגן על הזהות היהודית ופועלים לחשיפת ארגונים אנטי-ציוניים שפועלים נגד ישראל במימון זר. הקרב על התודעה ועל הרעיון הציוני הוא קריטי".
השתולים: קמפיין השתולים, שהובילה תנועתו, עורר אמנם סערה רבתי, אך נחל לטענתו הצלחה רבה: "הקמפיין חשף לציבור את גודל הסכנה שמציבה התעמולה האנטי-ישראלית. כיום קיימת מודעות הרבה יותר גדולה לכך שהארגונים האלה הם זרועות שונות של אותו תמנון. הקמפיין גם יצר מומנטום שעודד ארגונים ציוניים נוספים וחברי כנסת להסתער על הנושא".
לא תנצחו אותי: "הם רוצים לערער את הריבונות הישראלית ואת האמונה שלנו בצדקת הדרך. אבל אנחנו נמשיך להיאבק בכל הכלים העומדים לרשותנו בתופעה הזאת, מתוך תחושת אחריות גדולה".
אם זה לא היה המסלול: פעם חשב שיהיה חקלאי בנגב, אבל מאמין כי פעילותו בתנועה חשובה והכרחית: "אין לנו את המותרות להשאיר את התעמולה האנטי-ישראלית הבינלאומית והשתולה מבפנים בלי מענה. מעורבים פה כספים אדירים ואינטרסים בינלאומיים שמטרתם למחוק את מדינת ישראל. אני מרגיש חובה להיות שם, באופן הכי מסור שאפשר".
ובמגרש הביתי:
הבוקר שלי: משכים קום בשש בבוקר, מכין את הילדים לגנים ומתפלל. "הקטנה עוזרת לי עם הטלית ואלון עם התפילין. מאמין שזה טוב לחינוך שיראו מגיל צעיר את אבא מתפלל". שולח את החבר'ה לגנים ויאללה לעבודה. עוד מוקדם בבוקר עובר על המיילים, בדרך עושה כמה טלפונים להנעת פעילות התנועה ומגיע למשרד בירושלים בשעה תשע. הימים בעבודה אינטנסיביים ביותר. הולך לישון אחרי חצות, "לרוב בסביבות שתיים בלילה, תלוי בעומס בעבודה".
דיסק ברכב: ברכב מעדיף להאזין בעיקר להרצאות בנושאים שונים שמוריד מהיוטיוב ופחות למוזיקה. "מנסה לנצל את הנסיעה. כרגע מקשיב להרצאה של מזכיר הממשלה לשעבר צבי האוזר, של ד"ר אסף מלאך וד"ר דרור אידר".
השבת שלי: מנוחה וכמה שיותר. "השבת היא אחת המתנות היותר נפלאות שקיבלנו מהקב"ה".
משקה אהוב: קפה שחור.
אחזקת הבית: אמון בעיקר על ביצוע הקניות והטיפול המסור בסטייסי הכלבה המשפחתית בת השנה.
דמות מופת: משה רבנו. "המנהיג הלאומי הגדול ביותר שידע העם היהודי. הוא זה שבנה את המסגרת הלאומית והחוקתית של עם ישראל".
מפחיד אותי: "שהאליטה הישראלית הדומיננטית כיום תשיג את מטרתה והיא יצירת לחץ אירופי פעיל על שכבת העם בציון, שמסרב ללכת בדרכה". ואגב, מדגיש כי לא מדובר בתופעה חדשה: "הרקע למרד החשמונאים מבוסס על אותה בעיה אחד לאחד. תנועת 'אם תרצו' כאן בשביל לדאוג שזה לא יקרה".
משאלה: "שנמשיך להיות אור לגויים ושבית ישראל ומדינת ישראל לא ייפלו לעולם".
כשאהיה גדול: שואף להמשיך גם הלאה ולעשות על פי אמונתו, את מה שעושה גם היום, "לקחת חלק בבניין הארץ ובהגנה על אופייה היהודי של מדינת ישראל".