בשבע מהדורה דיגיטלית

"לא סופר עיתונאים. זבוב טורדני"

ח"כ בצלאל סמוטריץ' ורעייתו רויטל בריאיון זוגי בלעדי. "אני לא מצטער על דברים שאמרתי, אולי את המילה חפלות לא הייתי אומר".

חגית רוזנבאום , כ' באלול תשע"ו

"לפני הכל הוא בעלי ואבא לילדיי". בצלאל ורויטל סמוטריץ' עם התינוקת הודיה
"לפני הכל הוא בעלי ואבא לילדיי". בצלאל ורויטל סמוטריץ' עם התינוקת הודיה
צילום: אישי חזני, סטודיו מרקם

יום שישי בבוקר, בית משפחת סמוטריץ' בקדומים. הבית שקט, נקי ומסודר, הכלים שטופים ועומדים במקומם. גם חלק מעבודות הבישול נעשו.

בבקרים של ימי שישי, מתברר, מתעל חבר הכנסת הג'ינג'י והנמרץ את האנרגיות שלו מוועדות הכנסת והמליאה לשיש, לרצפות ולסירים. תוך כדי דיבור הוא מספיק לקטוף לנו ענבים מהחצר, לשטוף את הכוסות ולנכש כמה עשבים שוטים. כמו בפוליטיקה, גם בבית הוא לא נח לרגע.

ביום שישי יש לו גם זמן נדיר להיות עם הילדים. עד שמתחיל הריאיון הוא נושא בזרועותיו את בתו הפעוטה בת החודש הודיה. "ורוד אצלנו בבית, מי היה מאמין", הוא מתפעל כנראה בפעם המי יודע כמה מהבת שנחתה אליהם אחרי חמישה בנים. הוא עצמו לא ידע עד הלידה שמדובר בבת, ועבר זמן עד שהתרגל לעבור ללשון נקבה. "הוא היה אומר לי בהתחלה: קחי אותו", מחייכת אשתו רויטל.

ואיך את התרגלת לעובדה שיש לך בת?

"עד שהיא הגיעה, לא הרגשתי עד כמה היא הייתה חסרה לי. עכשיו אני מרגישה שהאימהות שלי הושלמה. זה אחרת להיות אמא לבת מאשר לבנים. זה קשר אחר, אפילו שהיא רק בת חודש. למשל בקטע של דוגמה אישית. אצל בנים יש דברים שאני יכולה לשים את עצמי בצד, יש להם אבא. הבת צריכה אותי".

הודיה הקטנה נולדה לתוך קלחת תקשורתית בדיוק סביב נושא חדרי לידה, שאפפה את בני הזוג סמוטריץ'. עכשיו הם כבר יכולים לצחוק על זה, וסמוטריץ' שואל את התינוקת: "את מכירה את חגית? היא רוצה לשאול אותך אם היית בחדר עם ערבים...". אבל באותה תקופה זה לא הצחיק אותם כלל ועיקר, במיוחד לא את רויטל.

לידה כמבצע צבאי

הפרשה כולה, באופן מסוים, החלה דווקא ביוזמתה של רויטל. באותו בוקר היא שמעה ברדיו אייטם נזעם של כתבת על הפרדה בין יולדות ערביות ליהודיות בחדרי לידה. היא התקוממה ומיהרה להתקשר לבעלה ולבקש שיגיב לסיפור. "עשיתי כמצוות אשתי", מחייך סמוטריץ', "וצייצתי שני ציוצים. יצאתי נגד הצביעות הזאת, שלא מספיק שרוצחים אותנו, אנחנו גם מואשמים בגזענות? אמרתי שאני מבין את היולדות שברגעים החשובים של החיים שלהן רוצות את המשפחה לידן ולא את האויב".

בעקבות הציוצים פרצה סערה, וסמוטריץ' קיבל בקשה להתראיין בתוכנית של רפי רשף בערוץ עשר. הוא סירב, מאחר שהתחייב לערוץ 2, "והעונש על זה שסירבתי היה לעשות תרגיל לאשתי", הוא טוען.

רויטל הייתה בשעות לחוצות מאוד, והגיחה לרבע שעה הביתה. בדיוק אז הטלפון צלצל. היא ענתה בהיסח הדעת. "בהתחלה כשאמרו שזה רפי רשף, חשבתי שעובדים עליי. התחלתי לדבר בלי להבין מה קורה. רק אחר כך פתאום חשבתי לשאול אם מקליטים אותי. אמרו לי שכן, ובינתיים הקליטו כל מה שאמרתי והשתמשו בזה. ניתקתי וביקשתי מהר מבצלאל שידאג שיורידו את זה".

