בשבע מהדורה דיגיטלית

איבדו את המזרח

דו"ח ועדת ביטון למורשת יהדות המזרח התקבל בתשואות אך לפני חודשיים, אולם עיון מעמיק במסקנותיו מעלה שאלות קשות

אבישי גרינצייג , ד' באלול תשע"ו

איבדו את המזרח
איבדו את המזרח
איור: שי צ'רקה

ערב הבחירות לכנסת ה‑20, פנו יו"ר מפלגת הבית היהודי השר נפתלי בנט והשרה איילת שקד לראשי ישיבות ורבנים בעלי השפעה בציונות הדתית וביקשו שיצהירו על תמיכתם במפלגה.

הימים היו ימי ההתגוששות בין מפלגת הבית היהודי למפלגת יחד על כל קול של הציונות הדתית, וברקע גם ש"ס וגם הליכוד ניסו לנגוס בנתח המצביעים הפוטנציאלי של הבית היהודי. הסערה על הדחת אלי אוחנה עדיין ריחפה באוויר.

חיש מהר התקיימה בישיבת נחלים פגישה בהשתתפות רבנים דתיים לאומיים מובילים, ביניהם הרב אורי שרקי, הרב רחמים נסימי, הרב שמעון כהן והרב דוד תורג'מן, עם ראשי מפלגת הבית היהודי. בישיבה טענו הרבנים שרבים בציבור המזרחי לא מרגישים שהבית היהודי היא גם הבית ליהודי המזרחי. אחת הסיבות שעלו בפגישה היא מערכת החינוך בחמ"ד, אשר מתעלמת לדבריהם מגדולי ישראל מעדות המזרח, ממורשת יהודי המזרח ומתרבותם.

בנט ושקד שמעו את דברי הרבנים והבטיחו לטפל ולתקן. כאשר בנט קיבל את תפקיד שר החינוך, הוא הכריז שיתקן את העוול ההיסטורי ויכניס את תרבות יהדות ספרד לתוכנית הלימודים של משרד החינוך. זה היה הרקע להקמת ועדת ביטון שעבדה במשך חמישה חודשים ומסקנותיה, שהתפרסמו לפני כחודשיים, מתפרסות על פני 360 עמודים.

גם גלאון החמיאה לבנט

דו"ח הוועדה שאפתני ומהפכני למדי. הוא דורש מקצה שיפורים בלימודי ההיסטוריה והספרות בבתי הספר, הקמת פקולטות חדשות למדעי הרוח בתחום לימודי המזרח, שינוי הרכב חברי המל"ג כך שיובטח בה ייצוג של 50 אחוזים לכל הפחות למזרחיים, הקמת מוזיאונים ייחודיים לקהילות המזרח השונות, מיזמים חדשים בתיירות ועוד. מבחינת הוועדה, אפילו השמיים אינם הגבול: היא דרשה לארגן סיורי שורשים במרוקו, בספרד ובארצות הבלקן, למרות אזהרת מסע חמורה של המטה לביטחון לאומי על טיסה למרוקו. העלות הכוללת של יישום הדו"ח, כפי שנאמדה בזהירות על ידי הוועדה, עומדת על 250 מיליון שקלים בכל שנה למשך חמש השנים הקרובות, המצטברים לכדי 1,250,000,000 שקלים.

השר בנט בחר במשורר המוערך ארז ביטון, פסיכולוג ועובד סוציאלי בהכשרתו, לעמוד בראשות הוועדה. ביטון צירף לוועדה עוד 11 חברים וחברות. שמונה מתוכם אנשי אקדמיה: פרופסורים ודוקטורים בתחומי בלשנות, היסטוריה, מדעי היהדות ועוד. לוועדה צורפו שלושה חברים נוספים מטעם משרד החינוך. הוועדה חולקה לוועדה ראשית ("הוועדה המייעצת") ולוועדות משנה. כל חבר בוועדה הראשית (לא כולל אנשי משרד החינוך) שימש אף כיו"ר ועדת משנה, ומינה את יתר חברי ועדת המשנה שבראשותו. בסך הכל היו תשע ועדות משנה, שעסקו בענפים שונים: אקדמיה מחקר והוראה, היסטוריה, ספרות, הגות וזהות ומגדר. ההחלטות התקבלו בוועדות המשנה, ותפקיד הוועדה הראשית היה לדון בהמלצות ועדות המשנה ולאשרן.

