בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם דניאל זמיר

בן 35. תושב ירושלים. אב לשניים. יוצר ומלחין, נגן ג'אז וזמר

עפרה לקס , י"ב באלול תשע"ו

דניאל זמיר
דניאל זמיר
צילום: מרים צחי

התחלה: מרחשוון תשמ"א, פתח תקווה. האב מנהל סוכנות נסיעות, האם מורה למוזיקה, והצלילים נכחו בבית תמיד. "בגיל חמש-שש התחלתי ללמוד פסנתר". אחר כך הייתה שנה של כינור וגם שיעור אחד בתופים, ואז מעבר מיידי לסקסופון. יש לו אחות גדולה.

לימודים: יסודי 'הס' בעיר, אבל הנגינה לא הפריעה ללימודים, "הייתי מהתלמידים הטובים ממש". ההמשך היה בחטיבת הביניים 'בן צבי', "שם התחלתי להתחבר יותר למוזיקה". עם הזמן הכיוון התחדד: "נבחנתי לתלמה ילין והתקבלתי".

תלמה ילין: "הפכתי להיות מוזיקאי. כבר לא הייתי השפיץ של המשפחה באירועים משפחתיים, אלא מצאתי את עצמי חושב, מעמיק ומשקיע בזה הרבה". במקביל נמצאה שפה משותפת רחבה יותר עם החברים לספסל הלימודים. המגמה הייתה ג'אז והלימודים הסתיימו בהצטיינות.

ג'אז: הדרך לז'אנר עברה דרך הסקסופון, שהמקום העיקרי שלו במוזיקה הוא ג'אז. "התחברתי לזה, אהבתי את הממד של האלתור והרגשתי שזו מוזיקה יותר עמוקה, שהיא דורשת מהאדם יכולת ריכוז נפשי, ואולי יותר אינטליגנציה. כל תקופת התיכון לא האזנתי למוזיקה פופולרית. זה ללכת למקום פחות עמוק, פחות יצירתי ועם פחות כישורים על הכלי".

צה"ל: עוד לפני הגיוס שלחו אותו הביתה בגלל תת משקל. "ביקשו שאחזור בעוד חצי שנה", והוא חזר. "שתיתי המון טרופיות לפני הבדיקה והצלחתי לעבור את הסף". התרמית התגלתה כמה חודשים אחרי הגיוס בבדיקה סתמית אצל רופאה צבאית. "היא גילתה שאני בתת משקל ושוחררתי".

גיוס עכשיו: "במשך שנים ניסיתי להתנדב, הפעלתי קשרים גם אצל פוליטיקאים שהכרתי וזה לא הצליח", הוא כואב את זה. "כל המצוות שאנחנו עושים לא משתוות לחייל שעומד שמונה שעות במחסום עם האפוד והנשק ומוכן למסור את הגוף והנפש. אם יקראו לי היום, אני עוזב הכול ומתגייס ועושה מה שאומרים לי".

אחרי השחרור: "באותה תקופה הייתי פציפיסט. תמכתי במפלגות הערביות והח"כים הערבים היו הגיבורים שלי. מרצ היו ימניים מדי בשבילי". לכן הפטור מהצבא התיישב טוב "והתחלתי לתכנן את הנסיעה שלי לניו-יורק".

ניו-יורק: השנה הייתה 99', בנימין נתניהו היה ראש הממשלה, "הרגשנו שזו מכה גדולה, שהמדינה בגדה בנו, במיוחד שזה היה אחרי רצח רבין. עזבתי את ישראל בטריקת דלת ולא התכוונתי לחזור". הוא נרשם ללימודי ג'אז בניו סקול, וכשנחת שם התעניין בבייסבול ופוטבול ודיבר רק באנגלית. "התאמרקנתי".

החשיפה: הקים עם חברים להקה שעשתה מוזיקה אוונגרדית. "כתבתי מוזיקה שהיו בה אלמנטים שאז קראתי להם ערביים או מזרח תיכוניים, הקלטנו משהו ונתתי אותו לג'ון זורן", אמן בעל שם בתחום הג'אז וגם יהודי. ליל שבת אחד הוא ולהקתו הופיעו במועדון בניו-יורק ליד האולם שבו הופיע זורן. למחרת חיכתה לו הודעה במשיבון.

ההודעה: "כל הכבוד על המוזיקה, בוא נעשה משהו ביחד. כמה אני גאה בך שאתה עושה את המוזיקה היהודית הזאת". זורן אינו אדם דתי אבל בעל מודעות יהודית מפותחת. "אמרתי לעצמי וואו, אז ככה קוראים לזה".