סמוטריץ' מחייך לשמע תמימותה של אשתו, ומוסיף: "הם דיברו איתה עשר דקות שבהן היא הסבירה שהערבים רוצחים אותנו ומה מקור הרגשות השליליים כלפיהם. כמובן שהם הוציאו רק את המשפטים הפרובוקטיביים כביכול".

הסערה סביבם הלכה וגברה, אולם סמוטריץ' מעיד כי לכשעצמו, לא התרגש ממנה יותר מדי. "אני התרגלתי כבר, ואני לא סופר אותם. גדלתי על אידיאולוגיה מבוססת, יש לי השקפה מוצקה. אני לא חי מפיהם. רינה מצליח לא מדגדגת לי את קצה הציפורן", הוא מכוון להיתקלות שהייתה לו מולה בשבוע שעבר, "יש לי את הבית שגדלתי בו, מבחינתי הם רק זבוב טורדני". אבל הפגיעה ברויטל הייתה קשה לו: "כשידעתי שאשתי נפגעה, זה היה קשה לי. הם חצו את הגבול. מה הם רוצים מאשתי? במיוחד שהיא הייתה בהיריון".

רויטל הייתה בהלם מוחלט מהאירועים סביבה, ובכתה במשך 24 שעות. "עשו לנו הפגנה מול הבית. כמובן שעד היום לא שמעתי את התוכנית הזאת של רפי רשף".

היו לך תובנות מהאירוע?

"לא להכניס יותר אנשי תקשורת הביתה, לא לשתף פעולה. היו אחר כך עוד ניסיונות של אנשי תקשורת שפנו – ולא ענינו". הריאיון הזה, היא מודה, הוא חריג מבחינתה: "את כרגע עושה לי חוויה מתקנת, טיפול בטראומה".

איך התחושה שלך עם ההתנפלות של התקשורת על התבטאויות של בעלך?

"אם יש משהו שלא קל לי איתו זה התקשורת. זה שהוא צריך להיות שם ולחשוף את עצמו, לשתף פעולה. זה דבר שמתמודדים איתו".

ואת עצמך מסכימה עם הדעות שלו?

"כן. אולי לפעמים אני מעירה לו פה ושם על ניסוח כזה או אחר, אבל עם הדעות אני מסכימה. אני גאה בו ומעריצה אותו. זו זכות לחיות לצדו והוא מדבר בשם כולנו".

לקראת הלידה שהלכה והתקרבה, זמן קצר אחרי התפוצצות פרשת היולדות, נערכו בני הזוג סמוטריץ' כמו לקראת מבצע צבאי. "פחדתי מאוד מהלידה בגלל הבלגן שעלול להיות. הלכנו לייעוץ, דיברנו על זה הרבה קודם". סמוטריץ' מוסיף: "חששנו מזה שאנחנו כבר לא אנונימיים, שיבואו עיתונאים לבית החולים, שיהיו הפגנות. בחרנו ללכת לבית החולים לניאדו, שזה בית חולים דתי, והם שיתפו איתנו פעולה לגמרי וקיבלו על עצמם איפול. הכול היה בשו-שו מוחלט. קיבלנו שירות יוצא מגדר הרגיל, ואף אחד לא ידע איפה הייתה הלידה".

והשאלה הבלתי נמנעת: היו איתך יולדות ערביות בחדר?

"לא. בכלל, בגלל שזה בית חולים דתי, אין שם כל כך ערבים. רק הכתבנית, שהועסקה שם בגלל שזה היה שבת, הייתה ערבייה. כשהיא ראתה אותי, שאלה: את אשתו של חבר הכנסת?". הלידה בשבת הייתה נס מבחינתם, מכיוון שכך האירוע עצמו לא זכה לתפוצה רחבה מדי, ומבחינת רויטל "היה לי את בצלאל ל‑24 שעות בלי פלאפון".

בצלאל, בקדנציה הזאת ספגת מהתקשורת לא מעט חבטות על התבטאויות שלך, כולל על היולדות, ושילמת מחירים. הפקת מכך תובנות כלשהן?