פרופ' חביבה פדיה, יו"ר ועדת המשנה למגדר, מעידה כי שר החינוך לא התערב במינוי החברים לוועדה, דבר שנמסר לשיקול דעתו הבלעדי של ביטון. גם ד"ר יהודה מימרן, יו"ר ועדת המשנה להגות ולזהות, שיבח את בנט על אי התערבותו בעבודת הוועדה ועל כך שנתן לחברי הוועדה יד חופשית לחלוטין בהמלצותיהם ובמסקנותיהם. רבים, מימין ומשמאל, בירכו על היוזמה החשובה של השינוי והתיקון ההיסטורי. אפילו יריבתו המושבעת של בנט, יו"ר מרצ זהבה גלאון, שיבחה את השר והחמיאה לו עם פרסום מסקנות הוועדה.

עיון בדו"ח המסועף של הוועדה מגלה שאכן טמונות בו נקודות אור רבות: היכרות עם מורשת יהודי המזרח וספרד, פרסום דמויות מופת תורניות שנעלמו מהתודעה, סיפור גבורתם של לוחמים בני עדות המזרח, סיורים בעיירות פיתוח וביישובים בפריפריה על מנת להכיר את תרומתם של העולים לבניית הארץ, הבטחת תקציבים שיאפשרו את חקר יהדות המזרח והנגשתה לכלל האוכלוסייה ועוד.

אך לצד נקודות האור, עיון מעמיק בדו"ח מוכיח כי קיימים בו גם צללים וסימני שאלה לא מעטים: האם אכן מדובר בתיקון היסטורי, או שמא החלפת עוול היסטורי בעיוות היסטורי? האם במסווה של תיקון היסטורי, הוכנסה אג'נדה שאינה קשורה כלל למורשת יהדות המזרח? העמקה בתכנים שמנסה לקדם הוועדה מעלה לעתים תמונה פוסט-מודרנית, מוטת שמאל, ואף ניחוחות פוסט-ציוניים.

כך לדוגמה, ועדת המשנה להיסטוריה מתנגדת לשימוש במונח "עלייה" מארצות המזרח בספרי לימוד ההיסטוריה. הוועדה קובעת כי "ההגירה של היהודים מארצות האסלאם שונה מזו של יהודי אירופה בנסיבותיה ובמניעיה", ולכן היא ממליצה לשקול את השימוש במונח "הגירה". עוד קובע הדו"ח: "הציונות של עדות המזרח נשאה אופי יותר משפחתי וקהילתי". כלומר, אין מדובר בציונות הרואה בשיבה לציון ערך עצמי, בהיאחזות בארץ ישראל - מצווה, ובעלייה לארץ - קידום הגאולה, אלא הגירה כתוצאה מצרכים משפחתיים וקהילתיים.

הוועדה גם חוזרת שוב ושוב על כך שהצגת הערבים והמוסלמים בארצות ספרד והמזרח תיעשה מתוך כבוד, בלי שיפוטיות ומתוך רגישות תרבותית. אחד מנימוקי הוועדה לכך הוא שתלמיד ערבי מן הסתם יגלה עניין בספרי הלימוד של המגזר היהודי, וייפגע מהצגת אבות אבותיו באור שלילי של משעבדים ומתאכזרים לאזרחים היהודים.

הפוליטיקלי קורקט שמלווה את דו"ח הוועדה מתחילתו ועד סופו, מגיע לפעמים לידי גיחוך. כך לדוגמה, הוועדה דורשת שכאשר לומדים על גירוש ספרד יצוינו ויודגשו האגפים באימפריה העות'מאנית שהסכימו לקלוט את היהודים המגורשים.

השיח הפוסט-מודרני השולט במסקנות הדו"ח הוליד את ההמלצה ללמד את ההיסטוריה על פי כלל הנרטיבים, ושוב – בלי כל שיפוטיות וחתירה לאמת ההיסטורית. הנה דוגמה קטנה: "במקום בלעדיות של הסיפור הציוני קלאסי-אירופוצנטרי, תכנית הלימודים וספרי הלימוד צריכים להציג מגוון דעות, כמגוון הנרטיבים הרווחים על אודות ההיסטוריה של יהודי ספרד והמזרח והאזור בכלל, תוך הצגה מאוזנת, הכלה והשוואה עם נרטיבים נוספים".

