נפתח עם האמת הפשוטה שלא צריכה להיכתב ולהיאמר בשל נהירותה: המרחב הציבורי של כל אחד ואחת חייב להישמר באופן הכי בטוח ומוגן. אדם באשר הוא אדם שחש כי המרחב האישי שלו אינו מוגן חייב לפנות לרשויות החוק. אלו כללים בסיסיים בדמוקרטיות מתוקנות.
מצד שני משהו קורה כאן, בדמוקרטיה המתקראת ישראל. אנשים מנהלים התקשרויות אלו ואחרות, לעיתים עסקיות, לעיתים מינהליות, לעיתים על בסיס חברי, ושנים לאחר מכן ההתקשרויות הללו מתפוצצות להן בפרצוף.
ככה, באמצע החיים, שנים אחרי שהם דפדפו הלאה, הגבר והאישה, שנים אחרי שהם המשיכו לחיות חייהם בהתקשרויות אחרות שמי יודע אולי יתפוצצו וירעישו כמה שנים לאחר מכן. בועות מתפוצצות.
אז מסבירים לנו שהטבע האנושי דפוק. שאישה שהוטרדה לעיתים לא קולטת שהיא הוטרדה אלא רק לאחר כמה שנים. שרק בחלוף כמה שנים היא מפנימה שהקשר האנושי שהתנהל ביניהם היה טורדני ומציק.
האמת, יכול להיות. הסיטואציות הללו, לעיתים בלתי מובנות בזמן התרחשותן ומעלים סימני שאלה קשים לאחר זמן. אבל תסכימו שישנה בעיה. שהשטחים האפורים הללו אפורים מידי, לעיתים מסוכנים מידי.
קחו לדוגמא את הפרשה האחרונה של "ח''כ בבית היהודי". קודם כל ההכתמה הקולקטיבית של כל חברי הכנסת הדתיים, לאחר מכן תיוגם של ששת חברי הכנסת של ''הבית היהודי' שאוטומטית מסומנים על ידי אוחזי עט צמאי דם וציבור מבולבל שלא יודע האם הוא מקבל את מנת הרכילות הצהובה היומית שלו או את הדמוקרטיה הישראלית הליברלית בתפארתה.
ולבסוף, איש ציבור שלאחר שהושחר בכל כלי התקשורת וחייו המשפחתיים הפכו באחת לגיהינום, נדרש לחזור במנהרת הזמן עשור לאחור ולנבור בפרטים קטנים שכמעט בלתי אפשרי לזכרם - כדי למנוע את כניסתו לכלא.
אז מה עושים? לא יודע. המאמר הזה לא בא לעסוק בפתרונות. אינני משפטן גם לא מחוקק. האחריות למתן פתרונות לבעיות מורכבות בהווייה הישראלית המורכבת מוטלת לשולחנם של חברי הכנסת והממשלה האמונה על עיצוב חיינו.
ובכל זאת המלצה אחת: גברים, אל תמהרו להעסיק נשים. לפחות כל עוד המצב המורכב הזה שולט בעולמינו, לפחות כל עוד הגנום האנושי ממשיך להוליד תופעת כאלה. התזה הדתית על פי התורה מאמינה שאדם לא צריך להכניס עצמו לאתגרים מיותרים מול נשים. אני רק יודע שככה כבר אי אפשר. פשוט אי אפשר.