"קודם כול, למדתי לעסוק יותר בחיוב. כלומר, במקום לתקוף את הלהט"בים – לקדם את ערכי המשפחה. אני בונה עכשיו תוכנית ממשלתית גדולה שתקיף כמה משרדים, שעניינה חיזוק ערכי המשפחה. למה להרגיז את האנשים? אני מקדם את מה שאני מאמין בו, ולא צריך להיכנס למלחמות. למדתי גם לחשוב איך אומרים, ולא רק מה אומרים".



טוען....

סמוטריץ' על סערת הרב אייל קרים

יש התבטאויות שאתה מתחרט עליהן?

"אני לא מצטער על דברים שאמרתי, הם העלו את הנושאים לסדר היום. אולי את המילה חפלות לא הייתי אומר. אני חי פה בשומרון ומבחינתי חפלות זה מושג שקשור לערבים, לא ידעתי שזה קשור גם לציבור הספרדי. אבל לדבר על עצם סיפור ההפרדה שהכתבת העלתה – בזה אני לא חוזר בי. הייתי אולי מנסח אחרת, בלי המילה חפלות".

"זו לא בושה ללכת לייעוץ זוגי"

זוג חברים משותפים מישיבת קדומים הכיר ביניהם. החברה שהציעה את סמוטריץ', סירבה להגיד את שמו המפורש לרויטל בטרם תשמע את הפרטים המלאים עליו. "היא פחדה שאם אשמע שם כזה עם כל כך הרבה אותיות, אני אסרב", היא צוחקת. "הייתי אז בהפסקה מהפגישות, אבל סמכתי על החברה שהציעה והסכמתי". כבר בפגישה הראשונה היא יכלה להבין שסמוטריץ' אינו בחור שגרתי. "באתי לאסוף אותו מהחיילים (המחסום סמוך ליישוב צופים בשומרון, ח"ר). הוא הגיע לשם מיוזע לאחר שצעד כמה קילומטרים טובים ברגל, כי הייתה תאונה וסגרו את הכביש מהמקום שממנו הגיע".

רויטל, שגדלה בפתח תקווה ולמדה באולפנת דרכי נועם בעיר, הבינה תוך זמן קצר שמולה עומד מתנחל אמיתי. "אני זוכרת שבפגישה השנייה או השלישית, כשהיינו צריכים לתפוס אוטובוס, הוא אותת לו עם היד כדי לעצור אותו". האירוסין היו לאחר חודשיים וחצי, ובני הזוג השתקעו בשכונת גבעת רש"י בקדומים, שבה התגוררו אברכי הישיבה הגבוהה בקדומים, שסמוטריץ' נמנה עליהם אז. תחילה הם גרו בקרוואן: "כשראיתי את המצב של הקרוואן, אמרתי: אני לא נכנסת לדבר כזה", נזכרת רויטל. סמוטריץ' הפשיל שרוולים, ו"הפך את הקרוואן לבונבוניירה". טביעות הידיים של כישרונותיו במלאכות הבית והבנייה ניכרות גם בבית הקבע בשכונה, שאליו נכנסו לפני כעשר שנים: שולחן העץ, ארון הספרים והנדנדה המשפחתית בחצר, שהייתה כיסא הכלה של רויטל – חלום שסמוטריץ' התקין למענה לחתונה.

ידעת עוד בשלב הפגישות לקראת אילו חיים את הולכת?

"לא חשבתי שזה יהיה ברמות כאלה", היא מודה, "בתקופה הזאת הוא רק למד בישיבה. אבל ידעתי מי עומד מולי". כך למשל, היא מספרת, כאשר סמוטריץ' הודיע לה בפגישות שהוא מתכוון להיות רב ("הייתי בחור ישיבה, בן של רב. אלו היו השאיפות שלי", הוא מנמק) היא לא השתכנעה. "לא האמנתי לו", היא מגלה.

היו ביניכם פערים באופי או בתפיסות?

סמוטריץ': "עד היום הנישואין שלנו הם על בסיס השלמה ולא התאמה, זה מה שיפה. יש בינינו הרבה הבדלים, עד היום. אני למשל כל הזמן בחוץ, ורויטל יותר שקטה ורגועה. לא אשת קריירה. אבל זה משלים, אם שנינו היינו אנשי קריירה אז לא היה בית".

