הרבי בתפר שבין פמיניזם לכבוד האישה

הרבי מלובביץ' הבהיר שמעמד האישה אינו משען על הניסיון לחקות את הגברים, כי חיקוי כזה פוגע במעמדן. ראיון עם מחברת הספר "הרבי שלי".

שמעון כהן , א' בתמוז תשע"ו

התוועדות נשים
התוועדות נשים
צילום: מעיינותייך

בשבת הקרובה יחול יום ג' תמוז, יום ההילולה לזכרו של הרבי מלובביץ' והתכונה בבתי חב"ד ובקהילות חב"ד בארץ ובעולם רבה.

בראיון לערוץ 7 סיפרה חיה וולס, ראש ארגון 'מעיינותייך' ומחברת הספר 'הרבי שלי' על מעמדן של נשים בחסידות חב"ד לאורו ובדרכו של הרבי.

"הרבי לא היה בעד התנועה הפמיניסטית ודיבר נגדה כפי שהייתה באותן שנים", אומרת וולס ומוסיפה כי לצד התנגדותו נתן הרבי "מקום של כבוד לנשים, הוא ראה בהן שוות ערך לגברים, נתן להן את האשראי ללמוד וללמד, הוביל מבצעים שמדברים במיוחד לנשים והופעלו על ידי אמהות להרבה ילדים, ועם זאת הן פעלו. זה היה סוג של קריירה באורו של הרבי".

אז איך מגיעים לנקודה הדקה שבה משמרים את מעמדן הפעיל של נשים בחברה חרדית ועם זאת לא נגררים לפמיניזם כפי שהוא מתקבל היום? מסבירה וולס: "הנקודה הראשונה היא שלא לוקחים נשים במגמה להשוות אותן לגברים. הרבה אמר שהשוואה כזו מקטינה את הנשים.

"יש לאישה את הכוחות והיכולות שלה ללא השוואה לגברים, ומתוך כך פיתחו מסלולים שבהם נשים יכולות לפתח את כוחן ולנתב את עבודת ה' שלהן ולהגיע לניצול הכישרונות שלהן. הקו הזה מאוד ברור ולא נוגד את ההלכה".

כשנשאלה אם גישה זו מוטמעת בתפיסה החב"דית הקדומה או שמדובר בגישה שהחלה עם הרבי האחרון, היא מציינת שהדברים היוו מענה לרוח שנשבה בתקופה ולמעשה גישתו של הרבי נשמעה בתקופה בה העולם כולו התעורר לעניין הפמיניסטי.

מעמד מיוחד,וולס

בארגונה 'מעיינותייך' מקדמת וולס לימודי חסידות אצל סטודנטיות דתיות ואחרות. בשיחה עמה היא מבהירה כי השיח העולה במפגשים עם הסטודנטיות אינו מתמקד בגישה ובשאלה הפמיניסטית בהכרח, אלא במתן מענה לפניות שעלו מציבור של בנות אקדמיה במכללות ובאוניברסיטאות שחשו שבתקופה זו של לימודים הקשר עם עולם הרוח מתמסמס והתעמקות בלימודי תניא וחסידות יהוו מענה ועוגן רוחני עבורן.

בהמשך הדברים התייחסה וולס לספרה היוצא בימים אלה לאור במהדורה שנייה, ספרה המביא את סיפוריהן של נשים שונות והקשר החי שלהן עם דמותו של הרבי. במהדורה החדשה, היא מספרת, התווספו סיפוריהן של נשים שפנו בעקבות המהדורה הראשונה וביקשו לכלול גם סיפורים שהכירו הן עצמן ממשפחתן והיריעה התרחבה.

וולס מציינת ומדגישה כי הנשים שסיפוריהן מובאים בספר אינן בהכרח נשות החסידות. ניתן למצוא בין הסיפורים את סיפורה של המשוררת זלדה ואת סיפורה של שרה נחשון מחברון המתארת את הקשר החי של ראשית ההתיישבות בעיר האבות בעידודו של הרבי.

דוגמא לאחד הסיפורים המבטאים את הקשר בין הרבי לכל אדם באשר הוא, גבר כאישה, מוצאת וולס בסיפורה של דבורה לאה, בת למשפחה חב"דית שהחליטה שדרך החסידות אינה מתאימה לה ומצאה את עצמה סטודנטית לקרימינולוגיה באוניברסיטה אמריקאית, שותפה לדירה עם חברות שונות בהן גם כאלה שאינן יהודיות.

משפחתה ניסתה להפגיש אותה עם הרבי והיא מנגד ידעה שזו כוונתם וניסתה לחמוק ממפגש כזה העשוי להשפיע על אורח חייה.

לקראת אחד מימי הולדתה אמרו לה בני משפחתה שביום מיוחד זה כדאי שתלך אל הרבי שיפנה עבורה דקה אחת בלבד. היא סברה שהרבי לא יוכל לפעול באופן דרמטי בדקה בודדה אחת ונאותה לפגישה, אך הדקה התארכה והרבי שוחח עמה ארוכות עליה ועל חייה.

כששאל מה היא לומדת והיא השיבה קרימינולוגיה, אמר לה שהתחום אינו מתאים לאופייה הרך וראוי לה ללמוד חינוך. היא שאלה היכן כדאי לה ללמוד והרבי כיוון אותה ללימודים בניו יורק.

אותה שיחה שכלל לא התמקדה בניסיון החזרתה בתשובה, כפי שחששה, שינתה את חייה. היא עזבה את לימודי הקרימינולוגיה ועברה ללמוד חינוך בליוויו של הרבי. היום היא כבר שלוחה במיניסוטה. "הסיפור הזה ממחיש את הגישה של הרב'ה כלפי כל אחד, עם אהבת ישראל לכל אדם, בכל מגדר, בכל מצב, פינה חמה ומכבדת לכל יהודי".