בשבע מהדורה דיגיטלית

חדש עלינו מוזיקה טובה

הימים הנוראים מאחורינו, אבל זה הזמן לחשבון נפש מוזיקלי. הטור השבועי של ידידיה מאיר

ידידיה מאיר , י"א בתשרי תשע"ז | עודכן: 09:08

ידידיה מאיר
ידידיה מאיר
מנדי אור

זמן שמחתנו בפתח. כמה מוזיקה נשמע בזמן הקרוב, בשמחות בית השואבה, בסוכה, ברדיו, בכל מקום.

לדעתי הגיע הזמן לשאול את עצמנו, בין כל השאלות של השנה החדשה, מה אנחנו מכניסים לאוזניים שלנו? האם אנחנו חושבים על זה ומשקיעים בכך? ומה זה עושה לנו? שלא לדבר על אוזני ילדינו. וכדי לא רק לדרוש תיקון אלא גם להציע פתרונות, הנה המלצות לארבעה שירים שיעשו לכם טוב יותר, בסוכה ובכלל. מנסיון.

תיתן אחרית לעמך / הראל טל

אני לא יודע מי יוכרז כזמר השנה במוזיקה החסידית, אבל אני יודע מי הוא החמצת השנה. הראל טל. יש לו קול מצוין, עיבודים מצוינים, חומר מצוין, אבל איפה הקהל המצוין? אולי זו בעיה של פרסום ויחסי ציבור? אז הנה, בשביל זה אנחנו כאן.

אלבום הבכורה שלו, "נפשי בשאלתי", לא הפך למאסט, לצערי. עכשיו הוא הוציא סינגל חדש, פיוט ושמו "תיתן אחרית לעמך". על פי המסורת המילים נכתבו בבית מדרשו של רש"י, בשנות מסעי הצלב. הן מבטאות ציפייה שלצערנו עדיין לא התגשמה: "תיתן אחרית לעמך, תשיב מקדש לתוכנו. תרומם הר מרום הרים, תקומם קרן גדועה... תעטה בה מלוכה לבדך, תסיר חרפה מעיר. תנער זדים מזבולך, תמציא צדקה לעדתך. תלבב את רעייתך, תכרות לה ברית חדשה. תייקר נפשה בעיניך, תטהרנה במים טהורים. תחנה בעיר חנה דוד, תזקוף קומת תמרה. תודיע לכל אהבתנו, תהלך בקרב מחנותינו. תדרוש גאולה לגלותנו, תגלה קץ לקנותנו. תבוא מהרה לרחמנו, תאמירנו לך ונאמירך לנו".

וואו. כמה יפה כתבו בדורות הקודמים. יותר מרגש אפילו ממילות יצירת המופת "יאללה אינשאללה" של שוואקי. הפיוט הזה נאמר בסליחות שאחרי תפילת סדר העבודה ביום הכיפורים. הרב שמואל טל, ראש ישיבת 'תורת החיים' ביד בנימין ואבא של הראל טל (ושני התארים האלה חשובים!) חיפש מנגינה שתתאים לפיוט, ואז נזכר בניגון של ר' שלמה קרליבך למילים "נחמו נחמו עמי". הוא החל להשתמש בלחן המפורסם כבעל התפילה בימים הנוראים. הלחן הזה, עם מילות התפילה שמייחלות להרמת קרנו של עם ישראל, גם הושר בכמה חופות לפני "אם אשכחך ירושלים". ובשבוע שבו נרצחו שני יהודים הי"ד בירושלים, ערב יום הכיפורים, הוא התנגן לי חזק בראש. תסיר חרפה מעיר.

אוצר של יראת שמיים / אברהם פריד

כששמעתי את המילים האלה לראשונה, עפתי. איך לא הכרתי אותן עד עכשיו? תקראו: "כדרך שמחפש אדם מטמון ואוצר הטמון בתחתיות הארץ, שחופר אחריו ביגיעה עצומה, כך צריך לחפור, ביגיעה עצומה, לגלות אוצר של יראת שמיים, הצפון ומוסתר בבינת הלב של כל אדם מישראל". הטקסט הזה לקוח מתוך ספר התניא. האוצר הזה, אוצר על יראת שמיים, מסתתר שם בפרק מ"ב.

