מנותקים באושר

זו יכולה להיות מסיבת עיתונאים חשובה עם ראש הממשלה, טקס זיכרון ממלכתי או אפילו סתם הרצאה אקדמית.

כמעט בלתי אפשרי לשכנע את הישראלי המצוי להיפרד מהסלולרי החכם שלו ליותר מרגעים ספורים.

לכן, גם כשהוא נקלע לסיטואציות כאלה, שבהן יתבקש לעתים להותיר את המכשיר מחוץ למקום האירוע כדי לכבד את המעמד, לא יהיה קשה לזהות משתתפים שיזלגו בתוך זמן קצר מחוץ לאולם, כדי לוודא שהסמארטפון ממשיך בחייו הרגילים גם בלי הבעלים שנטש אותו.

המכשירים החכמים שנכנסו אל השוק לפני שנים ספורות בלבד, שינו את סדר היום של רובנו. הזמינות, קצב העברת מידע ותמונות, כמו גם התעדכנות בחדשות כמעט בזמן אמת - הפכו את המכשיר לחלק כמעט בלתי נפרד מגוף האדם, שקם איתו בבוקר, הולך לישון איתו בלילה ולפעמים גם מתעורר בעטיו מהשינה. אולם יש גם כאלה שהחליטו לשים סוף לקצב החיים שמכתיב המכשיר החכם, ובחרו לחזור אל המכשיר הפשוט והישן.

בלי סמארטפון עובדים טוב יותר

על פניו, לאנשי העסקים קיים הקושי הגדול ביותר לעזוב את המכשיר החכם, המשמש אותם רבות לצורך עבודתם העסקית והניהולית. אפרים בן שוחט (29), נשוי ואב לחמישה תושב יצהר, הוא יזם ומנהל של כמה עסקים וארגונים. חמש שנים החזיק בכיסו את הסמארטפון, עד שהחליט לוותר עליו. הסיבה, באופן מפתיע, היא דווקא כדי לשפר את ההתנהלות המקצועית שלו.

"בחיים העמוסים של היום מגיע אלינו המון מידע בקצב מסחרר, והמצב רק מחמיר", אומר בן שוחט, "התפקיד שלנו הוא לנהל את המידע שמגיע אלינו. כחלק מתהליך של התייעלות, מומחים רבים היום אומרים שצריך להאט את הקצב. אנחנו לא בנויים לקצב הנוכחי של הזרמת המידע, ויש תוצאות לא טובות לזה שאנחנו מאלצים את גופנו ונפשנו לעמוד בזה: אנשים לא מרוכזים במה שהם עושים. כל משימה, פגישה או שיחה עם אדם אחר מופרעת באופן מתמיד בהסחי דעת מצפצופים, הודעות, ווטסאפים, מיילים, שיחות, פייסבוק ועוד", הוא מסביר.

בן שוחט משתף במחקר שקרא, אשר מעלה שהעובדה שיש לנו טלפון חכם דלוק בכיס, כבר מורידה את הריכוז ב‑40 אחוזים. "כל הזמן, בתת מודע, אתה נמצא בדאגה שמא קיבלת הודעה. אפשר לראות את הבדיקה האובססיבית של המכשירים החכמים כל רגע, שלא לדבר על הדחף המתמיד לדעת מה קורה בחדשות. כל אלה גורמים לנו לתפקד בלי יישוב הדעת, וזה גורם לתוצאות גרועות יותר, לאי הבנות, להספקים נמוכים ואפילו לפגיעה מסוימת באנשים. זה באמת לא נעים להשקיע בלהגיע לפגישה, ואז האדם השני לא בדיוק איתך ולא יורד לעומקם של דברים כי הוא מרוכז במכשיר שבידו".

