ערבים הכו אותנו לעיני ילדינו הקטנים

דו קיום בעכו? קבוצת ילדים ומבוגרים ערבים תקפו באלימות קשה בני משפחה, הורים לעיני ילדיהם הקטנים. האם והסבתא מספרות על הטראומה.

שמעון כהן , ב' באלול תשע"ו

איפה המשטרה?
איפה המשטרה?
צילום: מתוך הפייסבוק

בשיחה ביומן ערוץ 7 סיפרו א' ואמה ש', תושבות עכו על אלימות קשה אותה ספגו בני משפחתן לעיני ילדיהן הקטנים מילדים ומבוגרים ערבים, כשסביבם עשרות ערבים צופים בחיוך ואינם נוקפים אצבע.

ראשיתו של האירוע ביום שני בשבוע שעבר, "חגגנו יום הולדת לבן שלי. בסיום היום הולדת רצו לשחק קצת בחוץ. הילדים יצאו למגרש בליווי של גיסי. המגרש היה ריק. לאחר כמה דקות נכנסה קבוצה של ילדים עם כלבים ואיימו שאם הם לא יוצאים הם ישחררו עליהם את הכלב".

א' מציינת כי הילדים הרעבים שאיימו הם ילדים מוכרים וכאלה שמזה זמן רב מציקים לילדיה כמו גם לילדים יהודים אחרים ומאיימים בכלביהם. "הילדה רצה לקרוא לנו. הגענו, אני, גיסתי ובעלי בציפייה שהם יירתעו כשייראו מבוגרים. אבל למרות שהם ראו אותנו הם לא נרתעו ושחררו את הכלב. הילדים השתוללו מהפחד, בכי וצעקות.

"צעקנו שיתפסו את הכלב כשראינו את הפחד של הילדים. הגיעה בעלת הכלב וצעקה עלינו שכך הכלב יהיה ושהוא לא עשה לכם שום דבר. תוך כדי שהיא צועקת היא נתנה לגיסתי סטירה, העיפה לה את הטלפון מהיד. קבוצה של נשים עם גבר התנפלו עליה, נשכו אותה, משכו לה בשיער.

א' ו-ש' מספרות

"הגבר משך את גיסתי מהשיער עד כדי כך שהוא הרים אותה מהשיער, קרעו מעליה את הזהב שהיה עליה ואת הנעליים. אלימות שלא ניתן לראות".

ממשיכה א' ומתארת כיצד היא מנסה להרגיע את הילדים הבוכים, "לא ידעתי מה לעשות. הסתובבתי וראיתי איך מרביצים גם לבעלי וגם לגיסתי. לבעלי היה שם גבר שנתן לו אגרופים בראש ודפק לו את הראש. תוך כדי הילדים, מגיל שנתיים עד 11 שבאו ליום הולדת, בוכים ואמרו לבן שלי שזו פעם אחרונה שבאים אליו. הם הרי באו ליום הולדת שלו".
חווינו התעללויות, ניסו להצית לנו את הרכב, רק בגלל שאנחנו יהודים. לא רבנו עם אף אחד. רק בגלל שאנחנו יהודים. הגשנו תלונות ולא עשו כלום.

"לא ידעתי מה לעשות, הבת שלי מחבקת אותי וצורחת. הבחורה ההיא הורידה לי את המטפחת ודפקה לי את הראש בשער וקבוצת נשים התנפלה עליי והכתה בי בגב. הם היו קבוצה עלי, קבוצה על בעלי וקבוצה על גיסתי. כל זה תוך כדי שכל השכנים יצאו החוצה והסתכלו בהנאה וצחקו. זו השפלה".

א' מציינת כי רק הערבים יצאו להתבונן במתרחש שכן "היהודים לא יצאו כי הם מפחדים. הילדים כאן לא יוצאים מהבית. אנחנו מפחדים לצאת כי הכלבים שלהם משוחררים".

"זו תחושת השפלה נוראית כשרואים את כולם צוחקים. הילדים הקטנים רואים איך מרביצים להורים שלהם. הילד שלי בוכה לי למה חגגנו לו יום הולדת, הוא מרגיש שהכול בגללו. זה נורא לשמוע את הדברים האלה. מאותו יום תפסנו את הרגליים ובאנו לאימא שלי, אנחנו בצפיפות, אמרתי לבעלי שאנחנו לא חוזרים לשכונה. הילדים לא מוכנים לשמוע על השכונה הזו יותר".