מה בין השומרונים ליהדות המזרח?

אך בזאת לא תמו התמיהות. ועדת המשנה להיסטוריה ממליצה להכניס לתוך תוכנית הלימודים חומרים מתוך ההגות הקראית והשומרונית, ודורשת את הצגת הגותם בלי שום ביקורת של היהדות הרבנית. לשאלת 'בשבע' על הרציונל שמאחורי החלטה זו, השיבו חברים בוועדה: "איננו זוכרים שהנושא בכלל נדון בוועדה". על השאלה מה הקשר בין הקהילה השומרונית ליהדות המזרח, הם השיבו: "זו באמת שאלה טובה, שאין לנו תשובה עליה".

לשאלת 'בשבע' מדוע החליטו לכלול ברשימת סיורי החובה של משרד החינוך את המוזיאון השומרוני בחולון, את המרכז הקראי ברמלה ואת בית הכנסת הקראי העתיק ברובע היהודי בירושלים, השיבו חברים בוועדה: "אתה בטוח שזה כתוב בדו"ח...?!". הדברים אכן כתובים בדו"ח, שאף טרח להדגיש: "חליצת הנעליים בבית הכנסת הקראי עשויה להיות חוויה מיוחדת".

ועדת משנה זו קובעת עוד כי "רצוי לשלב בספרי ההיסטוריה קטעים מהרומנים 'נציב מלח' לאלבר ממי". אלבר ממי הוא יהודי מתוניסיה שהיגר לצרפת, התנגד לציונות והתחתן עם נוצרייה קתולית. גם ועדת המשנה להגות ולזהות ממליצה על לימוד מתוך כתביו של ממי לקראת בר המצווה בכיתה ז', במסגרת לימודי מחשבת ישראל של החינוך הממלכתי-דתי. הוועדה אף מדגישה כי מדובר ב"דמות מופת".

הכנסת כתביו של ממי לתוך תוכנית הלימודים תמוהה. האם ממי הוא דמות מופת בעיני האוכלוסייה המזרחית בישראל? מה ההיגיון מאחורי הצבת אישיות כזו בחלון הראווה של המורשת המזרחית? האם הוועדה התייעצה עם ראשי החמ"ד לפני שהכניסה את כתביו לתיכנית הלימודים בחינוך הממלכתי-דתי? לגבי השאלה האחרונה, ד"ר מימרן, יו"ר ועדת המשנה, השיב לנו בשלילה. "הוועדה פעלה על דעת עצמה, בלי התייעצות עם ראשי החמ"ד", מודה מימרן.

אחד מחברי הוועדה ביקש לומר לנו שלא לציטוט כי הוא התנגד נחרצות להכנסת כתבי ממי, ובפרט כהוגה דעות לתחום של מחשבת ישראל. לדבריו, ממי הוא אישיות פסולה לחלוטין ובקהילות הספרדיות ממי וכתביו היו מוקצים מחמת מיאוס.

וישנן תמיהות נוספות על שיקול דעתה של ועדת המשנה: במסגרת לימודי מחשבת ישראל בחמ"ד יקיימו התלמידים "עיון ודיון במושג מצווה" מתוך כתבי ז'אק דרידה. דרידה, למי ששואל, הוא פילוסוף יהודי ממוצא אלג'יראי, שבחר להגר לצרפת ולא למדינת ישראל. בצרפת דרידה התבולל וסירב להצהיר על יהדותו. גם על חג הסוכות תלמידי החמ"ד ילמדו מתוך כתבי דרידה, ועל "ישראל כחברת מופת בהגות הציונית" הם ילמדו בסיועו של ממי.

עוד ילמדו בחמ"ד את יצירותיה של המשוררת אסתר שקלים, ואת שיריה המתריסים כנגד מסורת קבלת התורה, כפי שבא לידי ביטוי לדוגמה בשיר שלה "מסכת אבות": "הם כתבו את התורה, תורת הנשים וחוקותיהן בעצמם, ומסרום לזקנים, וזקנים לזקנות, וזקנות לאמהות, ואמהות לתינוקות בעצב לידתן לאמר: 'ולכל דבריו ולכל אשר יעשה ולכל תקפו וגבורתו השפילי ראשך, צייתי והמשיכי לכת'. ועכשיו שעשינו קריעה נשב שבעה נקיים, ונכתוב בעצמנו את מסכת אמהות ונשים".