סיפור אישי שסמוטריץ' נוהג לספר בהרצאות שלו בפורומים שונים, ברשותה של רויטל כמובן, נוגע לשנת הנישואין הראשונה שלהם. "אני מספר את זה תמיד כדוגמה, כדי להמחיש את החשיבות של היעזרות באנשי מקצוע, בכל תחום. לנו המתנחלים יש תכונה לעשות הכול פרטץ'. אבל מי שרוצה להצליח – חייב לעשות הכול מקצועי".

כמו אצל כל זוג צעיר, גם אצל משפחת סמוטריץ' השנה הראשונה הייתה קשה. "רויטל נכנסה להיריון די מהר, וזה היה היריון קשה. זוג צעיר תמיד חושב על לבלות ביחד, ופתאום אני מוצא את עצמי מטפל בה כל הזמן, מרגיש כמו עובד סיעודי. נוצר משבר". בצר לו, הוא פנה להתייעץ עם הדמות המשפיעה ביותר בחייו – אביו, הרב חיים ירוחם סמוטריץ'. "דיברנו שעתיים, בכיתי, סיפרתי לו הכול. הוא הקשיב בתשומת לב ואמר: 'קודם כול, שמעתי סיפורים קשים יותר'. זה כבר הקל עליי קצת. לאחר מכן אמר: 'אני רב, ואני אבא שלך, אני לא אובייקטיבי. אני מכיר את גבולות הידע והמקצוע שלי. אתה צריך איש מקצוע'".

העצה עשתה את שלה, ובני הזוג הלכו ליועץ אברהם כץ. "זה הציל אותנו ובנה המון", הם מעידים. מאז הם נעזרים בייעוץ גם בצמתים מרכזיים נוספים בחייהם המשותפים. "התנאי היחיד שרויטל הציבה לי לפני שהלכתי לכנסת", מגלה סמוטריץ', "הוא שנלך לאברהם כץ ונלמד איך לשמר את הזוגיות גם בתנאים האלה של עבודה ציבורית".

ההליכה לייעוץ לא הייתה מקובלת אז בקרב זוגות האברכים שבקרבם חיו, אבל סמוטריץ' מספר ולא מתבייש: "מבחינתי זה לא טיפול, אלא למידה. הלוואי שבכל בית ספר היו לומדים את הדברים האלה".

בצלאל סמוטריץ'
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

שנים מעטות לאחר החתונה הבינה רויטל לאן פונים החיים המשותפים. סמוטריץ', שבמקביל ללימודים בישיבת קדומים גם שימש כמנהל שלה, התגייס לעבודה ציבורית סביב המאבק בגירוש. "זה מה שהכניס אותי לעניינים", היא מספרת. סמוטריץ' נשאב לעבודה אינטנסיבית וכמעט לא היה בבית. רויטל התחילה להבין שמעכשיו זה לא רק סיסמאות, אלא החיים שלה עצמם: "אידיאולוגיה לא הייתה חסרה לי אף פעם. תמיד הייתי הולכת להפגנות בצמתים ועוד, אבל זה היה מרחוק. בסניף היינו שרות 'אני ואתה נשנה את העולם', אבל אז הבנתי שאנחנו מנסים לזכות לקיים את זה".

האירוע שהיה מבחינתה נקודת מפנה בהקשר הזה הוא מעצרו של סמוטריץ' במתקן שב"כ למשך שלושת השבועות שקדמו לגירוש. "אני לא אשכח את הלילה הזה", היא מתארת, "לא ידעתי איפה הוא, הוא לא מתקשר ולא מודיע כלום. חשבתי שאו שחלילה תהיה לוויה, או שהוא יחטוף ממני על זה". סמוטריץ' מצדו, שהיה זכאי לשיחת טלפון אחת מהמעצר, התקשר לאביו. "לא רציתי להלחיץ אותה", מנמק סמוטריץ' את הבחירה, "ידעתי שאבא שלי איש רגוע ולא יפחד, ועדיף שהוא יספר לרויטל".

בשש בבוקר, אחרי לילה מבוהל בלי שינה, התקשרה רויטל לחמיה. "הוא אמר לי: 'ניצחנו'. זה היה על בסיס הסיסמה שהייתה אז 'נעצרת – ניצחת', כך הוא רמז לי על המעצר".

הופתעת?

"האפשרות של מעצר הייתה באוויר, אבל באופן כללי. אמרתי לו תמיד: תעשה מה שאתה רוצה, אבל אל תיעצר".

