אמא בישיבת ממשלה

גילה גמליאל, בריאיון פתוח על האימהות והזוגיות, על מאבקה לביטול חזקת הגיל הרך ועל הדרך שלה לגרום לישראלים להתייחס אחרת לזקנים

עפרה לקס , ו' באב תשע"ו

נגד מדינה פלשתינית, בעד תוכניות בנייה חדשות ביו"ש. גילה גמליאל
נגד מדינה פלשתינית, בעד תוכניות בנייה חדשות ביו"ש. גילה גמליאל
צילום: מירי צחי

העוזרים של השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, תוהים על כך שהיא לא כל כך מוכרת בציבור הדתי. "כלומר, הם יודעים שיש שרה כזאת, אבל לא הרבה מעבר לזה".

לגמליאל יש פינה חמה בלב לציבור הדתי, במיוחד בגלל שהיא משתייכת אליו באיזשהו אופן. "אני אמנם בלי קוסמטיקה דתית, אבל אני שומרת שבת ומתקיים אצלי מדי שבוע, כבר שמונה שנים, שיעור תורה של חמי".

השיחה עם גמליאל מתקיימת ביום חמישי בצהריים. זמננו קצר. זה היום שבו היא לוקחת את הבנות ממסגרות החינוך, גן ובית ספר, והיא לא רוצה לאחר. האימהות שלה, שהחלה בעיצומה של הקריירה הפוליטית, היא לגמרי חלק ממנה, והיא הייתה רוצה לראות נשים נוספות שמשלבות פוליטיקה ומשפחה. "תשאלי את ציפי חוטובלי כמה 'שעות גילה' יש לה, כמה שיחות על כך שזה חשוב ושזה אפשרי".

ילדה בשכונה של עיוורים

אז נעים מאוד, גילה גמליאל נולדה וגדלה בגדרה, בשכונה מיוחדת - 'שכונת העיוורים', ששמה מתאר אותה במדויק. הוריה של גמליאל נמנו דווקא על הציבור הרואה, אך קיבלו זכאות למגורים במקום מסיבות אחרות. "לרוב העיוורים הייתה שם פרנסה, הם הקימו משפחות רגילות וניהלו בית כנסת פעיל. הם היו הולכים מרחקים כדי להתפלל, בלי מקל. היה מדהים לראות ולספוג את זה". היא לא הייתה סתם ניצבת בהתרחשויות. "כילדה, הייתי עוזרת לחזן של בית הכנסת, כותבת לו קבלות ומכתבים, ומסייעת ברישומים של מי חייב כסף ומי עולה לתורה ומלווה אותו לדואר. במהלך השבוע הייתי מקריאה לו עיתונים ובסופי שבוע ספרים". הילדות הזאת, כך היא אומרת, בנתה בה רגישות חברתית, הפנימה בתוכה את ההבנה שמוגבלות היא לא מגבלה, והפגישה אותה עם אנשים שלא מתלוננים על מצבם אלא מאמצים גישה חיובית לחיים. פרט לכל אלה היא ידעה להודות על הדבר הטריוויאלי ביותר, הראייה.

בהמשך שירתה גמליאל בצבא בתפקיד מנהלת חוקרות עבודה בחיל האוויר, אחר כך המשיכה לאוניברסיטת בן גוריון. בחודשיה הראשונים באוניברסיטה הדרומית היא התגוררה בביתה של אזרחית ותיקה שחיפשה סטודנטית שתארח לה לחברה. "זה היה ממש נחמד. בכל זאת, את עוזבת בית ועוברת לגור במקום שאת לא מכירה. המגורים האלה נתנו לי להרגיש שאני אצל סבתא עכשיו, מה שעזר להעביר את התקופה החדשה והשונה". כעבור 20 שנה, כשתתיישב על כיסא השרה לשוויון חברתי, היא תפגוש בפרויקט כזה בשם 'כאן גרים'. "רצו לסגור אותו כי הוא לא צלח, ואני אמרתי 'וואו זה אני, זה עובד'". היום יש יותר מ‑200 סטודנטים שגרים בבתים של אזרחים ותיקים.