הוועדה דורשת להכניס גם לתוך תוכנית הלימודים של החמ"ד את שיריה של ברכה סרי, אשר גם היא מתריסה ומזלזלת בקדושת התורה. הנה קטע קצר מתוך מאמר של סרי על יוכבד ומרים, שפורסם בספר 'א‑מיתיות', המומלץ אף הוא על ידי הוועדה: "מה עשתה בתה של המינקת האגדית, שהייתה מיילדת כאמה – ועדיין חלבה היה מריר ומלוח כים – משום כך קראו לה מר‑ים? – היא פיתתה את אביה עמ-רם להשיב את אמה יו-כבד (שהייתה כבדה בהריונותיה הנצחיים) וכמוהו עשו כל זכר מבני ישראל".

ראש ישיבת 'אור וישועה', הרב ד"ר אליהו רחמים זייני, הגיב בחריפות לתכנים הבעייתיים העולים מדו"ח הוועדה: "בחירת הדמויות שיעצבו את אישיות התלמיד הישראלי כוללת אנשים כמו פרופ' אלבר ממי וז'אק דרידה. שניהם מתבוללים אנטי-ציוניים שנשואים לגויות. האם כך מתכוון החמ"ד לחנך את ילדי ישראל? האם הוועדה החליטה לעודד התבוללות? האם עובדת היותם צאצאי הספרדים מכשירה את השרץ?".

מתברר שהתשובה לשאלתו של הרב זייני היא שלילית, והחמ"ד בהחלט לא מתכוון לחנך כך את ילדי ישראל. מגורמים במשרד החינוך נמסר בתגובה כי חברי ועדת ביטון אמנם התייעצו עם המפמ"רים השונים לפני פרסום מסקנות הדו"ח, אך הוועדה לא התייעצה עם החמ"ד על הכנסת דמויות בעייתיות כגון ממי ודרידה, ואף לא התייעצה לפני שהכניסה לרשימת הספרים המומלצים את הספר 'א‑מיתיות' ואת שיריהן של שקלים וסרי. עוד נמסר ממשרד החינוך, כי למרות רצונה של הוועדה שמסקנותיה יחייבו את משרד החינוך, השר בנט סירב לדרישה זו ומסקנותיה יישארו בתורת המלצה בלבד. תכנים אשר אינם הולמים את משנת החמ"ד לא ייכנסו לתוכנית הלימודים בחינוך הממלכתי-דתי, גם אם הדבר יהיה בניגוד להמלצות ועדת ביטון.

ועדת חבר מביא חבר

כיצד נכנסו תכנים בעייתיים אלו לתוך תוכנית הלימודים המומלצת על ידי ועדת המשנה להגות ולזהות? התשובה לכך נעוצה ככל הנראה בהרכבה של ועדת משנה זו. בוועדת המשנה להגות ולזהות ישבו עשרה חברים וחברות, ובראשה עמד ד"ר יהודה מימרן, מנכ"ל 'כל ישראל חברים' (כי"ח). בדיקה נוספת העלתה נתון מפתיע: תשעה מתוך עשרת חברי הוועדה משויכים במישרין לכי"ח.

מימרן היה אחראי על בחירת יתר חברי הוועדה וכך, בלי שהרגיש הציבור בישראל, מימרן הכניס לוועדה אך ורק את חבריו וחברותיו לארגון. החברה העשירית היא ד"ר שרית ברזילאי, שלדבריה היא ידידה ותיקה של ד"ר מימרן ושל יתר חברי הוועדה, ועובדת עם מרביתם בשיתוף פעולה בעמותות שונות כבר שנים רבות.