הסיבה השנייה לנטישת המכשיר היא הסכנה הרוחנית. "כאדם שמאוד רוצה שתהיה לו יראת שמיים, המכשירים החכמים הם מאוד מסוכנים. מעבר לפריצות הרבה שיש באינטרנט היום, אנשים לא מודעים שהטכנולוגיה התקדמה גם בזה. כיום יש אפליקציות מזעזעות לפריצות, דברים שאדם ממוצע שישמע עליהם - יתחלחל לגמרי. זה סוחף עד כדי התמכרות, בדיוק כמו כל התמכרות אחרת, שפוגעת בחיי היומיום בלי שנשים לב. אחד הארגונים שאני מנהל הוא בתחום הייעוץ הנפשי. החשיפה לנזקים החמורים שההתמכרות הזאת גורמת לחיים האישיים והמשפחתיים של אנשים טובים וישרים - עזרה לי לגמור את ההחלטה בלבי שאני נפרד מהמכשיר החכם. המחיר שאני עלול לשלם גדול מדי בשבילי, ונראה לי שבשביל כל אחד", הוא מציין.

בן שוחט מעיד שהחיים בלי האפליקציות והווטסאפ רגועים יותר, ממוקדים יותר ויסודיים יותר. "יש זמן למה שאני מחליט להשקיע בו, אני עושה דברים יותר ביסודיות, קשוב יותר למי שאני מדבר איתו ומטפל כמו שצריך במשימות שעומדות לפניי, עם תוצאות טובות יותר ופחות טעויות". למרות שהוא משלם מחיר על ההתנתקות, למשל ויתור על היעילות ביכולת לצלם מסמך או תמונה בשטח ולשלוח אותו מיידית לאדם אחר, או התמצאות בלי אפליקציית הווייז, בכל זאת הוא שמח בהחלטתו. התגובות שקיבל מסביבתו למהלך היו בעיקר חיוביות. חלק אף אמרו לו שהם מקנאים, והיו חברים שהחליפו אף הם למכשיר פשוט.

כאיש עסקים, אפרים מעניק נקודת התייחסות נוספת לשימוש במכשיר החכם: "גם מי שחייב את המכשיר לטובת העבודה, נניח אדם שמתקשר עם לקוחות בווטסאפ, צריך להתייחס לזה כמו כלי עבודה אחר, כמו מחשב. למה צריך להסתובב עם זה בכל רגע נתון, להכניס את זה לשירותים ולקחת הביתה אחרי העבודה?", הוא תוהה.

"נמאס לי להיות חצי רובוט"

אפרת (23) היא סטודנטית לתקשורת חזותית, שנעה על ציר פתח תקווה-חיפה. בימים אלה היא מציינת שמונה חודשים בלי הסמארטפון, לאחר ארבע שנים של שימוש במכשיר בעל טכנולוגיה מתקדמת. "עד לפני חמש שנים בכלל לא היה לי פלאפון, למרות שלכולן באולפנית היו פלאפונים. לא רציתי שיוכלו כל הזמן להתקשר אליי ולהציק לי, זה נראה לי כמו מטרד. החזקתי בפלאפון לראשונה רק כשהגעתי לשירות הלאומי. בהתחלה לא נהניתי מזה, אבל עם הזמן התחלתי ממש להתעניין בטכנולוגיה, ואפילו עמדתי לכתוב באתר טכנולוגיה על סמארטפונים. הפכתי ממש לגיקית של סמארטפונים", היא נזכרת.

ההחלטה לנטוש את המכשיר החכם לטובת קודמו הייתה תוצאה של מציאות לא רצויה מבחינתה, שנגרמה בשל המכשיר החכם. "מצאתי את עצמי מבזבזת שעות בשימוש ברשתות חברתיות, אינטרנט, אפליקציות, משחקים ושטויות נוספות במקום ללכת לישון, במקום ללמוד ובמקום לדבר עם אנשים במציאות. הרגשתי שאני מאבדת קשר עם עצמי, שזה אסקפיזם נוח", מסבירה אפרת.