זמן קצר אחרי שהתחילה את לימודיה, החלה להיות פעילה באגודת הסטודנטים והגיעה לתפקיד יו"ר האגודה. היא כיהנה בתפקיד גם בזמן שביתת הסטודנטים הגדולה בשנת תשנ"ט, כשהסטודנטים דרשו להפחית דרמטית את שכר הלימוד.

אחרי המאבק הגדול הזה היא התמודדה לכנסת. "המחשבה הייתה שאם אני צריכה לעבור ולשכנע חברי כנסת להצביע בשביל הדברים שאני רוצה שיקדמו, אז למה שלא אהיה ח"כית ואצביע בעצמי?".

גילה הצעיר הרים אז כמה גבות. "אני זוכרת את ירדנה ארזי אומרת 'מה זה, תהיה חברת כנסת בת 24? אולי נביא לה טיטולים?'". לבסוף כבר קשרו לה כתרי ח"כית, אבל היא הגיעה למקום ה‑25 ברשימת הליכוד, והמפלגה קיבלה בבחירות רק 19 מנדטים. גמליאל חזרה לאוניברסיטה ולאגודה והתקדמה לתפקיד יו"ר התאחדות הסטודנטים. "האישה הראשונה ולצערי היחידה עד כה".

למה?
"זה שאנחנו מנפצות תקרות זכוכית, לא בהכרח מפנה את הדרך לכניסתן של נשים אחרות. אפשר לראות את זה עם גולדה מאיר. אנחנו מתגאים בכך שהייתה לנו ראש ממשלה אישה, אבל היא הייתה יחידה. נכון להסתכל על הצורך לנפץ תקרות זכוכית, אבל נכון יותר לעבוד על העניין התודעתי שזה יהיה מובן מאליו".

בבחירות הבאות התמקמה גמליאל במקום ה‑11 בליכוד, וכך נכנסה לכנסת ה‑16, כנסת ההתנתקות, ושימשה יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה.

"הסטיגמה הייתה רק נגדי"

גמליאל הייתה ממתנגדי תוכנית ההתנתקות. היא התווכחה לא אחת עם ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, על יוזמתו ואפילו זכתה לכינוי "חוצפנית", אבל היא נחקקה בראשו של הציבור הישראלי כמי שהרימה את אצבעה בעד התוכנית. גמליאל מצרה על העניין הזה והיא מקדישה דקות ארוכות משיחתנו כדי להבהיר מה בעצם היה שם. "אני עמדתי בחזית המאבק, נלחמנו בכל הכוח כדי שדברים לא ייצאו לפועל. אבל אני מאוד דמוקרטית. ברגע שעבר החוק, הבנתי שהסבירות שזה הולך לקרות היא כמעט מאה אחוז. אז באתי למתיישבים ואמרתי להם: תשמעו, אנחנו במקום אחר. וכאן זה התחיל".

היה זמן להפיל ממשלה, לעשות דברים דרסטיים. אם אדם חושב שעומד לקרות אסון הוא עושה גם צעדים כאלה.

"מה זה להפיל ממשלה? אנשים לא תמיד חושבים בצורה רציונלית. את מפילה ממשלה ואז את מסתכלת מסביבך ואומרת אוקיי, מה קיבלתי? יש אנשים שאומרים קודם כול נפיל, ואז נתמודד. זו דרך וזו דרך, אבל זה לא רלוונטי להתנתקות אלא לדרך להתמודד עם תרחישים".