כי"ח הוקמה בצרפת בשנת 1860. מטרותיה המרכזיות היו הגנה על יהודים בכל מקום שהם מתוך ערבות הדדית ותמיכה מורלית. שנתיים מאוחר יותר הוחלט בחברה להיכנס לתחום החינוך כדי להפיץ השכלה ולהעלות את הרמה התרבותית והכלכלית של החברה היהודית. זירת הפעילות המרכזית הייתה יהודי ארצות המזרח. בתי הספר של כי"ח פעלו להחדרת התרבות הצרפתית ליהודי המזרח ותפיסת עולם אוניברסלית. בשל תפיסת עולם זו נמנעו ראשי כי"ח מלתמוך בתנועה הציונית, ובמקומות רבים נוצרה מעין תחרות בין השליחים הציוניים למורי בתי הספר של כי"ח.

יחס הרבנים לפעילותה של כי"ח בארצות המזרח היה מורכב, כאשר מצד אחד רבים הודו לאנשי כי"ח על סיועם ועזרתם להוצאת היהודים ממעגל העוני והנחשלות, ומנגד ביקרו את השפעתם השלילית בכל הקשור ליראת שמיים ולשמירת מצוות. ב‑15 השנים האחרונות החליטו בכי"ח שמרכז הפעילות החינוכית יחזור לישראל, וכיום נמצאים בה כ‑90 בתי ספר תחת חסותה של כי"ח.

נתון סטטיסטי מעניין נוסף ממחיש עד כמה ועדת משנה זו מוטה באג'נדה שלה: בישראל קיימים כמעט 15,000 בתי כנסת, כמחצית מתוכם בתי כנסת המיועדים לספרדים ולבני עדות המזרח. לעומת זאת פועלים בישראל כ‑50 בתי כנסת רפורמיים, ולדברי בכיר בתנועה הרפורמית, מתוכם רק בית כנסת אחד הוא בית כנסת ספרדי: הקהילה הספרדית-שוויונית 'דגל יהודה' בשכונת בקעה בירושלים. למען האמת, לא מדובר בבית כנסת של ממש. התפילה נערכת בכל שבת בבית של אחד או אחת מחברי הקהילה הקטנה. הנשים קוראות בתורה ומשמשות כשליחות ציבור, כמובן בלי מחיצה. מתוך עשרת חברי ועדת המשנה להגות ולזהות, שניים משתייכים לקהילת 'דגל יהודה': דרורי יהושע, ממייסדי המניין, וכן יפה בניה. ובכן: 20 אחוזים מחברי ועדת המשנה מתפללים בבית כנסת ספרדי-רפורמי, למרות שהם מייצגים רק 0.013% מכלל פוקדי בתי הכנסת הספרדיים בישראל.

ד"ר מימרן אומר בתגובה לטענה על ההומוגניות של חברי הוועדה: "הוועדה פעלה בענייניות מוחלטת, וחברי וחברות הוועדה נבחרו בזכות כישוריהם וניסיונם בלבד". האם לדעת מימרן רק חברי כי"ח הם בעלי ניסיון וכישורים לעסוק ביהדות המזרח, להסיק מסקנות ולהמליץ המלצות בנוגע לתוכניות הלימודים של יהדות המזרח?

בוועדה לא ניתן מקום לדמות רבנית או ציבורית המזוהה עם תנועת ש"ס, שרבים מהאוכלוסייה המזרחית רואים בה את נציגתם בכנסת, מזדהים עם ערכיה ולומדים במוסדותיה. בוועדה אין גם ייצוג לרבנים מזרחיים לאומיים כדוגמת הרב אורי שרקי, הרב חיים סבתו והרב ד"ר אליהו רחמים זייני. לדברי חברת ועדת המשנה ד"ר שרית ברזילאי, ההומוגניות הזאת איננה מקרית. היא טוענת כי הוועדה היא אנטיתזה לגיבוש הזהות המזרחית שהנחיל הרב עובדיה יוסף זצ"ל. ברזילאי טוענת כי המזרחיות שנבנתה על ידי תנועת ש"ס היא העתקה מהחברה הליטאית או יצירה חדשה, ואיננה מייצגת את יהדות המזרח השורשית.