תקליטים: זורן לקח אותו תחת חסותו וההצלחה העולמית לא איחרה לבוא. שלושה אלבומים הוקלטו תחת הלייבל TZADIK והוא נהנה מהתואר "תלמידו המובהק וממשיך דרכו של זורן". הייתה לו תחושה שהוא כובש את העולם, "רק שתוך כדי, התחיל להציק לי העניין שמשהו חסר לי בהבנה של החיים".

חסר: "לא יכול להיות שהעולם נגמר בגשמי. התעסקתי במוזיקה שהיא רוחנית ויש בה כמיהה לחופש. ידעתי שיש משהו מעבר".

להפשיל שרוולים: "נכנסתי מאוד חזק לכל הנושא של תורות המזרח", ובהמשך גם נצרות "די משעמם", ואסלאם "בקוראן יש הרבה רגשות תסכול וזעם ודרכים לא נכונות לפרוק אותו". הוא שוטט וחיפש בכל מקום, "והאירוניה היא שלא העליתי בדעתי לבדוק את היהדות. לא ידעתי שהיא קשורה ברוחניות".

על החוף: הוא ולהקתו הוזמנו לפסטיבל הג'אז באילת ונפשו בשבת בחוף הים בתל אביב. אדם בן 70 שהתעקש לשחק איתו מטקות אמר לו משפט מפתיע: "רואים בעיניים שאתה מחפש רוחניות". אחרי שיחה מעמיקה המליץ לו האיש, מחפש ותיק בעצמו, על שני ספרים: משלי וקהלת. "כשקראתי קהלת אמרתי: 'יכול להיות שהוא שואל שאלות קיומיות? אני בטח טועה', אבל אחרי העמקה התברר שכן".

לא לפחד כלל: "אחד הדברים שלמדתי בזן ובבודהיזם זה להיות פתוח ובלי דעות קדומות, ולכן המשכתי לקרוא". בהמשך, בעצת זורן הוא אפילו קנה לעצמו ציצית, "כי זה עוזר לזכור" והלך בניו-יורק עם קוקו, עגילים וציצית. באותה הזדמנות רכש קלטת של אמנון יצחק כדי להוסיף כרקע בהופעות, "זה היה מאוד מוצלח". בשלב מסוים הוא גם האזין לקלטת.

ארוכה הדרך: מכאן לשם הוא נחשף לספר הזוהר ולספר יצירה והתלהב. מאוחר יותר קנה קיצור שולחן ערוך, נרתע והחליט לא לחזור בתשובה. אבל אחר כך החליט לא לפחד לקיים מצוות. הוא פגש חבר, מאט מילר, שלמד איתו בקולג' והופתע לראות אותו עם זקן. היו חוויות לא מרנינות של שמירת שבת וליל סדר, ולבסוף מאט הזה (שמצא את השם היהודי מתיסיהו) סידר לו חברותא חב"דניקי.

חב"ד: "באחת הפעמים שלמדנו, החברותא הלך לעשות קפה. על השולחן היו מונחות איגרות הקודש. אמרתי 'נו, נראה אם זה באמת עובד' ושאלתי את ה' אם יש סיבה שאהיה חב"דניק". הפתיחה באיגרות הייתה חד משמעית: "היה כתוב שם 'אם אתה מחפש את האמת אתה חייב ללכת דרך חב"ד'". ואז החלה ההתקרבות לחסידות, "הבנתי שזה מדבר אליי מאוד ועונה על השאלות".

הבנה עמוקה: "גם לפני שהייתי דתי הרגשתי שליחות במוזיקה. כשנהייתי חב"דניק הבנתי למה".

בחזרה לישראל: עם ההתחזקות התעוררו געגועים עזים לישראל, והחלו ביקורים תכופים וארוכים יותר בארץ. "יום אחד, כבר היה 2006, נסעתי באיילון וראיתי עץ קטן וכפוף נטוע בחול. אמרתי לעצמי 'תן לי את זה פה, כי זה אמיתי, ולא את מה שיש שם. ביקשתי מה' סיבה להישאר בארץ", וכעבור יומיים הגיע טלפון מ'התו השמיני' ובו הצעה מיידית להקליט אלבום.

'אמן': האלבום הראשון שלו בארץ הוא הידוע והמצליח ביותר שלו והוא גם אלבום הג'אז הנמכר ביותר בישראל בכל הזמנים. "חשבנו שיימכרו 100 עותקים, אבל הוא הגיע למעמד זהב וחשף קהלים חדשים למוזיקה הזאת".

