נמאס להם מהאורתודוקסיה?

חלקים באגף הליברלי של האורתודוקסיה כבר לא מסתירים את החיבור הרגשי והתודעתי לתנועה הקונסרבטיבית. היכן עובר הגבול? דעה.

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ה בתמוז תשע"ו

הרב ד"ר בני לאו
הרב ד"ר בני לאו
מאיר סלע

1. בסוף השבוע האחרון יצא קצפו של הרב בני לאו על עורך העיתון "מקור ראשון", חגי סגל.

הזעם יצא לאחר שבעיתונו של סגל הופיעה כתבה על מינוי קצין חינוך ראשי, שכותרתה היתה, "תחושת הקלה בציונות הדתית: אל"מ יעל הס לא מונתה לקצינת חינוך ראשית".

אפשר לחלוק על שיקול הדעת העיתונאי שבהבלטת עובדת אי מינויו של מי שלא מונה, במקום לשים את הדגש על המינוי שיצא לפועל, תוך אזכור כמובן של מי שלא זכו בתפקיד. אבל זה לא הדבר העיקרי שמציק לרב בני לאו.

מה שבאמת מציק לרב בני לאו, הוא לא הדיווח השלילי, אלא המיתוג של אל"מ יעל הס, מי שמזוהה באופן מאוד ברור עם התנועה הקונסרבטיבית בישראל ועם גישת "היהדות הפלורליסטית" כמי שנמצאת בעימות מול "הציונות הדתית".

2. בפוסט שפרסם הרב בני לאו בדף הפייסבוק שלו, ביום שישי בשעת צהריים, הרב בני לאו לא מסתפק בלימוד סנגוריה על הס וסיפור "דאגתה", של אל"מ הס "לשלומן ולטובתן" של "מאות חיילות דתיות".

הרב בני לאו מתעקש לטעון כי דווקא דרכה של הס בלימוד היהדות, דווקא היא זו שמחברת אותה לציונות הדתית.

"לא חגי" כותב הרב לאו בפניה לעורך מקור ראשון, "'הציונות הדתית' אינה חשה תחושת הקלה. נכון הוא שאגפים מיליטנטיים בתנועה הגדולה הזו מרגישים הקלה. הם חושבים שהקח"ר הנבחר, בהיותו עטור כיפה, ישנה את ההשתוקקות ללימודי יהדות מגוונים. ב"ה שיש בציונות הדתית רבים, ואני בתוכם, המאמינים שריבוי לימוד יהדות, על כל גווניו, יוסיף קומה לעם ישראל ולא ינמיך אותו".

על מנת להסיר מעט את המסך, חשוב רק להבהיר, "לימודי יהדות מגוונים", ו"ריבוי לימוד יהדות, על כל גווניו", הם שם קוד ללימוד יהדות בגישה פלורליסטית, לימוד ברוחן של התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות.

3. נניח לרגע את אל"מ יעל הס בצד, היא באמת לא העניין, אבל נישאר לעוד רגע אחד עם הרב בני לאו והעיתון מקור ראשון.

ממש באותו גיליון, במוסף "שבת", מופיע ראיון מגזיני נאה עם הרב בני לאו, יחד עם אחיו עמיחי, רב קונסרבטיבי והומוסקסואל מוצהר, הפועל בארה"ב. זה שאחים הם חברים טובים זה נפלא. זה שיש ביניהם נקודות דמיון וגם נקודות מפרידות זה בטח סיפור מעניין, אבל מה שאותי יותר עניין אלו הדברים שאמר הרב בני לאו בראיון, ובתוכם המשפט שאותי אישית קצת הקפיץ, "לשנינו אין מונופול על האמת".

למעשה אומר הרב בני לאו, האופציה האורתודוקסית שאותה כביכול אני מייצג, והאופציה הקונסרבטיבית שאותה כביכול אחי מייצג, הן אופציות שוות משקל. האמת איננה נמצאת באחת יותר מאשר בשנייה. הצעד הבא, לטעמי, הוא יותר מאשר מתבקש.

4. "התלבשנו" על הרב בני לאו סתם כדוגמה, אבל האמת שהוא לא היחיד. לחלקים מסוימים בתוך הציונות הדתית קצת נמאס מהאורתודוקסיה. הם רוצים להיות דתיים, להתפלל, לשמור שבת וכשרות, להיות חלק מהמרחב הדתי, אבל הגישה היהודית המסורתית שבאה לידי ביטוי באורתודוקסיה, כבר לא נוחה להם.

המתח שהם חווים בין עולם הערכים היהודי קלאסי ובין עולם הערכים המערבי שהם חיים בתוכו הפך לבלתי נסבל. מבחינתם, הבעיה בדבריו של הרב יגאל לוינשטיין על הקהילה הלהט"בית אינו הניסוח אלא המהות. הם באמת כבר לא מסוגלים להיות חלק מעולם ערכים שבו יש גישה שלילית למה שהקהילה הלהט"בית מייצגת.

הקבוצה הזו, שהרב בני לאו מייצג אותה כאן הוא בהחלט מוביל דעה משמעותי בתוכה, לא מתנכרת ליהדות המסורתית ולא מתנכרת להלכה. היא חיה בתוכם. אולם, היא בהחלט לא מזדהה עם הדרך הזו הזדהות מלאה, והיא בהחלט מעוניינת לפרוץ את המסגרת הזו. זו גם הסיבה שהיא מנהלת יחסים של חיבה והזדהות חלקית עם התנועה הקונסרבטיבית האמריקנית ושלוחתה המצומצמת בישראל. האופציה הקונסרבטיבית לא מעשית עבור הקבוצה הזו כפי שהיא, אבל היא בהחלט נותנת מידה לא מבוטלת של השראה.

5. העניין הוא שעל מנת לבדל את עצמו מהזרם האורתודוקסי המרכזי בציונות הדתית עושים הרב בני לאו וחבריו מניפולציה דמגוגית קטנה עם שני חלקים. החלק הראשון הוא ניסיון לצייר תמונה כאילו הוא וחבריו הם מייצגי הרוב בעוד הרב לוינשטיין וחבריו מייצגים מיעוט. החלק השני הוא למתג את הקבוצה שלא חושבת כמוהו כ"אגף מיליטנטי", כפי שצוטט לעיל.

האמת היא שהאגף הליברלי אותו מייצג הרב לאו, כמו גם האגף השמרני מאוד מנגד, הם מיעוטים בתוך הציונות הדתית. רוב המגזר נמצא באמצע, וככל הנראה לא ממש מזדהה עם דרכו של הרב לאו. מה שבטוח הוא, שבקרב המנהיגות התורנית של המגזר הרב בני לאו וחבריו הם בגדר מיעוט שאינו מצוי.

בסופו של דבר, מרבית בני הציונות הדתית רואים את עצמם כחלק אינטגרלי מהאורתודוקסיה, גם אם הם בהחלט נמצאים בקצה השמאלי של המפה. מי שגבולות האורתודוקסיה נמאסו עליהם, הם המיעוט הקיצוני, גם אם קיצוניותו מכוונת לעבר הצד הליברלי.