פרופ' פדיה: "הרכב מוטה"

לאחר פרסום דו"ח הוועדה, כתבה פרופ' חביבה פדיה, חברת ועדת ביטון, בעיתון 'הארץ' כי "הצוותים הורכבו מאנשי משרד החינוך, אנשי מקצוע ופעילים מזרחיים בעלי אג'נדות שונות. לכן הדו"ח הוא הטרוגני במהותו". אולם לנוכח העובדות על שיבוץ הומוגני של חברים מכי"ח בוועדה, פרופ' פדיה אומרת ל'בשבע' דברים אחרים. פדיה, שלא נמנתה על חברי ועדת המשנה להגות ולזהות, הופתעה לשמוע שחברי הוועדה הורכבו מחברי כי"ח בלבד. היא טוענת ש"הרכב מוטה זה איננו תקין, וכי היה על מימרן להרכיב ועדה מאוזנת יותר, אשר מביאה לידי ביטוי קולות נוספים, ובפרט קולות שמרניים, שלא באו לידי ביטוי בוועדה הנוכחית".

פדיה תמהה על ההחלטה להדיר את רבני ש"ס ונציגיה מוועדת המשנה ואף מהוועדה המייעצת. לדבריה "אין הצדקה להדיר את נציגי ש"ס בטענה שתנועה זו איננה מייצגת את יהדות המזרח השורשית אך במקביל להכניס לוועדה דמויות פמיניסטיות, למרות שאין להן כל קשר למורשת המזרח".

עיון מדוקדק ברשימת חברי הוועדה המייעצת שנבחרו על ידי יו"ר הוועדה ביטון מעלה את השאלה האם חברי הוועדה מייצגים נכונה את הציבור המזרחי במדינה ואת תרבותו ומורשתו. האם הוועדה, שמורכבת באופן גורף מאנשי אקדמיה אליטיסטים, מייצגת את הפסיפס המזרחי המחובר למסורת ישראל? מתוך 12 חברי הוועדה יש מקום לתלמיד חכם אחד: הרב פרופ' משה עמאר, מומחה לפאליאוגרפיה עברית של ימי הביניים ומרצה בכיר למדעי היהדות. פרופ' עמאר הוא חבר בכיר בגוף המזרחי פלורליסטי 'ממזרח שמש', מבית היוצר של ארגון הגג 'כל ישראל חברים'. פרופ' עמאר הוסמך לרבנות, אך איננו מכהן במשרה רבנית.

הרב זייני אומר ל'בשבע' על בעיית ההרכב האנושי בוועדה: "ועדת ביטון הורכבה באופן פסול ומעוות לחלוטין. תרבות יהודי ספרד היא תרבות שכל כולה תורנית. מדוע שר החינוך לא טרח למנות אפילו רב אחד בוועדה חשובה זו? עם כל הכבוד לשיריו של מר ארז ביטון, הוא אינו תלמיד חכם ואף זיקתו לתורה אינה ידועה, כך שלא מובן מה היה ההיגיון במינויו ליו"ר הוועדה. על כך התרעתי בפני שר החינוך באותו יום שבו התפרסם כי ביטון יעמוד בראשות הוועדה".

הביקורת על הוועדה מגיעה מכיוון נוסף: המלצות הוועדה מלמדות על ניגוד עניינים שזועק מתוך הדו"ח. ועדת המשנה לספרות בראשות ד"ר אושרה אלפסי ממליצה לחייב להכניס לתוכנית הלימודים בכל הכיתות שירים רבים של יו"ר הוועדה, המשורר ארז ביטון. ביטון זוכה על ידי הוועדה שהוא עצמו עומד בראשה לתואר "המשורר הקאנוני". גם חברים נוספים בוועדת ביטון זוכים להכניס את שיריהם ויצירותיהם לתוכנית הלימודים של משרד החינוך, למרות ניגוד העניינים שבכך.

גם באגף הליברלי כעסו על התנהלותה של הוועדה. ד"ר יעקב מעוז ממכון שכטר למדעי היהדות תקף: "חברי הוועדה מיהרו לחלק את עור הדוב רק בין היוצרים שהם מכירים ומוקירים". גם כאן, ייתכן שהכול נעוץ בבחירת יו"ר ועדת המשנה. ביטון בחר בד"ר אושרה אלפסי לעמוד בראשות ועדת המשנה לספרות. הדוקטורט של אלפסי עסק בשיריו של ביטון. אלפסי סיפקה את הסחורה, ודאגה להטמיע היטב את שיריו בין המלצות הוועדה.