את שלושת השבועות הבאים מתארת רויטל כתקופה "חווייתית". "בילינו הרבה בבתי משפט. הייתי בשוק. לראות את בעלך באזיקים, כשאת יכולה לתקשר איתו רק דרך העיניים. פתאום ישבתי בבית המשפט ושמעתי שבעלי מסוכן למדינת ישראל. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. פתאום אתה ממש בתוך האידיאולוגיה, חי אותה. הכנתי לו סנדוויצ'ים, כתבתי לו מכתבים, שמתברר שלא הגיעו אליו". המשפחה והחברים עטפו אותה אז בתמיכה רבה. הם מזכירים גם את ארגון 'חננו', שליווה משפטית וארגן עצרות תמיכה מול הכלא.

"היא הייתה גיבורה כל התקופה הזאת", קובע סמוטריץ', "היה לה תינוק קטן והיא הייתה בהיריון קשה. כל פעם כשהם באו לבית המשפט עם שלטים, הבנתי שהם חזקים ויש להם תמיכה, ואז לי היה יותר קל".

עם תחילת הגירוש השתחרר סמוטריץ' למעצר בית. "זה היה לי יותר קשה מאשר כשהוא היה במעצר", היא צוחקת, "לא היינו רגילים להיות כל כך הרבה ביחד בבית". סמוטריץ' מסביר שתזמון השבועות של המעצר ומעצר הבית העיד על כך שהמעצר היה סיכולי לחלוטין: "הם פשוט רצו לסלק את הפעילים מהשטח בזמן הגירוש כדי שלא נהיה שם".

איך הייתה התחושה לעבור את הגירוש מהסלון, אחרי המאבק שהיית שותף לו?

"זה היה נורא. ישבתי ושמעתי את השידורים מהרדיו ובכיתי. הגירוש היה אצלי חוויה מכוננת".

מוראות הגירוש הניעו אותו להחלטה לצאת לפעילות ציבורית ולשחק במגרש של הגדולים – המערכת המשפטית ולאחר מכן הפוליטית. "קודם כול הבנתי שהמדינה היא השחקן הכי חזק על המגרש. אנחנו עשינו בעצמנו דברים במשך עשרות שנים, ובינתיים השמאל גנב את המדינה, שבהינף קולמוס הרסה את כל מה שעשינו. על גבי זה, הבנתי שבתוך המדינה המערכת הכי חזקה היא מערכת המשפט. אם רוצים להשפיע על המדינה, צריך להשפיע על מערכת המשפט. ושלישית, הבנתי שמערכת המשפט צבועה ורקובה, והיא נחשפה במערומיה בתקופת הגירוש. לכן החלטתי ללכת ללמוד משפטים".

סמוטריץ' סיים לימודים לתואר במשפטים והוסמך כעורך דין. הוא הקים את תנועת 'רגבים', שמנהלת מאבקים משפטיים בנושא השמירה על קרקעות יהודיות ומניעת השתלטות ערבית לא חוקית בכל רחבי הארץ. לפני כשנה וחצי נכנס לכנסת ברשימת הבית היהודי במשבצת ששוריינה לתקומה. בנוסף לפעילותו הנמרצת כמחוקק וחבר בוועדות, הוא מכהן גם כסגן יו"ר הכנסת.

אשתו של סמוטריץ', בתו של פרויליך

במקביל למסלול ההתקדמות של בעלה, רויטל מפרנסת את המשפחה כבעלת חנות הבגדים 'פרויליך' בקניון בקרני שומרון. "החנות הזאת הייתה ממש סייעתא דשמיא", מספרת רויטל, "היא נפתחה בדיוק לפני שהתחתנו, וכך יכולנו לדעת שתהיה לנו פרנסה כאברכים ובצלאל יוכל להמשיך ללמוד".

החנות שמנהלת רויטל היא למעשה המשך של עסק משפחתי בן חמישים שנה. את חנות הבגדים המפורסמת של פרויליך בפתח תקווה הקים סבה, וכיום מנהל אותה אביה. בשלב מסוים הייתה מחשבה לפתוח חנות נוספת בשומרון. באותו זמן התרחש הפיגוע בקניון קרני שומרון, והדבר הניע את אביה של רויטל לקבל את ההחלטה ולפתוח את החנות במקום מטעמים אידיאולוגיים.

