מברגן בלזן אל העשייה החינוכית תורנית

לאחר ששרד את ברגן בלזן הקים תנועת נוער ציונית, וכשעלה ארצה נרתם לבניית מוסדות חינוך והתנדבות. על שמואל עמנואל שהלך לעולמו אתמול

שמעון כהן , ג' באב תשע"ו

שמואל עמנואל ז"ל
שמואל עמנואל ז"ל
צילום: באדיבות המשפחה

בשבת האחרונה הלך לעולמו שמואל עמנואל ז"ל, מי ששרד את אימי השואה, הקים תנועת נוער ציונית בהולנד, עלה ארצה והיה ממקימי שורת מוסדות חינוך התנדבות ותורה.

על דמותו הייחודית של שמואל עמנואל שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם חתנו, יעקב אנסבכר.

את סיפור חייו של חמיו פותח אנסבכר בימים ההם באירופה. "סיפור חייו החל עם הורים לשמונה ילדים שנקלעו, כמו רבים מהיהודים, למאורעות השואה. הם עברו אותם בתחילה בהולנד, גורשו והגיעו למחנה ברגן בלזן. התיאורים הקשים מאותם הימים מוכרים. הוא ניצל עם ארבע מאחיו. הוריו וארבעה אחרים נרצחו במחנה".

ממשיך אנסבכר ומתאר את הקשיים שעברו השורדים מבני המשפחה, קשיים אותם תיאר בספרו 'יסופר לדור', אותו כתב עם אחיו, ובספר זה הוא מתמקד על מאמציו הכבירים לקיים מצוות גם ברגעים הקשים ביותר שעברו. "הם עמדו על כך והצליחו לקיים עולם תורני ולהשפיע על אחרים סביבם".

"כשיצאו מהמחנה הוא ואחיו הקימו בהולנד תנועת נוער 'שלשלת' ופתחו עיתון בשם הזה . זו הייתה תנועת ציונית דתית. הם הלכו מבית לבית גם במרחק של ארבעים דקות הליכה כדי לאסוף ילדים שרצו להשתתף בפעילות.

"שתי מטרות היו לפעילות הזו – מטרת העלייה לארץ ישראל והמטרה התורנית, לשקם את החורבן הרוחני באירופה כולה ובפרט בהולנד. רבים מהילדים הללו שהיום הם אנשים מבוגרים זוכרים זאת לטובה כמהלך שהוביל אותם לאורך חייהם הלאה".

בהמשך, לאחר שעלה ארצה היה שמואל עמנואל ז"ל שותף בהקמת ישיבת שעלבים, בית מדרש להתיישבות, היה ממקימי אופנת בהר"ן, תנועת עמינדב, היה מזכ"ל תנועת הנוער 'עזרא' ועוד. "היה לו אופי מיוחד – אופי תורני ומעשי.

"הוא היה אדם חביב לכל אחד ומוכן ללמוד מכל אחד, וגם תקיף על עמדותיו. אדם ישר שכאשר זיהה משהו לא נכון היה בנעימות ותקיפות עומד על הדברים. היה לו חוש הומור מיוחד שאיתו ידע להגיד את הדברים לקרובים ולרחוקים. כל מי שסבב אותו ראה את המיוחדות שבו", ממשיך אנסבכר ומספר.

שעלבים
צילום: מרדכי יורבצקי

"הייתה בו גם הכרת הטוב גדולה לאנשים שסביבו. בשנים האחרונות הוא נעזר בבני משפחה ואנשי רפואה וידע להודות", מספר החתן ומוסיף בהקשר זה את מאמציו של עמנואל לאתר את החייל הגרמני שעזר לו אחרי המלחמה לאכול באופן מבוקר, בניגוד לרבים שדווקא לאחר ההצלה הגדולה מתו בשל אכילה בלתי מבוקרת שכזו.

"עמנואל חיפש את אותו חייל, איתר אותו והזמין אותו לביקור בקיבוץ. כך היה גם עם משפחה הולנדית שהסתירה את בני משפחתו. גם אותם חיפש אחרי המלחמה כדי להודות להם. "כל מי שהיה אדם טוב וישר הוא ידע להכיר לו תודה".

"הוא היה איש מעשה. כל חייו הוקדשו לקידום יוזמות תורניות, התנדבותיות ועוד. באופן אישי הוא היה אדם ללא רגע בטל. כשהיה לו רגע זמן הוא מיד פתח ספר ולמד, או הלך לשיעור. הוא היה מהעשרה הראשונים שמגיעים לבית הכנסת, היה מסדר את בית הכנסת ללא תחושת פחיתות".

"בימיו האחרונים הוא היה במצב לא פשוט, אבל הקפיד להניח תפילין עד יומו האחרון, לברך ולקדש, לברך את הנכדים ואת המבקרים, להתייחס בחיוך לכל אדם. הייתה בו אנושיות בלתי רגילה ואישיות נדירה", אומר אנסבכר ומהממד המשפחתי פרטני חוזר אל הממד הכללי: "הייתה בו דאגה לעם ישראל לתורת ישראל ולארץ ישראל שהוא כל כך אהב. ילדיו ונכדיו פזורים על פני כל הארץ. הוא היה מסמן על מפה איפה כל נכד נמצא, מתגורר ולומד".

העיסוק במפעליו ההתנדבותיים והחינוכיים לא הקהה את יחסו למשפחה. "הוא הקים מפעלים עצומים אבל אף פעם לא שכח להתייחס לילדים ולנכדים שלו. היה שואל שאלות על פרשת שבוע, מחכה לתשובה. הוא לא היה נואם את דבר התורה שלו, אלא רוצה לשמוע את הנכד והנכדה.

"היה בו שילוב מופלא של אדם גדול ועם זאת כזה שיודע לדבר בגובה העיניים עם כל אדם וכל ילד באהבה גדולה. הנושא המשפחתי אצלו היה יסוד, גם המשפחה שנותרה בשואה, לא מתוך יגון ועצבות אלא מתוך הרצון ללמוד עליהם על פועלם".