"לפני שהיה לי פלאפון נורא אהבתי לשבת ולחשוב עם עצמי, אבל מאז שהתחלתי להחזיק פלאפון הרגשתי שהוא גוזל ממני את הזמן שלי עם עצמי, שאני חייבת להיות זמינה לכולם כל הזמן, שהוא משתלט לי על המחשבה ומונע ממני להשתפר. שהוא רק מדרדר אותי, שאני מתעסקת בשטויות טפלות כמו התראות של לייקים, שיחות שטחיות בווטסאפ, כל הזמן הכול מסכים ומסכים. חוץ מזה, זה הרגיש לי צבוע לקטר על ההתמכרות של כולם לסמארטפונים ולהמשיך להחזיק באחד כזה בעצמי".

אפרת חושבת שזה "מגניב", כלשונה, להסתובב עם פלאפון ישן. "זה מיוחד ומסקרן אנשים וככה אני יכולה לחלוק עם אחרים את הפילוסופיה שלי על הסמארטפונים. מעבר לזה שאני ממש לא אוהבת את כל ההתעסקות החומרנית הזאת של לקנות סמארטפון יקר באיזה 2,500 שקל כל כמה שנים במקרה הטוב, ובמקרה הרע כל שנה. זה נראה לי בזוי. נמאס לי שהחברה מכתיבה לי להיות חצי רובוט סמארטפוני וצייתן שחייב להיות זמין 24 שעות ביממה, כאילו אני איזה מענה טלפוני אוטומטי".

איך החיים פתאום בלי כל האפליקציות והווטסאפ?

"חופשיים ושקטים. קשה לתאר את התחושה הרגועה הזאת, בלי כל התזכורות שפורצות לי מהמסך אל חיי. אני מרגישה שגם הפרטיות שלי יותר נשמרת, כי פחות קל לעקוב אחריי כשאין לי ווטסאפ, בין אם זה ארגונים שאוספים מידע ובין אם זה סתם חברים שרוצים לקרוא הודעות אישיות שכתבתי ופוגעים בפרטיות שלי.

"פתאום יש לי זמן לחשוב, זמן לנוח מכל הרעש המודרני הקפיטליסטי הזה. אין לי קבוצות מעצבנות שחופרות לי כל היום על מה הוא עשה ועל מה היא עשתה. ככה רק אנשים שבאמת חשובים לי בחיים יוזמים איתי קשר - בסמסים ובשיחות, ולא כל מיני אנשים מעצבנים שמציקים לי בווטסאפ.

"פתאום אני הולכת לישון יותר מוקדם, לומדת יותר, לא לוקחת איתי את הפלאפון תמיד, לא צריכה לחכות לקבל מייל חשוב או לבדוק פייסבוק כל חמש דקות, כי אין לי דרך לעשות את זה עם הנוקיה הישן שלי. אני מרגישה גם שאני פחות מוסחת כשאני מנסה להתרכז בפעולה אחת, מה שיכולתי לעשות פעם, לפני שהיה לי פלאפון, אבל הפלאפון יצר אצלי איזו הפרעת קשב בגלל כל ההתראות הסיוטיות האלו. אני חושבת שלפעמים היו לי אפילו חלומות על התראות חדשות שקיבלתי. זה נכנס לתת מודע ומציק ברובד הכי עמוק במחשבה".

התגובות שקיבלה אפרת בהתחלה היו בעיקר של חוסר הבנה, אבל בהמשך הן התחלפו בתגובות חיוביות מלאות הערכה. היו גם כמה גבות שהורמו. בעיקר של אנשים שלא מבינים איך אפשר להסתדר בלי ווייז, ווטסאפ וכדומה. "היו אנשים שממש החמיאו לי על החזקת הנוקיה והתלהבו. אני יודעת שגם חברה טובה שלי שוקלת לעבור בעתיד לפלאפון ישן בהשפעתי, מקווה שאצליח לשכנע אותה עוד יותר".