מה שלא מובן לגמליאל ואפילו מקומם אותה, הוא שאף אחד מחבריה בליכוד לא עשה אחרת ממנה, אבל רק היא נצרבה בתודעה הלאומית כמי שהייתה בעד. "אני, רובי ריבלין וגדעון סער הצבענו אותו דבר בכל ההצבעות בכנסת", היא מתכוונת להצבעות אחרות שהיו לממשלה, כמו למשל על התקציב. "עליהם משום מה לא הייתה שום סטיגמה". לדבריה, היא אף פנתה למתיישבים ואמרה שהיא מבקשת לפעול למען שיפור חוק פינוי-פיצוי, "אבל אמרו לי שאסור לשתף פעולה, ולא היו קולות אחרים". האמירה הזאת שלה איננה מדויקת. היו ח"כים, תומכי המתיישבים, שפעלו למען שיפור החוק. אחרי ההצבעה על ההתנתקות היו בחירות פנימיות בליכוד והיא לא תמכה בנציגי המורדים, אלא בישראל כץ ובצחי הנגבי. "ואז הייתה תסיסה פוליטית נגדי".

הציבור הישראלי זוכר לגמליאל שהיא התמנתה לתפקיד סגנית שר החקלאות בממשלת ההתנתקות. לדבריה, ריבלין וסער, הראשון יו"ר הכנסת והשני יו"ר הקואליציה, נשארו בתפקידם ולא נצלבו על כך. "כפוליטיקאית צעירה לא הכרתי מונחים של מראית עין, מה צריך לעשות מבחינה קוסמטית כדי שדברים ייראו בצורה נכונה". היא מסבירה שכשהגיע הטלפון מראש הממשלה שרון, היא הייתה ח"כית עם קילומטרז' של שנה בלבד בבית הנבחרים. שרון סיפר לה שהוא רצה למנותה לסגנית שר אצל נתניהו, במשרד האוצר, אבל הלה לא הסכים. ראש הממשלה הוסיף ואמר שהוא משוכנע שישראל כץ, ידידה, ישמח שהיא תהיה סגניתו במשרד החקלאות ויחד יוכלו לעסוק בשיקום העקורים. "כאן בא לידי ביטוי הניסיון של אריאל שרון וחוסר הניסיון הפוליטי שלי. הוא הסיט את קו המחשבה שלי מהצד המהותי של קבלת התיק לכיוונים אחרים". מה שהביא אותה להסכים להצעה, היא אומרת, היה הסיבה שכעת תוכל לסייע לעקורים. "לא היה לי מושג שיחד איתי עומדת להתמנות רשימת מכולת ארוכה של אנשים, וכשהבנתי את זה, זה כבר היה מאוחר מדי. היום לא הייתי פועלת ככה, בוודאות".

בואי נדלג 11 שנה קדימה לסוגיית עמונה. סיירת שם לאחרונה. מה לדעתך אפשר לעשות?

"יש פשרה שמקובלת על התושבים, ואנחנו מקווים שהיא תקבל את הגושפנקא של היועץ המשפטי לממשלה. אם יהיו בעיות, נאשר את חוק ההסדרה שהעלו שולי מועלם ויואב קיש". גמליאל חושבת קדימה על כלל המאחזים, שבג"ץ בעניינם הוא רק שאלה של זמן. "חובתנו בתור ממשלה לתת את המענה הבא לכל 2,200 הבתים האחרים, ולא לחכות שהם יצטרכו לעבור מבחנים. רוב הזמן אני לא מלינה על בג"ץ. אם החוק מספיק ברור, אז אין מרחב גדול של שיקול דעת. בזמן שהממשלה או הכנסת לא עושות את עבודתן עד הסוף, בג"ץ צריך להתמודד עם כל הדברים שמגיעים לפתחו, ומפאת העובדה שמגוון השופטים עדיין לא מספיק רחב - התוצאות ידועות מראש". כפתרון כולל היא לאו דווקא מדברת על חוק, אבל כן על ראייה קדימה שתמנע מראש את הוצאת חרב הפינוי מנדנה.

לכאורה, מתיישבי יו"ש בפרט והציבור הימני-מסורתי-דתי בכלל לא יכלו לצפות לממשלה טובה יותר.