מאחורי הקלעים: הקרן החדשה לישראל

נקודה משמעותית נוספת בפרשה היא הזיקה בין 'כל ישראל חברים' לקרן החדשה לישראל ולעמותות שמאל קיצוני. הקרן החדשה לישראל תומכת במישרין במאות אלפי שקלים בכי"ח. עמותת 'ממזרח שמש' פועלת תחת חסותו של כי"ח. הקרן החדשה לישראל וכי"ח מחוברים בטבורם לקשת הדמוקרטית המזרחית, או בקיצור הקשת המזרחית. אלי ברקת, חבר ועדת המשנה להגות ולזהות, הוא סמנכ"ל חינוך בכי"ח, ולמרות היותו חובש כיפת השמיים הוא מכהן כראש בית המדרש 'ממזרח שמש'. ברקת היה ממקימי הקשת המזרחית. הקשת המזרחית, נזכיר, הגדירה את המרגל מרדכי ואנונו "לוחם אמיץ", קראה להסיר מיידית את המצור מעזה ולהעמיד לדין את האחראים לביצוע פשעי מלחמה במבצע עופרת יצוקה.

ד"ר מאיר בוזגלו, שכמו חברים נוספים בוועדה היה חבר בקשת המזרחית, הגדיר אותה לפני שלוש שנים "המקבילה המזרחית של מרצ". דמויות מפתח ב'ממזרח שמש' תיארו באוזניי שלא לציטוט את האג'נדה העומדת מאחורי המיזם: מדובר בניסיון ליצור קואליציה שבנויה על סולידריות ותחושה משותפת של קיפוח מצד הממסד של מדינת ישראל. לדבריהם, הקואליציה מורכבת מיהודים מזרחיים "שקופחו על ידי השלטון האשכנזי", וערבים "שקופחו על ידי אותו שלטון שכבש את אדמתם וקיפח את לאומיותם". הצלע השלישית בקואליציה הן הנשים, "בייחוד נשים מזרחיות, שגם הן קופחו על ידי ראשי המדינה", כלומר הגברים היהודים האשכנזים.

ואכן, כאשר הוועדה דורשת לתת ייצוג הולם ליהדות ספרד והמזרח במדינת ישראל, היא דורשת שיזכירו לצד קדושי קהיר והמחלקה השחורה של הפלמ"ח, את הקמת הקשת המזרחית.

לא לחינם מתקצבת הקרן החדשה לישראל בסכומי עתק גופים שפועלים בקרב האוכלוסייה המזרחית. המזרחיים מזוהים כמעט באופן טבעי עם מחנה הימין ועם המפלגות הדתיות. הקרן החדשה מנסה לפתות אותם באמצעות שיעורי תורה ומיזמי פולקלור להתנתק מהמחנה הלאומי ומהממסד הדתי. הקרן החדשה משתמשת בתחושת הקיפוח ובהעצמתה כגורם שישפיע על המזרחיים לקחת שמאלה בכיכר, ולגרום למפץ פוליטי ולעליית השמאל לשלטון.

הדברים מקבלים הוכחה מפתיעה מיו"ר הרשות הפלשתינית אבו-מאזן, על פי עדותו של סמי שלום שטרית בספרו 'המאבק המזרחי בישראל': בשנת 1989 התקיים בטולדו מפגש מכונן בין 38 יהודים מזרחיים ובין משלחת של אש"ף. נזכיר שבאותם ימים החוק אסר מפגשים בין אזרחי ישראל לבין חברי אש"ף. בין המשתתפים במפגש בטולדו ניתן למצוא את יו"ר הוועדה ארז ביטון. את הצד הפלשתיני ייצגו אבו-מאזן ומוחמד דרוויש, שהיו בשעתו חברים בוועד הפועל של אש"ף.

במהלך הפגישה הלא חוקית, פרסמה הנציגות המזרחית תמיכה בהגעה להסכם שלום עם אש"ף. אבו-מאזן מצדו פרסם את ההצהרה הבאה: "בזמן שהממסד האשכנזי בישראל מסרב לשאת ולתת עם אש"ף, חשוב לשאת ולתת עם המזרחים, שמייצגים את הרוב בישראל. משום שהמזרחים הם רוב בישראל, ענייני שלום יהיו תלויים בהם. הם חלק אורגני מהתרבות שלנו, מהחברה הערבית האסלאמית שלנו, חלק מההיסטוריה ומהזיכרון שלנו. עלינו לחדש את הזיכרון שלנו ולהשתמש בתרבות המשותפת שלנו, כדי להתגבר על ההווה ולתכנן את העתיד". לשמחת ביטון ואבו-מאזן פגישתם נשאה פרי, ולאחר שנים מועטות נחתמו הסכמי אוסלו.

