האיש שהחזיר את המוזיקה בתשובה

הכישרון הראשון לדור השני של המשפחה הכי מפורסמת בישראל, פרץ תמיד את הדרך לאחיו ולבני דודיו, גם בשביל התשובה. פרידה ממאיר בנאי.

עוזיאל סבתו , י"ז בטבת תשע"ז | עודכן: 07:44

הלווית מאיר בנאי
הלווית מאיר בנאי
צילום: חזקי ברוך

שער הרחמים | מאיר בנאי | מתוך אלבום הפלטינה 'וביניהם'

משפחת המלוכה התרבותית, שענפיה פסלו את גינתה ופירותיה העשירו את בוסתנהּ של מדינת ישראל, אִבדה את אחד מאילנותיה היפים והמניבים שידעה היא ושידענו אנו, מטיילי גנהּ ומתבשמיו.

הצאצא הזה, פרץ הכישרון הראשון מבין הבנאים - דור 2, היה תמיד משהו מן הדור הראשון. השלווה, הצניעות, הבשלות והבגרות שהגיעה הרבה לפני היתר, האינטימיות והענווה שאפיינו אותו כל השנים, משהו מעין היחבאו של שאול מאחורי הקלעים, גם כשהכתירו אותו למלך הפלייליסט הישראלי. וכך הוא מולך, כשכל כולו מאחורי פרגוד ורק ראשו מבצבץ ממעל, מחמת גבהו המוזיקלי הנערץ.

והפרי הבשל, העסיס והיפהפה נקטף באיבו. על מודעות האבל שפוזרו בבית העלמין בגבעת שאול תפס את עיני התיאור הקצר שקדם לשמו של מאיר – בננו. ולמטה חתומים ההורים, יושבים שבעה בדיור המוגן. האבא של המוזיקה הישראלית משנות התשעים, הושיב את הסבא והסבתא בדיור המוגן, אבלים.

גשם | מאיר בנאי | מתוך אלבום הזהב 'גשם'

את הרמזים לתהליך התשובה שהחל בנאי לפני עשור אפשר למצוא בשער ההוא. השער החתום שעתיד להיפתח לעתיד לבוא, ובינתיים עומד אלפי שנים, אטום, סגור, מחכה למשיח.

השער משירו בן עשרים וחמש השנים של בנאי הוא רק סמל למשהו פנימי הרבה יותר. משהו שאליו שאף בכל מאודו להגיע ולפרוץ. יש שיאמרו כי רק חמש עשרה שנה מאוחר יותר, עם אלבומו האחרון – 'שמע קולי', יימצא השער החתום וייפתח – שערי תשובה.

אבל הזעקה משיריו של בנאי התחילה עוד קודם, עם אלבומו השני – 'גשם' ושיר הנושא מתוכו.

התפילה והכמיהה לגשם, שישטוף את הרחובות, שינקה את הלבבות, שירד כבר.

לך א-לי | מאיר בנאי | מתוך אלבום הזהב 'שמע קולי'

ואז זה הגיע. בום. אלבום פיוטים של יוצר ישראלי.

ומיד לאחר מכן – אהוד בנאי. בום. דוד ד'אור. בום. עובדיה חממה, קובי אוז, ברי סחרוף, שלמה גרוניך, עמיר בניון. בום. בום. בום

מאיר הודה בריאיון שלתת מנגינה שבדה מלבו לשירה בת מאות שנים שחברו גדולי ישראל היה מעשה מפחיד. מזל שהפחד לא שיחק אצלו כשיקול. בזכות האומץ הקטן של בנאי לתת מלודיה חדשה למשוררי תור הזהב של ספרד, באה רכבת תור זהב גלגלצית וישראלית עם מלחיני הפיוטים בקרונותיה. ומאיר הקטר.

המגזר אוהב לחבק את האמנים הישראליים שמאותתים בתשובה, את מאיר אני מחבק לא בגלל שחזר בתשובה ולא בגלל שייסד את המושג האוקסימורוני "פיוט בפלייליסט" שהיום ברור לנו מאליו, אני מחבק את מאיר בגלל מעיין של יצירה ישראלית זכה ומרווה בת שלושים שנה. מים מתוקים וטהורים הנגמעים אל האזניים בענווה, בכנות ובחן שאין כמותו.

ומהמשיח שבדרך אבקש –אל תשכח לאסוף את מאיר ולהרכיבו על החמור, אי שם בין מצבות הר המנוחות, בדרך להבקעת שער הרחמים.