"נכון. בפעם הראשונה בכל השנים יש תחושה שעובדים כמקשה אחת מתוך הכרה בזכויות שמגיעות לתושבי יו"ש. העברנו לשם כמה מיליונים טובים. רק ממשרדי העברנו לשם 10 מיליון שקלים. זו הפעם ראשונה שאת רואה החלטות ממשלה שמתקבלות יחד, כדי לתת דחיפה כלכלית ליו"ש. זה שינוי בגישה. מתסכולי דו"ח טליה ששון להגיע לדו"ח אדמונד לוי".

שאיננו מיושם.

"בואי נאמר כך, כשאין לך על השולחן את דו"ח טליה ששון וכן יש לך את דו"ח אדמונד לוי, זה מאפשר לך לבצע את הפעילויות האלה במרחב הפתוח שקיים היום בממשלה ובכנסת".

אבל מי שאמר למחרת הבחירות "איזה כיף שאלה הנבחרים שלי", מצפה לביטחון בשרונה ובעתניאל וסתם כך בכבישי הארץ. הוא מצפה להפסקת ההקפאה ביו"ש וליחס אחר לירושלים.

"יש שינוי. הוא מקבל את ביטויו בסוגיית התשתיות והכבישים, וגם במימוש תוכניות שהיו תקועות בעבר". ובכל זאת, לדעתה הממשלה מקבלת את הציון "טעון שיפור" בשלוש סוגיות: "אנחנו צריכים לפתח תוכניות חדשות, זה זועק לשמיים; לפתור את אותן 2,200 יחידות דיור ביו"ש שהן בפוטנציאל להסתבך עם מערכת המשפט, ודבר שלישי לראות כיצד מתנהלים יותר נכון בזירה הבינלאומית".

את אומרת שיש בעיה עם תוכניות בנייה, אבל זה בידיכם!

"תביאי את זה אליי", היא צוחקת. גמליאל סומכת את ידיה על שר הביטחון החדש שמקרין לדעתה שינוי גישה, למרות שקודמו גם הוא היה טוב יותר משר הביטחון שקדם לו. "יש דברים שצריך לבצע בהם טיפול שורש, וכאן אני רואה את השינוי. יש פה גישה אחרת ורצון לפתור בעיות ולא לייצר אותן".

נתניהו מעולם לא חזר בו מההכרזה על שתי מדינות לשני עמים. מה דעתך?

"אני נגד מדינה פלשתינית ואני אומרת את זה בכל הזדמנות. אבל אם מדינה פלשתינית תקום במקום אחר שאינו שטחה של מדינת ישראל, אז קטונתי מלקבוע לעולם".

אז מה, סיפוח?

היא עוד לא יודעת. "אני שומעת כל מיני דברים לאחרונה: זה תחילה, ההוא אחרי, אני לא יודעת כמה מזה הם דברים שצריכים לקבל. יש לי על זה עדיין דיון מקצועי שמצריך עבודה מקיפה. אני לא אוהבת תרופות ופלסטרים, אני לא חושבת שזה תמיד נכון אם יש פצע עמוק". להבנתה יש מקום לדון בדברים, להעלות פתרונות אפשריים ולבדוק איך הפתרונות יתיישבו עם עינו הבוחנת של בית המשפט, שככל הנראה יצביע על הליקויים של פתרונות מעין אלה.

גם לאבות מותר לגדל את הילדים

מדי פעם עולה לסדר היום חזקת הגיל הרך - הקביעה האוטומטית לפיה בעת גירושין, הילדים עד גיל שש יהיו בחזקתה של האם. השיא האחרון בנושא הזה היה לפני כחודשיים, כאשר החוק שקובע את ביטולה של החזקה עבר ועדת שרים והיה אמור לעלות להצבעה במליאת הכנסת. ברגע האחרון, בעקבות לחצים מתוך הקואליציה, הוחלט להמתין. שרת המשפטים אילת שקד הקימה, איך לא, ועדה שתדון בנושא.