חברת הוועדה פרופ' חביבה פדיה לא הסתירה את השאיפות הפוליטיות של חברי הוועדה מיישום הדו"ח, וכך כתבה בעיתון 'הארץ' לאחר הגשת הדו"ח לשר החינוך: "יש לקוות שהמהלך ההיסטורי שעשוי להיפתח פה יוביל להטרוגניות ישראלית חדשה, שאף תיטיב לשרת כל תהליך מיוחל לשלום, כאן בינינו ובמזרח התיכון". למעשה, הדברים כבר רמוזים בדו"ח עצמו: "העולים מארצות המזרח וספרד נשאו בחובם ציונות מחוברת אל המסורת היהודית. ציונות חברתית ומחברת שטמונה בה גם אפשרות לחיים הרמוניים יותר עם שכנינו המוסלמים מבית ומחוץ".

רבה של קריית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית הרב רצון ערוסי שיגר לאחרונה מכתב לשר החינוך, ובו ביקורת מרומזת על התקלה שיצאה מתחת ידו בהרכבת הוועדה: "זכית כאשר החלטת לשלב את מורשת יהדות המזרח במערכת החינוך. אולם תן דעתך לתכנים. זכור דברי החכם מכל אדם, 'ותשועה ברוב יועץ'. שלב בתוך יועציך הקרובים אישים המייצגים נאמנה את מורשת יהדות המזרח המהותית האמיתית, שהיא חלק בלתי נפרד ממורשת ישראל הנצחית".

כעת הכדור נמצא בידיים של שר החינוך. בנט נתן לביטון יד חופשית במינוי חברי הוועדה ובמסקנותיה. בנט מצדו הכריז כי משרד החינוך בראשותו יכניס כבר בשנה הקרובה תכנים שקבעה הוועדה. אך עדיין לא מאוחר לנפות את ההמלצות הבעייתיות שנשתלו בתוך הדו"ח. האם בנט אכן יתקן את הליקויים? האם ייאות לשמוע את דעתם של רבנים יוצאי ספרד וארצות המזרח לפני שיאמץ את מסקנות הדו"ח במלואן? אם לא, ייתכן שבנט ימצא את עצמו בפני סערה תורנית חדשה.

==============================================================

תגובת שר החינוך: ההמלצות נבחנות

מלשכת השר בנט נמסר בתגובה לכתבה: ועדת ביטון הוקמה על ידי שר החינוך בנט במטרה לתקן עוול היסטורי. לאחר עשרות שנים שבהן חמישים אחוזים מהעם היהודי הודר מספרי ההיסטוריה, הספרות, התרבות, הזהות היהודית והמורשת בבתי הספר, החליט השר בנט כי הגיעה העת לתקן זאת ולספר סיפור יהודי-ציוני שלם, שבו יש מקום לכולם. ליהדות ספרד והמזרח מורשת מפוארת ותרומה אדירה למפעל הציוני ולזהות היהודית, כזו שראויים ילדי ישראל כולם להיחשף אליה ולהתחנך לאורה.

בהתאם לזאת, מינה שר החינוך ועדה ציבורית שנתבקשה לגבש המלצות ליישום החזון. השר בנט קרא למשימה זו את חתן פרס ישראל המשורר ארז ביטון, לעמוד בראש הוועדה.

כל חברי הוועדה הציבורית המייעצת מונו באופן מקצועי, לאחר בדיקת אי ניגודי עניינים ואישור הייעוץ המשפטי של משרד החינוך. חברי ועדות המשנה אינם נבחרים או ממונים על ידי משרד החינוך, ואינם מחזיקים בתואר או בתפקיד רשמי.

כל המלצות הוועדה נבחנות בימים אלו על ידי צוות יישום והטמעה מיוחד ומקצועי אותו מינה השר. את העבודה מרכז יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, ד"ר מוישי וינשטוק. עם סיום עבודת ועדת היישום, יפורסמו בצורה מסודרת השינויים הצפויים.