ואז הופתעתי שוב. כי מי שהלחין אותו הוא אברהם פריד בעצמו. הוא לא מסתפק בכך שהוא האמן והמבצע החסידי הכי נוגע ומרגש (וגם מצליח מסחרית), ושולח ידו גם בהלחנה. פריד חבר למלחין איצי וולדנר, ויחד הם יצרו לחן שהוא ממש פירוש למילים העמוקות. ביאור התניא. והוא גם נשמע כמו מנגינה חב"דית עתיקה. כמעט כמו איזה ניגון מכוון של אחד מאדמו"רי חב"ד.

נחזור לפריד. כלומר לבעל התניא. כלומר לאוצר של יראת שמיים שיש בכל אחד מתוכנו. הטקסט הזה הוא פשוט בלתי מתפשר: נכון שאם היית יודע, בוודאות, שיש באיזושהי נקודה בעולם מטמון של אבנים ומרגליות היית חופר שם (חופר באמת, עם כף חפירה, לא במשמעות החדשה של "חופר")? יפה, אז תדע לך שבאופן ודאי, לא אולי אלא בטוח, יש אוצר כזה בתוכך. תחפור, תתאמץ, תחפש. הוא נמצא אצל כל אחד מישראל. גם אצל הטיפוס הכי רחוק, שנדמה לך שהקדוש ברוך הוא שכח לתת בו את האוצר הזה. אבל עזבו עכשיו את חיפוש האוצר הזה אצל רוגל אלפר, הבשורה הזאת היא בעיקר אישית.

נכון שהלהיט הגדול מתוך האלבום האחרון של פריד הוא "ידעתי" (סליחה, "ידעתי-ידעתי-ידעתי") ונכון שהוא יותר מתנגן וקליט, אבל תעשו לעצמכם טובה ואל תפספסו את השיר הזה.

מבקשי פניך / מתוועדים בישיבת רמת גן

גם לדיסק הזה הייתי קורא "אוצר של יראת שמיים", אבל המפיקים הלכו על "מבקשי פניך – מתוועדים בישיבת רמת גן".

ישיבת רמת גן היא כבר מזמן לא רק ישיבה, אלא מגדלור של רעיונות, פעילויות, כנסים (כנס "בכל לבבך" הנפלא שלדעתי צריך להתקיים יותר מרק פעם בשנה), ספרים ורוח מיוחדת. עכשיו הם הוציאו דיסק של ניגונים חסידיים, ולדעתי הם פשוט אמרו לעצמם "בואו ננסה להוציא החוצה את מה שאנחנו חווים בסעודה שלישית בשבת בישיבה". רבים אמרו זאת לפניהם ולא עלתה בידם. זה לא פשוט להיכנס לאולפן, עם מעבד ונגנים, ולהצליח לשמר את האטמוספירה המיוחדת של הישיבה. הפעם זה הלך. אין פה סולנים מפורסמים, סלבז ואבק כוכבים (אלא אם כן הבנים של הרב יהושע שפירא הם בעיניכם סלבז). אתה ממש שומע שמי ששר זה הבחור הצעיר משיעור ב', או המבוגר משיעור ו'. באחד השירים הסולן הוא המנהל האדמיניסטרטיבי של הישיבה. הבשורה היא לא במוזיקה, בקולות מתוחכמים ובאפקטים (ועל הפשטות הזאת מגיע קרדיט למעבד היצירתי ג'ף הורוביץ, שידע שהפעם אסור לו להיות יצירתי). הבשורה היא בעיקר ברוח, באווירה.

והאמת היא שגם העטיפה של הדיסק היא בשורה לא קטנה. כל ניגון מוסבר, כל שיר מבואר. הנה רק פסקה אחת מתוך ההקדמה: "אין לך דבר שמעדן ומרומם כמו הניגון. ראשיתו בהבל הלב שקודם לדיבור, ואת תוכנו הוא שואב מעצם הנשמה, מקום שאי אפשר למלל ולהגדיר – אלא רק להנעים אותו ולנגנו. מספרים על האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי, שלא תפילתו ותורתו בלבד אלא כל דבריו היו בניגון. גם כשהיה מדבר עם הבאים ליטול ממנו עצה, אם במילי דשמיא ואם במילי דעלמא. פעם אחת, כשעמדו מולו גאוני שקלוב והעמיסו עליו את ספקותיהם וקושיותיהם בסוגיות חמורות שבתלמוד, פתח פיו בניגון – והותרו כל הספקות ונפשטו של הבעיות".