מי שהובילו בגל הנוכחי את ביטול חזקת הגיל הרך היו חבר הכנסת יואב קיש והשרה גמליאל. לנושא היא נחשפה עוד כשהייתה יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה. בהמשך, כשהייתה סגנית שר במשרד ראש הממשלה, היא דנה בנושא עם גורמים מקצועיים וגיבשה את התפיסה שלה המתנגדת לחזקה, "מתוך ראייה פמיניסטית". לדבריה, "המדינה צריכה להבין שלשני ההורים יש חלק שווה בגידול הילדים. זו צריכה להיות ברירת המחדל בתפיסה ובהצהרה. אם יש לאנשים זוגיות והיא מתבטלת, אין לנו זכות לקבוע מי הורה סוג א' ומי סוג ב', ובטח לא לקבוע לאימהות בחוק שזה תפקידן ושהן חייבות לגדל אותם עד גיל שש. אם יש אבות שרוצים לגדל את הילדים, אז שיוכלו".

זו הייתה התפיסה שלה לפני עשור. "מאז נכנסתי לדברים יותר לעומקם וככל שאת נכנסת לנתונים, את רואה כמה עוולות נגד אבות יש, כמה טובת הילדים היא לא צד פה ואילו השלכות מרחיקות לכת יש לדבר הזה". גמליאל מדברת על מזונות שהופכים אבות להורים עניים, על אבות שעוד בזמן הנישואים לא מעודדים את נשותיהם לטפח קריירה שמא הזוגיות תתפרק ועוד.

ידעת לאיזו מלחמת עולם את נכנסת? הנושא מנקז אליו אמוציות מטורפות.

היא לא נבהלת מהמתקפות עליה ועל הצעתה. "את מסתובבת בכנסת, והרבה מאוד ח"כים וח"כיות, ובהם גם כאלה שמתנגדים לחוק, אומרים 'זה קורה אצלנו בבית'. המון משפחות צריכות להתמודד עם מקרים לא פשוטים". לדברי גמליאל, כבר היום מרבית השופטים אינם מתייחסים בכלל לחזקת הגיל הרך, משום שבעיניהם טובת הילד גוברת על הפִסקה הזאת בחוק. נאמנה לקו שלה שמי שצריך להוביל זו הממשלה והכנסת ולא בית המשפט, היא רוצה שהמחוקק ישנה את המצב גם בספר החוקים.

אבל כל הנושא הזה מכניס את הילדים לתוך קלחת הגירושין. אם לא ברור לאן הילדים הולכים, אז הנה עוד סוגיה להיאבק עליה.

"זה בדיוק הפוך, אני לא מבינה איך לא רואים את זה. הטענה של נשים היא 'אבל הוא ירצה את הילדים'. נכון! אם היה לך בעל שהיה פעיל בגידול הילדים או שעכשיו הוא רוצה להיות פעיל בחיים של הילדים שלו, אז למה שהוא לא יוכל לגדל אותם עד גיל שש? וזה לא גיל שש, כי יש אחים קטנים ולא מפרידים אחים. למה? מי קבע שלמדינה יש זכות ליצור קביעה שזה יהיה המצב? החוק הזה הוא ארכאי ויש סיבה לכך שהוא בוטל בכל העולם". והיא מוסיפה: "אישה שהטיפול בילדים לא נופל רק על כתפיה, יכולה לפתוח פרק ב' בצורה יותר קלה, יש לה יותר זמן לעצמה ולעבודה. אני מודעת לכך שאם זוג נפרד ולא תמיד בצורה טובה, אז המשקעים ההדדיים יוצאים על הילדים. העניין הוא בצריבה התודעתית: הילדים מראש אצל שניכם. זו ברירת המחדל ולא צריך להכניס אותם לתוך המריבה. אחרי שזה מובן, בואו נדבר עד כמה הילדים פה ועד כמה שם, ועל התשלום המוצדק למזונות".