"אחת האטרקציות הראשונות שלנו כזוג, בשבוע שבו הכרנו, הייתה להרכיב את המדפים בחנות", נזכר סמוטריץ', "הקירות בחנות עוד היו מחוררים מהירי של הפיגוע". לחנות באים לקוחות מכל רחבי הארץ, שמגיעים לבקר קרובי משפחה בשומרון. "זה לא קל לנהל את החנות", אומרת רויטל, "בלי אבא שלי לא הייתי עושה את זה, אבל הניהול בפועל הוא שלי".

איך ההרגשה להיות דור שלישי בעסק משפחתי?

"גאווה גדולה. גם משום שזה עסק משפחתי, וגם בגלל שזו חנות פה, בשומרון. אם זה היה במקום אחר לא בטוח שהייתי לוקחת את זה. זו זכות לשרת את הציבור פה. האמת היא שכבר באולפנה כתבו עליי שאני אמשיך בחנות", היא מחייכת, "מתברר שאני לא רק אשתו של סמוטריץ', אלא גם הבת של פרויליך...".

פרט לניהול החנות, רויטל היא בעיקר אמא ומנהלת משק בית. "אני אשתו של חבר כנסת, ואמא של חמישה בנים שחושבים שהם חברי כנסת", היא צוחקת. אני מבקשת ממנה למנות את שמות הילדים וגילם, והיא מתחילה לפרט בדייקנות, אך באמצע נפנית לבצלאל: "אתה לא יודע להגיד את זה?". הוא מחייך במבוכה: "את הגילים לא בטוח, את השמות כן... אבל את הכיתות אני יודע". רשימת הצאצאים לבית סמוטריץ' כוללת את בניה (13), ילד בר המצווה המדוברת שנחגגה בשבת שבה נותקו המים לתושבי השומרון, ידידיה (10), מתניה (8), יעקב (5), שובאל (3) והודיה בת החודש.

בצלאל סמוטריץ'
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

איך הילדים מתייחסים לזה שאבא הוא חבר כנסת?

"ראית פעם ילדים שצופים בערוץ הכנסת?", רויטל צוחקת, ומספרת על הילדים שיושבים מול מסך הערוץ כשאבא מופיע בו. סמוטריץ' מוסיף: "ילד אחד הציע לי הצעת חוק, ילד אחר אמר לי: תדבר על זה עם שר החינוך". הילד הגדול, מספרת רויטל, מבין יותר ומעריץ את אביו לגמרי.

סדר יומו העמוס של סמוטריץ' מאפשר לו לפגוש את הילדים רק בבקרים, כשהוא מפזר אותם למוסדות, ובעיקר בשבתות. בימי השבוע הוא חוזר לביתו כשהם כבר ישנים.

ההיעדרות הממושכת מהבית והניתוק מהילדים אינם מחיר כבד מדי?

"החיים הם תמיד בחירות, אי אפשר לחיות בתחושה של החמצה כל הזמן. אלה החיים. אני חושב שהעובדה שהילדים גאים באבא שלהם - מפצה. נכון שבכמות אני פחות נוכח, אבל אני משמעותי להם. אני גם משתדל לפצות על החסר בצורות שונות: אני לוקח איתי כל פעם ילד אחר ליום כיף, אנחנו לומדים יחד בשבתות, הולכים לבריכה בחופשים ועוד".

רויטל מצדה נותנת גיבוי מלא: "הוא מאוד מורגש בבית, גם כשהוא לא נמצא. הילדים מתקשרים אליו הרבה להתייעץ או סתם לדבר. הוא נוכח בגידול הילדים גם כשזה מרחוק". רויטל מספרת על השותפות והתמיכה שבעלה מעניק לה ולבית למרות עבודתו התובענית: "אומרים שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה. אז לפעמים היא גם צריכה לשבת. בצלאל תומך ומפרגן לגמרי. מותר שיהיה לי קשה, והוא פה כשאני צריכה אותו, כמו למשל כשהייתי עכשיו בהיריון בסיכון. יש גם הרבה עזרה של משפחה וחברים, שבלעדיהם לא הייתי שורדת".

בכל זאת, איך ההרגשה נשואה לאדם כל כך פעלתן שנשאב לתוך העשייה?

כדרכה, היא משיבה קודם בהומור: "שואלים אותי הרבה איך זה לחיות עם חבר כנסת, ואני אומרת: אני באמת לא יודעת...".