ועם הניתוק, אפרת מצליחה להישאר מחוברת למה שבאמת חשוב לה. במוסד האקדמי שבו היא לומדת פתחה אפרת קבוצת ווטסאפ. למרות שכבר שמונה חודשים היא לא זמינה לווטסאפ, אפרת מעידה שלא החמיצה שום הודעה חשובה. "גם מבחינת החברות - הן פשוט שולחות לי סמסים במקום, ככה אני הרבה יותר מדברת איתן בשיחת טלפון מאשר התכתבויות רובוטיות בווטסאפ. זה לגמרי שיפר לי דווקא את הפן החברתי, כי ככה הכול פחות כתוב וקר".

"פספסתי דברים חשובים, לא ספרו אותי"

אצל דניאל מרן (20), תלמיד שיעור ג' בישיבת מצפה רמון, שמגיע ממשפחה מסורתית מנתניה, החזרה למכשיר פשוט יותר הייתה חלק ממהלך כולל של התחזקות. מכיתה ז' עד אמצע כיתה י"ב הוא החזיק אצלו מכשיר חכם, כמו שאר חבריו בישיבה התיכונית בנתניה. "ראיתי את החברים מתעסקים בזה כל היום ואת הנזק שזה גורם לחברה, והחלטתי לשנות כיוון, במיוחד כשהייתי לקראת תחילת לימודים בישיבה גבוהה".

"לכולם היה אייפון ולהתנתק היה באמת קשה", הוא מודה, "תמיד חיזקתי את עצמי שעוד כמה חודשים אני עובר לישיבה גבוהה וזה שאין לי סמארטפון כבר לא יהיה רלוונטי, כי ממילא כל הראש מתחלף". ואכן, כשהתחיל את לימודיו במצפה רמון, דניאל הרגיש שהניתוק כבר לא מפריע לו במיוחד, כי הוא היה חלק משינוי משמעותי בכל אורח החיים שלו. "אתה מגיע לישיבה וכל סדר היום שלך משתנה. אתה לומד שלושה סדרי גמרא ביום, אז הניתוק זה רק חלק קטן מהשינוי הגדול. זה קשה שלכולם יש ולך אין, אבל אז אתה מוצא את החבר'ה שלך בישיבה".

"אתה זקן, אתה כבד" – אלה התגובות שקיבל דניאל מחברים ומבני משפחה לאחר שהתנתק מהמכשיר החכם. "ההורים נותנים לגיטימציה, אומרים: מה שטוב לך – תעשה". דניאל עבר תקופה לא פשוטה בלי ווטסאפ. "היו כל מיני דברים חשובים שפספסתי, שלחו לכולם בווטסאפ ולא טרחו לעדכן אותי. לא ספרו אותי". לאחר זמן הוא קצת נשבר והחזיר את הווטסאפ באמצעות מכשיר נוקיה פשוט, שאין אפליקציות ובכללן ווייז. "זה היה קצת מוזר, אני אחד שנוסע הרבה והייתי רגיל להפעיל ווייז. אבל פשוט ישבתי ולמדתי מפות, ועכשיו יש לי יתרון ממש גדול בידיעת הארץ. הכרתי הרבה צמתים ודרכים שלא הכרתי לפני כן".

דניאל מציין כי היתרון הגדול במכשיר הפשוט הוא חוסר תחושת המחויבות כלפיו. "אני יכול לשכוח את המכשיר בבית המדרש ורק אחרי כמה שעות לשים לב. זה משהו שלפני כן לא היה, הייתי חייב לבדוק כל רגע אם קיבלתי הודעה".