לסטודנטית מותר להיות בהיריון

משפחתה של גמליאל, תודה לא‑ל, נמצאת במקום אחר לגמרי. היא נשואה באושר לחובב דמרי והם חובקים שתי בנות, שתיהן נולדו בקדנציה אחת. הגדולה עולה לכיתה ב', השנייה לגן חובה. כשגמליאל מדברת עליהן עיניה נוצצות ונודדות לשנייה אחת קצרה לנקודה עלומה באופק. מיד אחר כך היא חוזרת לעניינים. ניסיונה ההריוני כסגנית שר-ח"כית-סטודנטית לתואר שני, הביא אותה לשנות כללים הנוגעים לסטודנטיות בהיריון. "סיימתי את לימודי התואר השני שלי בסוף היריון עם בטן ענקית, והמבחן היה עם חומר פתוח. את אמורה להיכנס לתוך הכיסא הקטן עם הידית, ואי אפשר לשבת בשום מקום אחר. החוויה הזאת גרמה לי לבדוק את מצבה של הסטודנטית".

הבדיקה העלתה, למשל, שסטודנטית שנכנסת לשמירת היריון צריכה לבטל את הסמסטר בלי לקבל החזר ואז לשלם עליו שוב. הפעילות שלה הביאה לשינוי המצב הזה, וגם לכך שסטודנטית בהיריון מתקדם תהיה זכאית לחנייה קרובה, לדבר טריוויאלי כמו רשות ללכת לשירותים גם בזמן בחינה, לדחיית הגשת עבודות ועוד.

חוויית הלידה של נשים רבות היא בלתי נשכחת, אבל של גמליאל היא במידה רבה גם מקורית. "הייתי עסוקה בהעברת חוק שנת לימודים חינם לחיילים משוחררים ובוגרי שירות לאומי, בנגב, בגליל, ביו"ש ובירושלים. זה היה החוק הראשון שחל גם ביו"ש אז והיו לי מלחמות על זה". במוצאי השבת שלפני הדיון על החוק בממשלה, היא ישבה עם צוותה לישיבה מקיפה ויסודית. "באמצע הלילה הייתה לי ירידת מים. התקשרתי לאחותי, והיא אמרה לי: 'את חייבת ללכת לבית חולים עכשיו'. אמרתי לה: 'מה? יש לי ישיבת ממשלה מחר'. היא אמרה לי: 'את בלידה'".

כשהגיעה לחדר הלידה, בתוך הצירים החזקים היא עוד התלבטה, "עדיין הייתי בסרט שאגיע לממשלה". כשהבינה מהצוות הרפואי שלממשלה היא לא תגיע באותו יום, היא ובעלה הרימו טלפון למשרד ראש הממשלה וביקשו שידאגו לחוק שלה. "ראש הממשלה פתח את הישיבה ואמר: 'אני רוצה לברך את סגנית השר שיולדת היום פעמיים, גם את החוק וגם את בתה הבכורה'". רק שההכרזה הייתה שעות לפני שהלידה הסתיימה בשלום. "בעלי קיבל המון הודעות מזל טוב לפני שבכלל ילדתי". הלידה הייתה קשה, "אבל פתאום את מבינה איזו זכות זו לייצר חיים. זה משהו אלוקי". גמליאל לקחה חופשת לידה מלאה.

הפיכתך לאם עשתה אותך ח"כית אחרת?

"בטח. כשאת יוצאת מבית החולים עם הסל-קל והיצור הקטן הזה בפנים, ואי אפשר בכלל לתאר את התחושות הפיזיות וההורמונליות, את מבינה שזהו, זה חד-סטרי, האחריות על כתפייך לכל החיים ומתווספת לך פרספקטיבה בשליחות הציבורית. את מתבוננת על כל הדברים בעיניים נוספות ואת חושבת איזה עולם את רוצה שיהיה להם". מעבר לכך יש גם את העניין הפרקטי, "הראייה מתחדדת. ההבחנה בין עיקר לטפל. אי אפשר להסביר איזו יעילה את הופכת להיות".