כשאתה שומע את החבר'ה של ישיבת רמת גן שרים ביחד, גם חלק מהשאלות שלך מתמוססות ונעלמות. יש איזו רוח טהרה פשוטה ששורה על האלבום הזה, כפי שהם עצמם כותבים בחוברת המלווה: "ניגונים הם דבר חי שקשה לתפוס באמצעים דיגיטליים ולארוז באריזה קשיחה הניתנת להעברה. אם הצלחנו – אשרינו. ואם לא – אולי פשוט תתוועדו בעצמכם?".

בכנס 'נהורא' שנערך בח"י אלול האחרון ועסק בעולמם הפנימי של בעלי התשובה, סיפר אביתר בנאי לקהל כמה האלבום הזה נוכח בחייו. "כשאני נוסע להופעות שלי, או חוזר מהן, זה מה שממלא אותי בכוחות בדרך", הוא אמר.

אתה / אביתר בנאי ואביב גפן

טוב, לא נדבר כאן על אביתר בנאי רק כמי שמאזין לדיסקים של אחרים וממליץ עליהם. זכיתי לשמוע בימים אלה טעימה מהממת מתוך הדיסק הבא שלו: השיר "אתה", שבנאי הלחין, ומבצע יחד עם אביב גפן. כן, כן.

רגע, לפני שנמשיך אני רוצה להתנצל. תכננתי לכתוב פה על עוד המון יצירות נפלאות-אך-לא-מספיק-מוכרות, שראוי לכל יהודי להקשיב להן בתקופת החגים ובכלל (כל ניגוני חב"ד באלבומי "ניחוח" הישנים שפוגעים ישר בבטן, משורר התשובה אבי בניון שהוא הרבה יותר מ"אח של", אלי פרידמן המבריק שכבש את העולם החרדי אבל משום מה עדיין לא מספיק את הציונות הדתית, והמנגן הכשר יוסף קרדונר שרק פותח את הפה ואני כבר נמס). נשמור משהו להמשך השנה, אבל נסיים, כאמור, בשיר שעוד לא פורסם.

אביתר בנאי הלחין את הטקסט החסידי התובעני הבא: "באשר אלך – אתה. באשר אעמוד – אתה. רק אתה, שוב אתה, תמיד אתה. אם יכאב לי – אתה. אם ייטב לי – אתה. רק אתה, שוב אתה, תמיד אתה. שמיים – אתה. ארץ – אתה. מעלה – אתה. מטה – אתה". ואז הפזמון חוזר ומכריז: "רק אתה, שוב אתה, תמיד אתה". לדעתי הלחן של בנאי למילים האלה (בעיבוד השמימי של נאור כרמי) הוא אחד הטובים שלו אי פעם. עד כדי כך.

כששמעתי שאביב גפן הוא החברותא שלו לשיר, הופתעתי. מילא אביתר, חוזר בתשובה, מאמין, לומד תורה, שומע דיסקים של ישיבת רמת גן, שבטח שואף לרמה כזו של חיבור, אבל אביב גפן? מה פתאום הוא שר על חוויה של דבקות טוטאלית כזאת? או שאולי כשהוא שר "אתה, אתה" הוא מכוון על רבין או על פרס?

אבל אז פשוט שמעתי את השיר. השירה של אביב גפן כל כך כנה, מרגשת ואמיתית שפתאום לא היו לי שאלות. וחוץ מזה, נזכרתי גם מי כתב את המילים. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. הוא בטח היה מתרגש מהעובדה שהזמר שנחשב פעם הכי פרובוקטיבי ומתריס במדינת היהודים, סמל החילוניות, בוחר לשיר את מילות האמונה האלה שלו. אני הולך לבכות לך, טאטע.

לתגובות: yedidyam@netvision.net.il

את התמונה הזאת צילמתי ביום ראשון בצהריים בתחנת הרכבת הקלה שבגבעת התחמושת, שעתיים אחרי הפיגוע. העוברים והשבים כבר הסתובבו שם באופן חופשי, כל המחסומים הוסרו, ובמרכז התחנה ניצבה סוכה גדולה ויפה שחברת 'סיטיפס' סיימה להקים, ועליה האיחול הבא: "לנוסעי הרכבת הקלה ולכל בית ישראל, מועדים לשמחה ונסיעה טובה". אמן כן יהי רצון.
צילום סלולרי: ידידיה מאיר