למרות שהוא מבין את היתרונות הגדולים שבמכשיר הפשוט, דניאל לא בטוח שזה צעד שנכון לכל אחד. "לא חושב שכל אחד צריך להחליף מכשיר, כל אחד צריך להתבונן בעצמו לראות אם זה מפריע לו או לא. יש כאלה שזה לא מפריע להם ואני רואה את זה; הם פשוט לא כפופים למכשיר, זה בסדר גמור. אני לא מסתכל על החברה ככלל, אלא בודק את עצמי. אם זה מפריע לי, אני מחליף מכשיר, לא מסתכל על מה שאחרים עושים. אם זה לא מפריע לי – אז גם אם לכולם בישיבה יש טלפון פשוט, אני לא חושב שיש בעיה בזה שיש לי אייפון. צריך להסתכל על זה באופן אישי לגמרי".

אתה רואה את עצמך חוזר מתישהו למכשיר חכם?

"אולי בעתיד, אם תהיה לי עבודה שתחייב אותי להיות זמין כל הזמן במיילים וכדומה. בזמן הקרוב – בטוח לא".

"גם הרב קוק לא היה מחזיק סמארטפון"

חצי שנה בדיוק הספיקה לרב ברוך אפרתי כדי להיפרד מהסמארטפון ולחזור למכשיר הישן והפשוט. הרב אפרתי, נשוי ואב לשבעה ילדים, הוא רב קהילה שמתגורר בשכונת הזית באפרת ומשמש יושב ראש הנהלת ארגון הרבנים 'דרך אמונה'. שתי הסיבות העיקריות שהובילו את המהלך מבחינתו הן יראת שמיים ובריאות הנפש. "ישנה בעיה מבחינת התוכן שרואים במכשיר הזה, גם אם יש בו סינון וגם אם הוא משמש רק לצורכי עבודה. בסופו של דבר כשמדובר בשימוש יומיומי, עולים במסך תכנים שלא מתאימים לרוחה של תורה. הדבר הזה פוגם בעבודת ה' וגם אסור הלכתית לענ"ד", הוא קובע.

"הממד השני הוא הפגימה בבריאות נפש; יש פחות תשומת לב לאישה, לילדים ולעצמך. זה משבש את המכ"ם הטבעי שברא בנו ה'. במקום שאדם יהיה אחראי על הסובב אותו במעגל הראשוני ושהוא יהיה נינוח ואחראי על התחומים שהקב"ה שם בפניו, המכשיר הזה בעל כורחו מיידע אותו כל הזמן בחדשות שקורות כל העת מעבר לים, ואנשים שולחים כל הזמן בווטסאפ כל מיני הבלים. הדברים האלה מסיחים את הדעת, מחלישים את עצם הקוגניציה ומשבשים את המכ"ם הנפשי".

סינון תכנים ובקרה אישית לא יכולים להוות פתרון?

"כמו שלא היינו מושיבים אדם מול חוף ים מעורב ואומרים לו: תשלוט על העיניים, כך לא נושיב אדם מול טלפון שיש בו ynet וכל התכנים של המדיה החילונית המלאים בגילוי עריות, אלימות ולשון הרע ונאמר לו: תשלוט בעיניים. הקב"ה לא מצפה מאיתנו להיות בעלי יכולות כאלה. צריך לדעת להיכן להתקרב ולהיכן לא להתקרב. סמארטפון זה חלון לתרבות מקולקלת. תשאל את עצמך - האם הרב קוק זצ"ל היה מעז לגעת בכזה דבר? הוא המדד שלי".

הרב אפרתי טוען שלא רק שהניתוק מהמכשיר החכם לא משפיע לרעה על קשרי המשפחה והעבודה, אלא בדיוק להפך. "ברגע שאתה חושב לפני שאתה עונה, וברגע שאתה לא עובד בארבע מאות אחוז תפוקה, אלא במאה אחוז תפוקה – כלומר לא מתפזר אלא מרוכז בדיוק במה שאתה צריך לעשות, אז אתה גם מפיק דברים שהם איכותיים יותר. היחס שלך לסביבה ובהתאם היחס של הסביבה אליך הוא יחס של כבוד, במובן של אמת ודו-שיח עמוק, ולא שיח אייקונים, חצאי משפטים והעברת מידע. שמתי לב שזה הופך את החיים להיות הרבה יותר משמעותיים", הוא מעיד.