ואיך באמת עושים את זה? יש הרבה נשות קריירה שממרום המסלול המפרך שהן עברו אומרות לאחרות "אל תעשו את זה".

גמליאל השתתפה בתוכנית 'שש אימהות', שמשקפת את דרך האימהות של שש אימהות שונות, כי רצתה להעביר את המסר שמה שהיא עושה אפשרי. "היה לי חשוב להראות איך השילוב של ההורות השוויונית מפתחת, מלבד זוגיות מאוד מוצלחת, הורות יותר טובה והצלחה בשליחות". אם אנשים רבים רואים בגידול ילדים משהו מלחיץ, גמליאל מדברת דווקא על רוגע ושלווה שקפצו עליה. היא מגיעה הביתה ולא עונה לטלפונים. "הצוות שלי יודע שאם יש משהו בהול הם מתקשרים לחובב. אני לא עונה".

יש אפשרות לסגור תריסים?

"כן. גם לכל היועצים והעוזרים שלי אני אומרת בחמישי אחר הצהריים, ורוב הזמן זה מצליח לקרות: 'לכו להיות עם המשפחה והילדים, תעצימו את עצמכם ותבואו ביום ראשון חדשים'. כיום אני מרגישה שאני מצליחה הרבה יותר, יש לי הישגים יותר מרשימים". היא אפילו מצליחה לקחת את הבנות מהמסגרות בימי חמישי ושישי, ובראשון משתדלת להגיע הביתה בזמן סביר.

לכנסות האחרונות נכנסו יותר ח"כים שהם הורים לילדים קטנים. אם בוחנים את בית הנבחרים כמקום עבודה, הוא לא בדיוק מעודד הורות או יחס למשפחה. דיוני המליאה מתחילים בשעה ארבע אחר הצהריים, אחרי שהח"כים נמצאים מהבוקר במליאה, "ועכשיו באוגוסט, כשכל הילדים בבית, הם מעמיסים המון דברים כי רוצים לסיים הכול לפני סוף המושב". גמליאל בהחלט מביעה תקווה שבקרוב ייקחו הח"כים הצעירים על עצמם לשנות את הכללים.

לעבות את מעמד הביניים

ואחרי כל אלה, גמליאל היא השרה לשוויון חברתי. משרד שנולד כאחראי על האזרחים הוותיקים והורחב תקציבית מ‑49 מיליון שקלים בשנה ל‑450 מיליון, ומבחינת האחריות שלו הוא התרחב למי שהיא מגדירה "כל התחומים שאין להם התייחסות ישירה במשרד ממשלתי", כלומר צעירים, מיעוטים, נושא המגדר וגם פרויקט 'ישראל דיגיטלית'.

נראה שיש פלח אוכלוסייה אחד שאת לא נוגעת בו, שזו שכבת הביניים העובדת והמתפרנסת שסוחבת על גבה את כולם. אז מה, הם לא מקבלים כלום?

השרה גמליאל מסבירה שבעצם ההפך הוא הנכון, וכל מה שהיא עושה הוא כדי לעבות את שכבת הביניים ולדאוג לכך שהיא לא תישחק מבחינה מספרית. היא הובילה שתי תוכניות חומש לאוכלוסייה הבדואית והערבית בצפון, בנתה מכינה קדם-אקדמית לחברה הבדואית ופועלת כדי להגביר את תעסוקת הנשים הערביות בצפון, תוך שהיא מטפלת בכל המהמורות שמונעות מהן לעבוד. "מעמד הביניים נשחק במדיניות שגויה, במסכנות. צריך לתת לאנשים כלים. 65 אחוזים מתקציב הביטוח הלאומי הולך לאוכלוסיה הערבית. אם הנשים יעבדו במקביל לבן הזוג, הם כבר לא יזדקקו לביטוח לאומי ויש לזה נגזרות כלכליות וחברתיות מהפכניות". בהתאם לרציונל הזה היא מסייעת ומממנת לרשויות המקומיות מרכזי צעירים שמטרתם לכוון בוגרי צבא וש"ל שמחפשים את דרכם. במרכזים יש רכז אקדמי, קורסי פסיכומטרי מסובסדים והם מהווים כתובת להתייעצות. "זו מהפכה. זה נותן פלטפורמה לחבר'ה שהם בפוטנציאל להיות מעמד ביניים, את האפשרות והדחיפה לכך".