מזמור: ארבע שנים אחר כך הגיע טלפון מאיציק וייס, שביקש להקים בית ספר גבוה למוזיקה לציבור הדתי ומינה אותו למנהל אקדמי. "חשבתי שזו הזדמנות נהדרת להשפיע על הציבור הדתי". הם לא שיערו את גודל ההצלחה: "הציבור הדתי אוהב מאוד מוזיקה ועומק מוזיקלי, אבל במשך מאות או אלפי שנים לא הייתה מסורת של חינוך מוזיקלי". הרמה השלטת הייתה בינונית ומטה "וכאן ניתנה אפשרות לציבור הזה ללמוד ברמה גבוהה, בלי להרגיש לא בנוח".

מגמה חדשה: היה מעבר מ'מזמור' לקריה האקדמית אונו, שם ייפתח השנה מסלול מוזיקה יהודית שמיועד לחרדים. "בכל המקומות אני רואה את הצימאון ללמוד מוזיקה ברמה גבוהה. הציבור החרדי עוד פחות מכיר ופתוח למוזיקה הכללית".

החלום: "לשנות את סצנת המוזיקה בישראל, שתהיה מעורבת: דתיים וחילונים".

ימי תרבות: מופיע במסגרת המיזם של מפעל הפיס שמתקיים בימים אלה ומביא עשרות הופעות לציבור הרחב ב‑20 שקלים בלבד או ללא תשלום. "אני מופיע ביום ראשון הקרוב עם ג'קי לוי בז'ראר בכר בהופעה מרגשת ומיוחדת, שבה ישולבו קטעים שלו ושלי". לדעתו המיזם "מבורך. תמיד חשבתי שהממשלה צריכה לסבסד מופעי מוזיקה. כשאנשים צריכים להשקיע 150 שקלים לכרטיס זה קשה. והמיזם הזה מנגיש תרבות".

בעבודה: עמל על מופע הפתיחה של פסטיבל העוּד שיתקיים בחודש מרחשוון, עם שלומי שבן, שלמה גרוניך ושם טוב לוי. במקביל מתבשל אלבום חדש, דיסק של שירים והוא גם "ממשיך בהופעות בארץ ובחו"ל".

משפוחה: גרוש ואב לשניים, שלמה בן שבע ומנדי בן ארבע וחצי. הגדול לומד בחורב, "ליד הבית", והצעיר בגן בהר חומה. "יש לנו קשר נהדר. חצי מהזמן אני מגדל אותם ומטפל בהם, מבשל, מכבס ועושה שיעורי בית".

חינוך מוזיקלי: "אני משמיע להם מוזיקה קלאסית וג'אז. בקרוב נתחיל ללמוד על כלים".

אם זה לא היה המסלול: "אני לא רואה את עצמי עושה שום דבר אחר חוץ ממוזיקה, אולי ז'אנר או כלי אחר, אבל מוזיקה".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב: כשהילדים איתו הוא קם בשש וחצי, אם לא והוא גם אחרי הופעה אז בשבע וחצי. לא לוקח ת'זמן, "אני אוהב את הבוקר". אחרי מודה אני ונטילה מארגן את הילדים לבית הספר, מפזר למסגרות, טבילה, תפילה "בשטיבלך בקטמון", ואז שלוש שעות בכולל ליטאי, "אני אוהב את לימוד הגמרא".

מוזיקה: עכשיו שומע קלאסית, "כרגע עמוק בתוך ברהאמס", וג'אז "דברים מהעבר שאני אוהב". כשאחד מחבריו מוציא דיסק, גם אם זו מוזיקה יותר פופולרית, הוא מאזין.

שבת: "בשבת האחרונה הרגשתי תחושה של חירות. אתה משוחרר מכל המגבלות של העולם הזה. זה יום כל כך מיוחד". כשהילדים איתו אז שבת היא גם גן שעשועים ומשחק משותף וביקור אצל סבתו, "שגרה לא רחוק".

עתים לתורה: חוץ מהכולל יש עוד. למשל חברותא בחסידות עם תלמיד 'מזמור' לשעבר.

פנאי: "הבילוי והפנאי שלי הוא עם הילדים. הולכים לטיולים לנחלים, לרמת הגולן, לכנרת".

אחזקת הבית: באופן עצמוני, "זאת הסיבה שאין לי הרבה פנאי".

מפחיד: לפגוע באנשים. "אני מאוד מנסה להתרחק מזה", וגם "מפחיד אותי המצב של העולם", גם הכוכב וגם אלה שגרים בו, "זה קשור אחד לשני".

דמות מופת: הרבי מלובביץ', "האדם המושלם ביותר בדור הזה במידות, בהנהגה, בהשקפת העולם, בשמירת המצוות בין אדם לחברו ובין אדם למקום".

משאלה: "גאולה אמיתית ושלמה", או בשפה חב"דית: "משיח צדקנו עכשיו".

כשתהיה גדול: "אנגן בבית המקדש".

ofralax@gmail.com