ובנימה רצינית היא משיבה: "החיים מורכבים. אבל לא היה לי יותר קל אם הוא היה חוזר הביתה מאוחר בגלל שהוא עובד בהייטק. הידיעה שהוא עושה דברים חשובים, ואלה דברים שאף אחד אחר לא יכול לעשות, נותנת תחושה שאני חלק ממשהו גדול. זו זכות גדולה וגאווה גדולה".

והיא אף פעם לא שוכחת את האיזון: "אני זוכרת כשנסענו יחד בפעם הראשונה לאירוע פוליטי, זה היה בזמן הצגת המועמדים אחרי הפריימריז בבית היהודי. הייתי בלחץ נוראי, מה ללבוש ומה עם הילדים ועוד. באמצע כל הלחץ, פתאום אחד הילדים הרטיב במכנסיים. אמרתי: ה' שלח לי סימן, שלפני ואחרי כל הפוליטיקה אני קודם כול אימא לילדיי. אני לא חיה עם חבר כנסת, אלא עם בעלי. לפני הכול הוא בעלי ואבא לילדיי, ואנחנו חיים ביחד חיים של חברות בכנסת.

"אני אומרת שהגדולה של איש גדול זה לא רק להיות גדול בחוץ אלא גם קטן בבית. בדיוק כמו שמרגש אותי לראות אותו מנהל מליאה בכנסת, מרגש אותי לראות אותו מוותר על שנת צהריים או מנקה את הבית".

סמוטריץ' מוסיף נופך משלו: "אצלי העבודה והחיים הם לא דברים נפרדים, העבודה זה לא עוד משהו שעושים. תורה וארץ ישראל אלה דברים שחייתי בישיבה, אחר כך ב'רגבים' וגם בכנסת. העבודה הזאת היא הגשמה של מה שאני מאמין בו. זה קשה, כי כך אין הפרדה בין העבודה לבית, אבל מצד שני – אני חי. לא הייתי יכול לחיות בסתם עבודה. המחיר שהבית משלם הוא לא על העבודה של אבא, אלא זה החיים שלנו".

המחיר על העבודה הציבורית אינו רק משפחתי, מתברר, אלא גם גופני. לפני כשנתיים הרגיש סמוטריץ' שהתחושה הפיזית הכללית שלו אינה טובה. "הרגשתי לא טוב. אני בחור צעיר שעובד קשה, כל היום באוטו, אוכל שטויות ובורקסים. הרגשתי שאני מתנשף במדרגות. אמרתי: אתה ילד בן שלושים, מה קורה?".

שותפו ב'רגבים', יהודה אליהו, העניק לו את הספר 'שביל הזהב לריפוי טבעי', שמציע שיטה לחיים מאוזנים המבוססת על שלושה יסודות: תזונה מאוזנת, ספורט ושינה. לפני שנכנס לכנסת הקפיד מאוד על היסודות, כולל שבע שעות שינה בלילה ועוד. החיים בכנסת מורידים במעט את רמת ההקפדה, אולם הוא עדיין מקפיד על אכילת פירות וירקות, גם במזנון הכנסת, ומדי בוקר יוצא לריצה או שחייה בשש בבוקר לאחר התפילה.

שקד וסמוטריץ'.
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

חברותא קבועה עם אבא

נראה שלא בכדי משלבים בני הזוג את הבית והאידיאלים בחייהם הפרטיים. כל אחד מהם, כך הם מספרים בהערכה, מגיע מבית ספוג בערכים שגם הקשרים המשפחתיים שבו איתנים ובריאים. הוריה ואחיה של רויטל זוכים לקרדיט משמעותי: "חלק בלתי נפרד מהזכות של מה שאנחנו פועלים, זה ההורים של רויטל. כי בסוף החיים ביומיום הם מאוד תובעניים. אמא שלה שומרת על הילדים, עושה בישולים, עזרה בהריונות הקשים. גם האחים שלה". "בלי זה לא הייתי שורדת", מסכמת רויטל.

הקשר של סמוטריץ' עם אביו, הרב חיים ירוחם (אבי) סמוטריץ', ר"מ בישיבת ההסדר ניר בקריית ארבע, הוא נדיר ומיוחד. "אבא שלי הוא האיש הכי חכם שאני מכיר. תלמיד חכם, ירא שמיים. הוא מורי ורבי". גם במהלך העשייה הציבורית הסוחפת, הקפיד סמוטריץ' לנסוע לקריית ארבע פעם בשבוע וללמוד בחברותא עם אביו במשך ארבע-חמש שעות.