הרצון להשאיר את מעמד הביניים איתן הביא אותה גם להעברת העסקים בנגב ובגליל למצב 'און ליין' כך שבעת מתיחות ביטחונית, כפי שהיה ב'צוק איתן', הם לא יפסידו ולא יידרדרו כלכלית. 800 עסקים כאלה נמצאים היום ברשת. היא גם פועלת להפיכת הנגב המזרחי לדיגיטלי, כך שאם לא יהיו מספיק מורים במקומות האלה, יוכלו הילדים להמשיך וללמוד במגמות מתקדמות ומוגברות. פרויקטים נוספים של המשרד נוגעים לקידום נשים, למלגות לסטודנטים ולעידוד פעילות של הדור הצעיר עם אזרחים ותיקים. 'שלישי בשלייקס' הורחב לתחומי תרבות חדשים ולמיזמים של ימי כיף וטיולים.

האם ישראל נערכת כמו שצריך לעוד 50 שנה, כלומר להארכת תוחלת החיים?

"יש לנו זכות שכל יום יש לנו תוספת של שש שעות חיים. האתגר הוא להוסיף איכות חיים. הגשתי לממשלה תוכנית אסטרטגית בסוגיית הזדקנות האוכלוסייה, בהתייחסות לתעסוקה. אנחנו מובילים את פרויקט 'דרוש ניסיון'. אלפי אזרחים ותיקים מחפשים עבודה והמשרד הקים מיזם שמסייע להם בהשמה בעבודה. חייבים לתת את הדעת על התעסוקה בגיל הזה". לדעתה יש להוביל שינוי משמעותי בנושא גיל הפרישה, ולא לחלק אותו לפי מגדר אלא לפי עיסוק. "יש מקצועות שחיקה שאי אפשר להמשיך ולעבוד בהם, למשל סיעודיים, מורים וגננות. זה אינטרס לאומי שבגיל מסוים העבודה תסתיים. לעומת זאת במקצועות אחרים אפשר להמשיך לעבוד. בהדרגה יהיו מקצועות שבהם גיל הפרישה יועלה באופן אוטומטי. זו ראייה יותר נכונה למשק ולאנשים. אישה גידלה ילדים עד גיל 30 והיא מחויבת לצאת בגיל 67 לפנסיה, אבל היא לא צברה מספיק כספים, והיא נמצאת בעבודה שאין בעיה שהיא תמשיך בה, אז למה לא לאפשר לה?".

המשרד הרחיב את הפרויקטים שהגה השר אורי אורבך ז"ל והוא נותן דגש רב על מפגש בין-דורי: פרויקט 'כאן גרים' של מגורי סטודנטים אצל אזרחים ותיקים, התניית מלגות לסטודנטים בפעילות עם קשישים, ביקור של בנות שירות לאומי אצל ניצולי שואה ועוד. לאחרונה העבירה גמליאל חוק של 'פטור מתור', לפיו יהיה פטור מתור לאנשים מעל גיל 80.

את חושבת שאנחנו מכבדים מספיק את בני הגיל השלישי?

"שילוב בין-דורי יביא לצריבה תודעתית אחרת בדור הצעיר, כך שלא נצטרך חוקים כמו 'פטור'. מפני שיבה נקום, ויקרו דברים שהיו צריכים להיות מושרשים בנו באופן טבעי".