לשיחה מצטרפת גם ש', אמה של א', המתארת מציאות ארוכת ימים שבה ילדים יהודים חוששים לצאת מהבתים ומשפחות יהודיות חוות אלימות קשה מנערים ומבוגרים ערבים מתושבי השכונה. האם עצמה ראתה את המתרחש מכיסא הגלגלים עליו לו היא מרותקת, מבלי יכולת לסייע לבני משפחתה המותקפים בידי הילדים והמבוגרים הערבים.

היהודים מפחדים
צילום: מתוך הפייסבוק

ש' עזבה זה מכבר את השכונה לאחר אירועי אלימות שחוו היא ובעלה, והיא מספרת: "ההתעללות הזו שהבת שלי חוותה, זו לא פעם ראשונה. חווינו התעללויות, ניסו להצית לנו את הרכב, רק בגלל שאנחנו יהודים. לא רבנו עם אף אחד. רק בגלל שאנחנו יהודים. הגשנו תלונות ולא עשו כלום.

"בעלי חטף אבן בראש כשיצא מבית הכנסת. הגשנו תלונה ואמרו שיש שמירה אבל אחרי יומיים שלושה הכול חוזר. יהודים אומרים 'אנחנו מפחדים. אחד יורד, אלף עלינו, יהרגו אותנו'. הם שוברים, בועטים בתריסים ואין אף אחד שיכול לדבר איתם".


כשהבת שלי ובעלה חטפו מכות התחננתי שמישהו יעזור. אף אחד מהשכונה לא נקף אצבע. כל תושבי השכונה היו בחוץ ואף אחד לא אמר כלום.
"כאישה נכה, חולת לב, אמרתי לבעלי שאין לי כוח למלחמות אני לא בנויה לזה". על האירוע עצמו היא מספרת: "כשהבת שלי ובעלה חטפו מכות התחננתי שמישהו יעזור. אף אחד מהשכונה לא נקף אצבע. כל תושבי השכונה היו בחוץ ואף אחד לא אמר כלום. אלו שכנים שגרתי לידם שלושים שנה. זה הפך לקטסטרופה בשנים האחרונות. עד שלא גרים שם לא יודעים במה מדובר ולא מבינים מה אדם עובר בשכונה הזו".

על בתה שלה היא אומרת כי לו הייתה לה ולבעלה יכולת כספית גם הם היו עוברים זה מכבר את השכונה. "הילדים לא יוצאים מהבית. זו מדינה דמוקרטית. אני לא מציקה להם, שיכבדו אותנו. למה להציק לנו? למה אין הצקות מהצד האחר? כי הם יודעים שאין כוח ליהודים – אלו אנשים מבוגרים וזקנים ואין מי שיעצור אותם והם מתעללים.

"במדינה שלנו אנחנו צריכים לפחד מאנשים שאנחנו גרים איתם. אנשים עושים עיקוף ביציאה מבית הכנסת כי קבוצת בני נוער מציקה להם. יש כאן חוסר ביטחון כשאנחנו יודעים שהחוק לא עושה כלום. יהודים עוזבים, אבל לאיפה נברח?".

ממשיכה ש' וקוראת: "שכל המתיפייפים ילכו לגור שם שבוע ונראה אותם מתייפיפים אחרי שיתעללו בהם, יתנו להם מכות ויזרקו עליהם אבנים. את האלימות הזו צריך לעקור מהשורש, ללכת לכל הדיירים ולשאול למה הם לא עזרו מול הילדים הבוכים".

עוד מוסיפה ש' ומתארת את אירוע האלימות שחוו בני משפחתה מנקודת מבטה: "אני על כיסא גלגלים ולא יכולה לעשות כלום. אני צועקת ואף אחד לא קם. מתקשרים למשטרה ואומרים להם שיהיה כאן רצח אז שיגיעו. איך שהשוטרים הגיעו אמרו להם להתפזר, הם התפזרו וזהו. זו פשוט שיטה.

"אני לא מבינה איך זה שהמשטרה לא עושה לזה סוף. הם אומרים לנו שזה נוער ושהידיים שלהם כבולות. מה זה ידיים כבולות? מה זה נוער? פתחו לבעלי את הראש ואין אפילו תיק נגד מי שעשה את זה...".