ובכל זאת, מי שלא בקבוצות וואטספ של המשפחה והחברים, נשאר מחוץ לעניינים.

"מי שאין לו את זה, נהנה לדבר עם אמא שלו בטלפון ארבעים דקות, במקום לכתוב משפט קצרצר. הוא גם יכול לדבר עם הבן שלו שבישיבה במשך ארבעים דקות ולהתעניין באמת במה שקורה אצלו בחיים ולנסוע להיפגש איתו, במקום לשאול אותו בווטסאפ כדי לצאת ידי חובה 'מה שלומך'. הוא יכול לדבר עם אנשים שהוא אחראי עליהם בצורה משמעותית ולהיפגש איתם לשיחה מכובדת. אם בכל זאת יש משהו דחוף וקצר, תמיד יש הודעות סמס".

יתרון נוסף שמציין הרב אפרתי הוא היעדר המצלמה מהמכשיר הפשוט שברשותו. "במקום לתעד את החוויות, אתה פשוט חווה אותן. זו מהפכה של ממש. אפשר לשוחח עם מישהו או לצאת לטייל ולהרגיש את המקום, לנשום את הריחות. לא רק לתעד כל הזמן את מה שקורה סביבך. לפעמים אני מחתן זוגות, והנה, איך שיורדים מהחופה, אני רואה את כולם יושבים סביב השולחנות, לא מדברים אחד עם השני, כל אחד מתמכר לדמיון בתוך המכשיר שלו. זו מציאות חולה", הוא אומר בצער.

אין מחיר לניתוק הזה? בכל זאת, החברה מתנהלת דרך האפליקציות, ואתה לא שם.

הרב אפרתי מאשר: "ברגע שאתה בריא בתוך סביבה חולה, והסביבה מתפקדת בקצב של חמש מאות אחוז במקום מאה, לפעמים אתה לא עונה בזמן ולפעמים במקרים דחופים אתה לא כל כך זמין. זה אכן מחיר שקיים, אבל אני מוכן לשלם אותו, ועשרות מונים ממנו, מאשר להיות משועבד לקלקול הנפשי והתורני שהסמארטפון גורם. גם כרב קהילה הרגשתי שהיחס שלי לאנשים שפונים אליי נהיה אנושי ומשמעותי יותר, גם ברמה ההלכתית וגם ברמה הבינאישית. זה לא פגע בתפקוד הרבני, אלא רק העצים אותו. אמנם פגע קצת בזמינות, אבל רב הוא לא תוכנית כבקשתך, מי שזמין כל הזמן הוא זול".

גם הניווט בדרכים בלי האפליקציה של ווייז לא גורם לרב אפרתי הרהורי חרטה. "תענוג להכיר את ארץ ישראל ותענוג לנסוע עוד רבע שעה. הקב"ה לא ברא אותנו עם אנטנות על הראש. זה לא נורא, אפשר להסתדר ויש דברים מקסימים גם בהתנהלות איטית יותר. הטכנולוגיה היא בדרך כלל חיובית מאוד ויכולה לשמש ככלי לעבודת ה', אבל כשהיא משנה את מהות האדם, זה כבר פסול. היא הופכת מכלי לערך, וכאן הבעיה. אני לא חושב שצריך לשעבד את עצמנו לטכנולוגיה ברמה כזאת", הוא מסביר ומעיד על התגובות הרבות שקיבל, גם מחילונים: "כולם בלי יוצא מן הכלל אמרו שגם הם היו רוצים להתנתק מהמכשיר. חלק אמרו שהם חייבים את ווייז, וחלק אמרו שהם לא יצליחו לחיות בעולם בלי המכשיר. אבל אני עונה שצריך מסירות נפש. ואני מציע לכולם: תנסו חודש בלי, ותשימו לב כמה העולם יפה. לא תתחרטו".