החברותא נסובה תחילה סביב לימוד סוגיות בעיון, אולם בדרך כלל זולגת גם לדיונים בענייני השעה, עצות וליבון נושאים בוערים בין האב לבנו. כיום הוא שומר על הקביעות הזאת בתדירות של פעם בשבועיים, לא כולל התייעצויות טלפוניות מעת לעת. "אני לא זז בסוגיות מורכבות בלי אבא שלי", הוא מעיד.

מלבד האב, רבו השני של סמוטריץ' הוא ראש הישיבה הגבוהה בקדומים, הרב יצחק בן שחר: "אלה הם רבותיי, להם אני מחויב ומקשיב". את המכנה המשותף הייחודי להם הוא מגדיר בכך ש"אין להם חצרות ואין להם פוליטיקות". הרב בן שחר אמנם פחות מוכר בזירה הציבורית, אולם סמוטריץ' בטוח ש"הרב יצחק משפיע בעולם לא פחות מרבנים עם חצרות. לאיזה עוד רב יש חבר כנסת? אם לי יש השפעה, אז חלק גדול ממנה זה שלו".

סמוטריץ' מדגיש שגם אביו וגם הרב בן שחר "הם אנשים שלא נותנים פקודות והוראות. הרב יצחק לא אומר לי מה לעשות. אנחנו לומדים דברים יחד והוא מאיר לי סברות רוחניות. הוא מרים אותך להסתכל על דברים במבט גבוה וזה מוציא אותך אחרת לעשייה". הפעם היחידה שבה כיוון הרב בן שחר את סמוטריץ' לעניין מעשי, הייתה בהתלבטות בבחירות האחרונות בין הבית היהודי ליחד. "הוא אמר שצריך לשמור על אחדות של בית המדרש של הרב זצ"ל", ולכן המליץ לו להישאר בבית היהודי.

ההספקים של סמוטריץ' בחיים בכלל ובכנסת בפרט מרשימים. את דרכו הציבורית החל בגיל 24, עם היציאה למאבק בגירוש ולאחר מכן ההקמה והניהול של תנועת 'רגבים'. בכנסת הוא מכהן קצת פחות משנה וחצי, בקדנציה שהתחיל בגיל צעיר - 34. בקדנציה הזאת הספיק לזכות בתואר המחוקק שהעביר את מספר החוקים הרב ביותר במושב הקודם. בין החוקים שהעביר, הוא גאה במיוחד בחוק החטיבה להתיישבות. "למרות שאני ח"כ צעיר, יש מעט מאוד אנשים שלא מכירים אותי היום, לטב ולמוטב", הוא מסכם.

איך היחסים שלך עם החברים בבית היהודי? עם היו"ר, נפתלי בנט? היו ביניכם אי אלו חילוקי דעות.

"היחסים שלי עם כולם במפלגה מצוינים. יש לי יחסים קרובים עם נפתלי, אני עושה איתו הרבה דברים ביחד. חשוב לי לומר: כל ההצלחות שלי זה בזכות שיתוף הפעולה הגדול עם כל חברי המפלגה. ניסן בוועדת חוקה, אילת כשרת משפטים, שולי מועלם כיו"ר הסיעה, והאחרים. למשל, המאבק שלי על התקציבים בוועדת הכספים הצליח בזכות הגיבוי המלא שנפתלי נתן לי".

מה לדעתך צריך לקרות עם תקומה בקדנציה הבאה?

"לי ברור שהאחדות עם הבית היהודי חייבת להימשך. גם רוחנית, האחדות כערך, וגם פרקטית. זה מוכיח את עצמו אלקטורלית מול הציבור, ובעיקר בעבודה ביחד. ברור לי שהציבור לא יסלח למי שיפלג שוב את המחנה. אבל בשביל אחדות צריך ששני הצדדים ירצו. אורי רוצה, גם נפתלי צריך לרצות. ואז הם יישבו וימצאו נוסחה. ברור לי שתקומה צריכה להישאר מפלגה עצמאית. המודל של שתי מפלגות שיש ביניהן הבדלי ניואנסים חשובים צריך להישמר, כשכל אחת נותנת את הדגשים שלה, לכן נכון לשמר את תקומה כמפלגה".

Hagitr72@gmail.com